משפט אחד מהדברים של ואנס צריך להטריד מאוד את מקבלי ההחלטות בירושלים | פרשני חדשות 12

אני יכול לומר שבכירים בישראל לא הופתעו מהדברים שכתב סגן נשיא ארה"ב ואנס - הכיוון היה ברור כבר קודם. אבל הבוטות והנחרצות של הדברים, לדעתי, מפתיעות - גם בטווח המיידי וגם בטווח הארוך יותר.

בטווח המיידי, כשג'יי-די ואנס, סגן נשיא ארה"ב, אומר שצריך לסיים את המלחמה, זו קריאת כיוון למלחמות שיתנהלו בתוך הבית הלבן.

תוסיף לכך את העובדה שבתקשורת האמריקנית מדווחים כעת שהנשיא מתייעץ בשאלה אם להדיח את שר המלחמה, פיט הגסת', שנחשב לצד הניצי יותר שתומך בתקיפה באיראן. אתה מבין שהאירוע הזה מורכב, ולא בטוח שלאור הבחירות טראמפ דווקא יגלה להיטות יתר לתקוף באיראן. אני לא יודע, אבל אני מעלה את האפשרות הזאת לאור הדיווחים.

לדעתי, הדבר הקשה ביותר שנאמר בדברים שכתב סגן נשיא ארה"ב הוא הצורך לשנות את מערכת היחסים עם ישראל.

מה פירוש לשנות את מערכת היחסים עם ישראל? האם מדובר רק בכסף ובתקצוב, או גם מעבר לכך? האם מדובר בתמיכה האוטומטית בישראל, בווטו באו"ם? יש סוגים שונים של תמיכה בישראל, ואתה לא יודע לאן זה יכול להגיע.

זה דבר שצריך להטריד מאוד את מקבלי ההחלטות בירושלים, שהימרו על טראמפ בצורה הנחרצת ביותר, אבל שכחו שזרמי העומק בארצות הברית יכולים לצוף בבת אחת.

אני אצטט כאן, כמו שאנחנו עושים לא פעם, את אביגדור ליברמן: "שום דבר טוב לא מאיים עלינו". ובהקשר הזה, זה פשוט בלתי נתפס.

אם היו אומרים לי לפני שנה או שנתיים, שגם בתוך ממשלת נתניהו, שלתפיסתי הייתה אסונית וחורבנית, נשמע גם שהסיוע האמריקני נגמר ושלא נקבל יותר סיוע מארה"ב, וגם נשמע את כל הדברים האלה - לא הייתי מאמין.

מה יכול לקרות עכשיו? הנשיא טראמפ הוא ברווז צולע, אבל ברווז צולע מאוד ילדותי, עם אגו ענק ונבוט גדול. ואף אחד לא יכול לדעת איך הדבר הזה ישפיע עליו.

זה יכול להשפיע עליו דווקא לטובתנו: הוא עשוי להחליט שנותרה לו מורשת אחת בלבד - לדאוג שאיראן לא תהיה גרעינית. ואז בעצם הפסדנו את אמריקה, אבל הרווחנו את איראן. אני לא בטוח שזה מה שיקרה, אבל אני מתפלל שזה מה שיקרה.

זה יכול להשפיע עליו גם בכיוון ההפוך. הוא עלול להתהפך על נתניהו בצורה ברוטלית, כי פתאום ייפול לו האסימון: ביבי לקח אותי למלחמה הזאת, ביבי לקח אותי לסיבוב הזה, ביבי שכנע אותי, יחד עם דדי ברנע, שתכף אנחנו מחליפים את המשטר באיראן. ובינתיים, איראן החליפה את המשטר בארה"ב, כי אני ברווז צולע.

הוא יכול עכשיו לעשות לנתניהו צרות גדולות מאוד, ולעשות לנתניהו צרות פירושו לעשות לנו צרות. ימים יגידו לאן זה הולך.

