מה משותף לשלי יחימוביץ', מירי רגב, זהבה גלאון ואיילת שקד? מלבד העובדה שכולן נטולות כרומוזום Y, כולן נבחרו בבחירות פנימיות בזכות עצמן וללא שריונים. גלאון כיו"ר מרצ, יחימוביץ' ושקד במקום הראשון בפריימריז בעבודה ובבית היהודי, ומירי רגב במקום הרביעי בפריימריז בליכוד. והרשימה לא נגמרת כאן.
וכאן אפשר כבר לומר משהו על עניין השריונים לנשים. כמו השריון לאבירים מימי הביניים, כל הנושא הזה הפך להיות מיותר למדי, ולמעשה היה חסר ערך מראש. גולדה מאיר, להזכירכם, הייתה ראש ממשלה לא כי שריינו אותה או בחרו אותה בשל היותה אישה. ואגב, האם היותה אישה הפך אותה לראש ממשלה טובה יותר? לא נראה לי שיש מי שטוען שהיא הייתה ראש ממשלה יוצאת מגדר הרגיל.
בואו נסתכל עכשיו על השריונים במפלגות: במקום ה-14 במחנה הציוני (העבודה-התנועה) נמצאת עו"ד רויטל סוויד, שקיבלה 7,915 קולות. משה מזרחי, שקיבל 2,628 קולות יותר ממנה, נדחק למקום ה-29 (!) ברשימה הארצית. וזה לא נגמר בשריון לנשים. זוהיר בהלול, שקיבל 8,495 קולות, שוריין למקום ה-17 המכובד (שמור לבני מיעוטים); אלדד יניב, שהצביעו לו 965 אנשים יותר, מצא את עצמו במקום ה-30. ועוד לא דיברנו על המקום השביעי, השמור למזכ"ל המפלגה חיליק בר, בלי פריימריז, בדומה למקום ה-12 בבית היהודי שנשמר למועמד מטעם מרכז המפלגה.
ומה לגבי השריון למחוזות? בפריימריז בליכוד הגיע יואב קיש (איש ה"ליכודניקים החדשים") למקום ה-19 המכובד. לקיש הצביעו 1,282 איש בלבד, אך מכיון שהוא התמודד במחוז דן, הוא ייכנס כנראה לכנסת. לפייגלין, שעמד בראש רשימה טרויאנית אחרת בליכוד, הצביעו יותר מפי 10 (14,581 קולות), אך הוא נדחק למקום לא ריאלי בעליל. שמעתם על אריה נתנאל ליפן? גם אני לא, אבל הוא קיבל יותר קולות מקיש (1,500). אלא מה, ליפן התמודד ברשימה הארצית, ולכן לא ייכנס לכנסת גם לו הליכוד יקבל מספר פנטסטי של מנדטים וכל הח"כים יתפטרו בבת אחת.
פארסה עצובה
נפסיק להלאות אתכם במספרים, העניין מובן: השריונים השונים הופכים את "חגיגת הדמוקרטיה" שבפריימריז, גם אם נתעלם מהדילים למיניהם ומשאר כשלי השיטה, לפארסה עצובה. אך בעוד השריונים לחברי מרכז המפלגה הם עדות למאבקי כוח בין קבוצה קטנה שרוצה להשאיר אצלה כמה שיותר כוח, לבין הכוח שהמנהיג רוצה לצבור לעצמו, והשריונים למחוזות נובעים גם הם כנראה ממאבקים שכאלה בין מרכז המפלגה לסניפיה ברחבי הארץ, הרי שהשריונים לנשים מקבלים גם איזו הצדקה אידיאולוגית פמיניסטית לכאורה, שכדי לעזור לנשים "לשבור את תקרת הזכוכית" עלינו לתת להן לשחק בליגה משלהן.
