קוד קופון לפתק בקלפי: המשפיענים שמכניסים את הפוליטיקה לפיד

במפגש שקיים לאחרונה יו"ר מפלגת ישר גדי איזנקוט עם שורה של משפיענים, התרחש משהו כמעט אפוקליפטי. רוב יוצרי התוכן לא מיהרו לשלוף את הטלפון, לפתוח מצלמה ולתעד כל רגע לסטורי. עבור אנשים שחלק ניכר מחייהם מתנהל לעיני עשרות אם לא מאות אלפי עוקבים, זו לא הייתה בהכרח התנהלות מובנת מאליה. אלא שהמפגש הזה, בניגוד להשקות נוצצות ושיתופי פעולה מסחריים שאליהם הם רגילים להגיע, לא נועד בהכרח להזין את הערוצים שלהם ברשתות.

מאחורי היוזמה עמד סוכן הטאלנטים אלעד רגב, שותף בסוכנות "ייצוג 1", שהזמין למפגש בין היתר את דנה זרמון, טל מורד, לי מנחם וחן קורן. רגב, שתומך בגוש השינוי ובאיזנקוט בפרט, לא ניסה להסתיר את עמדותיו. המטרה הייתה להעניק למשתתפים הזדמנות להכיר מקרוב את הרמטכ"ל לשעבר, לשמוע על עמדותיו ולהציע להם לבחון בעצמם אם הוא האלטרנטיבה הראויה להנהיג את המדינה בעת הזאת. אולי בסוף הם גם יחליטו לתמוך בו.

אושיית האינסטגרם ואשת העסקים דנה זרמון, אחת המשתתפות במפגש, נושאת את דגל המשפיעניות שקוראות לשינוי ובוחרות לקחת חלק פעיל בשיח הפוליטי לקראת הבחירות. היא לא הסתפקה בנוכחות במפגש הקבוצתי, ובסוף השבוע האחרון פרסמה בחשבון האינסטגרם שלה שיחה אישית עם איזנקוט, כחלק מיוזמה להכיר למיליון עוקביה את המתמודדים להנהגת המדינה. בהמשך יעלו ויבואו מירב בן ארי מ"ביחד" ונעמה לזימי ועמרי רונן מ"הדמוקרטים". במהלך השיחה היא שאלה את איזנקוט ישירות: "אתה תשב עם ערבים?", והתעכבה גם על סוגיית המדינה הפלסטינית והגיוס לצה"ל. איזנקוט מצידו הבהיר את התנגדותו לישיבה עם המפלגות הערביות בממשלה, והציג את עמדותיו לגבי השירות הצבאי והסנקציות על משתמטים.

זרמון, שמזוהה עם עולם האופנה והלייף סטייל, דאגה להבהיר ובצדק שאינה מקבלת תשלום על המהלך. לדבריה, "המצב הקיים במדינה מצריך שינוי אמיתי בחינוך, בכלכלה ובביטחון". אחרי השיחה עם איזנקוט היא כתבה שיצאה ממנה מעט רגועה יותר, אולם דווקא הניסיון להציג שאלות ברומו של עולם לקהל שלה שאינן נפתחות בצמד המילים "בואו נתלבש" גרר גם תגובות חריפות ועוקצניות.

בסטורי שפרסמה היא התייחסה לביקורת שהופנתה כלפיה, ובעיקר לטענות שלפיהן היותה משפיענית שעוסקת באופנה הופכת את עמדותיה הפוליטיות לפחות רלוונטיות. היא הבהירה שמבחינתה אין שום סתירה בין עיסוק באופנה לבין הרצון להשפיע על עתיד המדינה. "אני אישה שהיא אימא לשני ילדים שרוצה פה עתיד טוב יותר", הסבירה, והודתה שהתגובות האישיות והפוגעניות לא יורדות חלק בגרון.

המקרה של זרמון ממחיש את הדילמה שהופכת בשבועות האחרונים לאחת הבוערות בזירת המשפיענים. האם מי שבונה את הקריירה שלו על שיתוף חייו האישיים, המלצות צרכניות וקשר בלתי אמצעי עם העוקבים יכול להמשיך להימנע גם בעת הזאת מהבעת עמדה בסוגיות שקובעות איך ייראו החיים של כולנו?