אני כן מסכים שבנסיבות האלה, אם בנימין נתניהו היה אדם שאני סומך עליו, ולא עקרב שעקץ לאורך השנים את כל שותפיו, הייתי מתחיל כבר היום להטיף: תשכחו מהכול, תוציאו את כל הקיצוניים החוצה - ואני מתכוון לכולם - ותשאירו רק את המפלגות הציוניות המרכזיות. צריך להקים ממשלה שתנסה לשקם את עיי החורבות של היחסים שלנו עם ארצות הברית של אמריקה, שנראים כרגע כמו עזה.

החדשות הרעות ממשיכות להיערם על שולחננו. מה שקרה הלילה בארה"ב הוא פשוט קטסטרופה. קחו את כל הסיוטים של איפא"ק ושל ישראל ותכפילו אותם - זה עדיין לא מתקרב למה שקרה.

אם בכל זאת מחפשים כמה נקודות נחמה, עבדול אל-סעיד נבחר לסנאט, אבל בפער קטן יותר. נקווה שהדמוקרטים יבינו שאנטי-ישראליות ואנטישמיות הן תופעות שפוגעות בך בקלפיות. להערכתי, הם לא יבינו.

האירוע הזה ממשיך להתגלגל. בראשית הדרך, המפלגה הדמוקרטית האשימה את ישראל בכל הצרות של אמריקה: משלמים יותר בסופר בגלל ישראל, מעמדה של ארה"ב מידרדר בגלל ישראל, והמלחמה באיראן היא בגלל ישראל.

מה שקורה בשעות האחרונות, עם הציוץ של ג'יי-די ואנס והשיתוף של דונלד טראמפ ג'וניור, הוא שעכשיו המפלגה הרפובליקנית מאשימה את ישראל בכל הצרות של המפלגה הרפובליקנית. וזה כבר דבר מסוכן מאוד.

מה בעצם אומר ג'יי-די ואנס? הוא אומר: הבעיה שלנו היא שנצמדנו לישראל יותר מדי.

אני חושב, מבלי לדעת לאן יתפתח הסיפור של מתקפה באיראן - כי הוא יכול ללכת לכל הכיוונים - שטראמפ, כנשיא שידיו קשורות בזירה הפנימית, עשוי ללכת ולגמור את הסיפור באיראן. אפשרות אחרת היא שהוא יבחר שלא לעשות זאת, כפי שוודאי ממליץ לו ואנס.

ישראל ניצבת עכשיו בפני האתגר הגדול ביותר שלה מול ארה"ב מאז ימי ההערכה מחדש בשנות ה-70, לפחות.

הדרך להתמודד עם האתגר הזה, היחידה שאני מכיר, היא באמצעות ממשלת אחדות לאומית. כל מי שחושב שהשתעשעות בבחירות חדשות, הקמת ממשלת מיעוט על קולות הערבים או הקמת ממשלה עם החרדים היא הדרך שתעזור - בעיניי הוא שוגה שגיאה קשה.

אין שום דרך ליישב בין הגרסה של היועצת המשפטית לממשלה לבין הגרסה של ראש השב"כ. צריך לומר שני דברים.

ראשית, כמו שבמשפט מבדילים בין כשירות לסבירות, כאן צריך להבדיל בין תוצאות הבחירות לבין המשך החקירה.

המחשבה שהשב"כ יוכל להגיע בתוך שבוע לחקר האמת, להודיע מה זויף ואיפה, וכבר יהיה אפשר לרשום מחדש את המנדטים - הייתה כמובן בלתי סבירה. אבל החקירה חייבת להימשך.

שנית, יש לכך תקדים. בעבר, בשנת 1988, בהיקף אחר לחלוטין, התגלה זיוף של קלפיות - אחת במגזר החרדי ואחת במגזר החילוני. בעקבות הזיוף, מפלגת התחייה הייתה יכולה לקבל מנדט נוסף. בסופו של דבר נערכו בחירות חוזרות, כמעט שנה לאחר מכן. כלומר, התקדים הזה מלמד שהאפשרות הזאת קיימת.

והדבר האחרון שצריך לומר הוא שיש הבדל בין זיוף קלפיות לבין השפעה זרה על בחירות. זיוף פירושו שאני מגיע לקלפי, מוריד קולות מרע"ם ומוסיף לישר, או מוריד קולות מהליכוד ומוסיף לש"ס.

