30 בנובמבר, 1948. השעה הייתה 19:00 בערב כשג'ון ביין ליונס ואשתו הלכו יחד על חוף סומרטון, הסמוך לעיר אדלייד, אוסטרליה. זה היה ערב קיץ חמים ורומנטי שקיבל תפנית ביזארית כשהשניים ראו גבר מהודר נשען על חומת הבטון של החוף. רגליו היו מתוחות על החול ומשולבות. הוא לבש חליפה שלמה ונעליו היו מצוחצחות, תלבושת ביזארית למדי לנוכח מזג האוויר החמים של אותו יום. ליונס ואשתו היו במרחק של כשני מטרים ממנו כשלפתע, הוא הרים את זרועו הימנית באוויר ואז נתן לה לצנוח בחזרה על החול. מבוהלים מעט, בני הזוג החליטו להתרחק מהאדם המסתורי, שמנקודת מבטם נראה שיכור כלוט ומנסה ללא הצלחה להצית סיגריה.
בבוקר שלמחרת, ליונס ערך אימון שחייה בים בשעות הבוקר המוקדמות. כשהוא יצא מהמים, ראה שלושה פרשים וכמה אנשים עומדים בסמוך לחומת הבטון של החוף ומביטים אל החול שתחתם. ג'ון יצא מהמים לראות על מה ההמולה ונחרד לגלות את אותו אדם שוכב בדיוק באותו מנח ובאותה נקודה כמו בערב שלפני – אך הפעם, הוא היה ללא רוח חיים.
שוטרים שהוזעקו למקום בדקו את הזירה, אך לא מצאו אינדיקציה לאלימות כלשהי. כיסי החליפה והמכנסיים של הגבר הכילו חפצים שונים - מסרק אלומיניום, חפיסת מסטיקים, חפיסת סיגריות, קופסת גפרורים, ממחטה, כרטיס לתחנת הרכבת בחוף הנלי וכרטיס אוטובוס לנורת' גלנלג, אבל לא היה עליו ארנק או תעודה מזהה. בדיקה קפדנית יותר חשפה שכל התגיות של בגדיו נגזרו מבעוד מועד. במילים אחרות, מישהו עשה מאמץ המוכר רק לסוכני ביון להסתיר את זהות האדם הזה.
מרגל מסתורי או קורבן של אהבה נכזבת?
גופתו של הגבר, שעד אז קיבל את הכינוי "האיש מסומרטון", פונתה לביה"ח רויאל אדלייד והועברה למכון הפתולוגי. ממצאי הבדיקה הראשונית של ד"ר ג'ון ברקלי בנט קבעו שהגבר מת כמה שעות לפני שנמצא בחוף הים, ככל הנראה בסביבות השעה 02:00 בלילה. בהתחשב בחומרת צפידת המוות (ריגור מורטיס) של הגופה, לא הזיזו אותו אחרי מותו. הנתיחה לאחר המוות חשפה שהטחול שלו היה מוגדל והקיבה שלו הכילה שרידים של מאפה תפוח-אדמה, אך לא נמצאו סימנים להרעלה – לא בדגימות הדם או בדיקות השתן של הגופה.
בהיעדר כל הסבר למותו של הגבר האלמוני, חוקרים ניגשו שוב לבדוק את הממצאים בזירה. על פי העדויות, הגבר נמצא על חוף הים עם נעליים נקיות כמעט לחלוטין, פרט משונה שהוביל בלשים לסברה שהוא החליף את נעליו לפני שהגיע למקום או שמישהו החליף את נעליו אחרי שהגיע לנקודה שבה מת. התסרוקת של הגבר (שהחליק את שערו אחורנית) העלתה בקרב החוקרים את הסברה שמדובר באדם אמריקאי או בריטי – שכן אותו סגנון לא היה פופולרי באוסטרליה באותה תקופה. הם שלחו את תביעות האצבעות שלו לחוקרים ב-FBI ובסקוטלנד יארד, אך אלו חזרו ללא התאמה.
חוקרים אז בדקו בשנית את בגדיו של "האיש מסומרטון" וגילו כמה ממצאים מעניינים. ראשית כל, הם גילו שאחד הכיסים של מכנסיו נתפר בעזרת חוט כתום ייחודי מסוג שלא נמכר באוסטרליה. מעבר לזה, הם מצאו בכיס המקטורן שלו דף נייר קרוע ועליו המשפט "תמם שוּד" (Tamam Shud). עד מהרה, בלשים הבינו שמדובר במשפט פרסי שמשמעותו "נגמר". מאוחר יותר, התברר שהדף נקרע ממהדורה נדירה של אוסף השירים "רבעיאת" ("מרובעים"), של המשורר הפרסי עומר ח'יאם. למרות זאת, לחוקרים עדיין לא היה שום קצה חוט באשר לזהותו של "האיש מסומרטון".
בהיעדר הסבר למותו של הגבר האלמוני, ד"ר תומאס קלילנג, פתולוג מומחה, סבר כי ייתכן ש"האיש מסומרטון" נטל רעל כלשהו שלא נשאר ממנו זכר אחרי מותו. לטענתו, ישנם לפחות שני סוגים של רעלים בהם הוא יכול היה להשתמש: הראשון הוא דיגיטליס והשני הוא סטרופנטין. אף על פי כן, כשל לבבי נקבע בסופו של דבר בתור סיבת מותו הרשמית של הגבר האלמוני – מה גרם לאותו כשל לבבי? זה כבר היה באחריות חוקרי המשטרה.
