היחס לבעלי-חיים הפך בשנים האחרונות לסוגיה יותר ויותר מרכזית בשיח הציבורי – גם ובעיקר עם עליית הפופולריות של התנועה הטבעונית, אבל לא רק: גם בקרב מי שאינם טבעונים יש הכרה הולכת וגוברת בבעיות המוסריות שנובעות מהאופן בו נוהגים לנצל בעלי-חיים. העניין הגובר ברווחת בעלי-החיים מתבטא גם בכך שבבחירות לכנסת הזו, ניתן לראות התייחסות רצינית יותר מאי-פעם של המועמדים לכנסת לסוגיות של רווחת בעלי-חיים. לראשונה אי-פעם שתי מפלגות – מרצ והמחנה הציוני - ערכו במסגרת מסע הבחירות שלהן כנסים המתמקדים בזכויות בעלי-חיים. עבור בוחרים רבים שמתלבטים בין כמה מפלגות, העשייה של המועמדים בתחום הגנת בעלי-חיים יכולה להוות שיקול משמעותי.
המצטיינים: חנין, ארדן וכבל, המאכזבים: שמיר ולפיד
גם מצע המחנה הציוני כולל התייחסות רצינית לרווחת בעלי-החיים, וגם בה יש לא מעט מועמדים שהוכיחו את עצמם כמחויבים לנושא, בפרט עמיר פרץ, שבתפקידו כשר להגנת הסביבה פעל לקידום הצעת חוק שתרחיב באופן ניכר את ההגנה על חיות-בר – ובפרט, תאסור על ציד של חיות בתור "ספורט". במידה וההצעה תעבור, תהיה לה משמעות תקדימית חשובה – היא תהפוך את ישראל להיות המדינה הראשונה בעולם שאוסרת על הרג בעלי-חיים למטרות שעשוע.
ברשימה המשותפת, יש להזכיר את פעילותו הרבה של ח"כ דב חנין, שעמד מאחורי חלק גדול מהצעות החוק שעלו למען בעלי-חיים – החשובה ביניהם היא הצעה על-פי תוטל אחריות פלילית על בעלי ומנהלי מפעלים שבהם תועדה התעללות בבעלי-חיים (ולא רק על העובדים הזוטרים במקום, כפי שקרה, למשל, לאחר חשיפת ההתעללות בבית-המטבחיים "אדום אדום" של תנובה).
על-אף שההתייחסות לרווחת בעלי-חיים ניכרת יותר בקרב מפלגות השמאל, היא בהחלט לא ייחודית להן, וגם במחנה הימין ניתן למנות כמה פעילים נמרצים למען בעלי-חיים – הבולט ביותר בהם הוא גלעד ארדן, המועמד מספר 2 בליכוד. במהלך כהונתו כשר להגנת הסביבה בממשלה הקודמת לזו, בראש ובראשונה בשל ההחלטה שלו להביא לסיום פעילותה של חוות מזור, שעסקה בהרבעה ובייצוא קופים למעבדות ניסויים בארצות-הברית. לפני מספר שנים הופצה באינטרנט שמועה כוזבת לגבי ארדן כאילו הוא פעל לקידום ירי בכלבים משוטטים, ומן הראוי להעמיד דברים על דיוקם – למעשה ההפך המוחלט הוא האמת: ארדן היה הראשון בכנסת לפעול כדי למנוע ירי מיותר בכלבים, לאחר שמאז קום המדינה הותר לפקחי רשות הגנים והטבע לירות בכלבים על-פי הבחנתם, ללא כל הגבלה.
חבר הכנסת שעשה את השינוי הגדול ביותר מרעה לטובה הוא שר התחבורה ישראל כץ. לפני כעשור, בזמן כהונתו כשר החקלאות, היה אחד המתנגדים הגדולים ביותר למאבק נגד פיטום אווזים וברווזים. אך בכנסת הנוכחית הוכיח כץ את יכולתו להשתנות לטובה, ובתור שר התחבורה פעל בשיתוף עם ארגונים להגנת בעלי-חיים לקידום איסור על ניצול סוסים לנשיאת עגלות ברחובות הערים, ובכך הביא סוף לתופעה השלילית של סוסי אלטע-זאכען, הנאלצים לגרור משאות כבדים תוך הליכה על כבישי אספלט שאינם מתאימים להם (החרגה של האיסור תתאפשר למטרות תיירותיות, אבל לא מעבר לכך).
