היקום כמעט קרס אל תוך עצמו כשג'ידא רינאוי זועבי הציעה לשלם עבורי על הקפה והסודה ששתיתי בבית הקפה רוזמרי בנצרת. התחלנו לקשקש קצת בערבית בשביל האווירה וכדי לשבור את הקרח, כששאלתי אותה מה גרם לה ללמוד תואר ראשון ושני בספרות עברית. "אני מאוד אוהבת את עגנון, תמול שלשום זה אחד הרומנים הטובים ביותר שנכתבו. אם הוא היה רואה מה קורה כאן, הוא כנראה היה יורד מהארץ. אני עדיין קוראת: סמי מיכאל, עמוס עוז פחות, הוא אשכנזי מדי, אירופאי מדי".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
התשובה בהחלט הפתיעה אותי. זכרתי שגיבור הרומן יצחק קומר, בן העלייה השנייה, הרגיש גם הוא זר בארץ שאליה רק הגיע. כמי שמדגישה את "חוסר האיזון ביחסי הכוח" ומתארת את הרגע שבו בחרה להיכנס לשירות הציבורי כרגע שבו הבינה ש"יש בעלי בית ויש עבדי השדה", לא ציפיתי שיחסי הכוחות ישתנו מהר ובאופן קיצוני כל כך. בדרך כלל מוביליות חברתית היא עניין שלוקח זמן.
יכול להיות שלמרות שרבים רואים בה את מי שהפילה את הממשלה האחרונה, רינאוי זועבי בכל זאת ספגה משהו מה"מנטליות הצפון תל אביבית" של מרצ, כפי שהיא מכנה עכשיו את המפלגה שרק עזבה. "נאמר לי כמה פעמים: 'את ערביה בתוך הסיעה, את הנציגה שלנו אצל הציבור הערבי אבל את לא הנציגה של הציבור הערבי במרצ. תביאי קולות אבל אל תביאי את הסוגיות של הציבור הערבי'" היא מדגישה. "נאמר שאני כלי על ידי הרבה אנשים במנהיגות של מרצ. לא רק ניצן, זו מערכת שלמה. ההתנשאות היא לא במובן האישי, אני לא חושבת שמישהו יכול לחשוב שאפשר להתנשא, אבל במובן הקולקטיבי הלאומי, כן". במרצ מכחישים את הדברים: התגובה המלאה בסוף הכתבה.
"עם כל הכבוד, לא הבאתם אותי סתם"
רינאוי זועבי מכריזה שלא תחזור למרצ לעולם. היא חוזרת על כך ש"יש פוליטיקאים גזענים מהשמאל", אבל מציינת רק את מי שבעיניה איננו כזה. "זנדברג לא, יאיר גולן לא", היא משתהה וצוחקת. "אני חושבת רגע...". למותר לציין שלא עלה בידה לציין שמות נוספים מהמפלגה, כך שאפשר להסיק מסקנות לבד. "אני מסתכלת על פוליטיקאים שאמרו לי שהם לא מסכימים איתי שהם מבינים את הרצון שלי להצביע לפי צו מצפוני, בני בגין למשל ושכמותו. הם מבינים שגם בפוליטיקה יש ערכים".
כנראה שלא לחינם לא עלה שמו של ניצן הורוביץ ברשימת ה"צדיקים" של זועבי, האיש ששריין אותה במרצ ובסוף החליט שאין לו יותר קשר ל"אישה הנבזית הזאת", כפי שכינה אותה בריאיון. "אין היום יחסים ביני לבין ניצן. לא קיימים", היא משיבה. "נפגעתי ממנו ברמה האישית. עם כל הכבוד, לא הבאתם אותי סתם, אז להתנהל בצורה הזאת שבה מבזים דמות ציבורית מוכרת שהוכיחה את עצמה זה פשוט אומר משהו עליו, לא עליי".
היא מנסה כל הזמן לשמור לעצמה את הביקורת, לדחות אותה לאחר הבחירות כדי לשמור על קלאס. אבל הורוביץ בכל זאת מצליח להוציא אפילו אותה קצת מאיזון. "אין בו ביטחון עצמי מספיק כדי להתנהג בצורה אחרת מאשר הצורה שבה הוא התנהג מולי. אתה אמור להיות איש ליברל וערכי שמכבד את עצמך, מה זו ההתנהגות הזאת? יש פוליטיקאים שמשתמשים בטון ומונחים שלא מכבדים, לא את המשכן ולא את הציבור".
