"הרגשתי שאני הולכת למות. כבר הייתי בדרך להתקף לב שלי"

"בגיל 58, ביום ההולדת של אימא שלי, הרגשתי שאני הולכת למות. גם אמרתי לשולי, הוא שאל אותי מה קרה, אמרתי לו: 'אני חושבת שאני הולכת למות'. כבר הייתי בדרך להתקף לב שלי".

הריקודים, השירה והשמחה הזוגית הגדולה של צופית גרנט ושולי רנד בהכנות לארוחת שבת מסתירים את שלוש השנים הקשות בחייה של גרנט. בזמן שצופית המשיכה כרגיל בחייה, להופיע, לשחק ביחד עם שולי בסרטם החדש "הבדחן" ולהמשיך לארח בבית ארוחות משפחתיות גדולות, כמעט אף אחד לא ידע שהיא הייתה על סף מוות והתקשתה להתאושש נפשית מהמשבר. "הייתי נורא עצובה", היא אומרת. "הייתי נורא-נורא עצובה".

מי שהיה לצידה בכל רגע והצליח להצחיק אותה גם ברגעים הקשים היה בעלה השני, שולי רנד. "השבוע אנחנו חוגגים שבע שנים ביחד, חמש שנים נשואים", אומרת לנו צופית בנסיעה משותפת ברכב. "עניין של מקצוענות", מוסיף רנד.

המפגש של העולם הדתי והעולם החילוני עובד בביתם בהרמוניה מעוררת התפעלות, ולאט-לאט מתחילים לראות את ההשפעה הזוגית אחד על השנייה. "אני שנים מתלבשת פחות או יותר במידות הנכונות", היא משתפת.

כן יש אווירה דוסית, לא?

גרנט: "זה גם קשור לגיל שלי, זה לא קשור רק לשולי. אני בערך מגיל 40-35 כבר לא לובשת גופיות, ואני אף פעם לא לבשתי מיני, תמיד עם שמלות ארוכות. הרבה פעמים אני הולכת עם מטפחת, אבל זה מגיל 20 ככה".

אין קשר לשולי?

"לא. ממש לא".

לא תחזרי לנו בתשובה.

"א', הלוואי, אבל זה לא נראה ככה".

למה הלוואי?

"כי הייתי מעדיפה, זה היה יותר נוח. אני מקנאה בו לפעמים".

אנחנו מלווים אותם בקניות בסופר, ובשלב הזה רנד נכנס לשיחה ושואל על מה אנחנו מפטפטים. "הוא שואל אם אני חוזרת בתשובה", עונה לו אשתו צופית ושואלת אותו אם הוא לוחץ. "מה-זה לוחץ", הוא משיב. כשהוא נשאל על ידה אם היה רוצה שתחזור בתשובה, ענה רנד: "כל אחד הייתי רוצה".

למה זה יעשה טוב לחזור בתשובה?

שולי רנד: "כי אני מאמין בזה ואני חושב שזה טוב. אתה היית רוצה שיהיה שלום בעולם?".

כן.

"או-קיי. למה?".

אני בעד שאנשים יחיו טוב אחד עם השני.

"יפה, אז אני הייתי רוצה שאנשים, שיהודים יהיו מחוברים ליהדות שלהם כי אני מאמין שזה יאפשר להם לחיות טוב".

אבל אתה כן מנסה להשפיע על צופית.

השניים עונים יחד בהחלטיות: "לא, ממש לא".

רנד: "כלום".

גרנט: "בחיים לא, ההפך".

רנד: "לפעמים אפילו אני קצת כועס על עצמי שאני ממש לא מנסה להשפיע עליה".

את "לב לבן", אחד הלהיטים הגדולים של השנה האחרונה, כתב המוזיקאי הוותיק לצופית. "השיר פשוט בקע מתוכי", הוא מספר.

מה, הסתכלת עליה כשהיא ישנה ופתאום כתבת?

"אני צריך להסתכל עליה כשהיא ישנה בשביל שהיא תהיה ההשראה שלי? כיום היא ההשראה שלי".

זוכרת את הפעם הראשונה שהוא השמיע לך את השיר?

