החשד לעבירות, והלו"ז הצפוף: איך עובד הליך ערעור בחירות?

החשדות הפליליים: מעונש מאסר ועד מעורבות השב"כ

הדיונים המשפטיים והציבוריים סביב טענות לפגיעה בטוהר הבחירות נוגעים לשני מישורים נפרדים - המישור הפלילי והמישור המנהלי. במישור הפלילי, חוק הבחירות קובע כי שוחד בחירות, מתן או הצעת שוחד במטרה להשפיע על הצבעת בוחר, הוא עבירה פלילית חמורה שהעונש עליה עומד על עד 5 שנות מאסר. בנוסף, חוק מימון המפלגות אוסר על קבלת מימון מגורמים זרים ומחייב הסתמכות על מימון מדינתי תרומות מבוחרים בלבד.

כאשר מדובר בחשדות הכוללים איומים או מעורבות של גורמים זרים, החקירה לא מופקדת רק בידי משטרת ישראל, התביעה והיועצת המשפטית לממשלה, אלא גם על השב"כ שתפקידו להגן על סדרי המשטר הדמוקרטי. לשב"כ מוקנית הסמכות החוקית לחקור פעילות בלתי חוקית שנועדה לפגוע בהליך הדמוקרטי.

ועדת הבחירות והשופט סולברג: סמכויות מוגבלות ולו"ז נוקשה

ד"ר גיא לוריא, עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מסביר כי בניגוד לתפיסה הרווחת, לשופט נעם סולברג שעומד בראש ועדת הבחירות המרכזית ולחברי הוועדה אין סמכות לנהל חקירות פליליות או להורות על ביטול בחירות ובחירות חוזרות.

תפקיד הוועדה מתמקד בבדיקות מנהליות מוגדרות: וידוא שהתוצאות משקפות את רצון הבוחר, בדיקת פרוטוקולים, ביצוע בדיקות מדגמיות והשוואת מניין המעטפות. ד"ר לוריא מציין כי בעבר, במקרים שבהם מצאו יושבי ראש ועדת הבחירות כי לפי ראיות מנהליות שבפניהם תוצאות בקלפיות מסוימות לא שיקפו את רצון הציבור בשל פגיעה בטוהר הבחירות (לדוגמה, מספר המעטפות בקלפי עלה על מספר הבוחרים שסומנו כמי שהצביעו), הם החליטו כי קלפיות אלה לא ייכללו בתוצאות הבחירות הרשמיות.

בנוסף, חוק הבחירות וחוק יסוד: הכנסת קובעים לוח זמנים נוקשה של 8 ימים בלבד מיום הבחירות לפרסום התוצאות הרשמיות. לוועדת הבחירות המרכזית אין מקור סמכות בחוק לעכב או לדחות את פרסום התוצאות הרשמיות בשל חשדות פליליים הנחקרים ברקע.

ערעור בחירות: מתי מגישים ומי זכאי להגיש?

לפי ד"ר לוריא, לאחר פרסום תוצאות הבחירות, האפיק המשפטי היחיד להתמודדות עם טענות על אי-תקינות בתוצאות הבחירות ולפסילתן, הוא הגשת ערעור בחירות. המועד להגשה: בתוך 14 ימים ממועד פרסום התוצאות הרשמיות (כ-3 שבועות מיום הבחירות עצמו).

מי שרשאי להגיש את הערעור הוא חבר בוועדת הבחירות המרכזית, סיעה שנבחרה לכנסת, חבר כנסת, רשימת מועמדים והיועצת המשפטית לממשלה. הערכאה המוסמכת, ולמעשה מי שאליו מוגש הערעור, זה בית המשפט המנהלי בירושלים. על החלטתו ניתן לערער ברשות לבית המשפט העליון, או בזכות, אם מדובר בביטול הבחירות בכללן.

המבחן הקובע: האם הליקוי עשוי היה להשפיע על התוצאות?

בתי המשפט אינם ממהרים לפסול קלפיות או לבטל תוצאות בחירות. קיומן של עבירות בחירות נקודתיות בשוליים אינו מספיק כשלעצמו כדי לקבל ערעור בחירות. כדי שבית המשפט יורה על פסילת קלפי, גריעת קולות או עריכת בחירות חוזרות, חלה חובה להוכיח את המבחן המשפטי המרכזי: הליקוי הנטען "עשוי היה להשפיע על תוצאות הבחירות".

הסמכות הבלעדית לפסול קלפיות או לקבוע בחירות חוזרות נתונה לבית המשפט בלבד, ולא לוועדת הבחירות המרכזית. אחד האירועים היחידים המוכרים שבהם אכן התקיימו בחירות חוזרות, היה בשנת 1991, בשתי קלפיות (בבני ברק וברמת גן). הבחירות החוזרות בשתי הקלפיות נערכו בעקבות אי סדרים חמורים בבחירות לכנסת ה-12 (שנערכו ב-1988), אולם אלו לא השפיעו לבסוף על הרכב הכנסת.