הקרב על הבית: הבחירות הגורליות שמפצלות או מאחדות משפחות

פגשנו את אור לגטיוי לראשונה בהופעה של עומר אדם. בכתבה ההיא, אור אמרה משפט קטן שעשה הרבה רעש. "זה מה שהמשפחה שלי מצביעה, זה מה שאנחנו מצביעים כל השנים. מגיל קטן, לאורך כל הדורות ליכוד, תמיד. אני אשנה את זה? הוא הבחיר של בורא עולם בעיניי". אור, בת 22 מרמלה, עומדת מאחורי כל מילה שהיא אמרה אז. "ראיתי את זה איזה מיליון פעם, ואהבתי את איך שדיברתי", היא אומרת. אבל איך היו התגובות על המשפט הזה? "הגעתי לטוויטר... הם לא מסכימים איתי, הם אומרים: 'איך ילדה בת 22 מדברת בצורה הזאת?'".

את מבינה למה זה הפריע להם?
"אנחנו מאוד מאמינים בבורא עולם. זה לא יעזור".

מי זה 'אנחנו'?
"אנחנו שישה אחים ואחיות. אבא, אימא, סבא, סבתא - כולם מצביעים ליכוד. ככה גדלנו, זה הושרש בנו, זה הבסיס".

איך איריס, אימא של אור, הרגישה כשהיא שמעה את הבת שלה בטלוויזיה? "הרגשתי שעשיתי משהו, העברתי הלאה, השרשתי את זה", היא אומרת. "ככה אבא שלי השריש לנו, השרשתי את זה לילדים שלי והם בעזרת השם ישרישו את זה לילדים שלהם. זה הולך לדורי דורות", מבהירה איריס. "איך שאתה מחנך בבית, ככה הילד גדל עם זה. ככה גדלנו. לדורי דורות אנחנו ליכוד, ואם היום בראש הממשלה זה ביבי, אז אנחנו ביבי".

ואם עכשיו היא אומרת לך: 'אימא, אני לא מתכוונת להצביע ביבי'?
"אני קצת ארים גבה".

אם היא תקום ותבחר משהו אחר?
"היא לא יכולה".

אור מתערבת בשיחה ואומרת: "אני כן יכולה, אבל שוב... אני לא ארצה", איריס מבהירה: "היא לא יכולה בגלל שזה נשרש". אור מוסיפה: "סבא שלי נפטר לפני שנה. אם הוא היה יודע שאני משנה את השורשים שלו, אני חושבת שהוא היה מתאכזב ממני".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

למה לא דעה משל עצמך? למה את לא יכולה לשים את מה שהמשפחה חושבת בצד?
"זה לא שאין לי דעה משל עצמי. ברוך השם יש לי".

קראת פעם מצע של מפלגה אחרת? תבדקי את המצע של הליכוד מול המפלגות האחרות.
"אני לא בודקת. אני לא רוצה לבדוק. לבדוק מצע של משהו אחר זה כשאתה לא בטוח, כשאתה לא סגור על עצמך. ואני סגורה. זו ההחלטה, אני לא רוצה לקרוא מצע של מפלגות אחרות ולא שום דבר אחר. אני רוצה ליכוד".

כשתחליטי להקים משפחה משלך, תרצי שהילדים יבחרו מה שאת תגידי להם?
"אני רוצה שהם יבחרו מה שהלב שלהם מחליט. אני כמובן אכוון אותם קצת".

ההשפעה של ההורים והמרכיב הזהותי

המשפחה היא סוכן הסוציאליזציה הראשון שלנו, כך מסבירה ד"ר קרן צוריאל, חוקרת תקשורת פוליטית. "מהרגע שאנחנו נולדים ועד שנות העשרה המוקדמות, אנחנו בכלל לא מפקפקים במה שהמשפחה אומרת. לתוך זה נכנסים גם עניינים פוליטיים", היא מסבירה. "ברגע שאנחנו הולכים לבית של סבא וסבתא, ואנחנו רואים מה כתוב בעיתון ומה הם אומרים על מה שכתוב בעיתון, ואולי כולנו רואים ביחד טלוויזיה ביום שישי בערב, אז זה מאוד טבעי להצביע באופן הזה".

בסופו של דבר מדובר גם בעניין זהותי. "הצבעה פוליטית היא לא רק 'אני שמה פתק בקלפי כי אני חושבת שהם יטפלו ביוקר המחיה או ידאגו לביטחון של ישראל בצורה הכי טובה'. אני שמה כי זה חלק מהזהות של 'מי אני'", מבהירה ד"ר צוריאל.

