"באתי לכתוב אלבום מצחיק, ופתאום אני מתמודדת עם אבל": נונו בריאיון חשוף

"הייתי צריכה לטוס ליוון, לצאת מהטירוף הזה פה, להתנתק שנייה, לחזור למאורה", מספרת נעמי אהרוני גל, "נונו" בשבילכם, על היצירה של האלבום הגנוז שלה - האלבום שכתבה רגע אחרי ההצלחה הגדולה, כשהבינה שהיא חייבת לשנות כיוון. "כאומנית, אין לך ברירה אלא להסתכל קדימה, לנסות לחקות את מה שעבד זו לא אופציה". אותו אלבום, שהיה אמור לצאת סמוך ל-7 באוקטובר, ראה אור רק לאחרונה, תחת השם הלא מפתיע "הגנוז" - וחשף צד אחר של נונו, עם הלב על השולחן.

אחד משירי האלבום, "לילה", נכתב על אביה שהלך לעולמו. בריאיון לווידאוקאסט החדש מבית N12 "ראיתי שמעתי" היא מסבירה איך הוא נוצר: "זה שיר שעילי אשדות ואני יצרנו בקיץ 2022, אחרי שהאלבום 'סטטוס' יצא ו'קיוט בוי', ולא היה לי שום שיר בקנה וזה היה מפחיד. קבענו טיסה ליוון להתנתק וליצור אלבום, בתקווה שיהיה אלבום מרים ופאן וכיף. ושם בלי להתכוון חלמתי חלום על אבא שלי והתעוררתי מהחלום בדמעות זעם, זה היה חלום מאוד מציאותי, ממש לחוות את הבן אדם. התעוררתי בדמעות וישר עלתה לי מנגינה לראש".

"באתי לכתוב אלבום נונו, אלבום מצחיק, ופתאום אני מתמודדת עם אבל", היא מספרת, "וזה יוצא ממני בצורה קצת מצחיקה. ולא ידעתי אם זה הגיוני לכתוב שיר על אבל והתמודדות שיש בו הומור. ועדיין אני שרה את זה ובוכה, כי זה אמיתי.

"אני שרה בשיר הזה 'מי יסביר לי ברגוע מה זה מס הכנסה', משפט שאתה שומע בשיר והוא מעלה לך חיוך, אבל בסוף זה על רגעים מאוד אמיתיים. הצלחתי בהצלחה מאוד פתאומית ולא מתוכננת. מבחוץ רואים רק את הטירוף, את הקפיצה המהירה מאנונימית למפורסמת. אבל אני, ממורה לפיתוח קול ומלצרית, פתאום צריכה לבנות עסק והופכת לעוסק מורשה, ויש לי חוזים לחתום עליהם וכספים להשקיע וקליפים להשקיע בהם, ואין לי מישהו שמבין בזה מהחיים שלי להישען עליו".

וזה היה אבא.
"כן. הוא לא היה מהתחום של המוזיקה, אבל זה גב גדול של של הבנת החיים - מה זה הכנסה? מה זה חוזה? אני יכולה להשקיע כמות כזאת של כסף בקליפים? זה הכול בחירות שאני בת ה-22 עושה עם עצמי וזה מפחיד, והוא היה לי מאוד-מאוד חסר ברגעים האלה. זה ממש היה להרים עסק, מבחינתי, לבד".

ליבינג דה דרים

נונו בת ה-28 פרצה לחיינו ב-2021 עם השיר "בנים". שנה אחר כך יצא האלבום "סטטוס", ב-2025 יצא האלבום "מה חוץ מזה", ועכשיו האלבום "הגנוז".

חגגת לאחרונה חמש שנים לקריירה, את ליבינג דה דרים? חיה את החלום?
"לגמרי, משתדלת".

