"זה לא הכוכב הבא": האפשרויות של הנשיא לפתור את הפלונטר

בליל בחירות 2009 הפסיד יו"ר הליכוד בנימין נתניהו בקרב על תואר המפלגה הגדולה ביותר, במידה רבה בגלל קמפיין "או ציפי או ביבי" שהובילה יריבתו. מיד עם פרסום המדגמים מיהרה לבני להכריז כי "קדימה תרכיב את הממשלה הבאה". כשהתוצאות התבהרו - 28 מנדטים ללבני מול 27 לנתניהו - החל תסריט הבלהות של מטה הליכוד לקרום עור וגידים: השלטון, שכבר נראה בהישג יד, שוב חומק מבין האצבעות.

נתניהו ידע שהוא לא אורח רצוי בבית הנשיא, ובוודאי לא אהוב שם. החשש היה ששמעון פרס - איש מפלגת העבודה וממייסדי קדימה, שנחל לאותו נתניהו הפסד צורב בבחירות 1996 - יעדיף להטיל את הרכבת הממשלה על ראשת הסיעה הגדולה ביותר.

אחד מיועציו של נתניהו פנה אז לחבר עיתונאי וביקש ממנו לברר את הסוגיה אצל מי שכבר ישב בכיסא הרם: הנשיא לשעבר יצחק נבון. השאלה הייתה פשוטה: מה אמור לעשות נשיא כשמפלגה אחת ניצחה בבחירות, אבל למועמד אחר עשוי להיות סיכוי טוב יותר להרכיב ממשלה?

התשובה של נבון הייתה חד-משמעית. לנשיא אומנם נתון שיקול דעת רחב בבחירת חבר הכנסת שעליו תוטל המשימה, אבל ברגע שאחד המועמדים מציג תמיכה של 61 חברי כנסת - מרחב התמרון שלו מצטמצם כמעט לחלוטין. המסר הועבר למטה נתניהו, ושם הבינו שהדרך למעון ראש הממשלה עוברת דרך השגת רוב מוצק עוד לפני ההגעה לבית הנשיא.

מאותו רגע הפך אביגדור ליברמן, שהוביל אז את ישראל ביתנו להישג של 15 מנדטים, לאיש שנתניהו נושא אליו עיניים. הליכוד נענה לדרישות מפלגתו, שקיבלה בין השאר את תיקי החוץ, ביטחון הפנים, התיירות, הקליטה והתשתיות ואת ראשות ועדת החוקה. המלצתו של ליברמן השלימה לנתניהו גוש של 65 חברי כנסת. לבני ניצחה במנדט, אבל נתניהו ניצח בממליצים ופרס הטיל עליו את הרכבת הממשלה.

ימתין עד לתוצאות הרשמיות?

17 שנה מאוחר יותר, הסיפור הזה שוב רלוונטי. אחרי שהבוחר אמר את דברו אך לא סיפק הכרעה ברורה, הכדור מתגלגל אל משכן הנשיא. יצחק הרצוג, דור שני לנשיאים, יצטרך לקבוע מי מסוגל להפוך את המספרים לקואליציה - וכמה רחוק הוא מוכן ללכת כדי לעזור לו.

בליל הבחירות אמרו גורמים בבית הנשיא ל-N12: "נמתין לתוצאות הרשמיות ורק אז הנשיא יתחיל לעסוק בזה, הוא יפעיל את שיקול הדעת הרחב שמסור לו על פי חוק", אך ברור שהנושא מעסיק אותו כבר תקופה ארוכה. עמדת הרצוג, כפי שהוצגה במהדורה המרכזית, היא שיעשה הכול כדי להימנע מבחירות נוספות, הנחשבות מבחינתו לתסריט הגרוע ביותר - והוא גם אינו מתכוון לתת לאף תרחיש, כולל הסלמה ביטחונית, לעכב את הענקת המנדט.