לעומת זאת, השפעה זרה, שעליה מדבר זיני, היא טענה שלפיה סכומי כסף אדירים הושקעו בבחירות האלה לטובת רע"ם והרשימה המשותפת, באמצעות מדינות עוינות ודרך הרשות הפלסטינית.

שאלתי את עצמי מתי נגיע למסקנה שהיועצת המשפטית לממשלה אשמה בהכול, וקיבלתי את התשובה מחברי עמית. אגב, אני כבר עושה לכם ספוילר: היא אשמה גם בתבוסה של טראמפ.

העובדות פשוטות: היועצת המשפטית לממשלה לא עוצרת כלום במקרה הזה. אפשר לשנוא אותה ואפשר להאשים אותה, אבל היא לא עוצרת דבר. כדי לחקור חבר כנסת בישראל צריך להביא ראיות. חבר כנסת, לא סתם אזרח ערבי בג'לג'וליה.

והשב"כ, בניגוד למה שעמית אמר, לא הביא ראיות. אם המשטרה של בן גביר, דני לוי וכל האחרים אומרת את זה, חזקה עלינו.

כשהייתי צעיר היה מתעמל יפני שקראו לו, נדמה לי, צוקהרה. על שמו נקראת סלטה מאוד מפורסמת, שנראתה באחת האולימפיאדות. אני חושב שצריך להמציא סלטה חדשה ולקרוא לה על שמו של דוד זיני: שלושה או ארבעה פליק-פלאקים ושני ברגים. הבן אדם במשך ארבעה ימים, בכל יום, סתר את עצמו מחדש.

ראשית, אתה ארגון סיכולי. אם יש לך מידע, מה אתה אומר ביום הבחירות? הרי קיבלת את המידע יום קודם. למה אתה אומר שהכול מתנהל כשורה? אתה לא חייב לדבר, דוד זיני. בשב"כ לא נהוג לדבר. אתה יכול קצת לשתוק.

שנית, למה אתה לא מסכל? הטיית בחירות, כסף ענק - תסכל. השב"כ הוא ארגון סיכולי.

שלישית, אני רוצה להזכיר לך, בניגוד למה שאמרת - וזה מצולם ומוקלט - אתה לא משרת את הדרג הנבחר. אגב, גם אחמד טיבי הוא דרג נבחר. אתה משרת רק את הממלכה ורק את המדינה.

ובתקופה הכי קשה והכי רגישה לדמוקרטיה, כשכולם מדברים על משבר חוקתי, ובימים שבין הבחירות עצמן לבין אישור התוצאות, הספירה וכל מה שכרוך בכך - אתה יצרת כאן כאוס מטורף.

לכן אני כן מתחבר למה שאמר עמית, שלפיו זיני לא יכול להמשיך בתפקידו, אבל אני מוסיף: בשום מקרה, לפחות לעניות דעתי.

ואחרי שאמרתי את כל זה, רבים מהדברים שאמר עמית נכונים. צריך לחקור את הפרשה עד תום, לא לעשות הנחות לאף אחד, ולהשתמש בכל הכלים. אף אחד לא שלל מהשב"כ שום כלי, אז שיפסיקו לבלבל את המוח. יש לך מידע? תחקור. אתה רוצה לחקור חבר כנסת? תביא אישור.

צריך להבחין בין שתי רמות של זיוף בחירות. זיוף פירושו שבקלפי מסוימת הצביעו 30 קולות לרע"ם, אך נרשמו 300. בהקשר הזה ועדת הבחירות אכן אמרה שלא מצאה ראיות לזיופים.

אלא שהטענה של ראש השב"כ דוד זיני מרחיקת לכת הרבה יותר: לטענתו, כספי ענק הועברו למימון קמפיינים שלמים במגזר הערבי, ולכן אי אפשר להצביע על קלפי מסוימת שבה התבצע הזיוף.

אני חייב לומר שבתור אדם שלא מתרגש בדרך כלל מכל הדיבורים על משברים חוקתיים, וגם לא חושב שאנחנו נמצאים כרגע במשבר חוקתי, אנחנו באירוע עגום ובעייתי מאוד.

