הקמפיינים יגיעו מאוחר השנה. חוץ מרצף של הכפשות ומגננות הדדי בין שתי המפלגות הגדולות בישראל, מישהו ראה כאן קמפיין בתצורתו המוכרת? כזה שכולל מסרים חדים, סיסמה קליטה, גרפיקה אחידה וקידום מסיבי? בשלב הזה כבר ברור ש"גנץ הוא שמאל חלש", זה ה"שרון\פרס יחלק את ירושלים" מודל 2019, אבל איך ממשיכים מכאן? נראה שכולם בונים על מה שעבד לנתניהו בבחירות 2015, אמירה לעומתית וחצופה ביום הדין שתזעזע את הבוחרים ותגרום להם לשים את הפתק הנכון בקלפיות.

אבל אי אפשר שלא לתהות - אם כל המפלגות ישלפו את התותחים הכבדים בשבועיים האחרונים, איך יצליחו להתבלט? ומתי יגיע תור הבוחרים לקבל תשובות בנוגע לעמדות נציגיהם, או הבטחות שלא ימומשו, אבל אף פעם לא מזיק לחלק? בינתיים אנחנו רואים שברירי מסרים שהופכים לפוסטים מנומנמים ובלתי עקביים בפייסבוק. לא נעים להגיד, אבל הפעם האחרונה שמשהו תפס פה הייתה כשנחצו הקווים ונשלפו קברים. מי התבלט השבוע במדיה ומי דישדש? צוות הפרשנים והכתבים הפוליטיים מחלק ציונים.



1. כחול לבן: עושים את כל המובן מאליו

כן, שני השחקנים החדשים אשכנזי וגנץ ידעו שזה יגיע, אבל שום דבר לא מכין אותך לרגע שבו ערימת הרפש נוחתת לך על הראש. נגד גנץ עלתה בשבוע האחרון אישה הטוענת שהטריד אותה מינית בשנותיהם בכפר הירוק, ואשכנזי מתמודד עם חשיפת התמלילים הלא מחמיאים שלו מחקירות פרשת הרפז. לא מוגזם להניח שזהו רק הסיפתח להשחרות שעוד מצפות להם ככל שיתקרבו הבחירות, ויציגו אותם כאלטרנטיבה שהיא לא בדיוק "טהורה".  

כרגיל מקפידים ב"כחול לבן" על היעדרות מאולפנים ובמקסימום שולחים את הנציג המשופשף לפיד. כדי להישאר בכותרות הם אירגנו השבוע סיבוב דאווין מרובע לעיני המצלמות ובחרו דווקא בגולן כלוקיישן. חוץ מאמירה אחת של גנץ, חיוורת גם היא, על המצוקה של נתניהו לנוכח הירידה בסקרים - מה הייתה הרלוונטיות של המופע התקשורתי שסיפקו הארבעה האלה, שבוחרים במופגן להגיד את כל המובן מאליו? הם עצרו בדוכן פלאפל המסורתי שכל ראשי המפלגות עוצרים בו ואז הכריזו ש"לא ימסרו לעולם את הגולן". כן, כי בדיוק חשבנו לסגת. נראה כאילו חיפשו טוב-טוב את הסוגייה הכי פחות נפיצה ומדוברת בחברה הישראלית והתמקדו בה, כדי להתחמק ככל שניתן מלומר משהו רלוונטי ולהסתכן באובדן מצביעים.

כוחם ימשיך לרדת אם לא ישכילו לצקת תוכן למותג שבנו. אחרי ההייפ סביב האיחוד ואחרי שכבר התרגלנו לזיו פניהם ולנוכחותם העמוסה בפריים, הגיע הזמן לקמפיין רציני הכולל מסרים ברורים בנושאים בוערים. בואו נקווה שהם לא בונים רק על שטיק שישוחרר עם פתיחת הקלפיות.