יוצאים לדרך עם תחנות התרבות שלך. היה לך קשה לבחור?
"כן. תמיד הסרט שלי עם עצמי הוא שיש לי חורים בהשכלה בכל הנוגע למוזיקה, לסרטים... עם המשפחה שלי היו את הדברים הקבועים: נוסעים ברכב, שומעים כוורת, פול סיימון, סטיבי וונדר, מתי כספי - וזה בלופים, וזה מה שאני מכירה. הסאונדים של הילדות שלי. עד כיתה ט' המוזיקה לא כל כך עניינה אותי - הייתי עם חברות, ראינו 'האנה מונטנה הסרט', ראינו פסטיגל. אני הייתי גם המוזיקאית היחידה בחבורה שלי, ורק כשעברתי למגמת ג'אז בכיתה י' הכרתי שם חברים ורק שם התחלתי פתאום לקלוט שיש אנשים שהם ידענים והם מדברים בשפה שאני בכלל לא מכירה".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

את כאילו קצת מתביישת? את אומרת לעצמך, אני לא יודעת?
"מה שקרה זה שביקשתי מאדם (גבאי, שותפה ליצירה, י"ר) והוא פשוט עשה לי סדרת חינוך. הוא בכיתה י' התחיל כל יום בבוקר לשלוח לי שיר לשמוע - כל יום הייתי צריכה לשמוע שיר ואהבתי את זה, ודרך זה נפתחתי לכל מיני דברים. חברה נוספת הייתה עושה לי סדרת חינוך, היא למדה קולנוע, הייתי באה אליה, היינו רואות סרטים. זה בא לי בשלב מאוד מאוד מאוחר".

ועדיין, עכשיו ביקשתי ממך לבחור, ראיתי אותך מזיעה ואפילו לא נפגשנו.
"נכון, מאוד. כשאני יוצרת יש לי רפרנסים ואני לוקחת השראה, אבל להחליט 'זה מה שהשפיע עליי' - זה הכי קשה לי. לא יודעת למה".

איך הסכמת?
"אני מתמודדת עם הפחדים שלי, זה מה שאני עושה כל החיים, אז יאללה, בוא נמליץ על דברים לבני אדם".

ספר: סדרת הארי פוטר של ג'יי קיי רולינג

ההמלצה הראשונה של נונו הוא הספרים ששינו סדרי עולם: סדרת הארי פוטר. "באמת קשה לא להמליץ על זה", נונו כמעט מתנצלת. "זה אפילו קצת 'מפגר' להמליץ על זה, אבל אני אמליץ על זה בכל זאת - הארי פוטר, אין מה לעשות".

הספר הארי פוטר יוצא שנה לפני שנולדת. הסרט הראשון יוצא כשהיית בת שלוש. מתי קראת את הארי פוטר לראשונה?
"בגיל 19".

באמת? חשבתי שזה ספר ילדות שלך.
"כלום, אני אומרת לך, לא הייתי בסרט של לצרוך תרבות כמעט. זה הכול קרה לי בשלב מאוד-מאוד מאוחר בחיים. כשהייתי בצבא, אבא שלי התחיל להיות חולה, גילו לו סרטן. אני באה ממשפחה של תרבות - אימא שלי מורה לכתיבה משפטית והיא גם כתבה ספרים, ואבא שלי כירורג פה ולסת. סבא שלי תרגם את כתבי שלום עליכם ולסבתא שלי יש דוקטורט בתיאטרון. זו באמת משפחה של תרבות, הספרייה מפוצצת בספרים שהיה לי מאוד קשה לקרוא, אני הייתי קוראת מאוד-מאוד לאט, ואימא שלי שמה על זה דגש שאני אקרא".

למה, היית דיסלקטית?
"כן, הייתי מאובחנת, אני התגברתי על זה".

היום, נגיד, אין לך דיסלקציה?
"אני חושבת שלא. הלכתי לקלינאית, היא פתרה לי את הבעיות בחיים. הייתי כותבת מזעזע עם כמויות של שגיאות כתיב, הייתי קוראת לאט והיא סידרה אותי, אבל בגלל זה היה לי קשה לקרוא".

אבל מתי התחלת לקרוא באמת ספרים?
"לא הייתי קוראת בשגרה בכלל, ופתאום בחופשות הייתי בולעת ספרים. אבל את הארי פוטר קראתי תוך כדי שאבא שלי היה חולה. אני לא זוכרת מה היה הטריגר, כי הספרים היו שם כל הזמן בבית, אבל זה ממש ספר שהשפיע עליי ברמה האישית, כי בתקופה שהוא היה חולה, אני הייתי איתו. כשבן אדם חולה אז החיים משתנים לגמרי, החיים עוצרים ויש משהו אחד שעושים וזה לטפל בו.