יש לנו מחנה אחד שרואה בדוד זיני מי שמונה על ידי ראש הממשלה ועכשיו מספק את הסחורה - מנסה לערער על תקינות הבחירות כי נתניהו לא ניצח בהן. מנגד, יש מחנה שני שרואה בגלי בהרב-מיארה, שמונתה על ידי הממשלה הקודמת ומאז מתפקדת כאופוזיציה בפועל, מי שחוסמת כל ניסיון להגיע לחקר האמת.

אני אומר את הדברים גם כמי שרמת האמון שלו בגלי בהרב-מיארה שואפת לאפס, בין היתר בעקבות התנהלותה בפרשות הנוגעות לאיתמר בן גביר וללשכתו, וכן העיכוב בהחלטה בעניינו של גלעד קריב. אבל גם דוד זיני עשה כאן כמה שגיאות משמעותיות, ובראשן ההצהרה ביום הבחירות שלפיה הכול תקין.

לכן צריך להפריד בין פרסום תוצאות הבחירות לבין המשך החקירה. התוצאות היו צריכות להתפרסם היום, מהטעם הפשוט שהמוציא מחברו עליו הראיה. כל עוד החקירה לא הסתיימה, ובעצם אפילו לא ממש התחילה, אין ברירה אלא לפרסם את התוצאות. כך נוהגים במדינה דמוקרטית.

עם זאת, לנעם סולברג, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, יש עדיין מה שנקרא Unfinished Business. הוא צריך לוודא שהחקירה מתקיימת, מתקדמת ומגיעה למיצוי.

אם יתברר שמדובר בפלופ - דוד זיני צריך ללכת הביתה. אם יתברר שיש דברים בגו, ומדובר בכסף גדול מאוד, גלי בהרב-מיארה צריכה לשקול את המשך דרכה.

וגם הליכוד שוגה כאן: כשהוא משחק על סוגיית אי-פרסום התוצאות, הוא מרחיק את האפשרות להקמת ממשלת אחדות ומקרב הקמת ממשלת מיעוט.

מה שאנחנו רואים לנגד עינינו זו תופעה מוכרת מההיסטוריה הקרובה והרחוקה: אי-הכרה בתוצאות הבחירות, הסתה נגד מיעוטים והפעלת שירות הביטחון כגוף פוליטי, אישי ופרטי.

לגבי העיקרון, אני לא חושב שאפשר לפסול 35% מאזרחי ישראל - ערבים וחרדים - על בסיס גזע או דת. צריך לגבש מדיניות: מי שמקבל את המדיניות מצטרף, ומי שלא - לא.

אנחנו מדברים כאן על רוב שנוצר באופן דמוקרטי, ואין על כך ויכוח. אני לא רוצה להיכנס להיסטוריה של דברי החנופה הרבים שנתניהו הרעיף על הציבור הערבי, או להטבות שנתן לו כשהדבר השתלם לו. אבל אזכיר רק את אוקטובר האחרון: לוחם בדואי בשם אשרף אלבחירי אמר שהמחבלים הנוח'בה רוצים להרוג את כולנו, ושהם אינם מבדילים בין בדואים ליהודים. נתניהו לקח אותו לקונגרס וחזר על המשפט הזה שוב ושוב.

לסיכום, אם מדברים על הכרה בחמאס או אי-הכרה בחמאס, מי שהעלה את חמאס על נס והגדיר אותו כ"נכס" לא היה מישהו מהאופוזיציה, אלא מישהו מהקואליציה. הוא הדין לגבי מי שמימן את חמאס.

מה תעשה ממשלת מיעוט לעתידן של מפלגות האופוזיציה? זה פחות מעניין אותי. השאלה היא פסילת הציבור הערבי, על כל תרומתו למדינת ישראל - לרפואה, לכלכלה, לעבודה וכן הלאה.

במציאות הבין-לאומית הנוכחית, על רקע הסנקציות והקונגרס החדש בארה"ב, אנחנו הולכים לבודד את עצמנו. העולם הוכיח שהוא יכול לפרק מדינות חזקות יותר מישראל - דרום אפריקה היא דוגמה לכך.