אחרי סיום ספירת הקולות במעטפות הרגילות, הרצוג הודיע מפורשות שיפעל למנוע סבב שני: "אמרתי את זה כבר לפני הבחירות, צריך לעשות הכול, בוודאי אחרי אתמול, כדי שלא לחזור על בחירות נוספות. אז אני מצפה מכל מי שיגיע לכאן, לבוא לכאן עם ראש פתוח. אני אקבל את התוצאות הרשמיות בשבוע הבא מהשופט סולברג. לאחר מכן אני אחל כאן בהליך של ההתייעצויות, אשמע כל סיעה וסיעה, נשאל שאלות ונקיים דיונים".

האם על הנשיא להסתפק בספירת הממליצים או לנצל את מעמדו כדי לנסות לייצר רוב יש מאין? האם ידחוף את המפלגות לממשלת אחדות גם במחיר של הפרת הבטחות לבוחרים, או שיאפשר לקדם ממשלת מיעוט שתשיג את אמון הכנסת? ואולי, אחרי שכל צד יתמיד במילתו לבוחר או ינסה להוכיח שהאחר אשם במבוי הסתום, הדרך לבחירות חוזרות כבר סלולה.

"ביבי שקרן ואני לא אשב איתו"

בחזרה לפברואר 2009. פרס, שועל קרבות ותיק ומנוסה, לא הסתפק בספירת הממליצים. עוד לפני שהטיל את הרכבת הממשלה על נתניהו, הוא ניסה להפגיש בינו לבין לבני ולשכנע את השניים להקים ממשלת אחדות. המערכת הפוליטית של אותם ימים הייתה שונה לאין שיעור מזו של היום, ומקוטבת הרבה פחות. ביבי וציפי היו אומנם יריבים מרים, אך לא פסלו מראש ישיבה משותפת בקואליציה.

יורם דורי, יועצו הקרוב ודוברו של הנשיא פרס, זוכר היטב את הניסיון. "אני הכנתי איזו טיוטה של הסכם קואליציוני בשבילו, שהוא הראה להם כאילו זה שלו", הוא מספר. לבני יצאה מהפגישה, פנתה אליו והבהירה שזיהתה את טביעת האצבע שלו. הבעיה שלה לא הייתה בסעיף כזה או אחר במסמך. היא פשוט הודתה שאיננה מאמינה לנתניהו ולכן לא תשב איתו. "היא אמרה לי: 'ביבי שקרן ואני לא אשב איתו'. אמרתי לה: 'תשמעי, זה מה יש'".

גם מעמדו של פרס, ניסיונו ורצונו בממשלה משותפת לא הצליחו לגשר על חוסר האמון. בסופו של דבר הטיל את הרכבת הממשלה על נתניהו. "הוא חשב שלציפי אין סיכוי להרכיב ממשלה", מסביר דורי. האפשרות להעניק לה ראשונה את המנדט הייתה רק מאריכה את כהונת ממשלת המעבר ומחזירה את המערכת לאותה נקודה. "בסוף פוליטיקה זה גם אריתמטיקה, זה לספור אצבעות".

הרצוג יוביל לאחדות?

בבית הנשיא ממתינים כעת להשלמת הספירה ולהתבהרות מפת הממליצים, אבל הרצוג מגיע לסבב ההתייעצויות עם עמדה שכבר הציג בפומבי: הוא מתכוון למצות כל אפשרות להקמת ממשלה לפני שהמערכת נגררת לבחירות נוספות.

"אני ממש, אבל ממש, אעשה כל שאני יכול כדי שלא יהיו בחירות חוזרות", הבטיח לפני קצת יותר משבועיים. הוא לא קרא במפורש לממשלת אחדות, ובבית הנשיא הבהירו כי התייחס לצורך בממשלה יציבה מבלי לקבוע מה יהיה הרכבה. אולם בגוש השינוי שמעו היטב את ההדגשה הכפולה וחשדו שהוא מכין את הקרקע לממשלה משותפת של הליכוד בראשות נתניהו וישר! בראשות גדי איזנקוט. בבית הנשיא הכחישו בתוקף וטענו כי הרצוג לא שוחח על ממשלת אחדות עם אף מועמד או חבר כנסת.

