האופוזיציה מבטיחה לנתניהו את נאמנות הסיעות החרדיות

כשבוע וחצי לאחר שהכנסת אישרה את "חוק יסוד: לימוד תורה" והחוק למניעת מעצר עריקים, ביהדות התורה מסרבים להעניק לראש הממשלה בנימין נתניהו את הפרס שחיכה לו: הצהרת נאמנות מוחלטת. עם זאת, ייתכן והאופוזיציה היא זו שתעניק לו את הנאמנות הזו.

ברקע קידום החוקים הללו, ההערכה במערכת הפוליטית הייתה שנתניהו גובה מהחרדים בתמורה את "חוק התקשורת" ואת החוק להחלשת הייעוץ המשפטי. אלא שהיעד האמיתי של ראש הממשלה היה עמוק בהרבה - הוא ביקש לקבל פוליסת ביטוח חיים פוליטית מהסיעות החרדיות, והצהרה בקול צלול וברור: הולכים עם נתניהו בכל מחיר.

אלא שביהדות התורה סירבו לשחק את התפקיד שיועד להם. להפך. בפלג הליטאי ("דגל התורה") הבהירו חברי הכנסת כי הם אינם רואים את עצמם מחויבים ל"גוש האמוני", אלא אך ורק למי שיסדיר את מעמד תלמידי הישיבות. בפלג החסידי ("אגודת ישראל") הלכו צעד קדימה והודיעו כי ייבחנו שיתופי פעולה אפשריים אפילו עם גדי איזנקוט. האיתותים הללו הולידו מיד שינוי גישה מצד לשכת ראש הממשלה.

בשבוע שעבר הפתיע מזכיר הממשלה, יוסי פוקס, כשגלגל את האשמה על מנהיג דגל התורה, הרב דב לנדו, והאשים אותו בכך שחוק הגיוס לא אושר בקריאה שנייה ושלישית. בדגל התורה נדהמו: הרי היה זה נתניהו עצמו שהתקשר לחה"כ אורי מקלב והודה שאין לו רוב לחוק - אותו חוק שהרב לנדו, בניגוד לטענות פוקס, דווקא אישר ודרש לקדם. רק לאחר שנתניהו הרים ידיים, הכריז הרב לנדו על התנערות מהמחויבות האוטומטית לגוש.

האמת היא שבשלב זה, לכל הצדדים נוח לתחזק את המצג שלפיו יש "משבר עמוק". מבחינת נתניהו: לאחר שלא קיבל את הצהרת הנאמנות המיוחלת - תמורת המחיר הפוליטי ששילם בבייס שלו בהעברת החוקים לחרדים - נוח לו להצטייר כמי שלא מתקפל ולא נתון לחלוטין בידיהן של המפלגות החרדיות.

הדוגמה הטובה ביותר למשחק הכפול הזה התקבלה בריאיון של נתניהו לפודקאסט של אבי שושן, שם בחר ראש הממשלה לאמץ קו "לוחמני" במיוחד מול שותפיו הטבעיים: "'נמות ולא נתגייס' זה משפט איום ונורא שאני גיניתי אותו", הצהיר נתניהו בדרמטיות. "אני לוקח נבוט של 20 קילו ואני אומר לדרעי וגפני 'זה לא בא בחשבון'". זה נשמע תקיף. אלא שיש רק בעיה אחת קטנה עם הנרטיב הזה: אריה דרעי ומשה גפני מעולם לא אמרו "נמות ולא נתגייס". להפך, השניים ספגו לא מעט אש ברחוב החרדי בדיוק מפני שיצאו באופן פומבי נגד התבטאויות מהסוג הזה. אלא שלנתניהו נוח מאוד ליצור דחליל, להלביש אותו על הנהגת המפלגות החרדיות, ואז לצאת נגדו למלחמה חזיתית מול המצלמות. זה מאפשר לו להצטייר כמי ש"כופה" על החרדים פשרה כואבת, כביכול בניגוד לרצונם.

