"איך יכולים לפגוע בך כשאתה חולה על עצמך כמוני?"

"חייבים כל הזמן להפעיל את הראש. ברגע שאתה לא עושה משהו והראש שלך לא עובד, זה לא בריא. זה אחד הדברים שמחזיקים אותי צעירה לנצח", אומרת ג'ודי ניר מוזס על לימודיה, שלושה ימים בשבוע, בניו יורק. אם נודה באמת, לא הופתענו לגלות שהיא לומדת ניהול אופנה לתואר שני בקולג'. כבר בראשית 2023, אשת התקשורת עזבה את הארץ כדי להגשים חלומות בתפוח הגדול, ללמוד אנגלית אקדמית, והחל מהשבוע גם לשדר ברדיו ישראלי-אמריקני חדש בשם "גלי ניו יורק" שמיועד לקהילות ישראליות מרחבי העולם.

אצל ג'ודי, כרגיל, אין דבר שהיא מהססת לומר או לדבר עליו, חוץ מהפתק שתשלשל לקלפי כשתגיע להצביע בבחירות בעוד פחות משלושה שבועות. אבל עוד קודם: זריקות. לא הזרקות קוסמטיות, שגם עליהן דיברנו, אלא על הזריקות שנדרשה לעשות לפני שחזרה לספסל הלימודים לצד סטודנטים בני 20 פלוס. "הייתי צריכה לקבל את החיסון המשולש שנותנים לילדים, כי לא מצאתי את הניירות בארץ", היא משוחחת איתנו בין השיעורים. "יש פה כל מיני דברים הזויים, אבל אני נהנית מהלימודים, נחמד לי".

עובדה שכן עשויה להפתיע היא שרק בגיל 68 שורת הריאליטי נכנסה לביוגרפיה של מוזס. היא הצטרפה לעונה החדשה של "המטבח המנצח VIP" שעלתה השבוע בקשת 12 (הפרק הבא ישודר בראשון), ועוקבת אחר חמישה זוגות של סלבריטאים שמתחרים כדי להוכיח שהם הבשלנים הכי טובים.

"בחיים לא בישלתי כלום"

ג'ודי חברה אל חברה הטוב, יועץ התקשורת רון לוין, ומולם מתמודדים גיה באר גורביץ' ובעלה, אברי גלעד והאקסית, איתי תורג'מן והגיס, וסתיו נפתלי ואימה. "אין תוכנית ריאליטי שלא הציעו לי, אבל אישית זה פחות התאים לי", אומרת ג'ודי. "הכי מתאים לי זה 'רוקדים עם כוכבים', אבל זה להיות ארבעה חודשים בארץ. למרות שאני חושבת שבסוף אתה לומד לרקוד וזה מדהים. אני מקנאה כי אני מאוד אוהבת לרקוד ואני לא עושה את זה מי יודע מה. זה לא מפריע לי לרקוד, כן?".

מה גרם לך לשנות את דעתך הפעם?
"בחיים שלי לא בישלתי כלום. אמרתי שאולי אלמד קצת, וזה לא דורש הרבה זמן. האנשים נראו לי מעניינים, נורא רציתי להכיר את רותי (ברודו, המסעדנית השופטת – ע"א). היא אישה וואו, ראויה לכל ההערכה וההערצה. אני מאוד התלהבתי ממנה".

לוין, השותף הטלוויזיוני של ג'ודי, הוא מהמעגל הקרוב של מוזס ובניגוד אליה גם שולט ברזי המטבח. "בחיים לא עשיתי אורז", היא מתוודה. "אני לא יודעת איך מכינים. גם עוף בתנור. ואז באתי לארץ, ורון פשוט השתלט עליי ולא נתן לי אפילו לממש את הידע האפסי שלי. רון הוא בחור רציני, והרכבנו את התפריט ביחד. עם כל דבר בא סיפור, נתנו הרבה תשומת לב וגם באנו לנצח בסוף. התאמנו קצת בבית, לא מספיק לדעת רון, ואני אדם מאוד תחרותי בסופו של דבר".

בפוסט שהעלית ציינת ששיעורי הבישול שלקחת בניו יורק "לא ממש עזרו". נתת ספוילר.
"ממש לא עזרו. גם כשרציתי לעשות דברים, רון צווח עליי ועשה פרצוף כועס. גם במהלך התוכנית אנחנו הרי מבשלים, אפילו לחתוך הוא לא נתן לי. אבל למדתי המון על מאכלים שאף פעם לא נתקלתי בהם, אז הרחבתי את האופקים".

