הצילו, נראה לי שאני מאוהבת. בציפי לבני. האם עברתי צד? לא יודעת, אבל דבר אחד ברור לי: אחרי המפגש איתה, אני כבר לא בטוחה שאין אלטרנטיבה לבנימין נתניהו. בעצם, אני בטוחה שיש.
"אידיאולוגיית הגושים של פעם, של ימין ושמאל, כבר לא רלוונטית", הכריזה לבני, וטענה ש"מה שמכונה היום 'גוש הימין' זה ביבי והימין הקיצוני. לא סתם כחלון פרש מהליכוד, לא סתם איווט החליט שהוא לא רץ עם ביבי, וגם יאיר ואני – כולנו הבנו שביבי לא יכול להמשיך".
זו המסקנה של לבני, ואחרי הערב הזה – גם קצת שלי. המפגש הזה היה מרתק ומשכנע קודם כל בזכות העובדה שבניגוד לאחרים, לבני עבדה עם נתניהו ולכן יכולה לספר סודות על תהליכי קבלת ההחלטות שלו ועל העבודה במחיצתו. בינתיים, זה היה כנס הבחירות הכי מפתיע ומשכנע שנכחתי בו.
להט מדבק
כשהגעתי לבר "דולי פרטון" בהרצליה, קלטתי שני דברים: ראשית, המפגש עם לבני יהיה אינטימי, בטח יחסית לכנס בחירות: כ-120 איש בסך הכל. שנית, הקהל צעיר במיוחד: הגיל הממוצע היה 35. אם לוקחים בחשבון גם את הברמנים והמלצריות, אפילו פחות.
הגעתי לכאן אחרי שבשבוע שעבר נכחתי בכנס של בוז'י, שלא הצליח לתת לי סיבה אחת טובה לבחור בו. לא פלא שלמפגש עם לבני הגעתי עם אפס ציפיות; ועדיין, הרגשתי שהערב הזה הכרחי עבור מתבלטת שכמותי - בכל זאת לא מפלגת העבודה מתמודדת על השלטון אלא המחנה הציוני, שבראשו עומדת גם לבני. שלא אשמע מה יש לה לומר?
באיחור לא הכי אלגנטי של חצי שעה, הגיעה לבני – במכנסיים מחויטים שחורים ובחולצת גולף שחורה, והתיישבה בנונשלנטיות על הבר. אגב, שמתם לב שפוליטיקאיות אוהבות לעטות שחורים? לא מבינה מה רע באדום, כחול, ורוד אפילו? רק כשהברמן הניח לידה כוס בירה שממנה היא לגמה מדי פעם, שמתי לב למגפיה הזהובים-נוצצים, וחשתי מעט רוקנרול באוויר.
בניגוד גמור לבוז'י, לבני אינה זחוחה כלל וכלל. "אני למודת סקרים", היא אומרת בחיוך מר, אם כי היא מודה ש"בימים שהסקרים לטובתנו בוודאי שזה משמח". להפתעתי, לבני כריזמטית, אפילו סוחפת. כן, יש לה את זה. זו לא כריזמה מהסוג שמנסה להתחבב: לבני לא מרבה לחייך, בניגוד גמור לבנט וללפיד – היא גם לא מצחיקה בכלל. אבל יש בה, איך אגדיר זאת, תשוקה. היא מדברת בלהט מדבק כזה שגורם לך לרצות להקשיב לה, ובסוף גם לתת בה אמון.
"אני בועטת עכשיו, מורידה את הכפפות", היא אומרת על עצמה. "אם זה מה שצריך לעשות כדי להחליף שלטון, אני אעשה את זה. אעשה כל מה שצריך כדי לחשוף את ערוותה של הנהגה לא ראויה".
רק בשביל זה שווה להצביע
מדהים כמה היא בזה לנתניהו, ולא פחות מדהים כמה היא לא מנסה להסתיר את זה. "מר ביטחון", היא מכנה אותו בלעג, ומסבירה ש"מר ביטחון יודע לכתוב ספרים על המלחמה בטרור ולשאת נאומים מצוינים בעברית ובאנגלית אף יותר, ולדבר בטון המתאים על האינטרסים הביטחוניים של ישראל, אבל במציאות הוא פועל הפוך. זה הוא שלא מפסיק לדבר עם חמאס, זה הוא ששחרר אלף מחבלים בעסקת שליט – עסקה שאני התנגדתי לה ואף שילמתי מחיר פוליטי כבד על כך".
מרתק לשמוע על היחסים ביניהם ועל תהליכי העבודה מנקודת מבטה: "בצוק איתן, בשישי בצהריים, רגע לפני שנתניהו עומד להיכנע לחמאס עם תכנית קטארית", תיארה לבני. "הוא קורא לי לדבר עם קרי, כי הוא ידע שקרי לוקח אותי ברצינות. כך היה גם לפני שנכנסנו קרקעית: נתניהו ביקש שאני אודיע על זה לקרי, כדי שיבין כמה אנחנו רציניים, ואני הייתי צריכה להסביר לקרי שאנחנו לא מוכנים להיות חשופים". כן, לפי לבני, נתניהו כל כך שנוא בעולם, שאפילו שיחה פשוטה עם מזכיר המדינה האמריקאי הייתה אירוע מלחיץ עבורו.
