הנתון המפתיע נחשף: כמה ממצביעי הימין רוצים "רק ביבי"?

כמה חשוב לכם שבנימין נתניהו יהיה ראש ממשלת ישראל? כמה חשוב לכם שבנימין נתניהו לא יהיה ראש ממשלת ישראל?

למחנה אחד כבר יש שם מוכר: רל"ב – רק לא ביבי. כלומר, כל דבר, ורק לא הוא. המחנה הזה, שנוכח בחיינו כבר לא מעט שנים, קצת יצא מהאופנה, משום שישראלים רבים זיהו שהמיקוד בדמותו של יו"ר הליכוד כציר שסביבו מתנהל כל חישוב קואליציוני הוא מכשול פוליטי שקשה לעבור. לכן, מנהיגים במרכז, ואפילו בשמאל מרכז, כבר לא אומרים "לא ביבי". בטח לא "רק לא ביבי". למרות שברור לגמרי שהם לא כל כך רוצים קואליציה עם ביבי, בטח לא קואליציה שהוא בראשה. וברור לגמרי שלדעתם הגיע זמנו ללכת, עם או בלי חנינה, לשחרר את המערכת מנוכחותו. לתת לישראל הזדמנות להתחלה פוליטית חדשה.

בשבוע שעבר הזכרנו כאן שהמטרה העיקרית של חלק ניכר מהאופוזיציה לקראת הבחירות שיבואו היא החלפת השלטון. אבל המשמעות של החלפת השלטון נתונה לפרשנות. אפשר להקים קואליציה חדשה שאין בה אף מפלגה מהקואליציה הנוכחית – אפשר להקים קואליציה חדשה שכוללת את כל מפלגות הקואליציה הנוכחית, בתוספת מפלגות נוספות. אפשר גם כל דבר באמצע. העניין הוא, שדיבור על קואליציה של מפלגות לא מחזיק את הסיפור של הפוליטיקה הישראלית כפי שהוא מתנהל כיום. למפלגות יש תפקיד, לפעמים חשוב, במערכת הפוליטית. אבל אנחנו בעידן של אישים. של איזנקוט – לא של ישר. של בנט – לא של המפלגה שלו (שמי יודע איך יקראו לה). של לפיד – לא של יש עתיד. וכמובן, מעל כולם – של נתניהו. רק לא – או רק כן. שאלת ביבי (האם בסוף 2026 נתניהו עדיין יהיה ראש הממשלה? לחצו כאן להשתתף בתחזית האירועים של המדד).

מי אומרים "רק לא"? ננסה ניסוח אחר: מי אומרים שמאוד חשוב להם שנתניהו לא יהיה ראש הממשלה לאחר הבחירות? זה קל: כמעט כל תומך במפלגת הדמוקרטים. שמונה מכל עשרה תומכי של יש עתיד. שמונה מכל עשרה תומכים של איזנקוט. שישה מכל עשרה של בנט. יותר מזה: לתומכים של יאיר גולן חשוב במיוחד לא להצביע למפלגה שעלולה לשבת בקואליציה עם נתניהו. גם לרוב התומכים של איזנקוט זה חשוב, אבל לא לכולם (שישה מעשרה). לתומכים של המילואימניקים, של יועז הנדל, זה לא חשוב. הנדל מכוון לבוחרים שחושבים על קואליציה אחרת, על מדיניות אחרת, אבל לא בהכרח על הנהגה אחרת. רק אחד מעשרה מתומכיו אומר שחשוב לו מאוד שנתניהו לא יהיה חלק מהקואליציה הבאה.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

מול מחנה "רק לא ביבי", ישנו מחנה "רק ביבי". מי במחנה? כאן מתחבא סיפור: לא כל מצביעי הקואליציה. גם לא כל מצביעי הליכוד. קל לחשוב שרוב האופוזיציה היא מחנה רק לא ביבי – וזה לא נכון – קל להניח שרוב הקואליציה היא מחנה רק ביבי – אלא שגם זה לא נכון. בימין יש מחנה שנכנה "לא רק ביבי". לר"ב. תומכי קואליציה, שרוצים את המשך כהונתה של הקואליציה, ואולי רוצים גם את ביבי, אבל לא בטוח, לא כתנאי, לא כמועמד בלעדי שאין לו תחליף. הנה דוגמה בולטת: כמעט מחצית מהתומכים שנותרו לציונות הדתית (שבשבועיים האחרונים שוב מתקשה לעבור את אחוז החסימה) אומרים שלא כל כך חשוב להם אם נתניהו יהיה או לא יהיה ראש הממשלה בקואליציה הבאה. רק מעטים מהם, בערך אחד מעשרה, מעדיפים שנתניהו לא יהיה ראש הממשלה. אבל רבים מהם, יותר משליש, מגלים אדישות. יהיה יהיה, לא יהיה לא יהיה. הם לא "רק נתניהו", הם "לא רק נתניהו" (בתקווה שההבדל ברור).

נציע מודל לחלוקה של תומכי הקואליציה: בדרגה ראשונה - ביביסטים נחרצים. מפלגת "רוצים רק ביבי". בדרגה שנייה, ביביסטים רכים. זו מפלגת "מעדיפים ביבי". בדרגה שלישית, אדישים לביבי. זו מפלגת "שיהיה, או לא יהיה". ויש גם דרגה רביעית. תומכי קואליציה במחנה אנטי ביבי. לא "רק לא ביבי", אבל בהחלט "מוטב לא ביבי".