אם לנתניהו הייתה כוונה אמיתית להפעיל שריר ולא רק לביים עימות, הוא לא היה נלחם בסיסמאות של הפלג הירושלמי ומלביש אותן על הסיעות החרדיות. הוא היה "לוקח נבוט של 20 קילו" ודורש מדרעי ומגפני להפסיק את ההתבטאויות החרדיות ש"גם מי שלא יושב ולומד תורה - אינו מתגייס". אבל במשחק הפוליטי הנוכחי, עדיף להציג דרמה מבוימת מאשר לגעת בתפוח האדמה הלוהט באמת.

מבחינת יהדות התורה, מול ציבור בוחרים מתוסכל ומאוכזב, חיוני להציג קו תקיף ולאיים בעריקה לגוש השני אם סוגיית מעמד הישיבות לא תוסדר, ושבניגוד לקדנציה הנוכחית - הם יעשו הכול כדי לאשר את חוק הגיוס, גם במחיר הפניית עורף לנתניהו. אלא שלמרות הרטוריקה, המציאות הפוליטית טופחת על פניהם של בכירי יהדות התורה: בגוש האופוזיציה הנוכחי, כך נראה, שפשוט אין להם עם מי לדבר.

לפי פרסום של עמית סגל, גדי איזנקוט הבהיר כי לא ינהל משא ומתן עם הסיעות החרדיות ולא יתפשר על חוק שאינו "גיוס לכול". פירוש הדבר הוא שגם לפי שיטתו של מוטי בבצ'יק - המתנגד הגדול לנתניהו בתוך יהדות התורה - אין שום היתכנות להקמת ממשלה חלופית.

לאחר הביקורת הקשה שהטיח בנתניהו, בבצ'יק הדגיש בריאיון ב"חדשות סוף השבוע" כי אגודת ישראל תצטרף לממשלה שתאשר חוק גיוס ללא יעדים וללא סנקציות. אלא שהקו האדום שלו רחוק שנות אור מהקו האדום של איזנקוט. באופן פרדוקסלי, דווקא חוסר הגמישות של גוש האופוזיציה מגיש לנתניהו את הפרס הגדול: תלות מוחלטת של הסיעות החרדיות ביום שאחרי הבחירות.

נראה כי מי שזיהה את המלכודת הזו מהרגע הראשון הוא יו"ר ש"ס, אריה דרעי. דרעי הבין שאם הציבור החרדי אוהב את זה ואם לא - אין לחרדים אופציה פוליטית אחרת מלבד בנימין נתניהו. מעבר לכך, ש"ס נמצאת בנקודה רגישה בהרבה מיהדות התורה: לש"ס יש לפחות שלושה מנדטים של מצביעים מסורתיים ולא-חרדים, שהגדרת הזהות הפוליטית שלהם היא "נתניהו בראשות הממשלה". זה מה שהוביל את דרעי להצהיר כבר בשבוע שעבר על תמיכה חד-משמעית בראש הממשלה.

בריאיון שהעניק לי באולפן "כיכר השבת", ניסח זאת דרעי בצורה החדה ביותר: "אנחנו תומכים בראש הממשלה נתניהו, נקודה. אין לנו במישהו אחר לתמוך כעת. איזנקוט הולך בראש מחנה של שנאה נגד כל דבר שביהדות. הגוש הזה, האמוני, הוא הגוש שלנו. יש לנו טענות כלפיהם - אבל אין לנו שום חלופה אחרת".

כשזה המצב, האיומים מיהדות התורה אולי עובדים טוב בכותרות העיתונים ובביטאונים המפלגתיים - אבל במבחן המציאות, הדרך של החרדים חזרה לזרועותיו של נתניהו כבר סלולה, וזה בזמן שנתניהו מציג תמונה של "מחלוקת" עם החרדים סביב סוגיית הגיוס וממזער נזקים בבייס.