"יש לי יותר מה להפסיד מאשר להרוויח"

גם דנית גרינברג, יוצאת "האח הגדול" ומהמשפיעניות המוכרות בישראל, החליטה שהגיע הזמן לדבר. בטור אישי שפרסמה אתמול בעמוד האינסטגרם "מתחת לרדאר", הפונה לקהל צעיר, היא התייחסה לטענות שלפיהן משפיענים מקבלים תשלום כדי לקדם מסרים פוליטיים, ודחתה אותן בתוקף. "סליחה, אבל אני באמת לא צריכה את הכסף הזה", קבעה.

גרינברג הסבירה כי מבחינה עסקית, הבעת עמדה פוליטית דווקא עלולה לפגוע בה. היא עשויה להרחיק ממנה מותגים, לצמצם הזדמנויות לפרויקטים ולגרום לה לאבד עוקבים. ובכל זאת, היא הרגישה לדבריה מחויבת להשמיע את קולה. גרינברג סיפרה כי רכשה לאחרונה בית בישראל, שאין לה כוונה לעזוב את המדינה ושהיא רואה בשימוש בפלטפורמה שלה חלק מאחריותה האזרחית. היא גם הבהירה שאינה מדברת בשמה של מפלגה, אלא מביעה את דעתה האישית: "דעתי היא שצריך פה שינוי. וכן, שינוי אומר גם ממשלה אחרת. ממשלה טובה יותר".

האמירות של גרינברג מסמנות שינוי מסוים בגבולות השיח של המשפיענים. עד לאחרונה, רבים מהם הקפידו שלא להיכנס לוויכוחים מפלגתיים, גם כשהתייחסו לסוגיות ציבוריות בוערות. אלא שככל שמתקרב 27 באוקטובר, זהו יום הבוחר, השאלה כבר אינה רק מי מוכן לתמוך בפומבי במפלגה מסוימת, אלא מי בכלל מוכן לומר בקול שהוא רוצה בהחלפת הממשלה - או לחלופין, תומך בזו הקיימת.

מדובר במיעוט. רבים מהמשפיענים שמכניסים מדי יום את העוקבים לבתיהם, משתפים אותם במשברים האישיים שלהם, בהורות, בזוגיות, במוצרים שהם משתמשים בהם ובשעווה שעשו במצח, נמנעים מלהיכנס לקלחת הפוליטית. גם אלה שכבר מדברים על הצורך בשינוי, לא בהכרח מוכנים להזדהות עם מפלגה.

רגב, שיזם את המפגש עם איזנקוט, סבור שלא כל מי שמבקש להשפיע חייב להפוך לפרזנטור פוליטי. "כל האנשים שלא מביעים תמיכה פרונטלית באיזנקוט או בבנט אבל אומרים שחייב לשנות מה שעכשיו, עושים את הפוליטיקלי קורקט", הוא אומר. "לא חייב להרים את השלט לבוא ולהצביע למפלגה מסוימת, יש דרכים יותר יצירתיות ואלגנטיות. הרבה משפיענים מבולבלים ולא יודעים אם יש משהו טוב, אבל הקהילות שלהם הולכות אחריהם".

לשיטתו, גם הקריאה ללמוד את המצע או האידיאולוגיה, מילים גסות בימינו, להקשיב למועמדים ולבחון את העמדות שלהם באופן עצמאי יכולה להיות בעלת ערך. "יש כאלה שלא רוצים להטות את עצמם לכיוון מסוים", הוא מסביר. "הם מבינים את הכוח שלהם, הם כן מדברים ומעודדים את העוקבים שלהם 'לך תקרא, תשמע, תבין מי הרשימה והמצע, ותעמיק. סטורי של 30 שניות זה לא מספיק טוב". ומה עם החשש מהפסדים כלכליים? בשיחות שקיים עם המשפיענים, זו לא הייתה הסיבה המרכזית להימנעות מהבעת תמיכה: "לא אמרו לי שלא מעניין אותם פוליטיקה או שהם לא רוצים להפסיד עבודה".

רגב לא מתכוון להסתפק במפגש עם איזנקוט. הוא מקדם מהלך נוסף לקראת הישורת האחרונה שנועד לרתום משפיענים למערכת הבחירות. "אני מתכנן עוד קמפיין גדול שיעלה כנראה בשבוע הבא אצל המון משפיענים שיקרא לאנשים להצביע לגוש השינוי ואפילו גם עבור מי. אני מנסה לקרב את הקמפיין כמה שיותר לתאריך כדי שיבער באנשים, אנחנו יודעים שיש לזה נטייה לחלוף ולהישכח בתוך זמן קצר".