צופית: "בטח, כן. אבל לפני זה הוא כתב עוד איזה שיר שאני מתה בו, אז הייתי מושפעת מהשיר של המוות. 'אירוע מתגלגל' זה נקרא, על התקופה שהייתי חולה. ואז כשהוא בא עם השיר הזה, זה היה תיקון גדול".

השיר על המוות של צופית נולד לפני שלוש שנים, כשביום בהיר אחד צופית חשה שהיא קורסת. "הרגשתי שאני הולכת למות. פיזית", היא משחזרת.

מה, לא נושמת?

"כן, היה לי קשה לנשום. גם אמרתי לשולי. זה היה בשבת, בבר מצווה של הנכד שלו יונתן. יש שם עליות וירידות כאלה, לא הצלחתי ללכת לבית כנסת בכלל. ואז כששולי חזר הוא ראה אותי עם טלפון. הוא שאל אותי מה קרה, אמרתי לו: 'אני חושבת שאני הולכת למות'. היה לי קוצר נשימה. הייתי ממש בסוג של אי-ספיקת לב. לא יכולתי להכניס אוויר עד הסוף".

גרנט מספרת כי רק למוחרת האירוע הסכימה לגשת לבית חולים. "זה קרה בשבת, וביום ראשון הגעתי לבית חולים בלחץ אדיר של שולי", היא נזכרת.

אבל את מרגישה שאת עומדת למות.

"כן, אבל עם איזה חיוך הייתי. כאילו, עדיין נשמתי ולא כאב לי בחזה. צחקתי על זה. אמרתי - וואי, איזה קטע. שיואו. מה, זה הולך לקרות לי? לא יכול להיות".

כמו לאימא שלך.

"כן. החולי של אימא שלי היה אימת חיי. עשיתי הכול כדי להיות שונה ממנה".

"כשעשיתי בדיקות אז אמרו שהכול בסדר, אבל אז איזה רופא ערני לסיפור שלי אמר לי: 'צופית, אני רוצה שתעשי סי-טי לב'. השאירו אותי לילה, בבוקר הכניסו אותי לסי-טי לב, וכבר הייתי בדרך להתקף הלב שלי. שלושה עורקים חסומים, שניים ב-100%".

עושים צנתור מיד?

"באותו רגע. תוך שעה הייתי בתוך צנתור".

כמה זה מפחיד?

"היה איזה רגע שהמצנתר שלי ממש ניגב לי את הדמעות והוא אמר לי: 'צופית, למה את ככה? זה רק צנתור'. הוא פתח לי את הלב ונסגרה לי הנשמה. קרוב לשנה וחצי לא הצלחתי להתחבר לאור שלי. אין, לא הצלחתי להגיע. זה כמו הנשימה, לא הצלחתי להגיע למקסימום שמחה שלי. הייתי בתקופה מאוד קשה, ואף אחד בעולם לא ידע. האדם היחיד שממש ידע מזה היה שולי".

הרופאים גילו שצופית חולה בטרשת עורקים, מחלה מסוכנת שמחייבת טיפול תרופתי יום-יומי ומקשה מאוד על שגרת החיים, כאשר הסכנה להתקף לב או אירוע מוחי קיימת כל הזמן. את המחלה הגנטית ירשה גרנט מאימה. "אימא שלי היא סמן ימני בשבילי לחיים קשים, ולא רציתי חיים כמו שלה", היא משתפת.

"אימא שלי, בגיל 58, מתה לי בידיים מהתקף לב. החיו אותה עם שבע מכות חשמל, ומאז כל החיים היא הייתה מאוד-מאוד חולה. אני כל החיים הייתי מסתכלת עליה ואומרת - כמוך אני לא אהיה. זה גם עשה לי התפרצות של פוסט-טראומה מאוד מאוד קשה. אשר יגורתי בא לי. הדבר שהכי פחדתי ממנו בחיים קרה, ופתאום הפכתי להיות אימא שלי".

"אני חיה בשלום עם המון דברים שאנשים אחרים לוקחים אותם באופן אישי וקשה להם. ובסוף, לא משנה כמה אין לי את כל החלקים האלה, בסוף - כדור ללחץ דם, כדור לדילול דם, זריקה לכולסטרול. וואו, מה זה? למה? בקושי אקמול לקחתי בחיים שלי", היא מסבירה. "אני לוקחת שלושה כדורים ביום וזריקה פעם בשבועיים".

