המפלגות שחתמו על הסכמי עודפים - ואלו שלא

שבועיים לבחירות לכנסת ה-26, ולאחר שהמפלגות הציגו את המועמדים והרשימות לכנסת, נותר רק לגלות איך תיראה מפת המנדטים. מלבד ההצבעה למפלגות השונות, מה שישפיע על חלוקת המושבים בכנסת הוא "הסכמי העודפים" בין המפלגות.

הראשונים לחתום על הסכמי העודפים היו מפלגות גוש השינוי, שהודיעו בחודש שעבר על שני הסכמי עודפים שנחתמו. ביחד של נפתלי בנט חתמה על הסכם עודפים עם ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן, וישר של גדי איזנקוט חתמה על הסכם עם הדמוקרטים בראשית יאיר גולן.

בהמשך הודיעו מפלגות נוספות על חתימת הסכמי עודפים: הרשימה המשותפת בראשות יוסף ג'בארין חתמה על הסכם עודפים עם רע"ם בראשות מנסור עבאס, הליכוד בראשות בנימין נתניהו חתמה על הסכם עודפים עם מפלגת הציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ', והמפלגות החרדיות ש"ס של אריה דרעי ויהדות התורה של יעקב אשר חתמו גם הן על הסכם.

עד כה לא חתמו על הסכמי עודפים עוצמה יהודית של איתמר בן גביר שהודיע כי לא יחתום על הסכם עם עמך ישראל, המילואימניקים והכלכלית של יועז הנדל וירון זליכה, עמך ישראל של עופר וינטר, וכחול לבן של בני גנץ. לכל המפלגות נותר לחתום על הסכמים עד יום שישי אם הן חפצות בכך, המועד האחרון לסגירת ההסכמים.

מפלגת עמך ישראל בתגובה על הודעת בן גביר שלא לחתום איתם על הסכם עודפים: "איתמר, תתבגר. לפני רגע אמרת שהבחירות הללו גורליות - ועכשיו אתה מכריז שתזרוק קולות לפח".

אז מה זה הסכם עודפים?

הסכם עודפים הוא הסכם שנחתם בין שתי רשימות לכנסת ומטרתו לחלק ביניהן את המושבים שנותרו אחרי החלוקה הראשונית. במצב האידיאלי, כדי למנוע בזבוז קולות בגוש, צריך שיהיה מספר זוגי של מפלגות כדי לארגן את ההסכמים. המפלגות שחותמות על הסכם העודפים האחת עם השנייה צריכות לקוות ששתיהן יעברו את אחוז החסימה - אחרת ההסכם לא תקף.

איך עובדת השיטה?

מספר הקולות הכשרים שקיבלה כל מפלגה מתחלק ב-120, כמספר חברי הכנסת. אז נקבע המודד, שהוא המספר לפיו יודעים כמה קולות שווה כל מושב. בבחירות האחרונות, לדוגמה, הוא עמד על 36,227 קולות.

לאחר החלוקה הראשונית, נותרים עוד כמה מושבים. בשביל לא לבזבז את הקולות, נכנסה ב-1973 שיטת בדר-עופר, על שם חברי הכנסת יוחנן בדר ואברהם עופר. השיטה עובדת כך שמחשבים עבור כל מפלגה את סך קולותיה הכשרים חלקי המנדטים שקיבלה עד כה, ומוסיפים אחד. המפלגה עם המדד הגבוה ביותר היא זו שמקבלת את המושב שנותר, וכך ממשיכים עד כיסוי כל המושבים הפנויים.

יתרון למפלגות הגדולות - אבל גם הקטנות יכולות להרוויח

מפלגות עם הסכמי עודפים מחושבות יחד במסגרת ההסכמים, והסיכוי שלהן לזכות במושב גדל. בחלוקה הפנימית בין שתי הרשימות, בדרך כלל המפלגה הגדולה היא זו שתרוויח את המנדט הנוסף.

אלא שאם המפלגה הקטנה היא הקרובה יותר להשיג את המנדט, מבחינת הקולות שקיבלה, המושב ילך אליה. מקרה כזה קרה ב-2021 - אז קיבלה מרצ מנדט נוסף בזכות הסכם העודפים עם מפלגת העבודה. לכן, לשתי המפלגות שבאותו הגוש יש אינטרס לחתום אחת עם השנייה על הסכמי העודפים.