"ואני הייתי איתו בבית חולים ובהוגוורטס. העברתי שעות בנסיעות לבית החולים בלקרוא את זה, ואני ממש חושבת שזה שמר עליי וגם בלי לשים לב, בלי לדעת אפילו שמה שמדובר שם זה גם האבל של הארי וההתמודדות שלו מול אובדן ומול ההורים. זה תמיד מוזר לי שאני מדברת על הארי פוטר ומתחילה לבכות".

הקראת לאבא שלך?
"לא. לא יצא לי להקריא לו. הוא נפטר ממש מהר. עם הספר זה היה כמו להיות בתוך עולם קסום וזה היה לי כיף. כמו שבאובדן של הארי ובאיך שהוא מתמודד עם החיים יש קסם, אז גם בתקופה שבן אדם חולה יש הרבה קסם והרבה משפחה. יש יופי גם בתקופה הנוראית הזאת, הטרגית הזאת, גם בזכות הספר. זה היה מהיר, אבל היה לנו גם כן זמן להיות ביחד ושנייה לשים הכול בצד".

ברחת לעולם הקסמים אבל גם היתמות של הארי, אני מניח, חיברה אותך.
"לא חשבתי על זה אז בכלל, רק בדיעבד הבנתי שאולי לא סתם נמשכתי לספר הזה תוך כדי התקופה הזאת".

יש שבעה ספרים. כמה מהם סיימת?
"הכול, זה מה שעשיתי".

חזרת לקרוא את הספרים?
"יצא לי לחזור לספר השלישי, אותו אני ממש אהבתי, את איך שג'יי קיי רולינג בונה אותו, זה פוצץ לי את הראש. לגבי הסרטים - כילדה פשוט פחדתי בטירוף מוולדמורט, היה אסור להגיד את השם, אז לא ראיתי את הסרטים".

הרמיוני, היא הגיבורה שלך?
"אני אהבתי את רון, הוא באמת בחור מצחיק ולא סגור על עצמו, הוא תמיד הצחיק אותי, הוא גם כן קצת דרמה קווין, הוא כל הזמן נפגע שם וצריך להתייחס אליו בצמר גפן".

אלבום: Carrie & Lowell של סופיאן סטיבנס

נונו בוחרת באלבום מאוד רחוק מהסגנון שלה, האלבום Carrie & Lowell של הזמר-יוצר האמריקני סופיאן סטיבנס.

הלכת פה על משהו שאני בבורותי לא הכרתי. הקשבתי לו בשבוע האחרון. אין יותר רחוק מנונו מאשר האלבום הזה.
"אני לא יודעת, קשה לי תמיד להגדיר את המוזיקה שלי, כי אני מרגישה שאני פשוט עושה מה שאני רוצה. גם כשהוצאתי את 'בנים', השיר הראשון שלי, אני בעצמי לא ידעתי להגיד שזה פופ. אני לא יודעת להגדיר, אני נותנת למנתחים לנתח, אבל כשאני כותבת, אז אני פשוט רוצה לכתוב שיר. מה שאני עושה ומה שאני שומעת הרבה פעמים הוא הכי רחוק מזה".

זה אלבום אבל, שהוא כתב לזכר אימא שלו שמתה שנתיים לפני כן, זה יצא ב-2015. הוא אומר פה "כשאני הייתי בן 3 או 4, השארת אותי בחנות וידאו", שזה סיפור מאוד קשה.
"כן. זו אימא שעזבה אותו אחרי שהוא נולד, כשהוא היה בן שנה".

אימא שזונחת אותו ואת אח שלו בחנות וידאו.
"כן, זה מאוד לא פשוט. היו לה ממש בעיות נפשיות, סכיזופרנית מאובחנת. האלבום הזה מדבר גם על האבל אחרי שהיא מתה, אבל גם על געגועים לאימא שלא כל כך הייתה בתמונה, אז יש פה מורכבות משני הצדדים. כששמעתי את האלבום הזה התאהבתי בו ובכלל לא ידעתי את סיפור הרקע, לא היה לי מושג".