"את זהבה גלאון אני הערצתי", היא מוסיפה בהתייחסות למי שאולי תחליף את הורוביץ בראשות המפלגה. "אני חושבת שעד עכשיו היא באמת הובילה קו דומה לערכים שלי. אבל בשתי הפגישות האחרונות שלה עם לפיד וגנץ, ציפיתי שהיא תצהיר שמבחינתה הנושאים של הכיבוש והשיוויון יהיו אלה שהיא רוצה להוביל, ולא שמעתי את זה ממנה. אתה שמעת? אני לא שמעתי".
"יש דברים יותר חשובים מ'רק לא ביבי'"
במבט לאחור, היא חושבת שהכניסה למרצ הייתה מבחינתה טעות אחת גדולה, בעיקר מול הציבור שאותו היא אמורה הייתה לייצג. "תראה לי דבר אחד שמרצ הטילה עליו וטו. אחד! אין כזה דבר. תסתכל על כמה דברים איילת שקד הטילה וטו. אורבך, סער, תסתכל על המלחמה של שרן השכל על הקנאביס, על מה מרצ נלחמה? על שום דבר. דיברנו הרבה, אבל וטו? לא, כי אנחנו לא רוצים להפיל את הממשלה כי חשוב לנו 'רק לא ביבי'".
"סליחה! יש דברים הרבה יותר חשובים מהעיקרון של רק לא ביבי: צדק ושוויון למשל", היא מדגישה. "הרי לממשלה הזאת היה מנדט, והוא לא מתמצה ב'רק לא ביבי'. הוא מנדט שבו אנחנו מביאים שינוי וערכים אחרים וזה מה שלא קרה", היא אומרת ואז מוסיפה תוך חשבון נפש: "אני לוקחת על עצמי את האשמה באופן חלקי על זה שלא נלחמתי חזק מספיק".
והיא חוזרת לעימות על החוק שסימן את תחילת הסוף של הממשלה: "נלחמתי על חוק איו"ש ובהחלט היו עליי לחצים אדירים להעביר אותו אבל הבנתי שאם אני מעבירה אותו ההיסטוריה תשפוט אותי. זה עניין ערכי, אתה מדבר פה על מרצ, שהדגל העיקרי שלה הוא המלחמה בכיבוש, ופתאום אתה מבין שהדגל שנקרא 'רק לא ביבי' חשוב יותר. ואפילו שאתה מכשיר רק לחמש שנים או שנה, אתה מכשיר את ההתנחלויות ואת מפעל הכיבוש. איך אתה יכול לעשות את זה? אתה בבת אחת מוחק את האידיאולוגיה שלך ואת הזהות שלך".
מכתב הפרישה של רינאוי זועבי, מאי 2022:
"רציתי להכניס להסכם הקואליציוני כמה דברים שחשובים לציבור הערבי. למשל – חוק החשמל, אחד הדברים הכי חשובים עבור הציבור שאני מייצגת. מדובר על יותר משישים אלף משפחות שסובלות ואף אחד לא הבין בכלל על מה אני מדברת" היא צוחקת במרירות. "כנראה מי שנמצא פה, הצפון תל אביביים, זה לא בראש מעייניהם. מה ההבדל בין כחול לבן למרצ? אין הבדל. אם תסתכל גם על מערכת הבחירות הנוכחית, לפי מה מקטלגים אנשים? השאלה אחת: ביבי או לא ביבי, אין שאלה אחרת. לא דת ומדינה ולא כלום, ואני שואלת למה?".
"אתן לך עוד דוגמה לניואנס הזה: היה ריאיון של עמית סגל עם משה סעדה, והוא העלה את הנושא של אלשיך ושי ניצן בנושא של אבו אל קיעאן. אם זה היה משהו שלא קשור איכשהו לתיקי נתניהו היית רואה את כל הרביב דרוקרים והבן כספיתים למיניהם מזדעקים ומרימים את הסיפור של אבו אל קיעאן, נכון? וכלום, דממה במדבר. למה הדאבל סטנדרט הזה?". והביקורת על התקשורת לא נעצרת שם: "כשהתראיינתי תקעו לי את התמונה הכי מכוערת, זה השמאלנים שרוצים לתקוע לי".
