העיר שמובילה באחוז ההצבעה וזו שחצי מתושביה נשארים בבית

ככל שמתקרב יום הבחירות, ועם כל סקר חדש שמתפרסם, מתברר שמה שיכריע בסוף לא יהיו שאלות כמו ימין או פלסטין, השתמטות או אחריות, כן או לא נתניהו. אלא נתון אחד, שאיש בשלב הזה לא יכול לנבא: כמה אנשים יצאו מהבית ויילכו להצביע.

"חשבתי שאני לא אצביע, והחלטתי ממש בשבוע שעבר שאני הולכת להצביע", משתפת שירה גרוסמן מתל אביב. "בבחירות הקודמות לא הצבעתי", מציין צח אגם מתל אביב בעודו על חוף הים בעיר. "כמה סבבי בחירות עברנו בפעם הקודמת? באיזשהו שלב זה כבר איבד את הטעם", הוא מסביר, אך מבהיר כי בבחירות האלו הוא כן יצביע. "עברנו דברים מאוד משמעותיים", הוא אומר.

"אחוז ההצבעה בבחירות הקרובות הוא מאוד קריטי", אומר פרופ' גיא הוכמן, מומחה לקבלת החלטות בבית ספר ברוך איבצ'ר לפסיכולוגיה שבאוניברסיטת רייכמן. "הבחירות מאוד צמודות. ככל שיהיו יותר אנשים שיגיעו ויצביעו ויביעו את דעתם, הסיכוי שהבחירות יוכרעו עולה".

להעיר את השטח

בכל המפלגות מרכזים עכשיו מאמץ בלהעיר את השטח. ביקשנו משתי המפלגות הגדולות בסקרים, ישר והליכוד, לחשוף איך הן מתכננות להוציא אנשים מהבית. רק אצל איזנקוט הסכימו להרים את הכפפה. "הציוד מגיע כל שעתיים, ויש פה מתנדבים שפשוט עסוקים בלארוז אותו ולהפיץ אותו בשטח", אומר זיו רוזן, מנהל מטה יום הבחירות של "ישר!". זיו לקח אותנו לראות את העבודה הטכנולוגית שמבצעים במפלגה מאחורי הקלעים. "מנטרים את האנשים שהמסר הזה רלוונטי להם וזה פוגש אותם, ואז להניע אותם להצביע".

בחודשים האחרונים השקיעו הרבה זמן וכסף בפיתוח הכלים שיעזרו למפלגה לנתח את השטח. "המפה מחולקת לפי צבעים, ככל שהצבע כהה זה פוטנציאל לישר גבוה יותר ואנחנו מתמקדים בו", מסביר זיו. "כמו שאתה רואה למשל, ניקח את דוגמת רחובות: בצבעים הכהים, בוודאי הכחול והסגול הקיים זה אזורים שהם יותר רלוונטיים עבורנו".

איך אתה מחליט איזה שכונה תהיה באיזה צבע? איך אתה יודע מה האנשים האלה חושבים?
"תראה, קודם כול יש פרמטרים יבשים. מה הייתה מגמת ההצבעה בשכונה הזו בבחירות הקודמות. אחרי הדבר הזה אנחנו עוקבים, אחרי נתוני הסושיאל של אנשים, יורדים ממש לרמת הפרט.

"יש אנשים שאנחנו יודעים להגיד שבבחירות הקודמות תמכו מאוד בליכוד למשל, והיום הם לא, עכשיו בואו ננסה לשכנע אותו שגדי זה הפתרון. נצטרך לעבוד גם בלשמר את זה ולתחזק את זה, ולוודא שהוא איתנו עד הסוף. וברגע האחרון לא תרעד לו היד והוא יצביע משהו אחר".

