כדאי שנתניהו ואיזנקוט ידעו: "הגוש" גם יכול להתפורר
החשש של נתניהו מפיצולים ומעריקות ביום שאחרי הבחירות מוביל אותו להעדיף נאמנות עיוורת בליכוד על פני איכות, כדי לבלום רוב לגוש הנגדי • היעדר התיאום בגוש השינוי והמהלכים העצמאיים של שחקנים כמו בנט וליברמן מזכירים שוב: הכללים הפוליטיים נזילים לחלוטין - והדרך להרכבת הממשלה הבאה פתוחה לתרגילים ולהפתעות • פרשנות
אתר ההימורים "פולימרקט" מנבא שראש הממשלה הבא יהיה גדי איזנקוט. הרמטכ"ל לשעבר נהנה מ-54 אחוזי סיכוי, בעוד שהראש המכהן מקבל 29 אחוזים בלבד. קשה להתווכח עם חכמת ההמונים, הגם שבפעם האחרונה, כשהתבכיינו על הערבים ה"נעים בהמוניהם לקלפיות", היה זה דווקא המכהן שניצח. אז למי להאמין? לאף אחד. ראו את רשימת המשוריינים והמועמדים שנתניהו מנסה להנדס בפריימריז: כולם נאמנים. כולם "יס-מנים". תשאלו את דוד ביטן שהתגרה בשליט הכול יכול או את ניר ברקת שהרוויח את התואר המפוקפק של ראש הקושרים. השניים, להבדיל מאחרים, לא יזכו לסרטון משותף עם מי שהמלך חפץ ביקרו.
שאלתי את עצמי: מדוע הפעם מבחן הנאמנות חשוב בהרבה ממבחן האיכות? הרי בעבר נתניהו גייס כוכבים כבוגי יעלון, איציק מרדכי, עוזי דיין ועוד. אפילו שובו של בני בגין לליכוד ב-2008 היה אירוע כל כך חגיגי מבחינתו של נתניהו, שהוא רץ לספר לחבר'ה במסיבת עיתונאים משותפת. ההבדל הוא שהפעם הוא חושש מפיצולים ועריקות ביום שאחרי הבחירות. שוויו של "הגוש הגדול" כבר לא כמו שהיה פעם. עכשיו נתניהו חייב להבטיח רק שני דברים: האחד, שלגוש השני לא יהיה רוב של 61 מיד עם ספירת הקלפיות, או לאחר מכן, בעזרת מורדים אפשריים שינקמו בו ביום שאחרי. ברקת, אמרנו?
בשנת 1990 התרחש "התרגיל המסריח". יו"ר המערך, שמעון פרס, זמם להפיל את ממשלת האחדות שהיה חבר בה עם יצחק שמיר ולהקים במקומה ממשלת שמאל-חרדים בראשותו. הוא סגר את המהלך עם יו"ר ש"ס אריה דרעי ואחרים. השלב הראשון צלח. הממשלה נפלה בהצבעת אי-אמון (בפעם הראשונה בהיסטוריה) אך השלב השני, הרכבת הממשלה החלופית, נכשל. "מסריח", "מסריח", אבל הדבר לא מנע, לימים, מפרס להיות ראש ממשלה ואפילו נשיא המדינה. אני מתקשה להאמין שניר ברקת יזכה לכזו עדנה. אבל אם ב"פולימרקט" עסקינן, הינה אופציה למהמר אוהב סיכונים שרוצה לגרוף לבד את כל הקופה:
זה קרה ב-2021 כשנפתלי בנט, עם קופה כמעט ריקה, לקח את ששת המנדטים שלו והפך לראש ממשלה. אז מי אמר שב-2026 אי אפשר לעשות תרגיל דומה, אך שונה?
הסימנים המעידים כבר זועקים: "בנט-ליברמן" נמנעים במפגיע להכריז על איזנקוט כראש הגוש. הם מאתגרים אותו על מעמדה של קטאר כמדינת טרור ועל מכסות הגיוס. כבר אין פגישות מוחצנות של ראשי גוש השינוי ואפילו הזוטרים כבר לא מדברים. די בהצהרות של יאיר גולן כדי להבין: אין תיאום. איש הישר בעיניו יעשה, וזה לא בהכרח מתאים ליו"ר ישר.
נכון, מכאן ועד ברית עם נתניהו הדרך רחוקה. בטח כשמדובר באביגדור ליברמן. אבל זה אותו ליברמן שהטיף לחילופי שטחים עם הפלסטינים. למי ששכח (כולל הוא), זה ליברמן שהכריז פעם ש"בלי נאמנות אין אזרחות". האם בנט, שדרש פעם את סיפוח יהודה ושומרון, יוכל להפנות עורף (שוב) לימין? ולשבת בסבבה עם נעמה לזימי? הכול יכול להיות. תשאלו את בני גנץ.
הרב משה גפני, ותיק חברי הכנסת, אמר לאחרונה לנתניהו - "אנחנו לא בכיס שלך". אז למהמרים שבנינו, שימו לב: בכנסת יש הרבה כייסים.