דרך ארוכה: כך ניסה איזנקוט לנצח את נתניהו - ולמה זה לא הצליח הפעם

ברגע אחד בליל הבחירות נראה היה שגדי איזנקוט הצליח במה שרבים כל כך לפניו נכשלו. אבל השמחה, אתם כבר יודעים, הייתה מוקדמת. חודש וחצי קודם לכן, באולם בראש העין, פרשו שטיח כחול. גדי איזנקוט השיק את רשימת מפלגת 'ישר' לכנסת, האווירה הייתה חגיגית במיוחד.

את הכרוז באירוע הזה אתם מכירים היטב מימי יד אליהו. "כל חיי לא התעסקתי בפוליטיקה, ונשבעתי שאני לא אתעסק", מבהיר רפי גינת. "היו לי הצעות משלושה ראשי ממשלה. שמיר היה הראשון, רבין השני ושרון השלישי. תמיד אמרתי לא. פה אני יזמתי את הפנייה. אחרי כל השנים האלה, הרגשתי שמגיע לנו מנהיג נקי, מוכשר".

גדי איזנקוט החליף את הכומתה החומה בחליפה כחולה. הוא עמד ונופף לקהל הביתי בסבלנות, אבל ניכר היה שזה לא המקום הטבעי שלו. "דוגרי, הופתעתי", אומר בחיוך אלעזר שטרן, מקום 12 ברשימת המפלגה לכנסת. "הוא נכנס, מנופף. מהיכן הוא למד את זה? הוא מתאמץ לחגוג. דוגרי", הוא מוסיף.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

הצוואה מהבן: "עקידת יצחק זה כלום"

הערבים האלה תמיד נוצצים. בערב פתיחת הקמפיין, שאלנו את מתן כהנא, מספר 5 ברשימה, אם בסופו של דבר ניפגש בלילה האחרון, ונגלה שכל זה שוב קורס. "אני משוכנע בכוח של המפלגה הזו להוביל, אני משוכנע במנהיגות של גדי איזנקוט", הוא הבהיר. אלעזר שטרן מסכים: "הייתי בכמה ערבים כאלה. אני אף פעם, בכל הערבים שהייתי, לא האמנתי כמו שאני מאמין עכשיו".

"אני צריך להגיד את האמת", אומר שטרן. "אני חושב שמעבר לכל ההרגשות שלו, הוא מרגיש שהוא גם מקיים צוואה. אני אצטט לך מה הוא אמר לי, זה משהו אישי. הוא אמר לי: 'שטרן, אחרי שגל נהרג, שום דבר שיעשו לי לא יפגע בי. מכל דבר שיעשו לי, עברתי יותר'". שטרן מוסיף כי "אתה יודע, כשביבי שואל אותו איפה גל נמצא וכשהוא אומר 'נכנסים לעזה והוא שם' - עקידת יצחק זה כלום. בעקידת יצחק הקב"ה אמר לך, פה אתה חינכת ככה, התנדבת ככה ושמת את האצבע ככה".

גדי איזנקוט נכנס למרוץ הזה מתוך טרגדיה אישית והציע משהו שונה: פוליטיקה שמנסה לאחד יותר מלהפריד. רצינות, אפילו עומק. בעולם של רעש, גדי איזנקוט הציע שקט. "הוא פשוט", אומר גינת. "הוא מדבר פשוט והוא איש פשוט, הוא מתחבק פשוט. אין לו את כל הצלצולים והרעש של ביבי. אני אומר לך, הוא יצור אחר".

אבל פוליטיקה היא גם היכולת להדליק אולם, להדליק את המדינה. לא רק לשכנע את הקהל בטיעונים, ואת הדבר הזה איזנקוט לא ממש למד. חבריו הקרובים אומרים שלא תמצאו אצלו בארכיון נאום מכונן, כי אין כאלה, הוא לא מאמין בזה. הוא מאמין בעשייה. הוא טוב בארבע עיניים.

הכנס בגבעת שמואל, שבועיים לפני הבחירות, היה אירוע מנומנם. מול קהל מלא בכיפות סרוגות, האיש שהיה אמור להוביל מהפך פוליטי נשמע לעיתים כמו מי שבא בעיקר להסביר אותו. איזנקוט ענה לכל שאלה בסבלנות, בלי לחשוב על סאונד-בייט שירוץ אחר כך ברשתות. אנשים שמכירים אותו מהצבא אומרים: אל תתרשמו מהנימוס. כשאיזנקוט רוצה משהו באמת, הוא מוכן להיכנס לעימות, ואפילו נהנה מהאש.

זה יספיק מול ביבי?
עילי וינשטיין, פעיל המפלגה: "האם זה יספיק מול ביבי? תשמע, אני מקווה. כי צריך פה להחליף, אין מה לעשות. צריך להחליף".

"הקוף הזה הולך להיות ראש הממשלה"

8 ימים לבחירות, אנחנו בבאר שבע. כמה ימים קודם מכנה אותו ינון מגל באולפן ערוץ 14 'קוף'. לרגע נדמה היה שהאש תוצת גם במעוזי הליכוד. "בעזרת השם שגדי איזנקוט יגיע לניצחון", אמרה תמר, אחת מהמשתתפות בכנס. חברתה מלכה נומה, שהגיעה יחד איתה לכנס, הסכימה: "65 שנה בליכוד. ביבי היה תינוק עוד כשהיא הצביעה ליכוד". ותמר מוסיפה: "היום אני בת 91, גדי איזנקוט". מלכה מוסיפה: "מי שפוגע במרוקאים וקורא להם בבונים וקורא להם קופים, אנחנו נראה להם מי קוף". משתתף אחר בכנס, יוסף שריקי מנתיבות, הבהיר: "הקוף הזה הולך להיות ראש הממשלה בעזרת השם".