2. הליכוד: ה"כלום" שיש בתיקי נתניהו משרת אותם היטב

איך אמר אבי דיכטר בפנייה נרגשת ל"אנחנו הליכודניקים"? תשכחו מצו 8, כי צו 40 הופעל היום. אם יש דרך שבה יכולה מפלגת הליכוד, שנמצאת בעלייה במדד הקמפיין אך במקום השני בסקרים, לגרוף 40 מנדטים - זה רק הקרב המשפטי שמנהל היו"ר נתניהו. בזכותו מקבלים ראש הממשלה וחברי המפלגה (המתודרכים היטב) זמן מסך בלתי מוגבל, בבמות המרכזיות ביותר. בפייסבוק של הליכוד ושל נתניהו מתפרסמים תכנים בעיקר סביב המאבק המשפטי, כמו למשל סרטון הבלונים, אבל במפלגה לא בונים רק על תחושת העוול שתיווצר בבייס ממהלכי מנדלבליט. 

מפלגת הליכוד, שדווקא כן דובקת בקמפיינים שמפומפמים באינטנסיביות, השיקה השבוע את הסלוגן "ביבי או טיבי". לזה צירפה סרטונים תחת הכיתוב "לפיד-גנץ ימסרו שטחי מולדת לערבים" בעמוד של נתניהו, והודעות פרטיות למי שנכנס לעמודו על השתתפותו של גנץ בטקסי זיכרון לפלסטינים בצוק איתן. כשתוקפים כל כך חזק ומכל כך הרבה כיוונים, משהו אחד חייב לקלוע.

3. כולנו: בין ההיסטורי ליום-יומי

משה כחלון התייצב על מספר מנדטים לא מחמיא בעליל, ודרכי המילוט שלו משם הן מגוונות. מצד אחד הוא נעזר בדמותו המיתולוגית של מנחם בגין, ממקם את תמונתו על הפוסטרים של המפלגה וקורא לעצמו "ימין שפוי" כדי להתבדל מהליכוד. ומצד שני, נצמד לדמותו כשר האוצר (מהתפקידים הלא מתגמלים שקיימים, גם הוא יודע) ומציף את הפייסבוק בפוסטים על רפורמה בשוק החלב, מהפכת האישפוזים ומס הטבק. כחלון, תחליט.

4. הימין החדש: נמצאים בכל מקום אבל בשום מקום

בימין החדש עושים לכאורה הכל על פי הספר. איילת שקד פרוסה על השער של עיתון הנשים החילוני "את", בנט מגיב בטוויטר על כל דבר קטן שקורה, קמפיין ה"בואי\בואו" הקליט שלהם משתלט על עמודים שלמים בכל עיתון מגזרי. הם בכל מקום אבל בשום מקום. יעיד ציונם במדד ויעיד מספר המנדטים הנמוך מאוד שלהם בסקרים, שרחוק מלהיות דו ספרתי כמו שהם רוצים. ניכר שבהינתן חקירות נתניהו, זוהי התחזקות מפלגת הליכוד שגוזלת להם את המצביעים והקשב. מעניין יהיה לראות את המהלכים שיעשו כשנתקרב ליום הבחירות.

5. העבודה: יש ערכים, אין קהל

מפלגת העבודה מצטרפת לחגיגה המשפטית (או האנטי משפטית) של נתניהו, עם מדריך מאת שלי יחימוביץ ל"איך הורים מסבירים לילדים שלראש הממשלה יש כתב אישום" ואינספור פירסומים בנושא הרכש החדש טל רוסו. בין לבין הם מעלים פוסטים על נושאים שאולי לא אטרקטיביים אבל כן ניצבים ברומו של עולם, כמו פתרון שתי מדינות לשני עמים, מאגרי הגז, משבר הדיור ופינוי ההתנחלויות המבודדות, אבל נופלים על אוזניים ערלות שרק רוצות אקשן.