המפה הזו היא רק כלי אחד: למטה יש גם אפליקציות ליום הבחירות עצמו שאמורות לעזור להם לשנע מצביעים ולעקוב אחרי הפעילות בשטח. "זה לא מקורי, למדנו המון מההונגרים, איך הם ניצחו מערכת בחירות, ועשינו את זה פה", מודה זיו. עבודה דומה עושים גם במפלגות האחרות. כך למשל במפלגה של בנט, מפלחים ומאתרים את המתלבטים דווקא בקרב הגוש השני, ומכוונים את המסרים אליהם. כך גם נולד קמפיין הפרלמנטים, שמגיע דווקא למעוזי הליכוד. גם בליכוד עובדים חזק על מיקוד המסרים לקהל היעד הרלוונטי, ועובדים בעיקר ברשתות החברתיות.

הערים המנומנמות

לעיר חיפה יש כמה סמלים - הנמל, הגנים הבהאיים, הרכבל - אבל הדבר הכי מאפיין הוא כנראה תחושת הנמנום. העיר השלישית בגודלה בישראל מתנהלת לא פעם כאילו מישהו שכח להעיר אותה. זה בולט במיוחד כשבודקים את אחוזי ההצבעה. בבחירות 2022 אחוז ההצבעה הארצי עמד על קצת יותר מ-70%. מבין עשר הערים הגדולות: בחיפה היו אחוזי ההצבעה הנמוכים ביותר. רק כ-55%. בערך חצי מתושבי העיר יצאו להצביע, כלומר כמעט כל תושב שני נשאר בבית. אחריה תל אביב - גם היא עם נתון נמוך של פחות מ-60% הצבעה (59.6%) ובהמשך נתניה עם כ-58% הצבעה (58.29%).

לעומת זאת, העיר שמובילה את אחוז ההצבעה היא בני ברק עם 76.5%. אחריה פתח תקווה (67.8%) ובהמשך ראשון לציון עם קצת יותר מ-66% (66.2%). במגזר החרדי כולו הממוצע היה 82%, בהתנחלויות ובבקעה כ-75% הצבעה (75.3%) לעומת זאת - במגזר הערבי רק כ-53% (53.2%) יצאו להצביע.

פרופ' איתי בארי מהמחלקה למנהל ומדיניות ציבורית באוניברסיטת חיפה תוהה אם מדובר בחלק משאלה יותר רחבה על העיר שלו. "אפשר לשאול את השאלה ‫למה בעצם החיפאים לא נוהרים לקלפיות", הוא אומר.‫" יכול להיות שזה חלק משאלה רחבה של החידה החיפאית, של מה שמאפיין את חיפה, ולמה חיפה לא בהכרח ממצה את הפוטנציאל שלה. אנחנו רואים גם בשיעור ההצבעה - מצד אחד נמנום מסוים, מצד שני אולי חיים בשוויון ושלווה, ושני אלה אולי קצת מרדימים, אולי גם את המערכת הפוליטית".

בעיריית תל אביב הפיצו השבוע הודעה לעיתונות, שבה טענו שאחוז ההצבעה בעיר היה דווקא גבוה מהממוצע הארצי, ושהנתון הרשמי של ועדת הבחירות המרכזית נובע מטעות סטטיסטית. אלא שנתוני ועדת הבחירות מחושבים באופן דומה לכל היישובים בארץ. והודעת העירייה נראית יותר כמו ניסיון להילחם בתדמית האדישה של תל אביב. ובעיקר מבהירה עד כמה כולם מבינים שאחוז ההצבעה גורלי, ולא רוצים להיתפס כמי שלא משתתפים במאמץ הדמוקרטי.

"בכל הערים בעולם ובערים גדולות, באופן כללי, שיעור ההצבעה נמוך יותר", אומר פרופ' בארי. "יכול להיות שמשהו באנונימיות בעיר הגדולה מאפשר חופש שלא להצביע. פחות לחצים, פחות תמריצים, לקום ולעשות את המעשה הפוליטי". פרופ' גיא הוכמן טוען כי "כשאנחנו חושבים על אחוז הצבעה נמוך, אנחנו נוטים לחשוב על זה שאנשים לא מעורבים מספיק, לא אכפת להם. אבל אחוז ההצבעה מושפע מהרבה מאוד גורמים סביבתיים. למשל, עד כמה אני מרגיש שאני יכול להשפיע? ככל שאני מרגיש פחות חלק מקהילה, פחות חלק מקבוצה שיש לה השפעה, אני מרגיש שיש לי פחות יכולת להשפיע באופן אישי, ואני פחות רוצה ללכת ולהשפיע".

