"הייתי במצב נפשי ממש גרוע": עדן אלנה חושפת את השנים הקשות בחייה

לפני חמש שנים עמדה עדן אלנה על אחת הבמות הגדולות בעולם, כשייצגה את ישראל באירוויזיון ברוטרדם. היא הייתה אז אחת ההבטחות הגדולות של תעשיית המוזיקה המקומית, אחרי שזכתה גם ב"אקס פקטור" וגם ב"כוכב הבא". אלא שמאחורי ההצלחה הגדולה הסתתר סיפור אחר לגמרי. זמן קצר אחרי שחזרה לישראל, אלנה החלה לסבול מהתקפי חרדה קשים, הפסיקה להופיע, התרחקה מעולם המוזיקה והגיעה למשבר נפשי עמוק. בריאיון חשוף היא מספרת על השנים הקשות שעברה ועל הניסיון לבנות מחדש את חייה ואת הקריירה שלה.

"כששרתי מול מיליונים על הבמה ברוטרדם, הדבר האחרון שחשבתי הוא שש שנים אחר כך אהיה מזכירה רפואית בקופת חולים", היא אומרת. כשנשאלה איך הייתה מסכמת את שבע השנים האחרונות בחייה, השיבה: "רכבת הרים". את נקודת השפל שלה דירגה כ"מינוס עשר" בסולם של אחת עד מאה, ואת השיא כ"מאתיים".

"הייתי מגיעה להופעות ונתקפת בחרדה קיומית"

אלנה פרצה לתודעה הציבורית כשהייתה תלמידת תיכון אנונימית מירושלים, והגיעה לאודישנים של "אקס פקטור". היא זכתה בעונה השלישית של התוכנית, אבל התקשתה להתמודד עם הפרסום הפתאומי. "הייתי בקניונים עם אימא שלי, והמון אנשים זיהו אותי ורצו להצטלם. פשוט התחלתי לרוץ. אימא שלי ביקשה מהם סליחה והצטלמה איתם, ואני התחבאתי בשירותים. לא הצלחתי להכיל את זה בכלל", היא נזכרת.

שנתיים לאחר מכן זכתה גם ב"כוכב הבא", והבטיחה לעצמה את הזכות לייצג את ישראל באירוויזיון 2020. אלא שמגפת הקורונה הביאה לביטול התחרות, והחלום נדחה בשנה. ב-2021 היא סוף סוף עלתה על הבמה ברוטרדם, העפילה לגמר וזכתה לתשומת לב בזכות היכולות הקוליות שלה, ובמיוחד הצלילים הגבוהים שהפיקה.

אבל דווקא אחרי הרגע הגדול בקריירה שלה, הכול השתנה. "זה התחיל אחרי האירוויזיון. הייתי מגיעה להופעות פה בארץ ונתקפת בחרדה קיומית", היא מספרת. "לא הייתה לי החרדה הזאת בחיים. הייתי מתרגשת לפני שהייתי עולה על הבמה, היה לי כיף. אחרי האירוויזיון, כל פעם שהייתה לי הופעה, כבר יום לפני זה היה מתחיל. אני לא מצליחה לנשום, אני לא מצליחה לנשום".

באחת ההופעות, לדבריה, אף איבדה את הכרתה. "זה פשוט היה ה-nail in the coffin (המסמר האחרון בארון הקבורה), והחלטתי שאני לא מסוגלת. אז אני עוזבת".

"רציתי למות. זה היה כל יום, לא רגעים"

אחרי שהפסיקה להופיע, אלנה עזבה את תל אביב וחזרה לבית אימה בקריית גת. שם, הרחק מאור הזרקורים, מצבה הנפשי הידרדר. היא מספרת שהחלה להשתמש בקנאביס בכמויות גדולות, מתוך מחשבה שהדבר יסייע לה להתמודד עם החרדות, אך לדבריה התוצאה הייתה הפוכה.

"חשבתי שזה עוזר לי, אבל הסתבר שזה רק הגביר את החרדות שלי", היא אומרת. במקביל החלה לשתות אלכוהול, איבדה את התיאבון וירדה במשקל עד שהגיעה ל-36 קילוגרמים בלבד. "זה היה ממש קיצוני. בחיים שלי לא הייתי במשקל כזה. הייתי במצב נפשי ממש ממש גרוע".

בהמשך הריאיון היא חושפת עד כמה חמור היה המשבר. "אני ממש רציתי למות", היא אומרת, ומאשרת שסבלה ממחשבות אובדניות ואף גיבשה תוכנית לפגוע בעצמה. "הייתה לי תוכנית, ככה הם קוראים לזה. יש לך תוכנית, אז זה אומר שזה לא טוב".

כשנשאלה אם היא זוכרת רגעים שבהם רצתה למות, השיבה: "בטח, כל יום. זה היה כל יום, זה לא רגעים. כל יום. לא מצליחה לישון, לא מצליחה לאכול, לא מצליחה לתפקד".

