"הניצחון המוחלט" שנתניהו זקוק לו לא נמצא בעזה

אומנם את תשומת הלב קיבל השבוע אחד המפגשים החגיגיים פחות בין בנימין נתניהו לדונלד טראמפ בבית הלבן, אבל נראה שהמערכת הפוליטית סוערת לא פחות מהזירה המדינית. נתניהו המריא לוושינגטון והשאיר אחריו, גם השבוע, קואליציה שאינה מסוגלת לאשר חוקים בכנסת בעקבות חרם ההצבעות של המפלגות החרדיות על רקע משבר חוק הפטור מגיוס. בכירים בקואליציה כבר מודים שהם בדרך למבוי סתום, שככל הנראה יוביל להקדמת הבחירות.

כשהסקרים לא מחמיאים והגוש של הקואליציה אינו קרוב בכלל ל-61 מנדטים, הקדמת הבחירות לא תשרת את נתניהו, כך סבורים רוב השחקנים בשני צידיו של המתרס – לפחות כל עוד לא חלה התפתחות פוליטית או מדינית דרמטית מספיק שתוכל לטרוף את הקלפים.

ראשי האופוזיציה עסקו רבות השבוע בהרכב הגוש והתרחישים האפשריים שיכולים לשפר את סיכוייהם להרכיב את הממשלה הבאה, ומעל מרחפות שתי סוגיות ללא פתרון. הראשונה: האיחודים והחיבורים האפשריים במפלגותיהם של נפתלי בנט, גדי איזנקוט, יאיר לפיד ויאיר גולן; השנייה דווקא עוסקת בפיצולים – התפרקות הרשימה המשותפת שרק עתה התאחדה, לכך מייחלים ראשי הגוש. באופוזיציה מזהים מגמת עלייה בשיעור ההצבעה בחברה הערבית לאחר ההכרזה על המשותפת: לפי סקרי עומק שנערכו לאחרונה בחברה הערבית, המשותפת תעלה את הייצוג של המפלגות הערביות ל-15 מנדטים לפחות, מה שמקטין דרמטית את הסיכויים של "גוש השינוי" להתקרב ל-61 בלי אחת מהמפלגות הערביות בפנים.

"מנסור עבאס יצטרך לבחור אם הוא רוצה להציל את הגוש או את המשותפת", כך אמר אחד מראשי האופוזיציה במסר ליו"ר רע"ם – שלמרות חתימתו על הקמת המשותפת, מתלבט מאוד בימים אלה בנוגע להמשך הדרך. באופוזיציה מאמינים שאפשר לעבוד כדי לקדם את החיבורים בין המפלגות הציוניות, במקביל לפיצולים מינימליים במפלגות הערביות – כדי להגיע לבחירות עם גוש חוסם לנתניהו מצד אחד, אך עם חלופה שלטונית מצד שני, כזו שאפשר להעביר בדעת הקהל הישראלית לאחר הבחירות.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

במישור המדיני התחזיות רק הולכות ומסתבכות. לא ברור לאן ינתב נשיא ארה"ב את המגעים עם איראן, כשברקע כל מדינות המפרץ, לצד טורקיה, מפעילות לחץ אדיר על הממשל בוושינגטון שיימנע מתקיפה שעלולה לסבך אותן בתגובה איראנית נגד הבסיסים האמריקניים בתחומיהן, או נגד מתקני האנרגיה האסטרטגיים שבמפרץ. בישראל, בינתיים, לא מוציאים מכלל אפשרות שיתוף פעולה עם מהלך צבאי אמריקני נרחב גם נגד המשטר באיראן, אם ייכשלו השיחות. את זה נדע בשבועות הקרובים, כך מעריכים בארץ.

בעזה תתכנס בשבוע הבא מועצת השלום בראשות טראמפ ובהשתתפות המדינות המקובלות פחות על ישראל בניהול הרצועה, ובראשן טורקיה וקטאר. ואם ברפובליקה האיסלאמית ההערכות לעתיד מורכבות, אז כאן הן לא מבשרות טובות כלל לראש הממשלה נתניהו – שהציג בביקורו בוושינגטון מסמך הצטרפות רשמי למועצת השלום, בעודו מנסה להתחמק מהשתתפות בכינוסה. הדבר האחרון שירצה נתניהו, כשההכרזה על בחירות רק הולכת ומתקרבת, הוא תמונה עם ראש ממשלת קטאר השיח' מוחמד בן עבד אל-רחמן אל-ת'אני ועם ראש המודיעין הטורקי לשעבר ושר החוץ של ארדואן כיום, הקאן פידאן.

אבל לא רק בתמונה, אלא גם בשטח, המציאות אינה מתכתבת עם ההתחייבות ל"ניצחון המוחלט". השבוע נודע לישראלים המופתעים שהעזתים, שחוזרים אל בתיהם ברצועה דרך מעבר רפיח (שנפתח בלחץ אמריקני), מקבלים חותמת של "מדינת פלסטין" על דרכונם. בעולם הערבי לא הבינו את פשר ההפתעה בישראל, וגורמים ברשות הפלסטינית אף תיארו את המצב בצורה ששרים בממשלתו של נתניהו יעדיפו לא לשמוע כלל: "החתימה שלנו על הדרכונים בעזה היא רק צעד ראשון עד להשלמת תוכנית הנשיא טראמפ ב-20 הנקודות להקמת מדינה פלסטינית לאחר יישום הרפורמות שאנו עמלים עליהן בימים אלה".

ולא רק בעולם הערבי: השבוע פרסם דובר שגרירות ארה"ב בירושלים, כריסטיאן ג'יימס, סרטון בערבית במענה על שאלות של עזתים בנוגע למועצת השלום ולתפקידה ביישום תוכנית הנשיא טראמפ. הוא פירט את הצעדים המעשיים כדי לשקם את עזה ולהוציא לפועל את תוכנית 20 הנקודות, בלי עתיד לחמאס ברצועה. "ארה"ב מחויבת לשלום אמיתי לכם ולעזה", חתם ג'יימס את הסרטון שלו.

אין מדובר בסרטון אקראי או בכדור הרגעה לעזתים, אלא בעבודה שתלך ותגבר בתקופה הקרובה ומטרתה לחזק את אמון תושבי רצועת עזה ברצון האמיתי של הממשל האמריקני ליישם את תוכנית טראמפ במלואה – בשונה ממה שמצהירים חדשות לבקרים שרים ובכירים בישראל שמתקשים לתווך לציבור הישראלי את הפער בין המעשים בשטח ובין ההצהרות המפוצצות על הכרעה, מיטוט וחיסול.

עם תמונה מורכבת כזאת בעזה, ובטח עם המשברים שרק הולכים ומחריפים בקואליציה, לא נותר לנתניהו אלא לקוות ל"ניצחון מוחלט" אחר שיגיע דווקא מטהראן, אם וכאשר ישתכנע הנשיא טראמפ שלא נשאר מקום לדיפלומטיה מול האיראנים, אבל גם אז, ספק רב אם פעולה צבאית כלשהי תצליח להפיל את המשטר של הרפובליקה האיסלאמית באיראן – שמאיים במלחמה רחבה עוד יותר על האזור כולו, אחרי שנתיים עקובות מדם.