קמפיין הבחירות של נתניהו נחשף – ויש בו סיכון גדול

אף אחד עוד לא יודע מתי יהיו בחירות, אבל גם בתרחיש הקצה – ספטמבר 2026 – הן כבר מעבר לפינה. כל מהלך, כל מילה, כל צעד הם כבר חלק מהקמפיין. עד הבחירות האלה הלך ראש הממשלה בנימין נתניהו על קו ברור מאוד: בפוזיטיב – אני שומר ישראל, אני אדע לספק ביטחון וכלכלה איתנה, בנגטיב – הצבעה לגוש השני מסוכנת ופירושה הקמת מדינה פלסטינית.

קמפיין ה"ביביסיטר" המיתולוגי חזר על עצמו כל פעם בגלגולי שונים. אלא שהפעם הכול השתנה – הטנדרים הלבנים, שהופיעו בקמפיינים הקודמים של הליכוד כניסיון הפחדה מהשמאל, הופיעו ב-2023 במציאות תחת שלטון נתניהו.

הפן המדיני-ביטחוני יהיה שם גם הפעם. נתניהו יטען שכל השאר רצו להיכנע ורק הוא סירב, ושהמזרח התיכון שינה את פניו, אבל אחרי שנתיים וחצי מדממות, עם קרוב ל-2,000 קורבנות, זה כבר לא מספיק. לכן, קמפיין הדיפ-סטייט קורם עוד וגידים. לפי הקו הזה ביבי רוצה למשול, פשוט לא נותנים לו. גם רוצים להפיל אותו – סליחה, את כל הימין – והוא רק הקורבן. לכן צריך לבחור בו כדי לשנות את התמונה הזו מהיסוד ולהחזיר לימין את כבודו האבוד ואת היכולת לממש מדיניות. זה למעשה הדיסוננס שנועד לגשר על קדנציית הבלהות שהייתה כאן, אלא שהקמפיין הזה מסוכן ביותר.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

מדוע? מצד אחד הוא מדליק את הבייס, וזה חשוב: כשהעם מפולג, לאחוז ההצבעה בכל מחנה יש משקל דרמטי. הקמפיין הזה מחבר גם את כל מפלגות הקואליציה, שרואות בעניין עין בעין. מצד שני, נתניהו צריך לגדול. עוד לפני 7 באוקטובר, הרפורמה המשפטית עלתה לקואליציה 10 מנדטים יקרים בסקרים אל מול כוחה בכנסת. קמפיין מיליטנטי ומפלג עלול להרחיק את הימין הרך, שצפוי להכריע בבחירות. אומנם מדובר במנדטים בודדים, אבל הם משמעותיים. בסקרים פנימיים הם רוצים ריפוי ואחדות, ונתניהו מבטיח להם סבב נוסף של התאוששות.

אגב זה קורה גם בימים אלה: הקואליציה ממשיכים לחוקק חוקים שמשנים את המאזן בין הרשויות, ועושה זאת בתפרים גסים וחובבניים שכמעט מתחננים לפסילה בבג"ץ (כדי שיהיה את מי להאשים), רפורמות לשם הריב ולא לשם הבנייה והתיקון. פסילה של איתמר בן גביר תהיה עבורם מתנה משמיים.

ויש סיכון נוסף – קשה לשלוט בגובה הלהבות של קמפיין כזה. האמירות של יריב לוין שבסבב הבא יפרק את בג"ץ אם לא ייכנע לו גם מדליקות גם את הצד השני. גם להם יותר דחוף לבוא להצביע ולהימנע מהסיוט שעברו פה.

ואיפה תא"ל (במיל') עופר וינטר משתלב בזה? וינטר, כך נראה, ירוץ – וירוץ לבד. הוא בודק את השטח, עורך כנסים ברחבי הארץ ונערך לכל אפשרות. בסקר חדשות 12 וינטר אומנם לא עובר את אחוז החסימה, אך סקרים פנימיים מנבאים לו סיכויי הצלחה גבוהים יותר, ובסביבתו מאמינים שהוא עוד יצבור מוכרות בהמשך.

נתניהו לא יודע איך לאכול אותו. מצד אחד הוא מסכן את את בן בריתו בצלאל סמוטריץ' ולנתניהו אין שום אינטרס להחליף את השותף הנאמן בחתול בשק כמו וינטר; מצד שני אין הרבה שחקנים חדשים מימין שמתכננים לשבת איתו בממשלה ואולי עוד יכולים להפתיע. אם וינטר מסוגל להביא קולות מנפתלי בנט ומאביגדור ליברמן, הוא יכול להיות הגרוש ללירה שינצח עבורו את הבחירות.

ויש עוד משהו שמדאיג בכירים בימין – בהנחה שבסוף יימצא פתרון לסמוטריץ' כגון חבירה לבן גביר או לליכוד: וינטר יוצר מספר לא זוגי של מפלגות בגוש. החשש – אם הוא לא יעבור, הוא ישאיר קולות רבים מתחת לאחוז החסימה, וגם אם כן, אין לו עם מי לחתום על הסכם עודפים. מה עושים? מתחילים מעכשיו לשבור את הראש.

בינתיים המחנה הנגדי ממשיך לשבור שיאים של אבסורד פוליטי. ועידת "הדמוקרטים" שתתכנס בסוף החודש צפויה לאשר שינוי בהסכם השריונים עם מרצ, מהלך שבמרצ מבהירים כי משמעותו אחת: פירוק השותפות. יאיר גולן מהמר שהזיכרון הציבורי קצר, ושעד הבחירות המהלך יישכח.

אלא שהוא מתעלם מעובדה בסיסית: הגוש נושא טראומה עמוקה, ועלול להעניש כל מי שמשחק באש ומסכן את החלפת שלטון נתניהו. בתוך מרצ הולכים ומתחזקים הקולות לריצה עצמאית, גם דרך חיבורים חדשים, כאלה שנשענים על הבייס הוותיק והאידיאולוגי של התנועה. פנייה אחת לא נכונה, ואת המחיר עלול לשלם גם הפעם הגוש כולו.