ואת קצת תלותית יותר עכשיו?

"אני לא קצת תלותית, אבל אני פחות יכולה להגשים את כל החלומות שלי. כל החיים שלי יש לי ג'יפים, ויכולתי לצאת למסעות ג'יפים, לישון בכל מקום בשטח. היום יש לי יותר התמודדויות. בעיקר תופעות הלוואי קשות לי. אני מאוד רגישה גם. זה עשה אותי עצובה כי היו לי עוד המון תוכניות עם שולי. לנסוע למסעות ליפן ולנסוע למסעות פה. קשה להוציא אותו מאזור הנוחות שלו".

אהבה בימי מחלה

"אני כל כך מאושרת על הזוגיות כי החיים הופכים להיות בודדים כשאתה לא מרגיש טוב", אומרת גרנט. "וכשיש לך פרטנר... אתה יודע מה? הכי בכנות אני אספר לך. שלשום היה לי לילה באמת לא רגיל. גיהינום זה היה פה. אחת וחצי בלילה התעוררתי עם איזה כאב ועד חמש בבוקר לא הפסקתי להקיא. הרגשתי מזעזע. הדבר היחיד שהיה מרגיע, ומדי פעם צחקנו על זה, זה ששולי החזיק אותי. פשוט היה שם כדי להחזיק אותי, ואני בכיתי ובכיתי ובכיתי".

ואת גם נבהלת ואומרת, אולי זה הסוף?

"לא, הסוף לא מפחיד אותי. הסוף הזה יכול להיות ארוך וקשה. אימא שלי נשארה 19 שנים בחיים אחרי אותו אירוע מוות. הסוף הארוך מפחיד אותי. אני לא רוצה להיות לא רלוונטית".

"הסוף לא מפחיד אותי. אימא שלי נשארה 19 שנים בחיים אחרי אותו אירוע מוות. הסוף הארוך מפחיד אותי. אני לא רוצה להיות לא רלוונטית"

צופית גרנט

"אירוע מתגלגל" הוא שיר ששולי כתב לצופית במהלך שלושת הימים שבהם ישב לצידה בבית החולים כשהיא שרויה במצב קשה מאוד. "פתאום הדבר הזה ברגע אחד, אתה מרגיש שאתה יכול לאבד אותו, חס ושלום", הוא אומר.

חשבת שהיא עומדת למות?

"חשבתי, כן. לא מוציאים את המילים האלה מהפה, אבל כן, חשבתי שאני יכול לאבד אותה".

"שלושה לילות אני יושב ומסתכל...", מצטטת גרנט מהשיר. "זה השיר שהכי ריגש אותי בחיים שלי".

בני הזוג בחיים עצמם מככבים בימים אלה גם כזוג בקומדיה "הבדחן" ששולי כתב ביחד עם גידי דר, שגם ביים. בסרט, שיוצא השבוע לבתי הקולנוע, מגלם רנד בדחן חתונות שירד מגדולתו אחרי שהפך לאלכוהוליסט. המצב הכלכלי קשה, וגם השידוך של בתו בסכנה. היצירה הייתה מועמדת ל-12 פרסי אופיר, שולי זכה השבוע בפרס השחקן בפסטיבל הסרטים הבין-לאומי של מינסק בבלארוס, אבל צופית בכלל לא רצתה להשתתף בו.

השותפות היצירתית בין גידי דר ושולי רנד היא מהוותיקות וההדוקות בקולנוע הישראלי. בסרטם "האושפיזין" שעלה לאקרנים ב-2004, הם הכניסו אותנו פנימה אל תוך העולם החרדי כפי שלא ראינו אותו עד אז על המסך הגדול. הסרט עוסק בזוג חוזר בתשובה שאותו גילמו שולי ואשתו דאז מיכל רנד. ב-20 השנים שעברו מאז יצא "האושפיזין" שולי ומיכל התגרשו בפרידה מתוקשרת, מכוערת וקשה, כשבשנים האחרונות גם צופית נקלעה לעין הסערה.