איך הגעת אליו?
"אני לא זוכרת מי הכיר לי אותו, אבל זה היה בתקופה שהייתי במגמת ג'אז, שהדבר הנכון זה לשמוע ג'אז. אני ניסיתי לשחק את המשחק הזה והייתי שומעת פופ בסתר. נורא נהניתי לשיר ג'אז, נורא נהניתי ללמוד ג'אז, נורא נהניתי מכל החברה והאנשים, אבל לשים את המוזיקה עצמה באוזניות זה פחות היה בשבילי.

"כל הג'אז והאקורדים והטירוף שלמדתי לא מתקיים במוזיקה של סופיאן, יש בה חזרתיות בלי אקורדים מסובכים והכול מאוד פשוט. זו הפעם הראשונה שאני שומעת פשטות כזאת, וזה כל כך השפיע עליי, כי זה שינה לי את הכתיבה".

מאיזו בחינה?
"כשהייתי במגמת ג'אז, אז כתבתי נורא מסובך, כי חשבתי שזה מה שנקרא מוזיקה טובה".

יש לך שיר שהוא מסובך?
"לא בדיוק, אבל נגיד שאני לוקחת את הפזמון של 'גוליית 2', זו מנגינה אללה יוסטור לשיר אותה בלייב - הליין הוא לא פשוט, אבל המוזיקה איכשהו הגיונית. משהו בפשטות הזאת של סופיאן נתנה לי אישור שזה בסדר, שאני יכולה לחזור על עצמי ולהישען על איזה מנגינה ולתת אותה עוד פעם, ואני לקחתי את זה לכיוון מאוד אחר של פופ. אבל משהו בזה מאוד-מאוד השפיע עליי".

"עוד דבר שאהבתי בסופיאן זה שהוא מפיק את הכול בעצמו - את כל הכלים וכל הקולות. זה נתן לי השראה כמוזיקאית, ההתכנסות הזאת עם עצמי - אני ממש אוהבת את זה, שאני לבד עם המחשב ואני מתכנסת עם עצמי ואני עושה את כל מה שאני יודעת".

באלבום ה"גנוז" עשית את זה, נכון? התכנסת בכרם התימנים לאיזה שבוע אחרי 7 באוקטובר, וכתבת הכול לבד.
"נכון. זה ממש היה להיכנס למאורה".

"האלבום של סופיאן זה אלבום שמבחינתי הוא אושר. אתה מבין, הכול לא צפוי. כשאני מדברת על הארי פוטר אני אבכה וכשאני מדברת על אלבום האבל של סופיאן סטיבנס, אני חושבת על רגעי האושר הכי מאושרים בחיי".

באמת?
"הוא מחבק אותי, הוא משחרר אותי. יש לי זיכרון מאוד נוכח שעשינו מסיבת בריכה, לדעתי בסוף י"ב, ובזריחה שמו את האלבום הזה - אנשים מוזרים, מה נעשה? אבל היינו שם באיזושהי סוף של תקופה וסוף התיכון וכולנו ביחד, אחרי ערב של הגזמות והשתכרויות וטירוף ובלגן - שנייה נרגעים והשמש עולה ושמים את האלבום הזה וכולנו ביחד שם, וזה רגע מאושר".

סרט: Bo Burnham: Inside

חשבתי שתקלי על חיי, אחרי סופיאן והארי פוטר שזה לא בעולמות שלי, אני חי קולנוע וזה מה שאני אוהב - וואו, מה הבאת לי? ספרי לנו מה הבאת לי.
"אני הבאתי לך את Inside של בו ברנהאם".

למה עשית לנו את זה?
"למה עשיתי לך את זה? גם זה היה סיוט בשבילי לבחור סרט".

כשגדלת לא היה כזה סרט של המשפחה?
"כשהייתי חוזרת מהגן, הייתי קבוע, ברזל כל יום, רואה את הסרט 'באג לייף' של דיסני. לעשות על זה פודקאסט ולהגיד לך למה ולנתח? לא, אהבתי נמלים, אהבתי לראות נמלים על המסך. אפשר להישאר ב'באג לייף' מבחינתי, סרט מושלם, אני מתה עליו".