תופתעו לשמוע, אבל היד ששמה את הפתק בקלפי מושפעת גם ממשהו שקיים אצלנו מהרגע הראשון. "יש מחקרים מטורפים שעושים על תאומים שהופרדו בלידה, ולמרות זאת מוצאים שחלק מהנטייה הפוליטית הם עדיין חולקים מעל הממוצע. כלומר, מעל ה-50% הסטטיסטי", מוסיפה ד"ר צוריאל. "זה מעבר למה שהמשפחה מלמדת אותנו. גם בגנטיקה שלנו עוברת העדפה או עמדה פוליטית כלפי סוגיות מסוימות".

אבל יש הרבה מאוד דברים שקורים לאורך הדרך. "קודם כול, בשנות העשרה המוקדמות יש ילדים שרוצים לבדל את עצמם מההורים, למצוא לעצמם זהות וחלק מהעניין זה להגיד: 'הם חושבים פוליטית ככה, ואני חושבת פוליטית אחרת'", אומרת ד"ר צוריאל. "מגיע שלב שבו אנשים מתחילים לחוות חוויות חיים שונות. כשמגיעים לצבא אתה פוגש אנשים שונים, דעות שונות, דברים שלא ידעת. ואז אתה פתאום אומר: 'אולי זה דווקא כן הגיוני, זה לא כל כך פסול'".

"אנחנו לא מתכנתים את הילדים"

זאת משפחת אדר מקיבוץ בית השיטה. הבת הבכורה שירה מציגה את בני המשפחה בסלון הבית. "כולנו מצביעים לעבודה", היא מכריזה. "היום זה 'הדמוקרטים'", מתקן האבא צור. "יש לנו ארבעה ילדים", אומרת האימא עירית. "שירה היא בכורתנו המתוקה, בית תוסס. ארבעה ילדים זה הרבה עבודה", היא מציינת. "ספציפית בעיניי, להצביע ל'דמוקרטים' זה לאו דווקא בגלל שהם השתייכו למפ"ם או מפא"י. זה בא מהמקום שקיבלתי חינוך לביקורת, חינוך לליברליזם", אומרת שירה.

הסבתא תמר אומרת כי "אף פעם לא אמרנו לילדים 'תצביעו כך וכך', אבל הם סופגים את זה. איכשהו זה נספג בלי שאתה אומר 'תצביע כך וכך'". עירית מסכימה: "זה מחלחל. כל הורה יודע שיש דברים שבתת-מודע הוא משפיע על הילדים שלו. אין איזה תוכנית פעולה: 'נגיד להם ככה והם יהיו ככה'. אנחנו לא מתכנתים אותם".

עירית מסבירה כיצד הדעות הפוליטיות שלהם מחלחלות לילדים. "למשל, הטלוויזיה תמיד דולקת על חדשות. לא סרטי סקס. תמיד אקטואליה, הילדים חשופים. היה פיגוע? אין 'תסתיר את הילד בחדר'. הם רואים. אנחנו לא סיננו להם אף פעם את המציאות. הם מסתכלים ומגיבים. הבנים שלי, שהם צעירים יותר, אומרים 'מה זה? אבל הוא גנב, הוא מושחת'. ואני אומרת לו: 'נכון'. אני לא מייפה להם את המציאות".

כמה לילד צעיר שגר בבית שיש בו רק קול פוליטי אחד, שהולך להפגנות עם ההורים, כמה מקום נשאר לו לגבש דעה משל עצמו?
שירה: "זאת שאלה טובה. לא יודעת אם הרבה, אבל לא בצניעות אני אגיד שאני מרגישה שאני גיבשתי דעה בנפרד ומצאתי את עצמי באותו מקום. לא יודעת... מה, הוסללתי? סללתם אותי?". אימא שלה משיבה: "לא יודעת... זרענו. שתלנו ניגונים".

אם ביום אחד שירה תגיע הביתה ותגיד: 'אימא, אבא, אני משנה כיוון'. ואם ניקח את זה רחוק יותר – 'אני מתכוונת להצביע לליכוד'?
עירית: "אני אתעצב, ולא בגלל שזה הליכוד. לתמוך באנשים שיש להם תיקים פליליים זה לא מסתדר לי ערכית".

הסבא נתנאל מודה: "אין לי ספק שהייתי עובד בלנסות לשכנע אותה, אפילו בצורה נחרצת". מנגד, האבא צור טוען: "אני לא אוהב מישהו ששם פתק ואומר: 'הינה, הצבעתי ככה כי אמרו לי'. אנחנו יודעים על מה אני מדבר. אם הבת שלי תגיד את זה - זו תשובה נוראית".

"גם אני לא מתחברת לתפיסה הזאת, לאמירה הזאת", אומרת שירה. "אני יכולה להבין למה הצבעה שבטית תיוולד ממציאות של חוויה של מיעוט נרדף".