6. איחוד מפלגות הימין: מפלצת תל ראשית

נראה שכרגע הבלוק הטכני שסגרה הבית היהודי עם עוצמה יהודית, הוא בעיקר בלוק לרב פרץ ולח"כ סמוטריץ' לקחת פיקוד על המפלצת התלת-ראשית שהפכה להיות מפלגתם. איתמר בן גביר מנצל כל הזדמנות להשתלט על השיח ונראה שפרץ מתוקף טריותו בפוליטיקה, נותן לעוצמה יהודית את המושכות. 

הרב פרץ הוא אמנם תת אלוף, אבל טירון בכל מה שקשור לסושיאל מדיה, מה שבולט כפליים בתקופת בחירות. תמונה שלו מחובק בשוק מחנה יהודה ומלהג על ריחות התבלינים, צילום של פק"ל קפה וגרפים גנריים שהוא מפרסם בטוויטר שלו (הפייסבוק דלוח עוד יותר) - הם לא ממוקדים, ובעיקר מנסים להפוך אותו למישהו אחר.


7. רע"מ-בל"ד: ביבי או טיבי? מה זה משנה, לפחות מישהו זוכר את טיבי

המפלגות הערביות (אלה שמכנים בטעות "הערבים") צריכות להגיד תודה לימנים, ששולפים אותן מהדכדוך ומהשתיקה שהם מפגינים מול הציבור היהודי בדרך כלל. הפוליטיקאים הערבים, שפעילים בעברית בעיקר בטוויטר לצרכים תקשורתיים, קיבלו השבוע בוסט של תשומת לב הודות למפלגת הליכוד ואיחוד מפלגות הימין שעתרו לוועדת הבחירות נגד התמודדות בל"ד בבחירות.

וגם זה קרה בשבוע החולף:

1. טל רוסו, האיש שמרים ג'יפים באצבעותיו (או כך האגדה מספרת) וששערו צפוף משל בן 15, שוב מוכיח את יכולותיו בכיפוף המציאות לטובתו וגורם לידיעות אחרונות להתנצל בפניו. לונג סטורי שורט: ציטוט של רוסו שפורסם בראיון שנתן למוסף 7 ימים ופגע בתושבי הדרום, התברר ככזה שהוצא מהקשרו על ידי הכתבת. בנג'מין רוסו באטן.

2. זוהי אולי תקופת הבחירות הסוערת ביותר שידע עמית סגל, שממשיך להסתבך ונתבע על ידי בל"ד ב-280 אלף שקל. בתזמון מושלם בסקר שהציג אמש (ג') במהדורת "חדשות 12", ממוקם ראשו של איימן עודה בעמודת המנדטים של בל"ד-תע"ל. טעות טעונה.

3. גם כשדודי אמסלם מעוות ביטויים זה יוצא לו ויראלי וחמוד: הכירו את "פעור תהומה" (כלומר "תהום פעורה").


4. בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל ובסטונר בדוכן החמוצים בכרמל, משווק לקהל מעתה גם צנוניות. מעתה אימרו: העבודה הם חמוצים, גנץ הוא צנון.

5. במפלגנץ לא לומדים מטעויות עבר ומשוויצים במנדטים הרבים שקיבלו בתיכון בליך. כולנו יודעים איך זה נגמר ב-2015.


6. לפיד מכנה בכנס של המפלגה את אורנה ברביבאי "אישה לא ממושמעת" ואז צריך להיות ממושמע בעצמו ולהתנצל. השימוע יתקיים אצל ליהיא.

משתתפים: טל שניידר (גלובס), ירון אברהם (חדשות 12), אריה גולן (כאן ב'), סיון רהב מאיר (חדשות 12), דנה ויס (חדשות 12), גדי סוקניק (עיתונאי ומגיש טלוויזיה), מתי טוכפלד (ישראל היום), מזל מועלם (אל-מוניטור, ערוץ הכנסת), אריק בנדר (מעריב), יאיר שרקי (חדשות 12), אמנון לורד (ישראל היום), מקבולה נאסר (עיתונאית), אורי רוזן (מאקו), איתי ולדמן (מאקו), ניב שטנדל (מאקו), דרור גלוברמן (מאקו), עומר מלכה (מאקו)