אצל שולי האומנות ממשיכה להתכתב עם המציאות והוא שוב כתב תפקיד לזוג נשוי דתי, וגם הפעם מי שמגלמת אותה היא אשתו. "הרגשתי אי-נוחות", מסבירה גרנט. "גם ישר חשבתי על כל ההשוואות, וישר חשבתי בשביל מה להכניס את הראש למקום הזה?".

"בחנו את כל השחקניות בארץ", אומר רנד, "את כולן, ואז גידי אמר לי: 'שולי, אני ממש מתחנן בפניך, אתה מסכים שאני אדבר עוד פעם עם צופית?'". צופית ממשיכה: "אמרתי לו: 'תעשה לי אודישן'. הדמות הזאת היא לא טייפקאסטינג שלי. אם הייתי באה לאודישן, הם לא היו לוקחים אותי. בוא נהיה אמיתיים. ואז עשיתי מעשה, נסעתי לבני ברק, הבאתי פאה, וכשגידי בא לעשות לי את האודישן, פתחתי את הדלת בתור פרומה", היא מספרת על דמותה בסרט.

גרנט אולי לא חוששת מההשוואות למיכל, אבל לאורך שבע שנות הזוגיות שלה עם שולי יש עננה שמרחפת מעליהם. המאבק של מיכל גרושתו נגד שולי, נגד צופית ונגד הקשר שלהם, כשבתווך שבעת ילדיהם של שולי ומיכל. בעבר אמרה צופית כי היא עוברת מתקפות וחווה אלימות שמופנית כלפיה ברשת. "אחד הדברים שהכי הכאיבו לי זה שאני הכנסתי אותה לתוך בור של רעל", משתף שולי. "זה כאב לי".

"זה לא דבר שהאמנתי שאי פעם יקרה. שנצליח לדבר ולגשר, וזה דבר עצום"

שולי רנד

מיכל סירבה לתת לשולי גט ואפילו הפגינה מחוץ לביתם. רק אחרי ששולי קיבל היתר מהרבנים, אישור מיוחד מבית הדין, רק אז שולי וצופית יכלו להתחתן. גם אחרי שנישאו מיכל המשיכה לפרסם נגד צופית פוסטים קשים ברשתות. האחרונה תבעה אותה על לשון הרע, פיצויים בסך חצי מיליון שקל.

"הייתה פה מלחמה עקובה מדם, באמת, מאוד-מאוד קשה", אומרת צופית. "אני, נגיד, הייתי חוטפת עצבים מזה בתוך הבית על דברים שכותבים עליי, על דברים שכותבים עליו ועל מה שקורה איתו, והוא היה אומר לי: 'ששש... זה לא שייך לך. מה לך ולאלימות? מה לך ולמלחמות?'". בית המשפט פסק לטובת צופית את מלוא הסכום. מיכל סירבה לשלם וצופית אפילו שלחה הוצאה לפועל נגדה.

מה הקשר שלך עם מיכל?

צופית: "בסדר גמור. אחרי הגירושים, אחרי הגט, כל הדבר הזה, אנחנו בסדר גמור".

לפני כמה חודשים חלה תפנית ביחסים, כאשר צופית ויתרה על הפיצויים והשתיים החלו לדבר. "ברגע אחד זה קרה", היא אומרת.

מה זה "ברגע אחד"? את פתאום מתקשרת אליה ואומרת "בואי נדבר"?

"דווקא לא. היה איזה ילד שהתקשר, היא דיברה עם שולי, והייתה שם מצוקה מאוד גדולה. ופתאום אני לקחתי את הטלפון ואמרתי: 'די, בואו נגמור את זה'. זה לא יהיה פשוט לעולם, אבל הרצון שיהיה פה טוב הוא אמיתי ואותנטי".

שולי, אתה מצליח לדבר עם מיכל?

"כן, וגם אני יכול להגיד לך שאני מלא הערכה על הרצון שלה גם להרים את הכפפה. זה לא דבר שהאמנתי שאי פעם יקרה. שנצליח לדבר ולגשר, וזה דבר עצום".

השבוע, בפרמיירה של הסרט, שתי המשפחות התאחדו. אברם גרנט, הגרוש של צופית, ושני ילדיהם, שבעת ילדיו של שולי, כולם מחייכים וצוחקים בקולנוע. הפי אנד, כמעט כמו בסרטים.