יפה דרעי בכנס נשים של ש"ס באלעד (צילום: אורית נבון)
נאמנה לקודים של הקהילה. יפה דרעי בחוג בית באלעד | צילום: אורית נבון

אתחיל בשאלת השאלות: נניח שאני מתחברת למצע החברתי של ש"ס, מאמינה בכל לבי  לקמפיין "השקופים" וסבורה שאריה דרעי הוא האיש שיפתור את בעיית יוקר המחיה בישראל; איך אני כאישה אמורה להצביע למפלגה שמדירה נשים משורותיה?
 
כשאני מפנה את השאלה אל יפה דרעי, היא משלבת רגל על רגל ומודיעה: "אולי לך זה נשמע מוזר, מפלגה בלי נשים, אבל מבחינתי אלה הקודים של הקהילה שלי ואני נאמנה להם. אני יוצאת מנקודת הנחה שזו המציאות. אנחנו לא מכניסים נשים לכנסת, באופן עקרוני וטוב לי ככה, זה מבחירה".

עוד בבחירות:

מבחירה שלך או מבחירה של הגברים בקהילה שלך? אני שואלת. הרי עדינה בר שלום רצתה לרוץ לכנסת, פשוט לא אפשרו לה. "עדינה אולי רצתה לרוץ בהתחלה אבל אחר כך היא הבינה שעדיף לה להיות במועצת הנשים", אומרת דרעי, ואחת המקורבות תגיד לי בהמשך: "נו באמת, מישהו יכול להגיד משהו לעדינה? היא הרי הילדה הרעה של ש"ס, היא לא סתם דוסית שאומרים לה מה לעשות, ברור שמועצת החכמות זו בחירה שלה". נו. נניח.

עדיין אני סבורה שמפלגה שדוהרת על הגל החברתי ומציגה מצע שאמור להתחבר לכלל האוכלוסייה – לפי קמפיין "השקופים" מדובר בחד הוריות, מובטלים, מזרחים ובכל מי שרואה את עצמו חלש או מקופח כלכלית – ובכן, מפלגה כזו צריכה להימדד בסטנדרטים המקובלים בחברה הכללית. תחליטו: או שאתם פונים רק לחרדים, ואז הדרת הנשים במפלגתכם היא לא ענייני, או שאתם מבקשים להרחיב את ציבור הבוחרים הפוטנציאלי, ואז כבר צריך ליישר קו עם מה שמקובל במאה ה-21, תודה.

צדיקות מקסימות שלי

נחזור להתחלה: בדירת גג ענקית ביישוב אלעד – מעוז הש"סניקים והחוזרים בתשובה – השולחנות כבר ערוכים יפה. בורקסים, עוגיות, ופלים, מאפים, מתוקים, מלוחים, הכל יש כאן, ובשפע רב. בכניסה מישהי אומרת לי: "לכי לשם להתלבש", ואני נבוכה מעט: האם המארחת מוצאת את חצאית המיני שלי פוגענית? מהר מאוד מתברר לי שהכל בסדר, כל הנשים מתבקשות ללכת לחדר צדדי ולשלוף משם תחפושת מנצנצת, "פורים או לא פורים?", שואלת אותי המארחת החמודה ומיד מתעניינת: "מי את? מאיפה את? את לא מפה, נכון?".

כנס נשים של ש"ס באלעד (צילום: אורית נבון)
אירוע הבחירות הצבעוני ביותר שיצא לי להשתתף בו | צילום: אורית נבון

אם לא הייתה מתביישת, ודאי הייתה שואלת אותי ישר ולעניין: מה עושה פה אשכנזייה תכולת עיניים ובלתי צנועה בעליל שכמותך? ניחשתם נכון: כל הנשים כאן מזרחיות חרדיות, מה שגרר לעברי לא מעט מבטים ושאלות. מתישהו פשוט הסברתי שאני עיתונאית שמתלבטת למי להצביע, דבר שגרם לכל הנוכחות לתהות: "מאיזה רדיו את?".

מתברר שחרדיות מאוד אוהבות להאזין לרדיו, זה כלי התקשורת הפופולרי ביותר כאן. כשהסברתי שאני כותבת באתר אינטרנט, נפלו פניה של שכנתי לספסל: "אז לא אוכל לקרוא כי אין לי אינטרנט, לא נורא, צדיקה, את בכל זאת נראית לי צדיקה".