יאיר גולן הגיע למטבח, ואז מאות עוקבים נטשו

יש גם משפיענים שכבר החליטו שאין טעם להתחבא מאחורי אמירות חלולות על חשיבות ההצבעה, שהיא, כמיטב הקלישאה, זכות אך גם חובה בכל מערכת בחירות. בלוגרית האוכל גיל אבידור-אלוני, למשל, בחרה בדרך ישירה במיוחד. היא הזמינה למטבח שלה את יו"ר מפלגת הדמוקרטים, יאיר גולן, והפכה את אחד המקומות המזוהים ביותר עם התוכן שלה לזירה פוליטית.

"משפיעניות אומרות כל היום על דעתן בכל נושא, גם כשזה לא כל כך חשוב. לי זה היה נראה מאוד ברור", היא מסבירה. "אני מרגישה שבמערכת הבחירות הנוכחית הדמוקרטים מייצגים אותי כאישה יהודייה וחילונית שרוצה לחיות במדינה ליברלית ושוויונית". מבחינת אבידור, העובדה שהיא עוסקת במזון לא מונעת ממנה לעסוק גם בשאלות הרות גורל. כאשת מילואימניק שמביעה את דעתה כבר מימי המהפכה המשפטית, היא סבורה שההפרדה בין השניים מלאכותית. הקהל שעוקב אחריה לא עושה זאת רק כדי לקבל מתכונים, אלא גם משום שהוא מתחבר לערכים שהיא מביאה לשולחן, תרתי משמע.

"כשיש לנו קהל, יש לנו גם אחריות ואנחנו נמצאים בשנים מאוד קריטיות", היא אומרת. "יש ציפייה מאיתנו המשפיענים שלא נהיה רק קודי קופון, ואנחנו באמת לא רק כאלה. אנשים צברו קהל כי הם משתפים את החיים שלהם, את הדעות שלהם, את העמדות שלהם, בגלל שאנשים מתחברים אליהם".

אבידור גם מזכירה שהמשפיעניות, עד כמה שהן משדרות עולם ורוד, הן לא קבוצה שחיה במציאות נפרדת מזו של יתר הישראלים: "אנחנו גם נשות מילואימניקים, אימהות לילדים שרצו לילה אחרי לילה למקלטים בשנים האחרונות, אנחנו ממשפחות שכולות, אנחנו שולחות את הילדים שלנו למערכת החינוך, אנחנו נשים במדינת ישראל. הכול פוליטי וזה מאוד מצחיק לומר 'אני לא מתעסקת בפוליטיקה' כי כולנו חוות על בשרנו בשנים האחרונות את ההשלכות שיש להלך הרוח האקטואלי".

"לא קיבלתי שקל"

אך הבחירה לחשוף את העמדה הפוליטית בפני קהל גדול גררה גם מחיר. אבידור-אלוני מספרת שלאחר פרסום הסרטון עם גולן, יותר מ-100 עוקבים לפחות עשו אנפולו, ולהערכתה ייתכן שמספרם גם הגיע למאות. במקביל, הצטרפו לקהילה גם עוקבים חדשים שהעריכו את המהלך. "קיבלתי הרבה מאוד תמיכה מכל מיני אנשים שרוצים שינוי", היא מספרת. "קיבלתי תמיכה גם מאנשים מהמחנה השני שלא חושבים כמוני, שהביעו הערכה על זה שיש יוצרת תוכן שקמה ומדברת ומביעה את דעתה גם אם זה לא מתיישב עם הדעה שלהם".

לדבריה, החשש מפגיעה בפרנסה בהחלט עשוי להסביר מדוע אחרים מעדיפים לשתוק. "יכול להיות שזו ירידה ועזיבה של עוקבים, שאין מה לעשות, בעולם הזה הם ההון שלנו. זה מגיע עם חשש שיפגע בפרנסה או בשת"פים, וזה מגיע עם תגובות לא נעימות. השיח ברשת יכול להיות אלים".