ראשי המפלגות לא חיכו לתוצאות כדי לשפוך גלון של מים קרים על האופציה לאחדות עם נתניהו. איזנקוט הבהיר שנתניהו "לא יכול לשמש לא כראש ממשלה, לא כשר ולא כסגן שר". לפיד הצהיר כי הוא "מקווה מאוד שהנשיא הרצוג לא ינסה לדחוף לעוד ממשלת 'אחדות' מזויפת", שבה לדבריו נתניהו ירמה שוב את שותפיו. יאיר גולן מצידו פנה ישירות לנשיא: "לא תהיה שום ממשלת אחדות עם נתניהו, ומי שאפילו חושב על זה תוקע סכין בגב של הציבור הדמוקרטי בישראל".

ההצהרות האלה מצמצמות את מרחב התמרון של הרצוג, אבל אינן בהכרח סותמות את הגולל על היוזמה. בימים הקרובים יופעלו לחצים לא רק על הנשיא, אלא גם על ראשי המפלגות ועל חברי הכנסת בשורותיהן. כל הבטחה תיבחן מחדש מול האיום בבחירות נוספות, וכל צד ינסה להטיל על האחר את האחריות למבוי הסתום.

"הנשיא צריך להבין על מה הם יתפשרו"

על המסך נראה סבב ההתייעצויות כמו הליך פשוט למדי: נציגי הסיעות מתייצבים אצל הנשיא, מכריזים על המועמד שלהם ומוסיפים עוד כמה אצבעות למניין. אלא שבתוך החדר, מגלה דורי, הדברים מתנהלים אחרת לגמרי. "זו לא שיחה טכנית של 'על מי אתם ממליצים להרכבת הממשלה'. הנשיא שואל ומתעניין, הוא שואל איזו ממשלה אתם רוצים. זה לא 'הכוכב הבא' שמתחילים לספור בו כמה אצבעות יש לכל אחד. הנשיא צריך להבין לא רק מה כל מפלגה אומרת בפומבי, אלא גם על מה תהיה מוכנה להתפשר".

דורי סבור שהפיכת ההתייעצויות לאירוע טלוויזיוני פגעה ביכולת לקיים את הבירור הזה. "זה הורג את זה", הוא אומר. "מול המצלמות כל אחד מחויב למה שכבר אמר בטלוויזיה, ולא בהכרח אומר את האמת. כשמוציאים את המצלמות אפשר לדבר. המפלגות מציגות מה הן רוצות להשיג, והנשיא, שהוא אדם מנוסה בפוליטיקה, יכול לומר להן: 'תראו, אני חושב שאין סיכוי שתקבלו את מה שאתם רוצים'. הוא לא אומר להן על מי להמליץ, אלא מסביר להן את המצב".

בית הנשיא עצמו אינו חלל נטול דעות. "הנשיא יודע בדרך כלל מה הוא רוצה, לפחות זה שעבדתי איתו", אומר יועצו לשעבר של פרס. הנשיא, כל נשיא, מוקף באנשים בעלי עמדות שונות, וכל אחד מהם מנסה לשכנע אותו לבדוק אפשרות אחרת, לדבר עם אדם מסוים או להפעיל את השפעתו בכיוון שנראה לו נכון. הנשיא שומע את העצות, אבל ההחלטה נשארת שלו.

מה שווה המפלגה הגדולה?

"השיטה שלנו היא שיטה פרלמנטרית. הנשיא צריך להטיל את הרכבת הממשלה על בעל הסיכוי הגבוה ביותר להרכיב ממשלה שתקבל את אמון הכנסת", מסבירה עו"ד אודית קורינלדי-סירקיס, לשעבר היועצת המשפטית לנשיא המדינה. "זה הנתון הקובע והמשמעותי שהנשיא צריך להביא בחשבון".