"אני הייתי מרצ האמיתית"
התסכול שלה מהמפלגה לא נוגע רק לנושאים המדיניים, אלא גם לכלכליים, לחלוקה צודקת של משאבים. "מרצ והעבודה מגדירים את עצמם סוציאל דמוקרטים, אבל זה רק עד הרגע שבו מדברים על חקלאים במושבים ובקיבוצים, ואז זה הופך להיות פחות סוציאל דמוקרטי. אני רציתי שנעלה לדיון במפלגה את הסוגיה של נחל האסי. אתה יודע כמה אנשים השתיקו אותי לא לדבר על זה? כי רוב המצביעים מגיעים מקיבוצים וזה פוגע".
"השמאל אידיאולוגי עד שזה נוגע לחלקת אלוהים הקטנה שלו", היא מוסיפה ונזכרת בנוסטלגיה: "נכנסתי למרצ וחשבתי שזה מה שעליו גדלתי, על מרצ שמתעסקת בעיקר בנושאים של כיבוש ושיוויון, ומצאתי מרצ אחרת, וזו החרטה שלי. במעשה שאני עשיתי נגד תקנות איו"ש, אני הייתי מרצ האמיתית. ועוד איך", היא אומרת בנחרצות. "מרצ אמורה להיות מפלגה יהודית ערבית, זה וואחד דגל שלה, אז כשאני מנעתי את הארכת התקנות אני הייתי מרצ האמיתית".
במסגרת מסע הלחצים שהופעל עליה, גם שמו של ראש הממשלה הנוכחי משתרבב לדיון. לדבריה הוא היה מוכן ללכת רחוק מאוד מאוד כדי שלא תפיל את הממשלה. "נפגשתי עם לפיד בארבע עיניים, אז עוד חשבתי שאם הוא נותן מילה הוא מקיים אותה, והייתה לי בקשה אחת כי הקואליציה הייתה חשובה לי וידעתי שהאלטרנטיבה של ביבי גרועה יותר: כל חוק שפוגע בקונצנזוס של הציבור הערבי - איו"ש, אזרחות - אני אקבל חופש הצבעה ואימנע. הוא הסכים ואמר שכל חוק ייבדק לגופו. אני הבטחתי שלא אפתיע אותו, זה היה ההסכם ואת זה הוא לא קיים. יומיים אחרי הגענו לחוק "ממדים ללימודים" והם רצו שאצביע בעד. הסכמתי להימנע ולפיד לא הסכים אז שבועיים אחר כך חוק איו"ש וזהו, הפלתי את זה".
אז יאיר לפיד הוא איש שלא עומד במילה שלו?
"בוודאי שלא! הוא היה יכול להגיד לי שמה שאני דורשת הזוי. בסדר, היינו דנים. אבל הבטחת ואמרת שיהיה בסדר, במילים האלה. ואז לא היה בסדר. סיכמנו על הקמת יישוב ערבי חדש, והוא אומר: 'תביאי לי היתכנות ובואי נדבר'. התחלתי לעבוד והבאתי כבר מסמכים לנעמה שולץ (מנכ"לית המשרד של לפיד). דיברנו על שתי אופציות בגליל המערבי והמזרחי. לפיד היה מוכן".
לפיד הסכים גם לדון בסוגיית אקרית וברעם?
"נפגשתי איתו פעמיים על הנושא הזה, ומכיוון שזה עניין אזרחי-הומניטרי ולא לאומי או פוליטי, היתה לי תקווה, אולי נאיבית, שנוכל למצוא פתרון. לפיד אמר 'בואי נתקדם'. אם אקרית וברעם היה קורה, הייתי נשארת בקואליציה כי אז הייתי יכולה לעמוד מול הציבור שלי ולהגיד שאמנם אנחנו משלמים מחיר כבד מאד אבל הנה, אני מביאה לכם משהו משמעותי, היסטורי, צודק. אני בטוחה שהייתי מקבלת רוח גבית מהציבור הערבי אם הייתי מצליחה להביא את זה".
