בדרך לבחירות הגורליות בתולדות המדינה: מה שהסתתר מאחורי דיל הענק של נתניהו והחרדים

הכנסת מסיימת השבוע קדנציה מלאה – ארבע שנים ושבוע ימים. השבוע האחרון סיפר את הסיפור של הקדנציה כולה: שימור השותפות עם החרדים בכל מחיר, צפצוף על הצבא, ורפורמות משפטיות דרמטיות גם בזמן מלחמה, וגם במחיר הקרע בעם.

מה זה אומר על הבחירות המתקרבות? 10 מסקנות מהשבוע האחרון והקדנציה כולה:

1. ימין זה ביטחון? לא בטוח. ב-2013 הגיע בנימין נתניהו לריאיון ב"ארץ נהדרת", לצד הדמות שמחקה אותו שם. אלה היו ימים אחרים. בשאלה האחרונה שאל אותו איל קיציס, "איך תרצה שיזכרו את הכהונה שלך?" והוא השיב: "כשומר ביטחון ישראל". הקהל התרגש ומחא כפיים בהתלהבות. מאז 7 באוקטובר הפרדיגמה התערערה. הממשלה הימנית בתולדות המדינה לא סיפקה ביטחון. השבוע שוב התחדדה השאלה: מה זה בכלל ימין? האם ימין זה הצד שדואג להכבדת הנטל על המשרתים? זה ימין? הימין אמור להתיימר להבטיח ביטחון. איך עושים זאת כשצה"ל מזהיר ממחסור של 12 אלף חיילים ועדיין נתניהו מעדיף דיל עם החרדים על פני פתרון ממשי, כשרק מכבידים את הנטל על מי שמשרת, כשוועדת החוץ והביטחון מקדישה את רוב זמנה למציאת פתרונות לחרדים במקום לפקח על המערכת? לפי סקר מנו גבע 38% אומרים שהם זזו ימינה אחרי טבח שמחת תורה. זה נתון משמעותי, אבל השבוע שוב למדנו שגם נתניהו זז, ולא לכיוון שלהם. השאלה מי באמת מספק ביטחון תעמוד במוקד בחירות 2026, והשבוע הזה יהיה חלק משמעותי בסיפור.

2. הבלוק מעל הכול – במשך שלוש שנים מנע נתניהו בכוונה את הסדרת סוגיית השוויון בנטל. החיילים קרסו תחת העומס, החרדים שיוועו להסדרה, אבל כלום לא זז. מאות שעות של דיונים בזמן מלחמה, בהשתתפות צה"ל, לוחמים ומשפחות נועדו אך רק למריחת זמן. כולם היו סטטיסטים במופע ציני מאין כמותו. נתניהו טען שאין רוב, אבל הוא כנראה ידע שיש. איך אנחנו יודעים? כי רק השבוע אושר חוק נועז בהרבה, בלי שום יעדים וסנקציות, סמוך לבחירות, וזה עבר בקלות. כמו חמאה. אז למה בכל זאת העביר נתניהו עכשיו, עם שריקת הסיום, את חוקי ההשתמטות ועוד במחיר כבד כל כך? התשובה היא שהוא רוצה לשמור על הבלוק, גם בפעם הבאה, אפילו במחיר פגיעה במצביעים שלו. תזכרו את זה כשתשמעו עכשיו ארבעה חודשים על כך שנתניהו מתכנן "ממשלה רחבה". אגב, גם כשנאלץ להקים כאלה בעבר, תמיד ספר רק את הבלוק – החרדים והציונות הדתית. היתר גילו מהר מאוד שאין שום טעם בשותפות.

   

3. טבח 7 באוקטובר טויח סופית – הכנסת התפזרה בלי שנתניהו אישר את חוק ועדת החקירה הפוליטית. גם כאן, המיזם שהוביל ח"כ אריאל קלנר עבור נתניהו בכנסת, וציער לא מעט משפחות שכולות, נועד כולו למריחת זמן. כעת יצטרך נתניהו להחליט אם להקים ועדה ממשלתית, לגמרי בשליטתו, או להמשיך למרוח את הזמן ולהרוויח ולהוציא את ישראל לבחירות בלי שום חקירה. נתניהו טען שלא ייתכן שלוחמים ייקחו עורכי דין כשהם בשדה הקרב, ויש להמתין לסוף המלחמה. הטיעון הגיוני, אלא שהמלחמה הסתיימה וחקירה לא נפתחה. עכשיו גם הכנסת מתפזרת בלי ועדת חקירה, אפילו לא מהסוג המעוות והפוליטי שנתניהו רצה. מכאיב לומר, אבל נראה שכבר לעולם לא נגיע לחקר האמת. הטבח הנורא בתולדות המדינה טויח.
4. נתניהו לא למד דבר – כשאין חקירה ואין ועדה, לא פלא שאין הסקת מסקנות. כל מי שהיה השבוע בכנסת חש את תחושת הדז'ה וו. חומר הנפץ החברתי באוויר, החברה קרועה, הקצינים מתחננים לפוליטיקאים שיחדלו, אבל ראש הממשלה בשלו, הדילים מעל הכול. הרמטכ"ל שנתניהו מינה הזהיר שחוק הפטור ממעצרים יפגע בצורכי הצבא – נתניהו אפילו לא כינס דיון. זה לא מעניין. רב- אלוף אייל זמיר הפך ברגע לשק החבטות של הקואליציה הזו ול"שמאלן" התורן. בגרסה הפרנואידית של נתניהו, הצבא הוא חלק מהדיפ סטייט שרק רוצה להפיל אותו. לצערנו כבר ראינו פעם אחת איך זה נגמר.