אלנה מספרת שהגיעה עם משפחתה לבית חולים בבאר שבע וביקשה להתאשפז. "הראש שלי לא הפסיק לחשוב על דברים ממש לא טובים", היא משחזרת. לאחר התייעצות עם פסיכיאטרית הוחלט שלא לאשפז אותה, והיא חזרה לביתה והחלה לקבל טיפול תרופתי נגד דיכאון וחרדה.

מי שליוותה אותה לאורך התקופה הייתה אימה, שגידלה אותה יחד עם דודתה לאחר שאביה עזב כשהייתה בת שנתיים. "אימא שלי לא הלכה לעבודה מלא זמן כדי להיות איתי, שלא אהיה לבד בבית ושלא יקרה משהו", היא מספרת.

גם אימה מתקשה לעצור את הדמעות כשהיא נזכרת בתקופה ההיא. "הייתי גאה בה יותר ממאה", היא אומרת על ההופעה באירוויזיון, ומוסיפה בכאב: "איפה שהיא הייתה, ואיזו ירידה הייתה לה אחר כך, זה קשה לי".

מהאירוויזיון לעבודה במסעדות ובחנות ג'ינסים

לצד המשבר הנפשי, אלנה נאלצה להתמודד גם עם קשיים כלכליים. ההופעות וההקלטות נעצרו, והיא נותרה עם חובות מהתקופה שבה, לדבריה, לא ידעה להתנהל נכון מבחינה כלכלית.

"עבדתי במסעדה, עבדתי במפעל, עבדתי בעוד מסעדה. עבדתי פה. הייתי חייבת לעבוד", היא מספרת. אחת מתחנות העבודה שלה הייתה חנות ג'ינסים בקריית גת, שבה התקשתה להתמודד עם המפגש עם לקוחות שזיהו אותה.

"אני התפדחתי כל שנייה", היא מודה. "זה הביך אותי לבוא לאנשים ולהגיד 'את צריכה עזרה?', 'אני חושבת שזה יישב עלייך מהמם'. הייתי בבושת פנים".

באותן שנים היא גם התקשתה לראות את חבריה לתחרות האירוויזיון ממשיכים בקריירות המוזיקליות שלהם. "חשבתי על זה וזה כאב לי ממש, אז פשוט התכחשתי לזה", היא מספרת. "ברגע שהייתי רואה משהו שמזכיר לי את הדבר הזה, היה כל כך צובט לי פה. מלא קנאה. כאילו, למה לי לא מגיע?".

למרות הקושי, היא סירבה להצעות להופיע. "גם אם נכנסו הופעות, אני לא הסכמתי", היא אומרת.

"אני ממש גאה בי": הדרך חזרה למוזיקה

נקודת המפנה הגיעה בעקבות שיחה עם חברה, שהציעה לאלנה להתחיל מחדש וללמוד מוזיקה באופן מסודר. "היא אמרה לי שעד עכשיו עשיתי קיצורי דרך ושאני צריכה לבנות את זה מלמטה. היא הציעה לי ללכת לרימון, ואז אמרתי יאללה".

אלנה החלה ללמוד בבית הספר למוזיקה רימון, במסלול שכלל הפקה, כתיבה והלחנה. "זה היה מדהים. זה הפיח בי חיים, החזיר לי טוב ללב", היא מספרת. במהלך הלימודים גם חזרה להופיע, לראשונה בלי החרדה שליוותה אותה בשנים הקודמות. "הופעתי אחרי כל הפחד שהיה לי, ולא הייתה לי שם חרדה בכלל. זה מילא אותי ממש".

לצד החזרה ההדרגתית למוזיקה, אלנה מספרת גם על זוגיות חדשה, שאותה היא מגדירה כבריאה ביותר שהייתה לה.

כעת, בגיל 26, היא מתכוננת להוציא שיר חדש בשם "ארבע שנים", שצפוי לצאת בשבוע הבא. אחרי שנים שבהן התרחקה מהבמות, היא מקווה שהפעם תוכל לבנות קריירה בקצב שלה, עם מוזיקה שהיא עצמה יוצרת.

"החלום הכי גדול שלי זה לעלות על הבמה, לשיר את השירים שלי ושאנשים ישירו אותם גם", היא אומרת. "זה אומר שנגעתי באנשים, שנכנסתי להם ללב. שאוהבים אותי ואת המוזיקה שלי, אבל באמת אותי. עדן אלנה שמוציאה שירים, ואנחנו אוהבים את השירים שלה".

ובמבט לאחור, כשהיא מתבקשת להשוות בין עדן של אז לעדן של היום, היא מסכמת: "אני רואה בחורה ממש חזקה, שלא משנה מה, היא תמיד תעמוד על הרגליים. ואני ממש גאה בי. כי מגיע לי".