למה בצד השני זו הצבעה שבטית - וכשזה בצד אחר אז הבחירה היא ערכית?
"אני חושבת שאם אתה מסרב להצביע למישהו אחר, מלכתחילה מסרב לחשוב על להצביע למשהו אחר - אז אני לא מעריכה את זה בגדול. אני לא מעריכה להצביע 'כי זה מה שאני מצביע'. אבל אני יכולה להבין שזה בא ממקום שזה הזהות שלי. אני מרגישה שבמובן הזה אולי הצבעה לליכוד היא קצת יותר זהותנית".

האימא עירית לא מסכימה. "למה? גם הצבעה ל'דמוקרטים' היא זהות", היא אומרת. שירה ממשיכה: "אני לא חושבת ככה. אני רוצה להאמין שיכולתי לבחור אחרת, אני כן אוהבת לשמוע דעות אחרות. אני מצביעה מה שאני מצביעה כי אני רוצה מדינה שיש בה יותר הפרדה בין דת למדינה, כי אני רוצה שוויון בגיוס, כי אני רוצה מדינת רווחה... אבל זאת המפלגה היחידה שאני מוצאת בה את הדברים האלה. מי שמצביע לצד השני ואומר 'אני הסתכלתי על הדברים וזה מה שאני בוחר'? נהדר, מצוין. דמוקרטיה".

הראשונה ששברה את המסורת המשפחתית

"נפלתם על משפחה שכולם מצביעים אותו דבר, אבל אני מכירה משפחות שהן לגמרי הפוך מאיתנו - ריבים ופיצוצים", מסכמת עירית את השיחה עם משפחת אדר. משפחה שונה, כמו שעירית מדברת עליה, היא משפחת ויצמן מנתיבות. "אם אתה רוצה להבין מה המשפחה הזאת, אתה צריך להסתכל על הדלת. בדלת הזאת זה כל הברכות לכולם. כי אצלנו המרוקנים, גם ההורים שלי תמיד מברכים את המשפחה. אני גדלתי בבית של חיבוקים, של אהבה, של ערכים", אומרת ליאת ארקוס ויצמן. אבא שלה, עמרם (ארמונד) ויצמן, מתערב מהספה: "כל מה שהיא אומרת זה קדוש. זה אמת". ליאת מסייגת: "אבל לפעמים הוא גם אומר שאני 'ילדה רעה מבית טוב'".

זה קשור לפוליטיקה?
האבא עמרם: "תלוי". האח אריאל מתגייס לעזור בנושא ומסביר: "אנחנו באים מבית שהוא ימני, ליכוד. כל הזמן היינו ליכוד. ליאת לפני כמה שנים בחרה ללכת...". ליאת עונה: "בנט זה גם ימין. אני בוחרת בבנט".

"באופן כללי אצלנו במשפחה, מגיל קטן אני זוכרת תמיד שכולם בחרו ליכוד", מבהירה ליאת כשהיא יושבת לצד אימה חנה. "אני הצבעתי ליכוד מ-2013. אני איבדתי את האמון, חיפשתי בית אחר ומאז שנפתלי בתוך הפוליטיקה אני מצביעה בנט".

את הראשונה ששברת פה את המסורת המשפחתית.
"הליכוד שינה את פניו. הליכוד של היום זה לא הליכוד של פעם, וגם הליכוד של לפני עשר שנים זה לא הליכוד של לפני 20 שנה". אריאל מתערב: "את אומרת שהליכוד שינה את פניו? למה הליכוד שינה את פניו? כי לא נותנים לו לנהל את המדינה. כל השנים האלה נכנסו כל מיני פקידי שלטון...".

ליאת: "כפרה עליך, יש ממשלת ימין על מלא. אתם יכולים להעביר איזה חוק שאתם רוצים". האבא נכנס לשיחה: "סליחה, עכשיו זה לא ימין על מלא. בית המשפט...". ליאת: "אף אחד לא יכול להגיד 'קשרו לי את הידיים'. אני לא יכולה לקבל את זה". האב משיב: "איזה מין דבר זה שבית המשפט...", וליאת אומרת: "הבעיה עם מערכת המשפט תמיד הייתה קיימת".

"יש בעיה, הליכוד נהיה מקום של בריונים, של אנשים שמדברים לא יפה, שתוקפים כל הזמן", מתעקשת ליאת. אריאל לא מסכים. "קפלן זה לא בריונות?", הוא אומר. "אני לא קפלן", אומרת ליאת. "יש בריונות בכל צד. את לא יכולה לקחת את הליכוד לצד הזה ולהגיד בריונות".

"אבא, זה סבבה וטוב לשמור על מסורת, אבל בתכלס הליכוד איבד את זה", מבהירה ליאת. "כבר לא אכפת לו מאיתנו. והייתה לו נשמה, ואני אומרת את זה בכאב עצום. ובגלל זה אני מצאתי בית אצל בנט". אבא עמרם משיב: "בנט חתם על פתק. עם מי הוא הלך? עם המפלגות של הערבים". ליאת: "גם ביבי רצה ללכת איתם, אבא. מי שהכיר לבנט את מנסור עבאס זה ביבי".