החשדנות כלפי משפיענים שבוחרים צד פוליטי מלווה כאמור לא פעם גם בטענות שהם מקבלים על כך כסף. גם אבידור-אלוני מבקשת להבהיר שזה לא המקרה שלה. "לא קיבלתי שקל על הדבר הזה. יש רגולציה בתחום שלנו, כשמקבלים כסף מחויבים לכתוב 'בשיתוף', ואני לא קיבלתי כסף על התוכן עם יאיר גולן. אני מאוד שמחתי לעשות את זה. הייתי בקשר עם אנשי הסושיאל שלו, זה היה רעיון משותף שבא משני הצדדים".

"גם אם יעזבו אותי כמה עוקבים ואפספס קמפיין או שניים"

נדב סלום, בלוגר טיולים שמתחזק חשבון אינסטגרם עם כ-100 אלף עוקבים, הגיע למסקנה דומה. בשבוע שעבר הוא פרסם תמונה משותפת עם יו"ר מפלגת ביחד, נפתלי בנט, והביע בו תמיכה. מבחינתו, מדובר בתיקון של טעות שעשה בבחירות הקודמות. "לפני ארבע שנים לא התייחסתי אליהן בכלל ולא אמרתי למי אני מצביע, והתחרטתי", הוא מספר. "עכשיו אמרתי - רבאק, גם אם יעזבו אותי כמה עוקבים ואפספס קמפיין או שניים, זה כלום לעומת מה שאצטרך להתמודד איתו בעוד כמה שנים אם לא תתחלף הממשלה ויהיה שינוי, ואם לא נדאג לעתיד שלנו".

סלום, שהתרגל לשתף את העוקבים בחוויות מטיולים וביעדים מסביב לעולם, מאמין שלא חייבים להפוך את החשבון לזירת התגוששות כדי לדבר על סדר היום הציבורי. לדבריו, האופן שבו מציגים את העמדה חשוב לא פחות מהתפיסה עצמה. "הכול תלוי בגישה שאנחנו מציגים את הדברים. אם זה עכשיו ויכוחים ובשפה מתנשאת כדי לתקוע אצבע בעין, ולא כדי להסביר ולשתף מה המניעים, אז זה יעורר יותר אנטגוניזם ואז באמת יכעיס והרבה עוקבים יעזבו".

הוא מספר כי התגובות שקיבל היו דווקא חיוביות ברובן. גם כשעוקבים חלקו עליו, השיח נותר ענייני יותר מכפי שחשש. "אפשר לנהל דיון פוליטי בלי קללות וגידופים. רוב התגובות שאני מקבל זה 'כל הכבוד' ו'איזה כיף שאתה פה כדי לדבר על זה'. למדתי לעשות את זה יותר בטקט". הוא גם מדגיש כי הבעת התמיכה אינה הופכת אותו לחלק ממערך הדוברות של בנט. "אומנם הבעתי את התמיכה שלי באחת המפלגות, אבל לא הצטרפתי אליה. בנט גם לא ניסה לשכנע אותי להצביע לו, זו הייתה החלטה שלי. אף אחד לא אמר לי מה להעלות או איך. הכול היה אורגני".

הוא גם לא חוסך ביקורת מעמיתיו לתעשייה, שנמנעים מלהקדיש מקום לבחירות: "הרבה מהמשפיענים זה לא מעסיק אותם ולא מעניין אותם מספיק לדבר על זה, או שאין להם מספיק ידע לדבר על זה. בעיניי זה חבל מאוד. כל עונה של 'האח הגדול' אתם רק מסקרים את כל המתמודדים וההדחות, אז אתם לא מתעניינים שנייה מהזמן כדי לבדוק מי משפיע על החיים שלכם?".

"אני לא רוצה לדבר על פוליטיקה. זה מעציב, מייאש ומכעיס אותי. אני פשוט קצת מרגישה שאין ברירה, שהמצפון שלי לא יניח לי אם לא אגיד משהו"

המשפיענית מיה דגן

משפיענים מסוימים מביעים נכונות להרים את הכפפה, אך מיה דגן, שבוחרת להתבטא אף שהיא מודעת להשלכות, מתארת את העיסוק בפוליטיקה כמעט כעול אישי. "אני ממש לא רוצה לדבר על פוליטיקה", היא מבהירה. "פעם עבדתי יותר בחדשות, אקטואליה וכאלה, היום אני כבר לא נהנית מזה. זה לא כיף לי, זה רק מעציב, מייאש ומכעיס אותי. זה רגשות שאני לא רוצה בחיים שלי. אם להיות כנה, הייתי שמחה לא לדבר על זה. אני פשוט קצת מרגישה שאין ברירה, שהמצפון שלי לא יניח לי אם לא אגיד משהו".