את ממש לא מתקרבת למטבח? גם להכין ביצה זה מחוץ לתחום?
"ביצה קשה אני עושה כל יום כי זה מה שאני אוכלת בבוקר, אבל המקרר שלי בניו יורק הוא כמו של דירת רווקים. היום כמעט שרפתי את הסיר".

כבר בפרומו לתוכנית רואים אותך עוקצת ולא מהססת להרים כל מכסה של סיר. הרגשת שזה משהו שמצפים ממך או שאת מביאה את ג'ודי כמו שמכירים?
"אין לי את הדבר הזה של 'מצפים ממני'. לא אכפת לי מה מצפים ממני או חושבים עליי. רק הילדים, אחים שלי וסטיב (בעלה לשעבר סילבן שלום, שקיבל את הכינוי הידוע כששיחק כדורסל בשכונה – ע"א). חוץ מהמשפחה, לא ממש אכפת לי. לשמחתי, גם הילדים שלי, שיכולים להגיד לי מה הם חושבים, מעולם לא אמרו לי 'תורידי את זה', ביקרו אותי או שמו לי גבולות. גם כשהתחלתי לרקוד ופרסמתי באינסטגרם, חברים שלהם קצת הסתלבטו עליהם. אבל אף אחד מהם לא בא ואמר לי: 'אימא, תפסיקי'. אף פעם ועל כלום. הם מקבלים אותי כמו שאני ומבינים שזו אני".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

"גרתי ברמת גן, היו מלא עיראקים"

כבר בתוכנית הראשונה ששודרה השבוע סיפקה מוזס הצבעונית והדעתנית, בת לאחת המשפחות החזקות במשק, את עמדתה בשתי סוגיות שהונחו על השולחן כמו מנות לוהטות. הראשונה, תרבות האוכל והחום שהפכה למייצגת את עדות המזרח. ג'ודי, כנציגת יוצאי פולין סביב השולחן, יצאה נגד זה. "מצחיק אותי שמזרחים מנכסים לעצמם את כל החום והסירים", היא אומרת. "גדלתי עם אימא פולנייה ותמיד היה אוכל, אף פעם לא היה חסר. גם כשאני מארחת יש כמויות מטורפות של אוכל. כל שישי אצלנו יש קוסקוס, אומנם לא אני מכינה, אבל מה זה משנה אם אני לא מבשלת?".

אולי כי זה לא אוכל של אימא?
"אוכל לא פחות טוב מאוכל של אימא. הילדים שלי לא מכירים את המושג הזה, וזה מאוד יצחיק אותם אם תגיד להם את זה. עד היום יש קוסקוס, רק אצל סטיב כי הוא ממשיך את מסורת ארוחות שישי שלנו והכול בסדר. הם גדלו מאוד יפה וקיבלו הרבה מאוד חום. אבל אתה יודע, על אשכנזים מותר להגיד הכול, אבל כשאתה אומר מילה על מזרחים, אז כולם נעלבים. למה? ואני אומרת את זה כאימא לילדים חצי תוניסאים. הבית שלי, הפולני לגמרי שגדלתי בו, היה מלא אוכל, סירים ואהבה. זה עצבן אותי שיש סטיגמה כזאת".

"מצחיק אותי שמזרחים מנכסים לעצמם את כל החום והסירים. על אשכנזים מותר להגיד הכול, אבל כשאתה אומר מילה על מזרחים, אז כולם נעלבים. למה?"

ג'ודי ניר מוזס

"אני גם רוצה להגיד לך שבחיים לא נחשפתי לקטע הזה של גזענות עד שהכרתי את סטיב ונכנסתי איתו לפוליטיקה. בבית שאני גדלתי בו, זה לא היה נושא אף פעם. זה לא עניין אף אחד".

יכול להיות שפשוט לא התמודדת עם גזענות?
"מה זה להתמודד? גרתי ברמת גן, היו מלא עיראקים".

אולי העיראקי שהתגורר בניין לידך הרגיש את זה ואת לא?
"אני יודעת שבשיח שלי, עם חברים שלי בבית הספר ואחרי זה, מעולם לא נתקלתי בזה. גם כשהתחלתי לצאת עם סטיב, אימא שלי מעולם לא אמרה לי 'אוי, הוא תוניסאי'. בכלל לא, זה לא עלה על הפרק. כן היו שאלות מי זה ומה הוא עושה".