ברחובות בני ברק לא מרגישים בחירות

מי שהסתובב השבוע ברחובות בני ברק לא יכול היה לנחש שבעוד שבוע וחצי מתקיימות כאן בחירות. כמעט ואין כרזות, אין שלטים או פשקווילים. "זה באמת חריג לבני ברק שאני מכירה, זה הרחוב הכי מרכזי בבני ברק, אני מעולם בכל שנותיי לא ראיתי אותו ככה עירום מכרזות בחירות", אומרת מורן עג'מי, יועצת אסטרטגית שהייתה בעבר דוברת קמפיין ש"ס. "זה מדהים, הדבר היחיד שראיתי זה באיזה סמטה נידחת בדרך לכאן. הדבר הזה נובע מהכעס שקיים ברחוב החרדי על המפלגות החרדיות. זאת אומרת, הקמפיינר והפוליטיקאי החרדי אומר לעצמו 'עדיף לי שלא יהיה לי שלט מאשר שיהיה לי פה שלט והוא ייתלש ויכתבו עליו דברי בלע ושטנה שיגרמו לעוד אנשים לא להצביע'".

ברחוב החרדי אומנם כועסים ומאוכזבים מההנהגה הפוליטית, שלמרות ממשלת החלומות מבחינתם לא רק שלא הצליחה להביא הישגים למגזר אלא דרדרה את מעמדו מבחינה חוקית וכלכלית. עדיין - לא בטוח שזה מה שיגרום להם להישאר בבית ביום הבוחר. "אתה זוכר שנתניהו אמר, הערבים נוהרים לקלפיות? בעצם מי שנוהר לקלפיות באמת, זו החברה החרדית", מוסיפה עג'מי. "היא מאוד ממושמעת, היא יודעת לשמור על הזכויות שלה יותר טוב מכל חברה אחרת בישראל. הפוליטיקה שלהם היא שונה משלנו. הדרך שלהם להניע מצביעים זה ממש דלת-דלת".

הקשר בין אחוז ההצבעה לאחוז החסימה

בבחירות הראשונות בישראל, שהתקיימו בשנת 1949, אחוז ההצבעה עמד על כמעט 87 (86.9%) אחוז. גם ב-50 השנים הראשונות של המדינה, למעט חריגים, אחוז ההצבעה עמד על כ-80%. במהפך 77, בגין עלה לשלטון עם כ-79% (79.2%). בשנת 2000 החלה הירידה, כשהשפל היה בבחירות 2006 ומאז הייתה עלייה קלה. לאחוז ההצבעה יש השפעה ישירה גם על אחוז החסימה - כלומר הרף המינימלי של קולות שמפלגה צריכה לקבל כדי להיכנס לכנסת. בבחירות האחרונות למשל, שבהן עמד אחוז ההצבעה על 70.6%, כל מנדט היה שווה כ-36 אלף קולות ולכן כדי להיכנס לכנסת היה צריך כ-144 אלף קולות, שהם 4 מנדטים.

מכאן אפשר להעריך שאם הפעם יגיעו לקלפיות 75% מבעלי זכות הבחירה, מנדט יהיה שווה כבר בערך 38,500 קולות, ואם וינטר או הנדל רוצים לעבור - הם יצטרכו 154 אלף קולות, שהם 4 מנדטים. פרופ' בארי טוען שאחוז הצבעה גבוה משרת את המפלגות הגדולות. "המפלגות הגדולות ומי שעומד בסכנה של לא לעבור את אחוז החסימה מושפע משיעור ההצבעה. ככל ששיעור ההצבעה גבוה, כנראה שהמפלגות הקטנות, הסכנה שלהן לא לעבור את אחוז החסימה הולך וגובר".

ואיך זה ישפיע על מפת הגושים?
"את זה אף אחד לא יכול להגיד. זה באמת ראינו שמערכות בחירות מוכרעות על ידי אלפים בודדים".

