אחרי שרכב על מחאת האוהלים ומעמד הביניים כל הדרך ל-19 מנדטים בכנסת ולמשרד האוצר בממשלה, יאיר לפיד מסמן מטרות חדשות. נראה שכפי שהבטיח לפיד שיקרה לפני שנה וחצי, מצבנו מעולם לא היה טוב יותר. אחרת, איך אפשר להסביר את העובדה שהוא נטש את "איפה הכסף" ועבר ל"מושחתים נמאסתם?".
הסקרים, הכחלונים והציפיבוז'ים, שהולכים ומגמדים את קומתה של הסיעה הגדולה בכנסת היוצאת, הופכים את לפיד למתוח ועצבני מיום ליום. מאז שנזרק מן הממשלה, וביתר שאת בשבוע האחרון, נראה לפיד כמתאגרף זועם שנדחק לפינה אבל לא מפסיק להחזיר מהלומות. השבוע הוא נאם בפני ראשי מטות המפלגה את נאום ה"מושחתים נמאסתם" שלו, בו השליך אגרופים לכל קצוות הזירה הפוליטית: נתניהו ושטייניץ, נפתלי בנט ואורי אריאל, פאינה קירשנבאום וישראל ביתנו, דרעי, הרצוג. מי לא חטף. אמש, באולפן "המטה המרכזי" בערוץ 10, לפיד המשיך את הקו האגרסיבי והיה לוחמני מתמיד: כעוס, תוקפני, אמוציונלי, מרים את קולו. את מקומם של הזחיחות והחיוך שבע הרצון תפסו להט ושפת גוף נסערת. אפילו הדאחקות של חנוך דאום עברו לו מעל הבלורית.
אין ספק שהפוליטיקה כבר שינתה משהו בדנ"א של לפיד. כפוליטיקאי משופשף, הוא מדקלם מסרים במקום לספק תשובות, משחרר בנחרצות טענות מופרכות, ומתחמק בחוכמה מכל אמירה שתקצץ לו את האופציות הפוליטיות ביום שאחרי הבחירות. מי שנכווה ב"שר האוצר צריך להיות כלכלן", וב"בבחירות הבאות אהיה ראש ממשלה", נזהר ב"לא אשב עם ביבי ועם דרעי".
בדבר אחד נדמה שלפיד לא השתנה, ולו משום שזו תכונה שבפוליטיקה הישראלית היא כמעט הכרח; גם אחרי שנה ושמונה חודשים בתפקיד שר האוצר – כטירון פוליטי וכטירון כלכלי – לפיד לא מוכן להודות באף טעות או כישלון. חוק השוויון בנטל הנלעג עדיין מתואר כהצלחה כבירה; אכיפת לימודי הליב"ה במוסדות חרדיים שנדחתה לפני חודשיים בשנתיים זוכה למקום של כבוד ברשימת ההישגים בקמפיין המפלגה; ועל האפשרות לסגת מחוק מע"מ אפס, שעדיין לא נמצא הכלכלן שידבר בזכותו, אין בכלל מה לדבר.
בין נתניהו ליעקב פרי
הפנייה הקמפיינרית ממעמד הביניים לשחיתות נראית כמו מהלך חכם עבור "יש עתיד", שהיא אכן המפלגה הגדולה היחידה שלא דבק בה חשד פלילי. גם לפיד עצמו אינו אדם מושחת, והוא הפגין זאת בכנסת האחרונה לא פעם: ברכישת אייפון 6 מכספו, בשימוש הצנוע יחסית שעשה בתקציב הקשר עם הבוחר, בעובדה שהוא לא מעסיק נהג.
אלא שקמפיין השחיתות של לפיד עתיד להיתקל במהמורות. השחיתות שבה הוא מאשים את ראש הממשלה, למשל – שחיתות מוסרית ואתית – אינה שונה באופן עקרוני מההדוניזם הבלתי נסבל שבו התנהל במשך שנים יעקב פרי. ובין גלידת הפיסטוק של נתניהו למקרר לרכב של מיקי לוי מפרידים כמה אלפי שקלים, אבל מחבר קו מחשבה דומה.
גם כריכת הסיאוב המוסרי של נתניהו עם השחיתות הפלילית של דרעי ושל ישראל ביתנו (לכאורה) היא בעייתית. והכנסת מטוסו של ראש הממשלה לקלחת (ועוד לכנותו "מטוס פרטי") – זה כבר סתם פופוליזם שמתעלם משיקולים מקצועיים וכלכליים (בין אם מוצדקים ובין אם לאו). וזה שר האוצר לשעבר, להזכירכם.
פרי ולוי, אגב, הם לא אנשי "יש עתיד" היחידים שלא ממש מתיישרים עם מושג השחיתות על פי לפיד. אורי שני, מקורבו של ראש המפלגה, היה מעורב עד צוואר (כמנכ"ל משרד השיכון) בממשלת שמיר המסואבת שהולידה את הסלוגן החדש-ישן של לפיד, "מושחתים נמאסתם". מקורב אחר של לפיד – איש העסקים הלל קוברינסקי – הורחק מישיבות משרד האוצר בהוראת היועץ המשפטי לממשלה. וח"כ בועז טופורובסקי עשוי למצוא את עצמו מככב בקרוב בדו"ח מבקר המדינה בשל חלקו בפרשת השחיתות בפסטיבל הסטודנטים באילת. כשחלק מהשמות הללו הוטחו אתמול בלפיד, הוא נפנף אותם כלאחר יד וכינה זאת "שברירי ידיעות מתוך האינטרנט". אלא שהשברירים האלה עוד עשויים להתחבר לכדי תמונה מנופצת של ערכיות פרובלמטית. במקום להגיב בזעם ובחוסר ענייניות, מוטב שלפיד יוודא שאכן אורוות המפלגה נקיות מכל רבב.
אם כך, לפיד עוד לא יצא אל השמש עם הסלוגן החדש, וכבר החמאה מתחילה לזלוג על מצחו. בעוד כמה חודשים הוא אף עשוי למצוא את עצמו יושב בממשלה במחיצתם של אותם אנשים אותם הוא מכנה היום מושחתים. ואז מה יאמר? "מושחתים, ניצחתם"?