וזה, תסלחו לי, גם מעליב, וגם לא הגון. בענפי ספורט שבהן רוב הנשים חלשות פיזית מהגברים מוצדק לפתוח ליגה משלהן, בשביל הספורטאיות הרוצות להבליט את הישגיהן; אבל הפוליטיקה היא לא ספורט. בסופו של דבר אנשים מגיעים לשם בשביל להשפיע, ולתת למישהו זכות קדימה רק בגלל מינו זה פשוט קידום פסול, ממניעים זרים, של אדם אחד על פני אחר. ראינו כבר שנשים שרוצות בכך, יכולות לשחק בעצמן ב"ליגה של הגדולים" בלי גלגלי עזר, ולהסתכל על כל הגברים מלמעלה. אין שום צורך לדחוף נשים בכוח, רק משום שהן נשים.
יהיו שיאמרו שהנשים שהצליחו, הצליחו רק משום ששוריינו בהתחלה. זה לא נכון לאיילת שקד, שעברה את השריון גם בפריימריז הקדומים; זה לא נכון גם לגבי שלי יחימוביץ' ולא לגבי זהבה גלאון. מירי רגב אמנם הוקפצה בהתחלה בשל היותה אישה, אך כבר בבחירות המקדימות הקודמות היא זכתה למקום מכובד בזכות עצמה. נכון הוא שאם תשריין אישה, והיא תבלוט ותפעל היטב, היא קונה לעצמה נקודת זינוק טובה להמשך הדרך. אבל זה נכון גם לכל מועמד לא מוכר, בלי קשר למינו: אם תשריין אותו, אתה נותן לו עדיפות גם להמשך הדרך. כיצד אפשר לראות באפליה שכזו, רק בשל המין, דבר חיובי?
וכאן אנחנו מגיעים לשקר נוסף, הוא שקר ה"ייצוג". צריך שיהיו המון נשים בכנסת, טוענים אחדים, כדי לייצג את הנשים. צריך שיהיו אתיופים בכנסת, כדי לייצג את האתיופים. צריך שיהיו אנשי פריפריה, לייצג את הפריפריה. ומזרחים, לייצג את המזרחים. וצריך שיהיו צעירים, לייצג את הצעירים. והומואים, לייצג את ההומואים. ונכים. ונהגי מוניות. ובלונדינים. ולבקנים מקריית אתא. ומי ייצג את הילדים?
כל זה הוא חסר שחר. יצחק הרצוג סנט לאחרונה בנתניהו על כך שבפרלמנט הסעודי יש יותר ייצוג נשי מבמפלגת הליכוד (תוך העתקה חסרת בושה מרעיון שהעלו גולשים פרטיים ושזכה לתהודה). ובכן? האם החיים בסעודיה מלבבים יותר או טובים יותר לנשים בגלל זה? אם כבר, זו עצמה הראיה לכך שאין לעניין ה"ייצוג" משמעות של ממש. מה שאנחנו צריכים בפרלמנט אינו "ייצוג" לדומים לנו, לא לנשים, לא לגברים, לא לאנשי פריפריה, לא לאשכנזים, לא למזרחים, לא לערבים ולא לדתיים לאומיים. האם ימנית הייתה מצביעה לזהבה גלאון, לו כל אנשי מפלגות הימין היו גברים, משום שהיא אישה ומייצגת אותה? האם אשת שמאל הייתה נותנת את קולה לאורית סטרוק, לו כל אנשים מפלגות השמאל היו גברים? האם ערבי לאומן יצביע לאיוב קרא, רק משום שגם הוא "בן מיעוטים"? יש שני דברים שחשובים אצל נבחרי ציבור: האידיאולוגיה, והיכולת לבצע אותה. מה שאנו צריכים זה לא ייצוג שווה, אלא אנשים שיודעים איך לנהל את המדינה, אילו חוקים להעביר ואילו חוקים לבטל. ובזה, למרבה הצער, כושלים רוב נבחרינו, גברים ונשים כאחד.