"ביקשתי מלפיד דברים קשים מאד, ומחיר החזרה שלי לקואליציה היה מאוד גבוה. הקמת יישובים ערבים חדשים, אקרית וברעם, חופש הצבעה, ובפגישה שארכה לא יותר מרבע שעה אתה מסכים? אז או שאתה מבלף אותי או שאתה מבלף אותי". בלשכת לפיד טענו כי דבריה של זועבי שקריים וכי לא הובטח לה חופש הצבעה: התגובה המלאה - בסוף הכתבה
"ההצבעה בחברה הערבית? זה יהיה יותר גרוע"
אגב, רינאוי זועבי לא שוכחת לעקוץ את לפיד על מה שהיא רואה כדו-פרצופיות. "אני מכירה את ההיסטוריה שלו, עם האמירה המפורסמת בקשר לציבור הערבי 'רק לא זועבי'ס'", היא צוחקת ומוסיפה: "או שיש לו בעיה עם זועבי'ס או שכנראה יש לו חסם לראות בציבור הערבי או בחברה הערבית שותפים בגובה העיניים", היא מבהירה. "במפלגה שלו יש לפחות 20 מקומות ריאליים. תראה לי ערבי אחד - אין! מבחינתו החברה הערבית זה משהו שבאופן פנימי יש לו בעיה איתו. אם הוא רואה אותנו ככה, ככלי, אז הוא כל הזמן ינסה רק למרוח".
היא מתייחסת בהקשר הזה גם להצעות נדיבות שקיבלה מגורמים עלומים רק כדי שתפרוש: "מלפיד עצמו לא קיבלתי הצעות פרישה, אבל מהרבה אנשים פרטיים כן. משרות ממש יוקרתיות: לנהל קרן מאד גדולה, להיות מנכ"לית של מוסד מאד גדול. בפגישות האלה נאמר במפורש שזה יקרה אם אפרוש".
בינתיים נראה שטוב לה בנצרת. היא לא ממהרת לחזור לקלחת הפוליטית, אבל בכל זאת נדמה שהחיידק עוד בגוף. "ניהלתי מו"מ עם שתי מפלגות - עם רע"ם ועם המשותפת וזה לא הבשיל בינתיים. אחוז ההצבעה בחברה הערבית נמוך, המקומות הריאליים בשתי המפלגות מצומצמים והתחרות גבוהה. תראה, אם אתה משווה בין שיעור ההצבעה לכנסת בציבור הערבי מול הרשויות המקומיות, בכנסת כשהיה איחוד של המפלגות והייתה משותפת אמיתית עם ארבעת המפלגות הגענו ל-64%, וזה נמוך מאוד בהשוואה ל-95-85% שיעור הצבעה לרשויות הערביות. אז הערבים מבינים מה זה דמוקרטיה ואיך אפשר להשפיע, למרות שיש הרבה יהודים שלא חושבים ככה".
"תופתע לראות כמה יהודים מסבירים לי מה החשיבות של הערבים שיצביעו", היא מגלגלת עיניים ומוסיפה: "בחייאת רבאכ! באמת? אבל יש אנשים שאומרים שבכל קונסטלציה פוליטית אנחנו נישאר בשוליים אז למה להצביע? דווקא עכשיו אחרי התקווה שהייתה עם ממשלת השינוי והאכזבה הגדולה ממנה אני צופה שהמצב יהיה הרבה יותר גרוע מבחינת אחוז הצבעה".
יכול להיות שאת תהיי חתומה על ממשלת ביבי, סמוטריץ' ובן גביר.
"בממשלה שישבנו בה הייתה שקד, היה סער, אז תראה לי מה ההבדל בין איילת שקד לבין סמוטריץ'. הנזק ששקד עשתה במשרד הפנים נגד הרשויות הערביות הוא בלתי הפיך. אני זוכרת סיורים שנקבעו לה, וראשי הרשויות מתקשרים אליי ואומרים שסוף סוף היא מגיעה. בסוף היא מבטלת כי היא לא מרגישה טוב, לא פעם ולא פעמיים, ואנחנו רואים שבאותו יום היא הייתה ברשות מקומית יהודית", היא מדגישה בתסכול. "מה הקטע? את שרת הפנים שחייבת לשרת את הרשויות המקומיות, זה התפקיד שלך. אם את עושה איפה ואיפה ואת עושה נזק, היא כמו בן גביר מבחינתי".