עוד אחד מהפעילים הבולטים בכנסת היוצאת היה ח"כ דב ליפמן (יש עתיד), שעמד לצד ח"כ כבל בראש השדולה לזכויות בעלי-חיים, ושיזם את אחת מהצעות החוק החשובות ביותר למען בעלי-חיים – הצעה לאיסור היבוא והסחר בכבד של אווזים וברווזים שעברו פיטום. למרבה הצער, בבחירות הללו נדחק ליפמן למקום ה-17 הלא-ריאלי ברשימת יש עתיד.
לעומת זאת, דווקא יו"ר המפלגה, יאיר לפיד, הוכיח את עצמו לרעה כשפעל במסגרת תפקידו כשר האוצר לקידום תכנית של הטבות לתעשיות המזון מהחי – שכללה הקלות מכס על יבוא עגלים חיים (המובלים באנייה בתנאים קשים במיוחד, שצריכים לזעזע גם את מי שלא רואה בעיה מוסרית באכילת בשר כשלעצמה) ומענקים בסך של 285 מיליון ש"ח – על חשבון משלם המיסים – לתעשיית הבקר והחלב הישראלית. התכנית גררה מחאה נרחבת מצד ארגונים להגנת בעלי-חיים, ולביקורת הצטרפו גם גורמים מתוך הכנסת והממשלה. ראש הממשלה בנימין נתניהו הורה לשר לפיד להיפגש עם נציגים ארגונים למען בעלי-חיים במטרה לדון בתכנית ולנסות להתפשר על נקודות מסויימות בה, אך ללא הועיל. לא זאת בלבד, אלא שחודשים ספורים לאחר מכן, החל לקדם תכנית נוספת, להעברת מענקים בסך 50 מיליון ש"ח – שוב, מכספי משלם המיסים – והפעם לתעשיית חלב הצאן. על אף שמצע "יש עתיד" כולל התייחסות לרווחת בעלי-חיים, התנהלותו של לפיד עד כה מעוררת אכזבה.
מלבד לפיד, שני שרים נוספים שבלטו במיוחד לרעה בממשלה זו היו יאיר שמיר, שר חקלאות, ויצחק אהרונוביץ', השר לביטחון פנים (שניהם מסיעת ישראל ביתנו). שני שרים אלו היו הפעילים הבולטים ביותר לסיכול הצעת החוק של ח"כ ליפמן נגד סחר בכבד מפוטם (שבאמת לא זכתה להשלים את הליך החקיקה שלה במהלך הכנסת הזאת, למרות התמיכה הרבה שזכתה לה כשהועלתה לקריאה טרומית). השר שמיר הגדיל לעשות כאשר הציע לשנות את הניסוח של הצעת החוק, כך שתכלול החרגה שתתיק למכור כבד מפוטם "רק במסעדות" – מה שכמובן מרוקן את ההצעה מכל תוכן. שמיר – שבאופן אירוני, כשר החקלאות היה גם זה שריכז תחת משרדו את רוב הסמכויות על חוק צער בעלי-חיים – הביע את התנגדותו כמעט לכל צעד שהוא שישפר את את מצב בעלי-החיים: הוא יצא גם נגד הצעת חוק להגבלת הסחר בפרוות, נגד הקריאה לאסור על כלובי-סוללה, והביע התנגדות אפילו להגבלת הירי בכלבים משוטטים. למרבה המזל, גם שמיר וגם אהרונוביץ' לא מתמודדים בבחירות הללו על מושב בכנסת.
הדאגה לרווחת בעלי-חיים בפוליטיקה הישראלית עדיין נמצאת בחיתוליה – רוב המפלגות לא מתייחסות לנושא בכלל, או שמתייחסות אליו רק בקושי. אבל יש יסוד טוב לקוות שהעובדה שיותר מפלגות ומועמדים מתחילות להתייחס ברצינות לתחום, מצביעה על תחילתה של מגמה חיובית שתלך ותתגבר, ויותר ויותר מפלגות וחברי כנסת המוכנים להתחייב לשיפור מצבם של בעלי-החיים.
דדי שי הוא סטודנט לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ופעיל לזכויות בעלי-חיים. בואו לעקוב אחריו גם בפייסבוק