המשתתפים בפאנל: אופיר אקוניס (הליכוד), איציק כהן (ש"ס), אילן גילאון (מרצ), ינון מגל (הבית היהודי), נעה לוי (הרשימה המשותפת), שי באב"ד (כולנו), דני עטר (המחנה הציוני), אמיר שניידר (ישראל ביתנו) ויעל גרמן (יש עתיד).
יום הבחירות מתקרב והקמפיינים עושים צעד אחד קדימה ומגבירים הילוך. פאנל "הבוחרים החדשים" של mako הגיע לתיכון עירוני ד' בתל אביב. דיברו על ביטחון, חברה וכלכלה. אך אף אחד לא דיבר על חינוך. לדברי המנהל, אף אחד לא הזכיר את המילה "חינוך".
בנוסף, בחרו הפעם חברי הפאנל לגנות את מערכת הבחירות הנוכחית, שהם היו שותפים לה. "שטחיות מבחילה", תיאר איציק כהן והסביר: " היא מנוהלת על ידי יועצי תקשורת ואסטרטגים שרק מחפשים את הכותרת והספין הבא. תחשבו שבן גוריון היה מופיע בסרטון רק כדי להצחיק מישהו", סיים בעקיצה לנתניהו.
אילן גילאון עקץ את המפלגות ששיריינו טאלנט למפלגתם: "הסיבה שבמרצ אין דוגמניות וכדורגלנים זה כי אני עונה על שתי העובדות הללו". הקהל הגיב היטב לשנינות.
סגן השר אקוניס עקץ את התעמולה המצועצעת שהתקיימה בתיכון בליך: "בחירות זה דבר רציני: לא בלונים ולא ג'ינגלים ולא רקדניות". הוא הוסיף עקיצה אישית לבמת העצמאות שהקימו שם מפלגת "יש עתיד": " מנצחת את כולם בפירוטכניקה". הוא לא שכח לתקוף גם את "המחנה הציוני": "מסתירים את סתיו שפיר, זוהיר בהלול, יוסי יונה ומירב מיכאלי שהם השמאל הרדיקלי, ומבליטים את בוז'י. אפילו את ציפי לבני הם כבר מסתירים".
בעקבות מחאת החולצות האחרונה, שאל ינון מגל את הקהל: "יש למישהו פה חולצה שהוא רוצה להראות לי? משהו כמו 'יש לי שני אימהות או שני אבות' בוא נגמור עם זה עכשיו". בכלל מערכת היחסים של מגל עם הקהל הייתה מורכבת. בתחילה סיפר בחיוך שהוא מתגורר מעבר לכביש, ושמח לראות פרצופים מוכרים. אולם כשתלמידה שאלה אותו על "השנאה שמפיצים המועמדים בבית היהודי", הוא הרים את הקול לאחר שקריאות נשמעו מכיוון הקהל לתשובתו: "הבנתי שזה בית ספר בצפון תל אביב, ומחיאות הכפיים יהיו למרצ". הוא פנה לאחת התלמידות ואמר: "אל תלמדי אותי מה זה ליברליות". הוא גם הקפיד להזכיר ש"הלהט"בים עושים הכי הרבה רעש, אבל יש עוד ציבורים עם בעיות בנושא של נישואים".
יעל גרמן עשתה שיעור קצר בדמוקרטיה לתלמידים והסבירה להם על מי מטיל הנשיא את האחריות להקים את הממשלה ולכן: " אם תעניקו קולות למחנה הציוני או לליכוד תקבלו את החרדים בממשלה שיבטלו את החוקים שלנו ובמקום ללכת לעתיד טוב יותר נלך אחורה".
נציגי "המחנה הציוני" ו"הליכוד" לא תקפו בחזרה את גרמן אלא בחרו לתקוף אחד את השני. "מ-1977 הליכוד מנהל את מדינת ישראל, למעט שתי קדנציות קצרות. התפקיד שלנו הוא לשנות במאה שמונים מעלות את השלטון".
אקוניס השיב אש: "כאשר מפלגת העבודה מקבלת את הגה השלטון, בתוך חודשים ספורים הביטחון מתדרדר במהירות". " ב-1992 אוטובוסים התפוצצו לא רחוק מפה". הזכיר אקוניס, והתכוון כנראה דווקא ל-1995. "כאשר השמאל עולה ומנדב נסיגות התוצאה היא התדרדרות הביטחון האישי לתושבי ישראל. בדוק!". כשהתפרץ עטר לדבריו וטען שהוא רוצה להגיב, אמר לו אקוניס: "ברור שהוא רוצה להגיב, יגידו שאנחנו סותמי פיות". ובתורו הגיב עטר וקרא לאקוניס לחזור בו מדבריו הבוטים והלא נכונים כלפי מפלגת העבודה.
אילן גילאון לא נשאר אדיש לאמירתו של אקוניס וטען: "יותר אנשים מתו מסכרת ומלחץ דם גבוהה מאשר הפצצה האיראנית".
אופיר אקוניס מאשים אותם על רקדניות וג'ינגלים אבל מפלגת "יש עתיד" לוקחת גם הפעם את המקום הראשון עם עשרים ושמונה אחוזים מהקולות. אחריהם מרצ מפתיעה עם 21 אחוז. המחנה הציוני, זכו ב-14 אחוזים מקולות התלמידים. על אף שאקוניס הסביר לתלמידים את התוצאות של ממשלת שמאל, הליכוד נשאר מאחור עם 11 אחוזים.