הפשרה הביזארית קיבלה תפנית נוספת אחרי ששוטרים קיבלו דיווח על מזוודה חומה וחשודה שננטשה בתחנת הרכבת של אדלייד. חוקרים שהוזעקו לתחנה הגיעו למסקנה שמדובר בכבודה של "האיש מסומרטון", אחרי שזיהו על המזוודה תפר שנעשה עם אותו חוט כתום שנמצא בכיס המכנסיים שלו. כל הבגדים שנמצאו במזוודה התבררו להיות במידה של הגבר האלמוני ועל רובם היה כתוב "ט. קין". למרות זאת, התגלית לא הובילה לשום פריצת דרך בחקירה.
חלפו כמה חודשים של שקט יחסי לפני שנרשמה פריצת דרך בתיק. יום אחד, גבר אלמוני התייצב בתחנת המשטרה עם עותק של אוסף השירים "רבעיאת" – שדפו האחרון נקרע. במהלך חקירתו, הגבר העיד שמצא את הספר במכונית של גיסו, אחרי שהשניים נסעו בדצמבר האחרון לחוף סומרטון. לטענתו, כל אחד חשב שהספר של השני ושניהם פשוט שכחו אותו בתא הכפפות. זה היה רק אחרי שהפרשה התפרסמה ברחבי המדינה שהוא נזכר בעותק ונדהם לגלות את הדף הקרוע.
על הספר עצמו התגלו כמה ממצאים חריגים. הראשון היה חמש שורות של מה שנראה כמו אותיות אקראיות. הראיה נשלחה למומחים לפיצוח צפנים בחיל הים האוסטרלי, בהנחה שמדובר בקוד כלשהו. אף על פי כן, אלו לא הצליחו לפענח במה מדובר – ועד היום אף אחד לא בטוח במה מדובר. הממצא השני היה שני מספרי טלפון שנכתבו על הספר, הראשון לא היה מחובר והשני הוביל את החוקרים אל ג'סיקה אלן ג'ו הרקנס תומפסון, אחות סיעודית שהתגוררה בעיר נורת' גלנלג בסמוך לחוף סומרטון.
תומפסון זומנה לחקירה בתחנת המשטרה ובמהלכה, הסתייגה מלדבר עם החוקרים וטענה שאין לה מושג מיהו "האיש מסומרטון". מאוחר יותר, חוקרים העידו שכאשר הציגו בפניה יציקת גבס עם פניו של הגבר האלמוני, היא כמעט התעלפה במקומה וסרבה להביט ביציקה פעם נוספת. מאוחר יותר, היא הודתה שהחזיקה בעבר עותק של אוסף השירים "רבעיאת", אך מסרה אותו לאדם ששמו אלפרד בוקסל. חוקרים חשדו אז שבוקסל הוא בעצם "האיש מסומרטון", אבל התאוריה הזו התבדתה כאשר מצאו את בוקסל בחיים יחד עם העותק של אוסף השירים. בהיעדר פריצת דרך בפרשה המסתורית, חוקרי המשטרה החליטו לקבור את "האיש מסומרטון" ביוני של 1949.
פרשת "האיש מסומרטון", שקיבלה במרוצת הזמן גם את השם "תעלומת תמם שוּד", הפכה מאז לאחד התיקים הפתוחים המסתוריים ביותר בתולדות אוסטרליה. כיום, ישנן שתי תאוריות רווחות שמסבירות את מותו הבלתי מוסבר של אותו גבר אלמוני. על פי הסברה הראשונה, "האיש מסומרטון" ניהל מערכת יחסים רומנטית עם האחות תומפסון וזו אפילו ילדה לו תינוק. למרות זאת, מערכת היחסים עלתה על שרטון מסיבה לא ברורה והאחות שברה את ליבו כשהחליטה להיפרד ממנו, מה שגרם לו לשים קץ לחייו. התאוריה הזו נשענת בעיקר על הדמיון שיש בין בנה הבכור של האחות, שנולד שנה לפני התפוצצות הפרשה, ו"האיש מסומרטון". כמו כן, השורה "תמם שוּד" מרמזת על כך שהוא כביכול החליט "לגמור" את חייו.
הסברה השנייה מעט יותר סנסציונית וגורסת ש"האיש מסומרטון" היה מרגל או נרצח בידי מרגל. התאוריה הזו נשענת בעיקר על רצף עובדות משונות על האחות תומפסון, שהביעה עניין באידיאולוגיה הקומוניסטית, ידעה לדבר רוסית באופן שוטף ומעולם לא הסבירה מנין הכירה את השפה. כמו כן, הסברה הזו מסבירה כביכול למה אף פעם לא הצליחו לפענח את הצופן שנכתב באותו עותק של "רבעיאת" ממנו נקרע הדף, או למה לא הצליחו מעולם לגלות את זהותו של הגבר.
חלפו יותר משבעה עשורים מאז התפוצצות הפרשה ורק לאחרונה, דווח באופן מפתיע על פריצת דרך בחקירה. לפני כחודש, בית המשפט באוסטרליה אישר לחוקרים להוציא את גופת "האיש מסומרטון" מקברו על מנת לערוך לו בדיקת דנ"א מודרנית – בתקווה שמאגרים מידע גנאולוגים יצליחו למצוא קרובי משפחה שלו.
ביום רביעי האחרון, קבוצת קברנים תועדה מוציאה את ארון הקבורה של הגבר האלמוני בדרכם להעבירו אל המכון הפתולוגי בשנית. הפעם, בתקווה שיוכלו לקבור אותו תחת שמו האמיתי אחרי יותר מ-72 שנה.