"אם לאחד המועמדים יש 61 ממליצים, שיקול הדעת של הנשיא מצטמצם מאוד, משום שברור שיש לו אפשרות להרכיב ממשלה", היא אומרת. "כשאיש אינו מגיע לרוב כזה, התמונה כבר אינה מובהקת ושיקול הדעת של הנשיא רחב יותר".

אז נכנסים שיקולים נוספים. מספר הממליצים הוא אחד מהם, אבל גם הוא אינו מכריע בהכרח. "יכול להיות מצב שבו יש לחבר כנסת אחד יותר ממליצים, אבל לחבר כנסת שני בכל זאת יש סיכוי גבוה יותר להרכיב ממשלה בשל נסיבות שהתבררו במהלך ההתייעצויות", היא מציינת.

ומה באשר לגודל המפלגה? "זה לא שיקול מכריע", אומרת קורינלדי-סירקיס, בצל "קמפיין המפלגה הגדולה" שהתנהל בשני המחנות. בהיעדר הכרעה מובהקת, זהו שיקול רלוונטי בתוך מכלול השיקולים שהנשיא רשאי לבחון. העיקרון המנחה נשאר זהה: למי יש הסיכוי הטוב ביותר להרכיב ממשלה. בחירות 2009 סיפקו לכך המחשה ברורה. המנדט הנוסף של לבני לא הספיק מול 65 הממליצים שהצליח נתניהו לגייס.

דורי אינו מבטל לחלוטין את משמעות גודלה של המפלגה. "השאלה כמה גדולה", הוא אומר. פער של מנדט או שניים אינו דומה לתוצאה שבה מפלגה אחת מקבלת 40 מנדטים והבאה אחריה 20. במקרה כזה, להערכתו, הנשיא יתקשה להתעלם מהמסר שהעביר הציבור. זו עדיין אינה זכות אוטומטית לקבל את המנדט, אבל היא עשויה לקבל משקל בהחלטה.

הנשיאים שכבר התערבו

החשדנות כלפי שיקול הדעת הנשיאותי לא נולדה במערכות הבחירות האחרונות. כמעט כל ניסיון של נשיא להשפיע על התהליך הפוליטי זכה לביקורת מצד מי שחשבו שהפעולה נעשתה נגדם.

כבר בתקופתו של הנשיא הראשון חיים ויצמן האשים אותו ח"כ יוחנן בדר מתנועת חירות ב"פוטש, אומנם פוטש בלי יריות, בלי צבא, אבל בכל זאת פוטש", לאחר שלא הטיל על האופוזיציה את הרכבת הממשלה. הנשיא יצחק בן-צבי ספג ביקורת ממנחם בגין אחרי שניהל שיחות עם ראשי הסיעות כדי לאפשר הקמת ממשלה מחודשת בראשות דוד בן-גוריון ולמנוע את פיזור הכנסת.

זלמן שזר פעל להקמת ממשלות רחבות ואף העלה בפני חברי כנסת הצעות לתפקידים מסוימים. הנשיא אפרים קציר ספג ביקורת לאחר שהיה מעורב בשכנועה של גולדה מאיר לחזור בה מהתפטרותה מתפקיד מזכירת מפלגת העבודה.

אחד הביטויים החריגים ביותר לשיקול הדעת הנשיאותי התרחש לאחר נפילת ממשלת יצחק שמיר ב-1990, בעקבות "התרגיל המסריח". שמיר ושמעון פרס הציגו בפני הנשיא חיים הרצוג מספר זהה של ממליצים. הרצוג החליט להטיל את הרכבת הממשלה על פרס, אף ששמיר היה ראש הממשלה המכהן.

כדי להסביר את ההכרעה הציג הרצוג האב כמה נימוקים. סיעתו של פרס הייתה גדולה יותר, חברי הכנסת שתמכו בו ייצגו מספר גדול מעט יותר של מצביעים והממשלה בראשות שמיר הייתה זו שנפלה. במקרה של תיקו, קבע למעשה הנשיא, יש מקום לתת הזדמנות לדרך אחרת.