כבר בתחילת הדרך נראה היה שההשתלבות של רינאוי זועבי במרצ חורקת. עוד בתקופת הבחירות דיברה נגד אחד הדגלים המובהקים של מרצ, הלהט"בים, ונאלצה לפרסם סרטון התנצלות. "מבחינתי זה לא הדגל בה"א הידיעה. אם אתה מסתובב פה בנצרת ושואל את האנשים מה זה מרצ, יגידו שזה שיוויון ומאבק נגד הכיבוש. זה מה שמרצ עבור רוב הציבור הערבי, בתל אביב תקבל תשובות אחרות".
מרצ מחביאה את הדגל הזה כשהיא פונה לחברה הערבית?
"בוודאי, אין שאלה. החברה הערבית היא ברובה מסורתית, אנשים שמקורבים לדת, והסוגיה הלהט"בית עדיין לא פתורה. אבל העובדה שהדבר הראשון ששר הבריאות עושה כשהוא נכנס לתפקיד זה לתת מענקים לטרנסג'נדרים כשבציבורים מודרים, ערבים, חרדים, בדרום תל אביב, יש סוגיות אקוטיות של בריאות, אני בהלם מזה! שם הבנתי שיכול להיות שזה לא מאצ' נכון".
"ההתנצלות שלי הייתה כי ניצן ביקש בצורה מאד נחרצת ורציתי בהתחלה להיות 'טים פלייר'. בסופו של דבר אישה נאמנה שרוצה לתמוך במי ששריין אותי והאמין בי וידעתי שאני יכולה לעשות ג'סטה כדי להרגיע את הרוחות, אבל כשזה הפך להיות אישיו במהלך השנה וחצי אחרי זה, אמרתי 'חברים, אם אתם רוצים שמרצ תהיה רלוונטית לציבור הערבי, אתם חייבים להיות בשיח ובמשא ומתן עם הדברים שחשובים לציבור הערבי ולא רק שהציבור הערבי יהיה מסד של קולות ויאללה", היא מספרת ונזכרת גם כמה חטפה מהציבור שאותו היא מייצגת. "וואו, הרבה מאד ביקורת קיבלתי על הסרטון הזה, אבל הייתי מוכנה לשלם מחירים כאלה אם ההנהגה של מרצ היתה מבינה שאני באמת רוצה ויכולה להשפיע על מה שקורה במרצ מבחינת הציבור הערבי".
"לא חשבתי בחיים שמרצ תהיה בקואליציה"
היית מצביעה בעד נישואין חד מיניים?
"הייתי נמנעת, לא הייתי יכולה להצביע בעד. זה לא קשור לדעות האישיות שלי, אלא לזה שאני נציגת הציבור הערבי ושוריינתי במרצ כי אני ערבייה. לוסי אהריש ואנשים כמוה, דמויות מאוד מקובלות בציבור היהודי השמאלני, ממש לא מקובלות במיינסטרים של הציבור הערבי. איבתיסאם מרעאנה היא סמן לתופעה קיימת ושולית בחברה הערבית, אין שאלה. חוק החשמל מבחינת הציבור הערבי זה פי מיליון חשוב מאשר להתעסק בנושאים אזוטריים כמו להט"בים ואיכות הסביבה".
בסופו של דבר, הבחירה שלך במרצ והבחירה להיכנס לקואליציה הופכת אותך למי שמנציחה את הכיבוש. הפכת להיות חלק מהמנגנון ומהמערכת
"נכון. כשנכנסתי למרצ לא חשבתי בחיים שהיא תהיה חלק מהקואליציה. אמרתי לעצמי: 'אופוזיציה, מעולה'. ברגע שמרצ נכנסה לקואליציה גם אני וגם מרצ נכנסנו למשבר שהלך ותפח עד שבינואר, עם חוק האזרחות השני התחלתי להגיד 'זהו'".
אחרי החוויה שעברת, את חושבת שיש סיכוי לשותפות פוליטית יהודית-ערבית ?
"פוליטיקאים ערבים בתוך מפלגות ציוניות? יש קושי אם אתה באמת רוצה להיות נאמן לאנשים ששלחו אותך. אני לא מיואשת, זה יהיה עכשיו המסע שלי. כמו חיישן שמאותת לשמאל היהודי שהוא רוצה בשותפות אמת ולא מפחד מערבים שרוצים להשפיע על קבלת ההחלטות הכי גבוהה במדינה".
