"בסוף גם בלא להצביע יש אמירה": האזרחים שהרימו ידיים ולא יגיעו לקלפי

בזמן שהמועמדים נלחמים על כל קול, אנשים מבטלים טיולים ומגיעים במיוחד מחו"ל - יש קבוצה של אזרחים שהחליטה להישאר בבית. בין ייאוש מהמערכת וחוסר אמונה בפוליטיקאים, אובדן אמון מוחלט אחרי 7 באוקטובר, תחושות של חוסר ייצוג וגם תיאוריות קונספירציה: אלו האנשים שבוחרים באופן מודע שלא לממש את זכותם הדמוקרטית:

שיר בת 31 מחולון:

"אין כרגע אף מתמודד שמייצג את הדעות הפוליטיות שלי. חוץ מנתניהו אין לי למי להצביע, אבל אחרי 7 באוקטובר אני פשוט לא מרגישה בנוח ללכת ולהצביע לו אז זה פשוט נשאר ככה, באוויר. כן היו לי התלבטויות וקראתי וניסיתי להבין מה אחרים מציעים אבל החלטתי שאף אחד לא מייצג את הדעות שלי מספיק כדי שאלך ואבחר בו".

"בסביבה שלי יש הרבה שמרגישים כמוני. הרוב אומרים שכן יצביעו משהו בסוף כי הם מאמינים ש'העיקר לבחור', אבל אני מכירה לא מעט אנשים, גם לקוחות שמגיעים לבית העסק שלי, שאומרים בפירוש שהם מיואשים ולא מתכוונים בכלל להצביע. הם לא מנסים לשכנע אותי או משהו. בסוף - גם בלא להצביע יש אמירה בעיניי".

נטע, בת 35 ממרכז הארץ:

"לא הצבעתי בכל מערכות הבחירות האחרונות, עדיין לא השתכנעתי למה אני צריכה לעשות את זה. אני לא מבינה בפוליטיקה מספיק, לא צופה בחדשות, ואין לי זמן לקרוא כל מצע ומצע של המפלגות. מנגד, מה שכן נחשפתי אליו מרגיש לי בעיקר שכל אחד רק אומר מה לא, ומציג את החסרונות של הצד השני".

"בגדול אני בעיקר מרגישה חוסר אונים. למרות שכולם אומרים שאלו הבחירות הכי חשובות שהיו פה וזו הזדמנות, אני לא מרגישה שבאמת יהיה פה אי פעם שינוי. עצוב לומר שאני פסימית לגבי המצב ואין לי אמון באף אחד, אני בספק אם מישהו יקיים את ההבטחות שלו לציבור וישים אותי בראש מעייניו. אין ספק שיש פה הרבה מה לשנות, אבל אני גם לא מרגישה ששום מחאה שהייתה אי פעם באמת גרמה לשינוי. ברמה ה'היפית' יותר - אני משתדלת לא לתת לזה יותר מדי כוח ומשקל בחיים שלי, ולא להאמין שמישהו שולט לי על החיים או שאני קורבן של הנסיבות, מעדיפה להתמקד בעצמי ובמשפחה שלי".

ומה אומרים בסביבה שלך?

"בניגוד לשנים קודמות, אני כן מרגישה שיש דחיפות באוויר והרוב מנסים לשכנע אותי. אצל חלק זה נעשה באמצעות עובדות וטיעונים שזה העתיד שלי ואני חייבת לממש את הזכות הזו, אצל חלק זה מעלה כעסים ואני מבינה את זה. יש גם את אלו שלא הצביעו בעבר או שמבינים אותי, ועדיין אומרים שהפעם זה אחרת. הרוב המוחלט די מופתע לשמוע שאני לא מצביעה, מרגיש שאנשים ויתרו על הרבה מאוד כדי לעשות את זה - באו במיוחד מחו"ל, ביטלו טיולים. זה קצת נותן הרגשה לפעמים של 'טוב, אם היא באה כל הדרך מתאילנד, מי אני שלא אלך 5 דקות להצביע?'. יש ציפייה ברורה וכל אחד מנסה בדרכו לשכנע אותי ללכת לקלפי, מרגישה שאפילו לא משנה להם למי אצביע, העיקר שאצביע".

דניאל, בן 28 מירושלים:

"בגדול, פוליטיקה לא כזאת מעניינת אותי, אז אני פשוט לא מרגיש צורך ללכת ולהצביע. במשפחה ובסביבה שלי כן מנסים לשכנע אותי לקחת חלק, ואני מרגיש שכולם דוחפים לשם. מצד שני, הם גם לא מפעילים עליי לחץ כבד מדי, ובסופו של דבר מקבלים את ההחלטה שלי שלא להצביע".

אליה, בן 30 מראשון לציון:

"הסיבות שאני לא מצביע נעוצות בכך שאני פשוט לא מאמין יותר במערך הזה. מאז תקופת הקורונה, כשהתגלה שיש לא מעט אינטרסים על חשבון הציבור ופורסמה 'אג'נדה 2030', אני ועוד רבים מסביבי מבינים שלא באמת משנה מי יעלה לשלטון - כולם יהיו כפופים לאותה אג'נדה".

יש הרבה אנשים בסביבה שמנסים לשכנע אותי ללכת להצביע, אומרים שאולי זה ישנה, כי הם רוצים להאמין. אבל בגדול, מבחינתי קמפיין ה-'צאו להצביע' הוא ה-'צאו להתחסן' החדש. במיוחד אחרי ה-7 באוקטובר, נסדק ושלל האמון שלי במערכת לגמרי, הרי ברור שהייתה פה בגידה. עובדה שעברו כבר שלוש שנים ועדיין אין תשובות ברורות לאזרחים. בכל מדינה אחרת נורמלית, הדבר הראשון שהיו עושים זה להיפרד מהמושבים שלהם בכנסת ולספק תשובות. בעולם מתוקן, אנשי מפתח עובדים בשביל הציבור - ולא הציבור בשבילם".

דוד בן 25 מירושלים:

אצל דוד, שעלה לארץ לפני כמה שנים הסיפור קיבל תפנית ביתית. הוא החליט במקור שלא להצביע, אך כשיעל, בת הזוג שלו שמעה על כך - היא הפצירה בו ללכת לבחור ולא ויתרה. "אני לא מאמין לפוליטיקאים", מסביר דוד. "מבחינתי כולם אותו הדבר והמטרה שלי בכלל היא לעזוב את הארץ בקרוב. אני לא אוהב פוליטיקה, לא מתעניין בזה, ואין בי שום אמונה שיהיה כאן שינוי. אני אומר בצורה חד-משמעית: אני הולך להצביע רק בגלל שבת הזוג שלי לוחצת עליי. היא, בניגוד אליי, באמת מאמינה שכל קול חשוב ושחייבים לשנות את המצב הקיים".