גם ראובן (רובי) ריבלין נדרש שוב ושוב להכריע בתוך משבר פוליטי חסר תקדים. נתניהו ואנשיו חשדו בו שינצל את היחסים העכורים ביניהם כדי להעדיף את בני גנץ. בפועל הטיל ריבלין פעם אחר פעם את המנדט על נתניהו, בהתאם להערכת סיכוייו.

לצד ההכרעות הפורמליות, ריבלין ניסה לעצב בעצמו פתרון פוליטי. "מתווה הנשיא", שהציג לנתניהו ולגנץ, הציע דרך לקיים ממשלת אחדות באמצעות רוטציה ושינוי ההסדרים הנוגעים לנבצרות. המתווה לא אומץ כלשונו, אך שימש השראה להסכם שהוביל לבסוף להקמת ממשלת החילופים.

ריבלין היה גם הנשיא שהכניס את המצלמות לסבבי ההתייעצויות, בין היתר כדי להגן על המוסד מפני האשמות על עסקאות שנרקמות בחדרים סגורים. השקיפות צמצמה את החשדנות כלפי המתרחש בפגישה, אבל גם הפכה את ההתייעצות לעוד זירת הצהרות פוליטית.

לחצים סביב השעון

מי יקבל ראשון את המנדט והאם אפשר יהיה לערבב מחדש את הקלפים אם המועמד הראשון ייכשל? לא מעט מזה יהיה תלוי בהרצוג, שיהיה נתון ללחצים גדולים מאוד מצד שני המחנות. "בכל מפלגה יוקם מטה שיעבוד סביב השעון וינסה בכל דרך להגיע לכל אפשרות", מעריך חבר הכנסת לשעבר איתן כבל. "הם לא יוותרו על כלום. ידברו עם אשתו של זה, עם החבר שלה, עם ההוא שלמד איתו. אין אפשרות שלא תיבדק. כולם ינסו לעשות את המאמץ כדי שלא להגיע לבחירות חוזרות, או לפחות להראות שעשו הכול כדי למנוע אותן".

כבל מכיר היטב את הבלתי אפשרי המתרחש בתקופות האלה. אחרי בחירות 2006, כשהיה מזכ"ל מפלגת העבודה, השתתף בסבב ההתייעצויות בבית הנשיא והודיע כי המפלגה ממליצה להטיל על עמיר פרץ את הרכבת הממשלה. במקביל ניסה לגבש סביבו "קואליציית חירום חברתית", שתישען גם על מפלגות הימין ותמנע מאהוד אולמרט לקבל את המנדט. "אני בניתי לעמיר פרץ ממשלה", הוא נזכר. "הימין, נתניהו וכולם, כל כך לא רצו את אולמרט שהם היו מוכנים לעשות הכול וללכת איתנו. לצערי, החבר'ה שלי הפילו את זה".

לדברי כבל, הצעד הראשון בניסיונו של הנשיא לקדם ממשלת אחדות יהיה לפנות לנתניהו. אבל כדי לשכנע שחקנים מהגוש הנגדי להפר הבטחת בחירות יסודית ולהצטרף לממשלה בראשותו, הוא ייאלץ להיפרד מהשותפים הטבעיים החרדים. "כאן מתחילה הבעיה", אומר כבל. "אתה רוצה ממשלה בלי המפלגות הערביות, אבל גם בלי החרדים - בלי שותפי ההארד-קור של נתניהו. הוא לא יסכים".

הרצוג, מעריך כבל, יהיה מעורב עד צוואר בניסיון להתגבר על המכשולים האלה. "השחקן הכי מרכזי בתהליך יהיה הנשיא, שינסה להוביל את כולם לממשלת אחדות", הוא אומר. "העם עייף, ואת זה הנשיא ינסה לנצל כדי ללכת לאחדות".