"איך אפשר לפגוע בך כשאתה חולה על עצמך?"

למוזס יש תשובה מספיק טובה לכל שאלה והיא לא מניחה שום סוגיה בצד. היא לא נותנת לטוקבקיסטים להלעיג אותה, גם לא כשהיא מפזזת באינסטגרם או מעלה תמונות בביקיני, ומצהירה על עצמה שהיא לא נעלבת – רק אם מישהו יגיד לה שהיא שמנה. גם במקרה הזה היא צוחקת. "זה לא יקרה בחיים, אני כל כך שומרת", היא אומרת על תרחיש האימים. "ישבתי מקודם במדיסון אווניו ומישהי טחנה לידי קרואסון שוקולד. העיניים שלי יצאו אליה ובסוף אמרתי לה 'בתיאבון'. היא עונה לי בעברית: 'ג'ודי, רוצה חתיכה?'. אמרתי לה 'הלוואי'".

אין קרואסונים בתפריט שלך?
"לא, משתדלת שלא".

איך שומרים על הגזרה?
"הרבה משמעת עצמית בעיקר, ולהבין שאחרי שאתה לוקח ביס אחד אז כל הביסים הם באותו טעם. אני יכולה לקחת ביס משוקולד, אבל עוצרים שם. וגם צריך להתאמן. אימון משקולות הוא הכי חשוב. פורסם מחקר שלפיו שאימון משקולות גורם לטקסטורה של העור להיראות הרבה יותר טוב. אני לא רוצה להשוויץ, אבל העור שלי נראה בסדר יחסית".

הייתה בכל זאת הערה או ביקורת שפגעה בך? הזיזה משהו?
"תקשיב, עשו לי דמות כל כך נלעגת ומטומטמת ב'ארץ נהדרת', נכון? זה בעיקר הצחיק אותי. זה נשמע לא אמיתי, אבל אין דבר שיכול להעליב אותי. מה יכולים להגיד עליי? איך יכולים לפגוע בך כשאתה חולה על עצמך כמו שאני אוהבת את עצמי ומבסוטה מעצמי?".

"סילבן ואני מדברים כמעט כל יום"

לפני תשע שנים נפרדה מוזס מהשר לשעבר מהליכוד סילבן שלום. חרף הגירושים, השניים ממשיכים לתחזק קשר ארוך שנים. "אנחנו מדברים כמעט כל יום", אומרת ג'ודי. "הוא אפילו הציע לי לבוא לגור אצלו כשאני באה לארץ כי השכרנו את הבית. אני לא אגור אצלו, אבל כשאני בארץ אנחנו כל שישי ביחד בארוחות", היא מספרת. "אנחנו ביחסים מצוינים וחברים מאוד טובים. אני מאוד אוהבת את האדם הזה, מאוד מעריכה ומעריצה אותו. זכיתי. אבל אחרי 26 שנה יש שחיקת חומר, אז החלטנו שאנחנו רוצים קצת חופש. מאחלת לכל הגרושים יחסים כאלה".

מה דעתו על הליכוד של היום?
"אנחנו לא מדברים פוליטיקה במשפחה".

זה לא מסתדר. מהפכה משפטית, 7 באוקטובר, מלחמה. איך לא מדברים?
"גם פה אני משתדלת לא לדבר הרבה על פוליטיקה. בסוף, אין לי חברים ביביסטים, ומה זה עוזר? אני תמיד צריכה מטרה בדברים שאני עושה. סתם להתחיל ללרלר זה לא עוזר. עכשיו סילבן גם מגיש תוכנית ברדיו גלי ישראל. להגיד לך שאני אוהבת את זה? פחות מתחברת, אבל לא אומרת לו בחיים מה לעשות ולהפך".

באופן טבעי, הגיע השלב שבו פלשו הבחירות הקרובות, הגורליות, לנושא השיחה. מוזס, שהייתה מיודדת בעבר עם משפחת נתניהו, לא סולחת לביבי על דבר אחד: "מה שהכי שבר אותי, חוץ מ-7 באוקטובר כמובן, זה שהוא לא עשה כלום להחזיר את החטופים. הלכתי כאן כל יום להפגנה בסנטרל פארק, ולא יכולתי להבין איך הוא דחה את ההחזרה שלהם ונתן להם עוד שנה שלמה לסבול שם. לחשוב מה הם עוברים שם – האונס, ההצקות, הרעב. איך היה אפשר להשאיר אותם שם עוד דקה?".

