כל הג'יי-זי הזה: הראפר והמפיק חוגג 30 שנות קריירה ומראה לכולם מי הבוס

כיצד אומן בקנה מידה עולמי יכול למדוד את המורשת של עצמו? השאלה הזו ריחפה בחודשים האחרונים מעל המסע לציון 30 שנות קריירה לג'יי-זי, אחד הראפרים החשובים והמכוננים בכל הזמנים. התשובה המיידית תהיה כנראה סיבוב הופעות נוסטלגי, שנחתם שלשום (שבת) בלוס אנג'לס, והגיע לפני כן גם ללונדון, פריז וניו יורק. הייתה גם סדרה תיעודית על ורסים שנכתבו בסוף המאה הקודמת, אך עבור ג'יי-זי, שון קורי קרטר בתעודת הזהות, שאלת המורשת היא גם עיסוק אובססיבי במידה מסוימת.

דור חדש של כוכבי היפ-הופ צמח אל תוך התעשייה בעשור האחרון. דרייק וקנדריק למאר הם הגדולים שבהם. הפער של כמעט עשור מאז אלבום הסולו האחרון שלו, "4:44", יצר סדק שדרכו יכלו הספקנים לערער על מעמדו כריבון הבלתי מעורער של הז'אנר. התגובה של קרטר בתקופה האחרונה הייתה לפרק ולהרכיב מחדש את הקטלוג שלו, ולהראות לכולם כי בעולם המוזיקה, שהוא תרם לעיצובו והפקתו במו ידיו, הוא לא איש עסקים אלא העסקים עצמם, כפי שראפר אחד אמר פעם.

ביולי האחרון כבש ג'יי-זי את מבצרו הניו-יורקי ברצף של שלושה מופעים שנמכרו כולם מראש באצטדיון יאנקי. הלילה הראשון הוקדש ל-30 שנה לאלבום הבכורה Reasonable Doubt, השני הוקדש למאסטרפיס מ-2001 The Blueprint, והלילה השלישי והאחרון נשא סקירה רחבת היקף וחסרת תקדים של הקריירה כולה. תצוגת האורחים שהזרים לבמה באותו הערב הייתה מפגן של כוח תעשייתי - מפארל ועד ריהאנה, מאלישה קיז ועד נאס, מטייאנה טיילור ועד ג'רמיין דופרי, ומאשר ועד ביונסה אחת, שלוותה בלהקת המחול הלבנונית "מיאס". רק ריהאנה הציגה כריזמה חורכת שאיימה לרגעים לגנוב את ההצגה מבעל הבית.

ביציעים ביאנקי סטדיום דווח על נוכחות בולטת של בני 40 ו-50, דור שגדל על חסידי ההיפ-הופ של שנות ה-90 וה-2000. הקהל נצפה מתענג על נוסטלגיה כשהוא זולל קריספי צ'יקן מתוך אריזות מזכרת המעוצבות בצורת מגפי טימברלנד, שהיו פופולריות בקרב ג'יי-זי לאורך השנים.

ואם ניו יורק הייתה מפגן כוח קהילתי, מופע הסיום בלוס אנג'לס בסוף השבוע האחרון, שהיה השני מבין שני לילות באצטדיון סופי, פינה את הבמה לג'יי-זי עצמו. במשך שעה וחצי הוא נע בין תחנות מוזיקליות, כשהביקורות מרעיפות שבחים על שליטה קולית וחדות בימתית של ראפר בן 56. ג'יי-זי אומנם מהחוף המזרחי, אך ידע לחלוק כבוד למערבים כששלף את התותחים הכבדים של קליפורניה, ד"ר דרה וסנופ דוג. השניים ביצעו מחרוזת של קלאסיקות, שכללה בין השאר את California Love, The Next Episode ו-Still D.R.E.

עיצוב המורשת דרש מקרטר גם מהלכים מחושבים להרחיק את עצמו מדמויות עבר בעייתיות או מסוכסכות. כך למשל היחסים עם קניה ווסט, בן טיפוחיו לשעבר, עומדים על נתק אישי מתמשך. "פי דידי" כלוא בשל אישומים חמורים בעבירות זנות, וגם אר. קלי מרצה עונש מאסר ממושך בגין פגיעות מיניות.

ג'יי-זי שאב את כוחו והצליח להשתקם כנגד כל הסיכויים בזכות המסע האישי שעבר, מימי ילדותו ב"שיכוני מרסי" בברוקלין, שיכון העוני שבו גדל, הסחר בסמים וההישרדות ברחוב כשמכר קראק בגיל 12. הוא אפילו ירה בכתף של אחיו הגדול, שהיה באותו הזמן מכור לסמים וניסה לגנוב ממנו טבעת כדי לממן את מנת הסם הבאה. בתחילת דרכו במוזיקה הוא שימש כסיידקיק של ראפר בשם Jaz-O, אך כשהקריירה נתקעה, הוא נאלץ לחזור לרחוב עד שהקים עם חבריו את חברת התקליטים העצמאית Roc-A-Fella.