אבל הרצוג יתקשה לעשות זאת לבדו ויזדקק כנראה לעזרתו של נשיא אחר שיושב בוושינגטון. דונלד טראמפ, שהתערב במערכת הבחירות לטובת נתניהו ומעוניין בהמשך כהונתו, מתעב את איתמר בן גביר וסולד גם מבצלאל סמוטריץ', שמפריעים לו לקדם מהלכים מדיניים כגון הרחבת הסכמי אברהם. אם יפעיל את מלוא כובד משקלו למען ממשלת אחדות, לפחות אחד מהם עשוי לגלות שבסולחה הזאת הוא בתפקיד הכבש. "הסיפור שכולם ידברו עליו, מנשיא ארה"ב ועד הנשיא הרצוג, יהיה ממשלת אחדות", אומר כבל. "הרצוג מייחל להתערבות של טראמפ ורק מחכה שהוא יגיד מילה. זה יהיה המנוף שלו".

גם אם בחודשים הקרובים השיח הפוליטי יתמקד באחדות, כבל מטיל ספק בכך שזו תהיה התוצאה. "יעשו סקרים ויראו ש-90% רוצים אותה, אבל אף אחד לא מציע איך היא תיראה. אם אתה שואל אותי באמת, למרות הפיתוי של ממשלת אחדות, בסוף זו תהיה או ממשלת מיעוט או שנתניהו יחתור לבחירות נוספות. מבחינתו, הוא נמצא בפנטזיה של ללכת שוב לבחירות ולנצח".

דווקא אצל איזנקוט מזהה כבל נכונות מסוימת לבחון ממשלה רחבה. "יש מצב שנראה אותו מדבר יותר על סוג של ממשלת אחדות, אבל לך תאמין לנתניהו. מי יערוב הפעם שהוא יעמוד בדברתו?". אם איזנקוט יצליח לגייס את תמיכת המפלגות הערביות ולהציג גוש ממליצים גדול יותר, כבל מאמין שהרצוג יעניק לו את המנדט הראשון. אלא שגם אז, הוא מזהיר, הדרך להשבעת ממשלה לא תהיה קצרה: "זה יהיה הרבה יותר ארוך ממה שנדמה".

הלחץ לא יופעל רק על מי שיפזול לאחדות, אלא גם על מי שיתעקש לעמוד בהבטחותיו ויחסום כל נתיב לקואליציה. "מצד אחד הם מפחדים שלא לעמוד במילתם, כי הם מבינים שהולכים לסיבוב בחירות נוסף", אומר כבל. "מצד שני, עלול להיווצר מצב שמי שימנע הליכה לאחדות ימצא את עצמו נפגע אם הולכים לבחירות. הרכבת הממשלה תהיה אחת המשימות הכי דרמטיות והכי קשות".

עד כמה בכלל לגיטימי שהרצוג ידחוף לאחדות תחת נתניהו גם במחיר של הפרת הבטחת הליבה לבוחרים? "זו שאלה מצוינת", אומר הח"כ לשעבר המנוסה. "בסוף נקודת המבט היא הרבה מעבר להפרה. השאלה היא מה ייצא מזה: האם תהיה ממשלה ומי יהיה ראש הממשלה? את השאר כבר לא יזכרו - אם עמד בהבטחתו או לא עמד בהבטחתו. אלא אם הממשלה תיפול מהר מאוד, ואז הציבור יבוא איתו חשבון".

אבל לא כולם רואים פסול בעצם ניסיונו של הנשיא לקדם ממשלת אחדות שתדרוש הפרת הבטחות מכל שותפיה. "מי שמפר את ההבטחה, אם הייתה כזאת, זו המפלגה - לא הנשיא", אומר דורי. "הנשיא לא הבטיח כלום. הוא כל הזמן אומר שיפעל למען אחדות העם. אם הנשיא חושב שהליכה נוספת לבחירות היא הדבר הגרוע ביותר למדינת ישראל, הוא צריך לעשות כל מה שהוא יכול כדי למנוע אותה".