"זה רוקן את כל התוכן מהשמאל"
"השמאל בישראל מאז רצח רבין כל כך עסוק בהישרדות ובחרדה קיומית, ולא באמת מצליח לבנות רעיונות", היא טוענת. "שתי מדינות לשני עמים – מה זה אומר? הרי אפילו הטופוגרפיה והדמוגרפיה של מה שהיה אחרי אוסלו והיום היא אחרת לגמרי. העיקרון של שותפות אמת בין יהודים לעברים, מה זה אומר? האם מתישהו מבחינת השמאל בישראל יש מצב שלא רק שיושב ראש מרצ יהיה ערבי, אלא שנשיא המדינה שיהיה ערבי או ערביה? זה משהו שנתפס בעיני השמאל ברמה המעשית? השמאל הישראלי בהחלט חסר דרך, כי בעשר או שתים-עשרה השנים האחרונות הדבר שהוא הכי פנאטי ואקטיביסטי כלפיו היה רק להדיח את ביבי. היה משהו אחר? כלום. כלום. זה רוקן את כל התוכן והאידיאולוגיה מהשמאל".
בחזרה לעניין האיזונים בכוח. את הקפה אני שילמתי, אולי בגלל הדברים האלה שבהם סיימה רינאוי זועבי את הפגישה. "מה שאני דורשת מיהודים כאלה זה לוותר על כוח, וזה מאוד מאוד קשה. החרדה הקיומית שנקראת ביבי מורידה מסך. אין לי דרך אחרת להסביר את זה מאשר משהו פסיכולוגי ופתולוגי", היא מחריפה את הטון. "אם אתה עכשיו מסתובב ביישובים ערבים אז ביבי באמת הכי גרוע, אבל אם אתה שואל כמה זה הרבה יותר גרוע ממה שהיה עכשיו? התשובה היא שלא הרבה כי זה לא האישיו".
לדבריה, "אנשים עסוקים בדברים הרבה יותר בסיסיים: ביטחון למשל. אני כאימא לצעיר בן 19 דואגת שיסתובב כאן בלי שיירו בו. זה מה שמדאיג אותי, לא מערכת המשפט ובג"ץ, עם כל הכבוד, אלה צרות של עשירים. אבל אני מסרבת להאמין שאין עתיד. אני רוצה לקרוא ליהודים שמוכנים לקבל בשוויון את הקווים האדומים שלי כשווי ערך לקווים האדומים שלהם. אם יש יהודים כאלה אז יאללה, בוא נשב".
ואם לא תמצאי אותם?
היא צוחקת בעצב: "אני אהגר ל'סוויסרא'" (שוייץ בערבית)
ישראל הולכת לבחירות - סיקור נרחב ב-N12:
- אחרי שהצטרפה ליש עתיד: מיכל שיר תיאלץ להתפטר מהכנסת
- איילת שקד לא פוסלת את נתניהו: "אי אפשר לפסול בחירה של יותר ממיליון איש"
- יועז הנדל תוקף בחריפות את איתמר בן גביר: "תקלה של הליכוד, לא מייצג ציונות"
- סקר חדשות 12: אחרי האיחוד - שקד והנדל עוברים את אחוז החסימה
תגובות
ממרצ נמסר בתגובה: "דבריה של ג'ידה רינאוי זועבי אינם אמת, ולא בפעם הראשונה. מרצ גאה בחלקה המרכזי בהקמת ממשלת השינוי ההיסטורית והחלפת שלטון נתניהו המושחת. מרצ, על אף רינאוי זועבי, הצליחה לממש סעיפים חשובים ממצעה העוסקים בשיווין, ברווחה, ובמתן זכויות וכבוד לאחר. מרצ התחייבה לממשלת השינוי ותעשה הכול לשמור על ההישג גם בבחירות הקרובות".
מלשכת ראש הממשלה יאיר לפיד נמסר: "כל טענותיה של חה"כ זועבי שקריות. לפיד לא הבטיח לתת לה חופש הצבעה ולא הסכים להקמת ישוב ערבי חדש. ההסכמות היו על קידום נושאים במסגרת תוכנית החומש".