אבל מנהלי הקמפיין של גדי איזנקוט לא רכבו על השד הזה. הם לא הדגישו את היותו בן לעולים ממרוקו, כמו שלא שמו אותו במודעות עם תמונות כלוחם ורמטכ"ל. "הדרך שלנו היא פשוט להיות אנשים טובים יותר, אנשים מכילים יותר", אמר איזנקוט במהלך הקמפיין. הסערה דעכה והוא המשיך לתחנה הבאה — מפגש עם משפיענים.

5 ימים לבחירות, גדי איזנקוט נוסע לכותל - תחנת חובה לכל מועמד לראשות הממשלה. יועצי התקשורת שלו בנו לו ביקור חטוף, כמעט חשאי. הוא לא עוצר לדבר עם אנשים ולא מנסה לשכנע את המתנגדים. בדרך הוא נזכר בבן שנפל בקרב. "גל עשה בר-מצווה פה. אחד הימים הכי מרגשים בחיים", הוא סיפר במהלך הביקור לחבר מפלגתו אליסף פרץ. את התמונות האלה, של גדי איזנקוט עם כיפה ופתק בכותל, אנשי הקמפיין לא יהדהדו. לנתניהו זה לא היה קורה.

"אם גדי איזנקוט לא מנצח, לא יודע מה להגיד לך. יהיה לי סוג של קושי שלא היה לי אף פעם, גם כשהפסדתי", אמר אלעזר שטרן. "אתה רואה את זה. אתה מסתכל עליו, אתה שומע אותו, ואתה אומר - איך יכול להיות שהוא לא ינצח?".

"רצינו יותר, אבל ניצחנו"

יום הבחירות נפתח בסערה של אופטימיות בגוש השינוי. הדיווחים מספרים על עומס בקלפיות, עשרות אלפים הגיעו מחו"ל. בקלפיות איזנקוט מתקבל במחיאות כפיים. "היו רגעים של אופוריה במשך היום, ופשוט אווירה מאוד חזקה של מנהיגות אחרת", אמרה אורית פרקש-הכהן מהמקום השלישי ברשימה. "גדי כבר היה ראש הממשלה בצוהריים. זה היה נשמע כמו ראש ממשלה, זה הרגיש כמו אווירה פשוט מחשמלת".

ביום שלישי בלילה הפעילים התחילו לזרום למטה לקראת המדגם. על השולחנות עוצבו שלטים, סיסמאות ניצחון, ולידם חבילות טישו. ערוכים לכל תרחיש. אחרי השמחה הקצרה על תוצאות המדגם, התמונה התחילה להשתנות. וגם ההבנה שלא לזה ציפו כאן. "זה לא ברור לגמרי, אבל יש דברים שהם ברורים לגמרי", אמר שטרן בליל הבחירות. "בטח שרצינו יותר. ציפינו לאיזו הפתעה של 60 ו-61", הוסיפה פרקש-הכהן. "גם אני הייתי רוצה לקום ולהגיע לפה, ושזה יהיה הונגריה. ועדיין, ניצחנו. לנתניהו אין את הלגיטימיות הציבורית להיות ראש ממשלה, אין לו ממשלה", היא הבהירה.

איזנקוט הגיע לקראת אחת בלילה. הסוקרים כבר התחילו לעדכן את התוצאות לרעתו, ורפי גינת הכרוז ידע מראש שהוא צריך להיזהר. "אני לא הולך להגיד 'קבלו את ראש הממשלה', כמו אצל שמעון פרס 'ראש ממשלת המדגם'. אני לא עושה את הטעויות האלה", הוא מבהיר.

הוא ניסה לשדר ניצחון, אבל ספק אם הנאום הזה יתיישן טוב בארכיון. "עשינו היסטוריה", הוא הכריז בו. "הציבור יצא בעד שינוי. תוכלו לספר לילדים ולנכדים שלכם שבזכותכם השינוי התאפשר". התמונה המלאה תתבהר כמה שעות אחר כך. הבוחרים לא נטשו את נתניהו לטובת המנהיג שיבטיח לקבל אחריות ולאחד.

איזנקוט הצליח אולי לתת למחנה תקווה, אבל לא הצליח להעניק לו את ההכרעה שכל כך חיכה לה. חבריו מספרים שהוא ייצא למסע הזה אחרי שאיבד את בנו בקרב. זאת צוואה שמעולם לא נכתבה, לבנות כאן מדינה טובה יותר. וברגע הזה על הבמה בסופו של דבר הערב, הקול היציב שלו רעד בפעם הראשונה כשאמר: "תודתי האחרונה שמורה למשפחתי היקרה: חנה, גיא, רותם, יעל, ורד. גל בני, נמצא בלב. לאימי אסתר, לנכדיי האהובים".

עכשיו הוא במבחן נוסף. הוא צריך להחליט מה יעשה עם הצוואה שלקח על עצמו, כמה רחוק הוא מוכן ללכת. נכון, אין לו ביד את הקלפים שהוא רצה שיהיו לו, אבל גם למתחרה הגדול שלו אין. הפוקר הפוליטי רק מתחיל.

תחקיר: נוי ברכה