בריאיון לפני קצת יותר משנה אמרת ש"אם נתניהו מחזיר את החטופים, אני באה לנשק אותו". עמדת בהבטחה?
"לא, כי הוא לא החזיר. טראמפ החזיר, בעידודה של מרים אדלסון, ועל זה אני לא אשכח לשניהם".

"סתם לאכול את הלב עושה קמטים"

מוזס יודעת למי היא מתכוונת להצביע, אך בוחרת שלא לחשוף. "אני אצביע לאדם שהוכיח בעבר שכל מה שהוא מבטיח הוא מקיים, ואם הוא לא יכול לקיים, אז הוא פשוט מתפטר. ראש הממשלה הבא שלנו צריך להיות אדם עם הרבה ניסיון פוליטי, שמבטיח ומקיים, אדם ימני שהולך עם ההבטחות שלו עד הסוף".

והאדם הזה הוא ליברמן? לא השארת הרבה ברירות.
"אתה תנחש למי. אני מהאנשים שלוקחים הכול ללב כשזה נוגע למדינה. כשאני בארץ, אני מאוד מתוחה מכל כותרת וכל דבר. אם הייתי יכולה לעזור ולשנות, הייתי עושה את זה. אבל אני לא בפוזיציה שאני יכולה לעשות משהו למען המדינה כרגע. סתם לאכול את הלב עושה קמטים, אז למה? עוד לא עשיתי ניתוחים פלסטיים, אני רוצה לדחות את זה כמה שיותר, והרע הזה והעיסוק הזה בפוליטיקה עשה לי מאוד רע. אז יצאתי מטוויטר ולא חזרתי".

את לא משפיעה גם אם יש לך 100 אלף עוקבים?
"אני לא משפיעה ולא משנה דעה של אדם אחד, ואתה גם רואה את זה בכל הסקרים. כל הקמפיינים הפוליטיים האלה לא מעבירים אנשים מצד לצד".

ואיך הדברים נראים מניו יורק?
"הייאוש נעשה יותר נוח. כולנו כל הזמן מתעסקים במה שקורה בארץ ומסתכלים על זה, אבל אתה פחות מרגיש את זה. אני גם לא מרגישה אנטישמיות בניו יורק, אני הולכת עם שרשרת של דגל ישראל. אבל בפירוש יש זוהראן ממדאני, שאני חושבת שהגישה הישראלית אליו הייתה צריכה להיות שונה. הוא אנטישמי וחרא של בן אדם, אבל אני לא בעד גישה לעומתית עם אנשים כאלה. להפך, היה צריך לנסות להגיע, לשנות. זה שאתה תוקף מישהו, מה זה נותן? זה משכנע את המשוכנעים והמצביעים שלו".

הוא הכריז לאחרונה על תוכנית מיוחדת למאבק באנטישמיות.
"כן, לכן אני חושבת שממשלת ישראל הדגולה הייתה צריכה למשל להזמין משלחת של מוסלמים ששרדו את 7 באוקטובר. להביא אותם לפה ולהזמין אותו להיפגש איתם. דברים אופרטיביים יעזרו לשנות את דעתו, ולא להיכנס בו דוך".

"ועוד דבר", היא מציינת. "אני לא תוקפת את ממשלת ישראל מחוץ לגבולות המדינה אף פעם. לא תראה פוסטים שלי באנגלית נגד הממשלה. אני יכולה לבקר, אני מתפוצצת מהשתמטות החרדים, ובעיניי זה דבר בלתי נסבל שהם לא מתגייסים, אבל אני לא בעד לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ. הזמינו אותי להפגנה נגד ביבי כשהוא היה פה, אבל אני לא הולכת להפגנות נגדו בניו יורק. זה לא נראה לי נכון".

למרות כל הביקורת שיש לך עליו?
"כן. אולי אלך להפגנות בארץ, אבל אני לא אתקוף את הסמל הישראלי בחו"ל".

אבל אולי זו דווקא בעיה כשזה לא יוצא החוצה ואין מספיק לחץ בין-לאומי?
"אני חושבת שהלחץ הבין-לאומי מדבר בעד עצמו. מעולם הישראלים לא היו כל כך שנואים ולא רצויים. כל יום יש לך סיפור חדש. אז צריך אותי בשביל זה? חברים שלי הלכו להקרנה של "נז"א" בניו יורק. הם הלכו לראות על מה מדובר ומה שמעניין הוא שהם אמרו לי שהיו הרבה חובשי כיפות בסרט".