שמח אצלכם בארוחות משפחתיות.
ליאת: "שמח לגמרי. המפגשים לא פשוטים, זה מאוד טעון. איך שאנחנו מגיעים אימא שלי מכבה את הטלוויזיה. ואם זה בשבת, אז מה טוב? ואם זה לא בשבת, אז עדיף שלא יהיו לא חדשות, אלא נשיונל ג'יאוגרפיק או משהו כזה".

למה?
האימא חנה: "כדי לשמור על השקט בבית. אני לא אוהבת ויכוחים. אני מנסה להרגיע. לכעוס עליה? חס וחלילה, אוי ואבוי. זו הבת שלי, ומה שהיא תבחר אני איתה. היא ילדה גדולה ואני אוהבת אותה".

אריאל אומר: "אבא שלי ימין מאוד, והיא הגשר ביניהם". ליאת: "גם אני ימין", האבא עמרם מתעקש: "היא לא ימין. היא מתחברת לכל השמאל". ליאת: "למה? אני לא שמאל". עמרם: "היא החליטה מה שהיא החליטה, אני מכבד את זה". האימא חנה אומרת: "בנט היה אז ימני, אז היא גם הייתה". ליאת: "בנט גם היום ימני". חנה: "בסדר".

"היו תקופות שיצאתי מהדלת הזאת בבכי, בקושי", משתפת ליאת. "היו ויכוחים שאני מנסה להסביר את מה שאני חושבת, ואבא מנסה להסביר את מה שהוא חושב או אחי, וזה התלהט". עמרם אומר: "אם יש ויכוח כזה קשה, או שאני יוצא מהחדר", וליאת אומרת: "או שאני יוצאת מהדלת". חנה מזכירה: "אבל הייתה פעם שהתקשרת אליה וביקשת סליחה". ליאת: "זה בעקבות המתווכת הלאומית. אימא אמרה לו: 'אתה לא ממשיך הלאה לפני שאתה מתקשר אליה ואומר לה...". עמרם משיב: "זו לא בושה לבקש סליחה".

"קראתי לאבא שלי 'ביביסט'"

בזמן שאצל הויצמנים הוויכוחים נרגעו לרגע, אצל משפחת אונגר מקיבוץ בחן הם רק מתחממים. "בבחירות האלו אני אצביע למפלגה בראשות גדי איזנקוט", מכריז אלי אונגר. "קראתי לאבא שלי 'ביביסט', כי באופן מסורתי הוא מצביע ליכוד, ובכל השיחות והוויכוחים הסוערים שיש לנו הוא חושב שבנימין נתניהו הוא האדם שנכון שימשיך להנהיג את מדינת ישראל", הוא אומר כשהוא מציג את אביו מיכאל שיושב לצידו.

"אם אני חותך עכשיו לרוחב, אין לנו דמות פוליטית היום ברמה כזאת שהוא יוכל לסחוב אחריו את הציבור", מסביר מיכאל. "מה בדמות של בנימין נתניהו אומר לך 'אני אלך איתו באש ובמים', כשאנחנו בוחנים אובייקטיבית את מצבה של ישראל? כלכלה, דיור, יוקר מחיה, תשתיות, כבישים, כמות הרוגים, פשיעה במגזר הערבי...", מקשה אלי. "מצבה הביטחוני של מדינת ישראל ספק אם טוב יותר מאשר היה לפני 7 באוקטובר. אנחנו רואים מה קורה ברצועת עזה", הוא מוסיף.

"יש לי עוד אחות גדולה ועוד אח צעיר", מציג אלי את המשפחה לעומק. "בוא נגיד שהבית הזה הוא סוג של מחולק לשניים - חלק בצד שלי וחלק בצד של אבא שלי. זה בית סוער, יש ויכוחים ולפעמים זה מגיע לטונים ומתעצבנים, אבל לא שוברים צלחות ולא מרימים ידיים", הוא מבהיר.

אם המשפחה, חנה, ובעלה מיכאל מצביעים הפוך. "אני גדלתי על ברכיים של אידיאלים של המערך", היא אומרת. "הארדקור של השמאל", מכנה זאת בעלה. "כשאנחנו יושבים ליד הטלוויזיה, היו ויכוחים כאלה שבאמת... אני הייתי יוצאת מהחדר או שהוא יוצא מהחדר, וכועסים ממש אחד על השני. כשהתחילו ההפגנות על בית המשפט, אז בעצם התחיל הוויכוח הקשה". גם ברגעים הכי קשים, חנה עדיין לא הלכה לישון בחדר אחר. "אם אני אלך זה בגלל נחירות או בגלל איזו בעיה רפואית", היא מדגישה.