התחושה שמדובר במערכת בחירות גורלית, כנראה יותר מתמיד, אינה מאפשרת לה לעמוד מנגד. "אני מרגישה שאלה בחירות קריטיות. יש לי המון חברים שזה הקו האדום שלהם ואני לא רוצה שהם יעזבו. אני ממש מנסה הכי טוב שאני יכולה כדי לנסות לעשות איזשהו שינוי, אבל יוצא לי מזה רק רע. פיזית, נפשית".

וכן, גם הפגיעה העסקית אינה רק תיאורטית מבחינתה. "כלכלית, יש הרבה מותגים שקשה להם לעבוד עם אנשים שהם מאוד פוליטיים בהגדרה. אני מבינה אותם, המטרה שלהם זה לעשות כסף ולא לנקוט עמדה, אבל עבורי זה מורכב. אני מרגישה שאני חייבת". דגן אומרת שהמותגים שכבר עובדים איתה מכירים היטב את עמדותיה, ושהיא אינה מתכוונת להסתיר אותן כדי למצוא חן בעיני מפרסמים פוטנציאליים. היא עדיין מכירה בכך שהזיהוי הפוליטי מגביל את האפשרויות העסקיות שלה.

"זה כן מונע הזדמנויות חדשות למותגים כלליים יותר ופחות אג'נדיאליים. בסוף אני עובדת עם סטימצקי ועם תחתוני מחזור", היא אומרת. "מצד שני, אני מבינה את האנשים שאומרים 'אני לא רוצה לשמוע את עמדתם הפוליטית של מישהי שמוכרת לי קרם פנים ולא רוצה לדעת למי היא מצביעה'. אני כן, אני מעוניינת". גם לתפיסת דגן אי אפשר להפריד לחלוטין בין המושג "משפיענית" לבין האחריות שכרוכה בו. "אם מדברים על השפעה ועל להיות משפיענית, אני מרגישה שבמציאות שבה אנחנו נמצאים, כדאי וחשוב להשתמש בכוח הזה כדי להגיד משהו בעל משמעות. גם מי שתומך בממשלה הזאת, תגידו גם את זה".

והנה לכם דוגמה מהצד השני. כוכב הרשת הלהט"בי יוחנן טווינה הסתחבק עם יו"ר עוצמה יהודית, השר איתמר בן גביר. את דבריו של טווינה והגישה הצינית יש לקחת בעירבון מוגבל, ואין לראות בהם הבעת תמיכה בהכרח, אך לרבים ברשת צרם האופן שבו טווינה מקליל כבדרכו את השיח כשבן גביר יורה לאוויר "אני אובססיבי לכבוש את עזה". זה גם אותו בן גביר שהמליץ על מינויו של המפכ"ל דני לוי, שאמר כמפקד מחוז חוף שהומואים מגעילים אותו.

הדילמה אם להתבטא או לגלול הלאה אינה מוגבלת כמובן לעולם המשפיענים. קולות הצרצרים הגיעו גם לשחקנים, מוזיקאים ואנשי תרבות שניצבים מול ציפייה ציבורית הולכת וגוברת להביע עמדה, אל מול שתיקה כמעט גורפת ומביכה. השחקן יהודה לוי, למשל, חטף על הראש לאחר שהתייחס למצב במדינה ערב הבחירות, אך נמנע מלהצהיר במי הוא תומך. "אני חושב שבתקופה הזו גם לפני בחירות, חשוב שכל אחד יהיה המנהיג של עצמו ושיבחר ובאמת ישאל את השאלות באיזו מדינה הוא רוצה להיות", אמר לוי, וקרא לציבור לבחון את הערכים ואת העתיד שהוא מבקש לעצמו ולילדיו. המסר הזה לא סיפק חלק ניכר מהגולשים, שציפו ממנו לאמירה פוליטית ברורה ומפורשת יותר.

