בחירות מועד ב' של 2019 היו קרב חייו של בנימין נתניהו. אין אדם אחד במערכת הפוליטית, בטח לא ראש מפלגה, שעבד קשה בבחירות האלה כמו שהוא עבד. משידורים חיים בפייסבוק ועד ראיונות בכל כלי תקשורת אפשרי, כולל לאליקו ברדיו לב המדינה. למרות כל המאמץ, בקרב הזה הוא לא ניצח. נכון, גם הצד השני לא ממש ניצח, אבל התיקו הזה הוא ללא ספק הפסד של נתניהו. אם תרצו, זו נבחרת גרמניה שהוציאה תיקו מול נבחרת אנדורה והפסידה את האפשרות לעלות למונדיאל.
וההפסד הזה תוקע את כל המערכת הפוליטית בישראל בצורה חמורה. גם אם תצליח לקום ממשלת אחדות, מעבר לשאלה כמה היא תצליח להחזיק, המצב הוא שהשיח בישראל כבר לא עוסק בערכים ורעיונות אלא רק בשאלה אחת – כן או לא ביבי. המפלגות האידיאולוגיות קורסות, ובמקביל אנשים כמו אביגדור ליברמן ממציאים לעצמם תפיסות שהם מעולם לא דגלו בהן, רק כדי לקבל כוח ובולטות.
מדינת ישראל נמצאת בתקופה משגשגת מהרבה בחינות מבחינת רווחת האזרח הפרטי, אבל גופי השלטון שלה, ובעיקר הפרלמנט, לא מסוגלים לתפקד.
נתניהו באמת חושב שאין לו תחליף. ביום שבו ילך, הוא חושב, מדינת ישראל פחות או יותר תקרוס. על עתידו של הימין בלעדיו אין בכלל מה לדבר. הוא רואה בעצמו ענק בין גמדים, תחושה שמחוזקת כמובן על ידי כמה מאוהדיו, אלו שכבר זכו לכינוי "ביביסטים", שבטוחים שהאיש הוא מתת אל, אדם שלא מסוגל לטעות, וגם אם הם לא מבינים כל מהלך שלו, זה רק בגלל שהם לא יודעים את כל מה שהוא יודע.
גם בני משפחתו משוכנעים שהוא האדם היחיד שמסוגל להנהיג את המדינה, ומי שמחפש את סוד הקשר החזק בין בנימין לשרה נתניהו, שידמיין חיים לצד בת זוג שמאמינה שאתה האדם הכי מוכשר במדינה, אדם שאף אחד לא מתקרב לקרסוליו. מעבר לרמת האהבה והאמון, מדובר במתכון מנצח לזוגיות.
הבעיה היא שנתניהו ואנשיו לא מסתפקים רק בלהגדיל אותו, אלא גם בלהקטין את כל מי שסביבו. נכון לעכשיו בימין (ואולי גם בשמאל-מרכז), לא מסוגלת לצמוח הנהגה, כי כל מי שמתחיל קצת לצמוח לגובה, נתניהו דואג לקצץ טוב-טוב את ענפיו. דוגמאות לא חסר - גדעון סער, בוגי יעלון, משה כחלון, ואפילו נפתלי בנט ואיילת שקד. אף אחד מהם כמובן לא חשב לקרוא תגר על שלטונו הבלתי מעורער של המנהיג – אלא רק לסמן את עצמו כיורש עתידי, ליום שאחרי. ועדיין, כל אחד מהם, כשניסה לעשות את הצעד הקטן הזה, חטף מנתניהו מכה קשה. לעתים אנושה.
התוצאה היותר חמורה היא שהסיטואציה הזו פוגעת גם ביכולת התפקוד של שרי הממשלה במשרדים שלהם, מכיוון שכל נושא שמצריך פעולת עומק מעט יותר רחבה – יתקע. בטח אם יש צורך בשיתוף פעולה של כמה משרדי ממשלה. לכן סוגיות כמו הטיפול במסתננים או התמודדות עם חבית הנפץ של מצב הבדואים בנגב תקועות כבר שנים. בכל פעם מוקמת ועדה בין-משרדית חדשה, האחריות היא של משרד ראש הממשלה, אבל את המסקנות כולם יודעים שאין סיכוי ליישם.
נתניהו הוא ללא ספק אחד המנהיגים הגדולים שצמחו כאן. הוא הביא את מדינת ישראל ליציבות כלכלית ומדינית כמעט חסרת תקדים, ושם אותה כגורם משמעותי על המפה העולמית. ששמו ייחקק לא רק בתולדות הימין, אלא גם בספרי ההיסטוריה של מדינת ישראל. אבל דווקא בגלל זה, מכיוון שאני באמת מאמין שמה שחשוב לו זה המשך קיומה הבריא של מדינת ישראל, הגיע הזמן שהוא יעביר את השרביט לדור הבא.
הכותב הוא סגן עורך עיתון "בשבע"