ממשלת מיעוט על השולחן

אחד התרחישים שהרצוג עשוי להידרש לבחון הוא ממשלת מיעוט - ממשלה שמספר החברים הקבועים בקואליציה שלה נמוך מ-61, אך יש לה דרך להשיג את אמון הכנסת באמצעות תמיכה מבחוץ או הימנעות של סיעות שאינן שותפות בה.

לכן יהיה עליו להבחין בין מספרים שנוטים להתערבב בשיח הפוליטי: מספר הממליצים על מועמד בבית הנשיא, מספר חברי הקואליציה המתוכננת ומספר חברי הכנסת שיהיו מוכנים לאפשר לממשלה לקום.

גם רוב שנוצר לצורך מהלך פרלמנטרי מסוים אינו בהכרח רוב להקמת ממשלה. ייתכן, למשל, רוב להחלפת יו"ר הכנסת שאינו מסכים על זהות ראש הממשלה או על הרכב הקואליציה. מנגד, סיעות שלא ימליצו על מועמד מסוים עשויות להסכים להימנע בהצבעה ולאפשר את הקמת ממשלתו.

את הרצוג פחות יעניין אם הממשלה המתוכננת נושאת את התווית "ממשלת מיעוט" ויותר אם מאחוריה ניצב מסלול מעשי לקבלת אמון הכנסת - ואם קיימות הסכמות אמיתיות, גם אם חלקן ניתנו בחדרים סגורים, או שמדובר רק בשותפות זמנית מתוך התנגדות לגוש הנגדי.

קורינלדי-סירקיס מסבירה כי כשהתמונה אינה ברורה, ההתייעצויות מאפשרות לנשיא לברר גם הסכמות אפשריות בנושאים מהותיים. "מידת המעורבות משתנה מנשיא לנשיא. הוא יכול להיות מעורב יותר ולנסות להביא למצב שבו למועמד מסוים יהיה רוב, והוא יכול לבחור במעורבות מצומצמת יותר".

השעון מתחיל לרוץ

מרגע פרסום התוצאות הרשמיות בשבוע הבא, עומדים לרשות הנשיא שבעה ימים להטיל את הרכבת הממשלה על אחד מחברי הכנסת שהסכים לקבל את המשימה. למועמד הראשון יינתנו 28 ימים, והרצוג יוכל להאריך את התקופה ב-14 ימים נוספים לכל היותר.

גם ההארכה אינה אוטומטית. לדברי קורינלדי-סירקיס, הנשיא צריך להשתכנע שיש סיבה להאמין שזמן נוסף עשוי להוביל להקמת ממשלה. הוא אינו חייב להעניק את מלוא 14 הימים, ויכול להוסיף כמה ימים בכל פעם בהתאם להתקדמות המשא ומתן.

אם המועמד הראשון ייכשל, הרצוג יוכל להטיל את המשימה על חבר כנסת אחר, שיקבל 28 ימים ללא אפשרות הארכה, או להודיע ליו"ר הכנסת שאינו רואה אפשרות להקמת ממשלה.

אז תעבור היוזמה לכנסת. במשך 21 ימים יוכלו 61 חברי כנסת לבקש מהנשיא להטיל את המשימה על מועמד מוסכם. אם יימצא מועמד כזה, יעמדו לרשותו 14 ימים. אם גם המסלול הזה ייכשל, הכנסת תתפזר וישראל תלך שוב לבחירות.

בכל אחד משלבי התהליך תונח לפתחו של הרצוג החלטה נוספת: תחילה על מי להטיל את המנדט, אחר כך אם להאריך את הזמן שניתן לו, ואם ייכשל - אם להעביר את המשימה למועמד אחר או להחזיר את הכדור לכנסת. בכל שלב הוא יצטרך להעריך אם עוד שיחה או עוד כמה ימים עשויים להוביל לממשלה, או רק לדחות את הקץ. מעורבות עמוקה תחשוף אותו לטענות שהוא מנסה לקדם תוצאה פוליטית מסוימת. הימנעות ממנה תעלה את השאלה אם באמת עשה כל שביכולתו כדי למנוע בחירות נוספות.