בבחירות הקודמות, ב-2022, מרצ בראשות זהבה גלאון נשארה מחוץ לכנסת כי חסרו לה בסך הכול כ-4,000 קולות. ב-2019 בנט ושקד הלכו לספור מעטפות כפולות וגילו שחסרים להם רק כ-1,500 קולות כדי לעבור את אחוז החסימה. הפעם יש לפחות שתי מפלגות בסכנת הכחדה, וכדי להכריע את הבחירות השאלה הגדולה היא - איזה גוש יצליח להניע יותר מצביעים?

"ככל שנעלה את אחוז ההצבעה בריכוזים חילוניים וערבים, אנחנו נחזק את גוש השינוי. ככל שאנחנו נעלה את אחוז ההצבעה בריכוזים יותר חרדיים ודתיים אנחנו נחזק את גוש נתניהו", מסביר פרופ' הוכמן.

איך מגדילים את אחוז ההצבעה

בבחירות הקרובות יהיה כוח משמעותי לצעירים, שהיסטורית נוטים פחות להשתתף במשחק הדמוקרטי. בני דור ה-Z בני 18–22 שבעוד שבוע וחצי יצביעו לראשונה הם כ-640 אלף מצביעים פוטנציאליים, ששווים כעשרה מנדטים. "חשבתי לא להצביע, והחלטתי שזו לא חשיבה נכונה ו-7 באוקטובר קצת חיזק לי את זה, ללכת לקלפי ולחזק את הגוש שאני רוצה שייבחר". אומר שירה גרוסמן מתל אביב.

במפלגה של בנט זיהו את הפוטנציאל מוקדם יחסית, ולכן בין היתר הפכו את יונתן שלו לאחת הדמויות היותר בולטות בקמפיין. "עברנו בשנים האחרונות תלאות פה במדינה, והפעם אני מרגיש את זה בוער", אומר דולב ברודצקי מתל אביב. "אני אצביע, גם אם אני לא ארגיש שלמה עם הבחירה שלי", אומרת גאיה בן סימון.

פוטנציאל דרמטי להעלאת אחוז ההצבעה הוא במגזר הערבי, שבעבר הצביע בשיעורים נמוכים יחסית לממוצע הארצי. הפעם, אחרי 4 שנות ממשלת ימין על מלא, מזהים בסקרים מוטיבציה גוברת של הערבים בישראל להשפיע על התוצאות, למרות הסירוב הכמעט גורף לשתף איתם בממשלה ביום שאחרי.

יש הרבה דרכים להניע אנשים להצביע. ואם לשפוט לפי הקמפיינים השונים - פחד ותקווה הם שני המנועים העיקריים שעליהם מנסים המועמדים לנגן. בעולם יש למעלה מ-20 מדינות שבהן יש חובת הצבעה בבחירות ויש גם סנקציות למי שלא מצביע. באוסטרליה, ארגנטינה וברזיל יש קנסות כספיים ומניעה של שירותים בירוקרטיים שונים כמו הוצאת דרכון, והשכלה במימון המדינה.

פרופ' הוכמן מצביע על בעייתיות בעניין הזה. "זה בהחלט יכול לעודד אחוז הצבעה גבוה. השאלה אם זה מה שאנחנו רוצים במדינה דמוקרטית, לעודד אחוז ההצבעה באמצעות סנקציות", הוא אומר. "אני כן חושב שזאת זכות חשובה ואנחנו צריכים לעודד אנשים לממש, אותה אבל לא לחייב אותה". אולי נציגי ישראל בעולם, שכבר הצביעו, מסמנים את המגמה: בנציגויות הדיפלומטיות נרשמו כ-87% הצבעה - נתון גבוה ממערכות הבחירות הקודמות.

מאחורי כל המספרים, הסטטיסטיקות והאלגוריתמים שמחשבים לנו את החיים עד רמת הלייק, עומדת בסוף החלטה לא מאוד קשה - אבל דרמטית. בעוד שבוע וחצי, כשייפתחו הקלפיות, הקלישאה תהפוך למציאות, והבחירה תהיה בידיים של מי שיגיע להצביע – ולהשפיע.