כשיפה דרעי מגיעה – באיחור לא מאוד אלגנטי של 50 דקות, אם יורשה לי – אני חשה את האבסורד באוויר: יש משהו מופרך בלהגיע לחוג בית של אשתו של מועמד. תחשבו על כנס בחירות של מיכל הרצוג או של גילת בנט; מה קשור, בעצם? אבל במפלגה שנשענת על הפרדה מגדרית, נשים לא יכולות לשמוע את היו"ר אריה דרעי, על כן נגזר על אשתו לתקתק חוגי בית לא פחות ממנו.

הנשים מקבלות אותה בהערצה: כולן עטות עליה בחיבוקים ונשיקות, מבקשות להצטלם איתה ולהגיד לה כמה הן מאושרות לראותה. היא קשובה וחייכנית, מכנה אותן "צדיקות מקסימות שלי" ומחייכת יפה למצלמת הווידאו ששולפת העוזרת שלה. כשהנשים מתכנסות למעגל של סדנת צחוק מקוצרת, אני מתגלגלת מצחוק בעצמי. אין ספק שזה אירוע הבחירות הצבעוני ביותר שיצא לי להשתתף בו, נשות ש"ס יודעות לשמוח.

אגב, איך דרעי שומרת על פיגורה כה לוהטת, מאוד אשמח לדעת. סליחה מראש על הגלישה למחוזות הפילאטיס והפן, אבל אם בנשות מועמדים על שערי מגזינים עסקינן, אז קדימה, מי העורכת שמרימה הפקת אופנה בכיכובה של הגברת שלא זקוקה למיליגרם פוטושופ?

מישהו שרף גשרים

דבר נוסף שמפריע לי בש"ס, זה העובדה שמוביל אותה עבריין מורשע לשעבר. בעניין הזה אני עם יאיר לפיד: עבריינים שהורשעו לא יכולים להיות שליחי ציבור, ובכלל, איך קרה שפוליטיקאי שנאשם כי לקח לכיסו כספים שלא הגיעו לו – הפך למושיעם של הנדכאים? זו שאלה שאיש לא יעז לשאול כאן, אולי משום שהנוכחות סבורות, כמו דרעי ומשפחתו, שעברו הפלילי - מקורו ברדיפה עדתית. 

אריה דרעי (צילום: פלאש 90)
איך פוליטיקאי שהורשע בלקיחת כספים לא לו הפך למושיעם של הנדכאים? אריה דרעי | צילום: פלאש 90

ומה בהמשך? סקר שנערך השבוע מראה שמעל 50 אחוז מציבור החרדים, הדתיים והמסורתיים, בעד איחוד של ש"ס עם "יחד", מפלגתו של אלי ישי. "האם זה על הפרק?", שאלתי את יפה, והיא בררה מילים: "אני לא מאמינה שהיום זה אפשרי, בקונסטלציה שנוצרה. לא אני קובעת אבל לא נראה לי. מישהו שרף פה גשרים".

מי?

"נו, מי?"

אלי ישי?
היא מחייכת בשתיקה. תשכחו מזה, בקיצור.

ובאשר אליי, הנה מחשבה שלא יצאה לי מהראש בסיום הערב הזה: חבל שיפה דרעי לעולם לא תוכל להיות שרת הרווחה, למשל, או יו"ר הוועדה למעמד האישה. היה יכול להיות מעניין לראות אותה בתפקידים כאלה; אישה חזקה וכריזמטית כמותה, הייתה יכולה להיות פוליטיקאית מוצלחת לא פחות מבעלה. אין ספק שהיא ראויה ממנו, ולו בשל העובדה שעברה נקי.
 
כשאני מנסה לחלץ ממנה אמירה אופטימית על מעמד הנשים בש"ס, היא משתבללת מעט. "לא תתקדמו?", אני מבררת, "אין סיכוי שבעוד כמה שנים נראה נשים בש"ס?".
"לא רק שאני לא מתנצלת על זה", היא אומרת, "אני הולכת עם זה בגאווה וגם אמרתי חד משמעית שגם אם יוצע לי לרוץ לכנסת, אני נשארת במקום שלי. אף פעם לא הרגשתי שום נחיתות, אני מרגישה שאני ממצה את היכולות שלי, יש לי את מוסדות החינוך הכי טובים בציבור החרדי, תחום החינוך הכי חשוב לי. את חושבת שכשרת החינוך אני אצליח להשפיע יותר ממה שאני משפיעה היום?"

ברור.
"אני לא בטוחה. זה עניין של סיפוק, למה שאישה תרצה להגיע לכנסת?".

אהממ, בשביל להשפיע.
"אני מאוד משפיעה", היא מסכמת במה שנשמע לי כמו סוג של שכנוע עצמי. חבל.

>> שמאלנים, לכו להצביע לזהבה גלאון