"המועמדים לכנסת הפסידו את הסושיאל"

האם מעורבות הסלבס והנוכחות הגוברת של פוליטיקה בפידים שלנו באמת יכולה להשפיע על תוצאות הבחירות? שגיא חמץ, הבעלים המייסד של סוכנות הדיגיטל Havas Blink, סבור שזו התפתחות, אך כזו שאינה מתורגמת בהכרח לכוח אלקטורלי משמעותי. גם הזמרת טיילור סוויפט והמועמדת הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב קמלה האריס יסכימו. לדבריו, התבטאויות משפיעניות מוכרות כמו דנית גרינברג ומאיה ורטהיימר יצרו לגיטימציה לעיסוק הפוליטי בקרב יוצרי תוכן. דווקא העובדה שלא מדובר בפעילים מפלגתיים מקצועיים, אלא בדמויות שעוסקות ביום-יום שלהן בנושאים אחרים לגמרי, היא שמעניקה למהלך משמעות ונותנת לו הכשר. "על הגשר הזה הולכים בודדים", הוא מצנן. "הרוב עדיין לא שם וגם הפוליטיקאים לא השכילו לייצא תנועה ברשת".

זה בכלל צעד נכון למשפיען להיכנס לזירה הפוליטית?

"עסקית, בטווח הקצר יכולה להיות לזה השפעה לא טובה, בטווח הארוך זה לא משנה", משיב חמץ. הוא מזכיר שגם משפיענים שסופגים מבול תגובות שליליות בגלל התבטאות פוליטית יכולים לחזור בהמשך לשגרה העסקית שלהם. "יש מבול של תגובות גם כשמישהי לובשת משהו שלא נראה לעוקבים, זה חלק מכללי המשחק. אבל זו מכה בכנף".

מבחינתו, הבעיה הגדולה יותר נמצאת דווקא אצל המפלגות. בניגוד לקמפיינים פוליטיים במדינות אחרות, שבהם נבנית אסטרטגיה דיגיטלית סביב קהילות ברורות ומסרים שמותאמים אליהן, בישראל הוא מזהה התארגנות ספונטנית למדי. "זה משרת פוליטיקאים, אבל הכול מאוד לא מנוהל ולא אסטרטגי. זו תנועה שיצאה מהשטח ועלתה למעלה", הוא אומר. לדבריו, המהלכים הנוכחיים רחוקים מאסטרטגיות ההנעה של מנהיגים כמו נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, נשיא ארגנינה חאבייר מיליי או ראש עיריית ניו יורק זוהראן ממדאני. "אין הנעה של שבט, אין תחושה של ביחד. זה מזיז אנשים מצד לצד אבל לא ברמה של מנדטים", הוא גורס.

את הביקורת שלו שומר חמץ למפלגות עצמן: "המועמדים לכנסת הפסידו את הסושיאל. קמפיין הבחירות הזה הוחמץ והוא יכול היה להתנהל ב-1996 או ב-2009. יש כאן חוסר הבנה מוחלט של המדיה".

לפי התחזית של מתן אהבתי, בעל משרד הפרסום Share וסוכנות הטאלנטים IDOLS, בשבועיים הקרובים נראה עוד יוצרי תוכן שמעלים את הבחירות על נס. "יש עוד הרבה הפתעות שצריכות לצאת החוצה מהמפלגות והמשפיענים", הוא מספר.

המפלגות מנסות לגייס משפיענים?

"גיוסים מתקיימים כבר יותר משנה, שנה וחצי. מפלגות ונציגים מטעמן מנהלים קשרים כאלה ואחרים עם משפיענים כדי להגיע לקו הסיום עם רשימת תומכים".

שבועיים בלבד לפתיחת הקלפיות, נדמה שדווקא משפיענים בודדים מתחילים להבין את הפוטנציאל שהפוליטיקאים עדיין מתקשים לממש ולרתום. חלקם עושים זאת בזהירות, באמצעות קריאות להעמיק ולצאת להצביע, ואחרים כבר מצטלמים עם מועמדים, מארחים אותם בביתם או מכריזים בגלוי על תמיכתם. השאלה שנותרה פתוחה היא אם מדובר בהתעוררות נקודתית לקראת יום הבחירות, או בשינויים בהרגלי הצריכה ובאופן שבו משפיעני הרשת תופסים את תפקידם ואת המוצר שהם מספקים.