רק מחצית זה הרבה או מעט? כך או כך, רק מחצית מתומכי הקואליציה נטועים במפלגת "רוצים רק ביבי". ואם לדייק, בערך 52%. ואם לא מסתכלים על תומכי הקואליציה, אלא על כלל היהודים בישראל שמגדירים את עצמם כ"ימין" (כולל קבוצות כמו "ימין עמוק" או "ימין מרכז" או "ימין" או "ימין מתון"), רק רבע נכנסים לקטגוריה של "רוצים רק ביבי". עוד בערך חמישית מעדיפים את ביבי, אבל לא בנחרצות, ועוד רבע אדישים, וכשליש – אנחנו מדברים על ישראלים יהודים ימנים – פשוט לא רוצים שימשיך.

את הפרופיל של הביביסט הנחרץ אפשר לשרטט במבט על שפע של נתונים משבעה סקרים שהשתמשתי בהם: רובם מצביעי ליכוד, ועוד כמה מהם מצביעי ש"ס ועוצמה יהודית. יותר מהם מסורתיים מאשר חילונים או דתיים. הם מגדירים את עמדתם "ימין עמוק" (כמעט שליש) או ימין (כמעט שני-שליש) או ימין מתון (המעט שנשאר, כ-10%). כל תומכי מפלגת "רוצים רק ביבי" רוצים עוד משהו: את אותה קואליציה בדיוק. תנו לנו את נתניהו, ואיתו את גולדקנופף, בן גביר, דרעי, סמוטריץ'. תנו לנו מהדורה חוזרת של אותה סדרת מתח פוליטית. תנו לנו – במשתמע – את האפשרות להחליף את כל בית המשפט העליון (הרפורמה המשפטית, כפי שהדגמנו בשבוע שעבר, היא בעדיפות ראשונה של תומכי הקואליציה).

קצת יותר מרבע מתומכי הקואליציה שייכים למפלגת "מעדיפים ביבי". הביביסטים הרכים. הפרופיל: גברי, ימני (אבל פחות ימין עמוק, וקצת יותר ימין מתון), תומכי ליכוד והציונות הדתית. שליש מהם רוצים את "אותה קואליציה" אבל עוד שליש לא בטוחים שהם רוצים את אותה קואליציה ויותר מרבע מעדיפים שלא תחזור בדיוק אותה קואליציה. מעדיפים את ביבי, אבל לא בנחרצות, ובכל מקרה, אם ביבי, שיהיה בהרכב קצת אחר.

החמישית האדישה לביבי, או המתנגדת לו (אבל בעיקר אדישה) היא המעניינת ביותר. מחנה לר"ב של תומכי הקואליציה כולל בעיקר צעירים, הרבה מאוד דתיים, הרבה פחות מצביעי ליכוד. תומכי קואליציה שמגדירים את עצמם "ימין מתון" לא מעוניינים בהמשך הכהונה של נתניהו. אלה מהם שקרובים למרכז כבר ממש מתנגדים לו (אבל מהם כבר לא נשארו הרבה תומכי קואליציה). הם מתעדפים נושאים כמו יוקר המחיה יותר מתומכי קואליציה אחרים. מחציתם לא רוצים בחזרתה של אותה קואליציה לשלטון, וחלקם אפילו מאוד לא רוצים את אותה קואליציה. קודם כל – הם אומרים - שנו את ההרכב הקואליציוני. אחר כך נדבר על נתניהו, שאולי יהיה ואולי לא יהיה. לא כל כך אכפת. כמעט מחצית מתומכי מפלגת לר"ב אומרים שישיבה עם נתניהו אינה תנאי מבחינתם.

שורה תחתונה? אולי נציע בזהירות את האפשרות הבאה: אם לאחר הבחירות יתברר שנתניהו לא ממשיך כראש ממשלה, יהיה אגף גדול בימין שיתקשה להסתגל למציאות החדשה. אבל יהיה גם אגף, שאת חלקו כבר אפשר לזהות, שיאמר, לא נורא, אפשר גם בלעדיו, ואולי אפילו הגיע הזמן. זה גורלם של בני אדם בכלל. זה גורלם של פוליטיקאים בפרט. וביבי – הוא שייך לשתי הקטגוריות, גם אם למישהו נדמה לפעמים שלא.

מי יקבל יותר מנדטים, בנט או איזנקוט? לחצו כאן כדי להשתתף בתחזית הבחירות של המדד

כל הנתונים שבטור – מתוך סקרים שערך צוות "המדד", חלקם מתוך סקרי המכון למדיניות העם היהודי, וחלקם מתוך סקרים עצמאיים או בהזמנת ארגונים אחרים. הנתונים בגרף חושבו מנתוני כמה סקרים שנערכו כולם בשלושת החודשים האחרונים. עורך הסקרים: שמואל רוזנר | תכנות וניתוח: נח סלפקוב | תחקיר: יעל לוינובסקי | פיקוח סטטיסטי: פרופ' דוד שטיינברג | המדד הוא גוף מחקר עצמאי ואינו קשור למפלגה או תנועה רעיונית כלשהי