אחרי תקופה שבה עוד היו בש"ס מי שהתקשו להאמין שאריה דרעי באמת מתכוון לפרוש, נראה שהפעם הדברים מקבלים תפנית. אתמול דרעי כבר הביע בפני אנשים ספקות לגבי המשך דרכו, והדבר עורר דאגה בקרב הרבנים בהנהגה הרוחנית של התנועה.

בעקבות זאת, המנהיג הרוחני של ש"ס, הרב יצחק יוסף, וזקן מועצת חכמי התורה, הרב משה מאיה, החליטו לכנס את מועצת חכמי התורה, להזמין את דרעי ולנסות לפתור את המשבר. על הפרק כבר עלה גם מתווה אפשרי: דרעי יפרוש מהכנסת, אך יישאר בתפקיד יו"ר המפלגה.

אלא שהרבנים קבעו את הישיבה בלי לתאם את הדברים עם דרעי. הם הודיעו לו שהיא צפויה להתקיים, אך המהלך הזה לא היה לרוחו. דרעי העביר מסר לבתי הרבנים שלפיו עמדתו לא תשתנה בעקבות הישיבה, ולכן אין טעם לקיים אותה. בעקבות זאת, הישיבה בוטלה.

טרם ברור לאן פניו של דרעי מועדות. האם הפעם מדובר בהחלטה רצינית, או במהלך אחר - קשה לדעת.
אבל דבר אחד ברור: דרעי יצטרך לקבל החלטה בקרוב. בתוך ש"ס כבר נשמעים קולות שקוראים לו להכריע אם הוא רוצה להישאר או לפרוש. יש מי שאומרים לו: אנחנו אוהבים אותך ורוצים שתישאר, אבל אי אפשר להמשיך במצב הזה של חוסר ודאות.

בעניינו של חבר הכנסת איימן עודה, שעומד במוקד בדיקת השב"כ בחשד לקבלת כספים מגורם זר, חשוב להבהיר כי נכון לעכשיו החקירה בעניינו טרם יצאה לפועל. שוחחתי איתו בשעה האחרונה, והוא הבהיר: "לא נחקרתי, לא זומנתי לחקירה, אף גורם לא פנה אליי, אפילו לא לתשאול או לבירור".

עודה שוהה כעת עם משפחתו בחו"ל, בחופשה שתוכננה מראש. לדבריו, הוא צפוי לשוב לישראל בשבוע הבא, אך ייתכן שיקדים את חזרתו בימים הקרובים.

עודה דוחה את החשדות נגדו וטוען כי אין להם בסיס. הוא הבהיר כי עם שובו לישראל ישיב על כל השאלות וישתף פעולה באופן מלא עם גורמי החקירה. לצד זאת, הוא טוען כי מדובר ברדיפה פוליטית, וכי ראש השב"כ דוד זיני, שמונה לתפקידו על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, משמש כלי פוליטי שנועד לרדוף אותו.

עם זאת, חשוב להצביע על ההבדל בין עניינו של עודה לבין עניינם של שלושת חברי הכנסת האחרים שראש השב"כ ביקש לחקור: אחמד טיבי, מנסור עבאס וסאמי אבו שחאדה.

בעניינו של עודה הוצג חומר ראייתי שלגביו החליטו היועמ"שית ושאר גורמי החקירה כי נמצאה תשתית שמאפשרת לקדם את החקירה, וזאת בשונה מעניינם של שלושת חברי הכנסת האחרים. בעניינם, היועצת המשפטית לממשלה דרשה לקבל ראיות שיבססו את החשדות לפני שתאשר את חקירתם.

לכן, לצד הטענות של עודה כי מדובר ברדיפה פוליטית, יש כאן הבדל מהותי באופן שבו מטופלים החשדות נגדו לעומת החשדות נגד חברי הכנסת האחרים. עודה מצדו עומד על כך שהחשדות יתבררו כחסרי בסיס, ומתחייב לשתף פעולה עם החקירה.