   

5. המהפכה המשפטית לא נעצרה לרגע – מי אמר שח"כ שמחה רוטמן וחבריו לא הסיקו מסקנות מהסבב הקודם? בכל הנוגע לשיווק המהלכים שלהם, הם בהחלט הסיקו. החוק ל"פיצול" תפקיד היועמ"ש היה בסך הכול שם שיוויקי שנועד להסתיר את המטרה האמיתית שלו – ריסוק שומר הסף היחיד שעוד נותר. הרי לקדם חוק להחלשת היועמ"שית זה לא באמת פופולרי, וספק חוקי כשרה"מ במשפט, אז במשך חודשים רכבו רוטמן וחבריו על משפטנים בעלי שיעור קומה שתמכו בעבר בפיצול התפקיד, מהלך שיש בו לא מעט היגיון. מה נשאר מהחוק? רק עוד כוח לנבחרי הציבורי. היועץ המשפטי אוסר קבלת מתנות? לא נורא, אז הוא אוסר, הממשלה תוכל לבטל את זה. היועץ המשפטי מאשר הפגנות נגד נבחרי ציבור? אז מה? אפשר לבטל את ההחלטה. היועץ המשפטי דורש ליישם את הפסיקה על גיוס חרדים? "שמענו, תודה, נסתדר בלי". גם אחרי 7 באוקטובר המהפכה המשפטית היא הדבר היחיד שעניין את רוב חברי הקואליציה – לקבל עוד כוח, גם במחיר חקיקה מפלגת ושנויה במחלוקת תוך כדי מלחמה. זו האג'נדה היחידה שמובילה אותם.

6. האופוזיציה בישראל חלשה מתמיד – הממשלה הזו שרדה ארבע שנים מלאות (בין היתר בשל ניהול יעיל מאוד של יו"ר הקואליציה אופיר כץ), התרחבה ל-68 ח"כים אחרי הטבח ולא בלמה שום מהלך משמעותי של הקואליציה בבליץ החקיקה האחרון, אף שהיו ימים מעטים להוציא אותו לפועל. הח"כים עבדו מסביב לשעון, נאמו והגישו אלפי הסתייגויות, וחלקם גם הצליחו להשיג הישגים נקודתיים, אבל מי שניהלו אותם עשו זאת בלי שום אסטרטגיה. אם נמשיל זאת למשחק בין ספרד לצרפת – האופוזיציה לא איימה על השער בקדנציה הזו אפילו פעם אחת. היא דגלה בגישה ממלכתית של אין-סוף שיתופי פעולה פרלמנטריים עם הקואליציה. זו גישה שיכלה להיות ראויה לציון בתקופת מלחמה, אלמלא הדורסנות והקיצוניות שהיו בצד השני.

   

7. החוקים שאושרו כאן כדי להישאר – אל תתבלבלו, הממשלה הבאה לא בהכרח תמהר לבטל אותם. כל תכליתם של מהלכי הממשלה היא לתת עוד כוח לממשלה, ואת זה כל שר או שרה ישמחו לקבל. מי לא רוצה לשלוט ביועמ"ש או בתקשורת? זה נכון לרוטמן ולקרעי, וזה נכון גם לפוליטיקאים אחרים, מהצד השני.
8. נתניהו מחפש התנגשות עם בג"ץ – אפשר להניח שבתקופה הקרובה ייאלץ בית המשפט העליון להתערב בעוד כמה החלטות. ראשי הקואליציה ידעו שהדיל שביקשו לחוקק בתוך שבועיים ימים לא חוקי ברובו ולא עומד בשום סטנדרט של מנהל תקין. אבל הם עשו את זה בכוונה. למה? כי אין להם קמפיין. וקמפיין "בג"ץ לקח לכם את הקול" פועל מצוין. הם אישרו חקיקה רשלנית, כשהם יודעים שהיא לא מספקת שום פתרון לחרדים או לחיילים. הם העדיפו את הריב, כדי שיוכלו להדליק את הבייס הימני, לקראת הבחירות. אם היו עובדים ברצינות ובמקצועיות יכלו להעביר בקלות את רוב המהלכים. עכשיו יצעקו ויסיתו שלושה חודשים נגד שופטי בג"ץ.

9. אחרי אין-סוף ספקולציות על מועד הבחירות, השבוע התברר שהממשלה באמת מילאה את ימיה. הפעם האחרונה שזה קרה היה ב-1988. נתניהו ניסה להימנע בהתחלה מצירופים שכוללים את הספרות 7 ו-10, אבל הוא כנראה הגיע לידי מסקנה שגם זה מגולם. וזו הבעיה של נתניהו ב-2026, הוא כבר מניח שהכול מגולם: למנות את עורך דינו למבקר – מגולם, לחלק עשרות מיליונים לחרדים – מגולם, לבקש אבטחה לכל החיים – מגולם. נתניהו לוקח את הציבור הישראלי כמובן מאליו, וזה לא מתכון מומלץ.
10. נתניהו נערך לאפשרות של הפסד. האובססיה סביב הגוש והשליטה בהרכב הרשימה של הליכוד מלמדת שהוא מבין שהוא יצטרך לשמור את הגוש שלו גם בלי שלטון ולהתמקד במניעת עריקות. כרגע הוא מתנהל כמי שאין לו מה להפסיד, ויעשה הכול כדי לשרוד. הבעיה היא שכולנו משלמים את מחיר מכירת החיסול.