למה לא הצטרפת אליהם?
"אני פשוט לא מבינה את היוצרים האלה שהפיקו את הסרט. אני מבינה שמבחינה אומנותית הוא עשוי בצורה מצוינת, אבל אני לא יכולה להבין אנשים שיש להם משפחות ועסקים בארץ, שהם יכולים לעשות סרט כזה. גם אם יש לכם הוכחות, תבואו לצה"ל ולרמטכ"ל ותראו לו את זה בשקט. ללכת ולעשות כזה פיגוע למדינת ישראל?".

"יצאתי עם מישהו לאיזו תקופה, יהלומן שהיה צעיר ממני בארבע שנים, אבל זה לא היה זה. אני לא מחפשת וגם נחמד לי לבד. מגיל 10 לא הייתי לבד בחיים, עברתי מגבר לגבר. אם אני אכיר מישהו שיעניין אותי ויעשה לי את זה, אז אני אשמח. אם לא, אז לא"

ג'ודי ניר מוזס

מוזס ארזה את עצמה לניו יורק עוד לפני 7 באוקטובר ורצף הקטסטרופות שטלטלו את האזור מאז. לפני כשנה הסתיים עוד פרק רומנטי ארוך בחייה, כשהיא ועורך הדין אבי רוטנברג נפרדו. "כשהגעתי לפה, בהתחלה אמרתי שאהיה רק עם אמריקנים. אחרי תקופה מאוד קצרה הבנתי שזה לא הז'אנר, והתחברתי עם חבורה ישראלית מהממת. עכשיו הם מנסים כל הזמן להכיר לי לדייטים ולעשות לי שידוכים. זה נורא מצחיק".

איך הולך?
"אני יוצאת. יצאתי עם מישהו לאיזו תקופה, יהלומן שהיה צעיר ממני בארבע שנים, אבל זה לא היה זה. אני לא מחפשת וגם נחמד לי לבד. מגיל 10 לא הייתי לבד בחיים, עברתי מגבר לגבר. אם אני אכיר מישהו שיעניין אותי ויעשה לי את זה, אז אני אשמח. אם לא, אז לא".

לפני שנה אמרת שתחזרי לארץ "כשייגמר הכסף, וזה לא עוד הרבה זמן". זה הולך ומתקרב?
"לא, זו הייתה בדיחה".

איפה תחגגי יום הולדת 70?
"אין לי מושג איפה אהיה עוד חודש. זה הכיף שלי בחיים. אני יכולה לעשות מה שאני רוצה, וככה אני מתנהלת. אני חיה לי מיום ליום, מה שנקרא".

אבל את כן רואה את עצמך חוזרת.
"ברור, איזו שאלה. אני לא יודעת מתי. שלושה מהילדים שלי בארץ. משפחה, בית ואני משלמת מיסים".

סיטואציה שבה את פוגשת את ביבי ושרה. מה את אומרת להם?
"לא אומרת. מתעלמת. אימא שלי אמרה שכשאין לך משהו טוב להגיד, אל תגיד כלום. אני כל כך רותחת עליהם שעדיף שאשתוק. אני חושבת שהם פגעו פגיעה אנושה, והקטע הכי קריטי בעיניי זה הפרד ומשול. כשנתן אשל (מקורבו של ראש הממשלה – ע"א) אמר 'השנאה היא מה שמאחד את המחנה שלנו', בעיניי זה הדבר הכי גרוע שהם יכולים לעשות. לסכסך בין חלקי העם זו המורשת הכי גדולה ואיומה שנתניהו ישאיר לנו".

יותר מכל הישג בקריירה הפוליטית הארוכה שלו?
"חד-משמעית. אני לא יודעת איך נתגבר על זה. אנשים ממש שונאים אחד את השני, רבים. משפחות נקרעות. זה משהו שלא היה מעולם. אתה ראש הממשלה, אתה צריך לאחד בינינו".

איזנקוט הוא תחילת הפתרון?
"איזנקוט הוא אדם מאוד ראוי ואני מאחלת לו בהצלחה, אבל אין לו ניסיון פוליטי. אני מקווה שהוא יחבור לאיווט, בעל הניסיון הכי גדול ומוכח. שייתן לו עצות פוליטיות, אחרת זו תהיה בעיה".