היא מתארת איך ניסתה לפשר בינו לבין אבו מאזן, כשזה האחרון חזר ואמר לה שאין לו אמון בנתניהו, והיא ענתה ש"גם לו אין אמון בך, אבל מה זה קשור?". אגב, היא לא חסכה ביקורת על אבו מאזן; אין לה בעיה להבהיר ש"אבו מאזן נהנה ללכת לנו על הראש בזירה הבינלאומית, נוח לו שהעולם לא מאמין לנתניהו כי ככה הוא יכול להשיג עבור עמו הסכמים שלא ייטיבו עם ישראל".
פתאום אני חושבת: מה יקרה, בעצם, כשתהיה לנו הנהגה שהעולם מחבב? "אבו מאזן יצטרך לחתום על סיום הסכסוך וייאלץ להבטיח לישראל ביטחון, דבר שעכשיו הוא פטור מלעשות", אמרה לבני. אוקיי. אולי רק בשביל לראות את אבו מאזן מפרפר מול הנהגה שבאמת תנסה לפתור את הסכסוך – שווה לשקול לבחור במחנה הציוני?
"מי אמר שאשב עם הזועביז?"
"הרצוג" היא קוראת לבוז'י. "תמיד אמרתי שאין חברים בפוליטיקה, אבל עם הרצוג אני מרגישה שיש", היא אמרה. עוד התברר שבבחירת השם "המחנה הציוני", היה מימד של התרסה: "בחרנו בו אחרי שהבנו שגוש ימני משיחי מבקש לנכס לעצמו את כל הערכים של הציונות", אמרה לבני.
ואיך הסוציאליזם של מפלגת העבודה מסתדר עם הבית הרביזיוניסטי שבו גדלה? "גם אני חושבת שהממשלה היא האחראית לתת לאזרח דיור ובריאות וחינוך. ברגע שהרצוג ואני הבנו את זה, אמרנו שאם אנחנו מסכימים על ה'מה', ה'איך' פחות חשוב, אנחנו נמצא דרך".
היא גם דיברה על הקשר הישיר בין הנושא המדיני לסוגיה החברתית-כלכלית: "אם אנחנו מבודדים בעולם בגלל האידיאולוגיה שלנו, אם המדיניות שלנו מובילה לחרמות כלכליים - לא תיתכן צמיחה כלכלית".
הדבר שהכי הפתיע אותי בערב הזה, היו סימני הקריאה שלבני לא היססה לשחרר. בדרך כלל בכנסי בחירות פוליטיקאים מעדיפים סיסמאות סתמיות על פני הכרזות מפורשות. לא לבני. "לא יהיה משא ומתן על רמת הגולן", היא הכריזה. וגם: "אני מתנגדת נחרצות לכניסת פליטים פלסטינים לישראל". גם את הערפל סביב יחסה למפלגות הערביות השתדלה לפזר: כשמישהו האשים אותה ש"עם חרדים לא תשבי, אבל עם הזועביז כן", ענתה: "מי אמר לך שאסכים לשבת עם הזועביז? כל מפלגה שתשב איתנו תצטרך להסכים עם האידיאולוגיה שלנו".
מאחר שאני לא רואה את אחמד טיבי מאמץ לחיקו את ערכי הציונות, נראה לי שקיבלתי תשובה.
עוד סוגיה שהטרידה אותי הייתה הרכבת הקואליציה: האם העניין לא אבוד מראש, כשבכל מקרה לנתניהו יהיה יותר קל להרכיב ממשלה? לבני כעסה על ההנחה הזאת, והזכירה שוב שרוב ראשי המפלגות "חושבים שנתניהו צריך ללכת", לדבריה. "הרכבת הקואליציה לא תהיה תהליך פשוט, אבל בהחלט אפשרי".
זה לא שהיא ענתה על כל השאלות: כמו הרצוג, גם היא כתבה את כולן על דף, עם הבטחה לענות על כולן יחד. אבל כמה סוגיות נשארו פתוחות: אני למשל שאלתי האם תשב עם נתניהו בממשלת אחדות, מה הדבר הראשון שהיא מתכוונת לעשות בממשלה, וגם - אם נתניהו כל כך גרוע, למה לא התפטרת, בעצם?
לבני התחמקה מתשובות.
על הזפזופ שלה בין המפלגות היא אומרת ש"תמיד הייתה לי אידיאולוגיה אחת, ואל תשכחו שב- 2009 ניצחתי את נתניהו ובכל זאת לא הסכמתי לשבת עם החרדים. כבר הוכחתי שלא אעשה הכל בשביל כיסא, לא בכל מחיר".
לא כי היא אישה
רק כשהזכירה את הכוח הנשי ודיברה על כך שנשים טובות יותר מגברים בקבלת החלטות, איבדתי אותה קצת; בעיניי זו הייתה קריצה פופוליסטית מיותרת לפמיניסטיות, וגם ככה – מה זה משנה? אם אחליט לבחור בה, זה לא משום שהיא אישה אלא כי היא בן אדם ראוי בעיניי.
כמובן שלא הכל ורוד: לבני הלא באה בחבילה אחת עם הרצוג, וגם עם עוד כמה חברים במפלגת העבודה שאני לא מסכימה איתם כלל וכלל, כמו למשל מרב מיכאלי, שקראה בעבר לאימהות לא לשלוח את בניהן לצבא. יחד עם זאת, לבני בהחלט מספקת חומר למחשבה. כשהיא מדברת על סיכוי אמיתי, על תקווה, על עתיד טוב יותר, אני פתאום חושבת – למה לא? נתניהו כבר הוכיח למה הוא מסוגל כראש ממשלה. אולי הגיע הזמן לראות למה לבני מסוגלת?