קרטר זיהה מוקדם מכולם כי ההגמוניה הבלעדית של ניו יורק בהיפ-הופ דועכת, ולכן החליט להתחיל לשתף פעולה עם אומנים מהדרום - צעד שנחשב אז כמעט לכפירה עבור ראפר ניו-יורקי קלאסי. במקביל, הוא הרחיב את האימפריה מעבר למוזיקה והשקיע במסעדות, מותגי אלכוהול יוקרתיים, אופנה, ואפילו בעלות חלקית על קבוצת ה-NBA ניו ג'רזי נטס, תוך הובלת מעברה ההיסטורי לברוקלין ומיתוגה מחדש. כשיצבור הון, הוא גם יבין ששמפניה וקוניאק שווים הרבה יותר מראפ.

בשיר So Ghetto שיצא ב-1999 אומר ג'יי-זי בשעשוע: "We tote guns to the Grammys, pop bottles on the White House lawn". עשור אחד לאחר מכן, השורה הזו הפכה למציאות כשהראפר הפך לחבר קרוב של נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה, ועשור נוסף לאחר מכן נבחר לאוצר הבלעדי של מופע המחצית בסופרבול - מופע שעל פי דיווחים הוא עשוי להוביל בעצמו השנה. בין לבין הוא גם פיתח את "רוק ניישן", חברת הבידור והסוכנות שייסד בעסקה על סך 150 מיליון דולר עם תאגיד "לייב ניישן" ב-2008, ושבה גם מיוצגים כמה מהכוכבים המוזכרים לעיל. הציטוט של ג'יי-זי מ-2005, "I'm not a businessman, I'm a business, man", הפך למניפסט שמיטיב לתאר אותו ואת פועלו.

בריאיון למגזין GQ שהעניק במקביל לסיבוב ההופעות האחרון, התמודד ג'יי-זי עם הביקורת הגוברת נגד מעמד המיליארדרים שהוא עצמו נמנה איתם, ושאנשים כמו ברני סנדרס אוהבים לשנוא. הוא דחה את השנאה המופנית כלפי בעלי הון וכינה אותה תירוץ. "אדם עם יותר כסף יכול לעשות יותר טוב. זו המערכת שיש לנו, מה אתה הולך לעשות איתה?", הוא החזיר את השאלה. בפריסטייל מיוחד שביצע בהופעתו באצטדיון יאנקי, הוא הדף את הביקורת של "האקטיביסטים בטוויטר" כלשונו, וטען כי פעל למען צדק בחדרים סגורים.

לצד אלה, עננה משפטית ריחפה בעת האחרונה מעל ראשו של ג'יי-זי בעקבות תביעה אזרחית שהוגשה נגדו ב-2024 והוסרה כשנה לאחר מכן, במסגרתה הואשם לצד שון "דידי" קומבס באונס של קטינה. האישה, שהאשימה את הראפר כי תקף אותה מינית כשהייתה בת 13, חזרה בה מדבריה ואמרה כי מעולם לא פגשה את הראפר. בריאיון האחרון הודה קרטר: "החרא הזה גבה ממני מחיר כבד. כעסתי, ולא כעסתי ככה כבר המון זמן".

כשהצדק איתו, ג'יי-זי לא נתן למהלומה לפגוע בו והמשיך לשמר את הזיכרון הקולקטיבי לרגל 30 שנות קריירה בהשקת דוקו חדש בשם Jay-Z in 8 של HBO מקס (הסדרה לא זמינה בישראל). לאורך שמונה פרקים, שעלו בחודש שעבר, הוא יושב לצד המפיק האגדי ריק רובין במבנה המפואר Palais Brongniart בפריז, השניים מקשיבים לשיריו הישנים ומנתחים אותם, בפורמט שמזכיר את סדרתו הקודמת של רובין עם פול מקרטני. השיחות נעות בין זיכרונות מאביו המנוח, שעזב את המשפחה כשהיה בן 11, דרך חוויותיו בסדנאות תרפיה ועד לחייו הבוגרים.

במקביל, בריאיון ל-GQ, קרטר תהה אם תרבות הקרבות העכשווית, כמו הסכסוך בין דרייק לקנדריק למאר שהבעיר את זירת ההיפ הופ, עדיין מוצדקת בשלב זה של אבולוציית הז'אנר. רק מוקדם יותר החודש נידון מנהיג כנופיה לשעבר למאסר עולם בגין מעורבות ברצח טופאק, כאשר גזר הדין חתם את אחת מפרשות הרצח המפורסמות שנותרו בלתי פתורות במשך שלושה עשורים.

לקראת סיום המופע בלוס אנג'לס, כשהוא מבצע את השיר Heart of the City (Ain't No Love), הדהדה בחלל האצטדיון השורה הוותיקה של ג'יי-זי, "Jigga held you down 30 summers, damn, where's the love?", רק שהפעם הוא החליף שישה קיצים ב-30. זו לא התרברבות של ראפר מגלומן, אלא יותר כמו קביעת עובדה של אומן שהחזיק את המושכות במשך 30 שנים ברציפות. גם ללא מוזיקה חדשה באופק, תחת תרדמת אומנותית ממושכת, הוא מושך בחוטים וקובע את סדר היום. לחיי ה-30 הבאות?