רבים ודאי לא מכירים את אינסייד, שיצא ב-2021 בנטפליקס, בזמן הקורונה. בסרט בו ברנהאם, כוכב יוטיוב שפעיל כבר מ-2008, שיחק, ערך, שיחק, כתב ושר - והכול בחדר שלו.

למה בחרת בו?
"הסרט הזה משלב המון דברים שהדליקו בי את ההתאהבות הזו ליצור, וזה אדם שעשה פה הכול. הרעיונות הוויזואליים שלו פסיכיים בעיניי. אני רואה את זה ואומרת 'זה יוצר וזה אומן', זה מדליק אצלי את האש הזו".

זה יוצא ב-2021, השנה שלך, של "בנים". האם זה קשור?
"לא. אבל התעוזה של אדם להגיד 'בוא'נה אני יכול', וגם השילוב של הומור שקיים ביצירה שלי וקיים אצלו - אני חושבת שזה מאוד השפיע עליי. בשביל ליצור דבר כזה צריך להיות פדנט ברמה הכי גבוהה בעולם וגם איש טכני. רואים שהוא תכנן כל פריים ועשה ניסויים ואני מרגישה שאני מאוד מזדהה איתו".

ועכשיו בקליפים או אפילו בסטורי - את פדנטית ובודקת שכל פריים יהיה מושלם?
"אני חולה במחלת הפדנטיות, חד-משמעית. אני מביימת את הקליפים יחד עם אדם גבאי ומבחינתי הצד הוויזואלי הוא יצירה בפני עצמה, שאני לוקחת מאוד בכובד ראש. אני יורדת עד הפרטים הקטנים, אני יודעת הכול וזה מאוד חשוב לי".

אומרים שבו ברנהאם הוא "הקול של ג'ן זי". הוא מדבר על החרדות של דור ה-Z שגדל ברשתות, באינסטגרם. את גם דיברת על החרדות שלך - את מרגישה שזה חלק מהגדולה שלו?
"כן, הוא ממש מצליח בתוך הקומדיה שלו להגיד המון דברים ולזעוק המון זעקות וזה משהו שאני אוהבת - השילוב הזה של הומור ואומנותיות, אבל עם אמירה וזעקה אמיתית. בתור אומנית זה ממש מגניב להיכנס למוח של יוצר ולראות את גם את זה שהוא מתוסכל מיצירה. אלה תחושות שאני נורא מזדהה איתן".

שוב אני מודה לך, לימדת אותי, לא יכול להגיד שצלחתי את כל הסרט, העברתי קצת קדימה.
"אני מבינה את זה, הוא לא בא לעשות חיים קלים, חד-משמעית".

ההמלצה העכשווית: האלבום "Music, Fashion, Film" של צ'ארלי XCX

"צ'ארלי XCX, המלכה, היא יותר מאחותנו, אני מתה עליה, האלבום החדש 'מיוזיק פאשן פילם'", נונו מכריזה בהתלהבות.

מאוד שימח אותי שבחרת בזה כי רציתי להכיר אותה, היא סופר-אינטליגנטית ומודעת וחכמה ועם הומור, אבל לא מספיק שקעתי במוזיקה.
"זה אלבום שמדבר על מוות, סליחה שאני מנפצת לך…"

אבל הוא לא אלבום מדכדך.
"הוא לא אלבום מדכדך, אבל זה אלבום על מוות, חד-משמעית, היא מדברת על זה גם. היא מאוד מתעסקת עם הזמניות של יצירה ושל אומנות".

היא אדירה, גם מזכירה לי אותך. זאת חבילה ויזואלית של קליפ של וואן שוט ושיר כיפי. היה לך ברור שאת תלכי עליה כהמלצה עכשווית?
"ממש, שמעתי אותו כמה ימים לפני שנתבקשתי להמליץ. האלבום הזה ממש נגע בי אישית. אני יודעת שאיך שהקהל שלה חווה אותו - רוב הביקורות ורוב האנשים לא אוהבים אותו, ממש יש על האלבום הזה ביקורות מאוד רעות".

יש גם ביקורות מאוד טובות, זה לא שחיטה. אני חושב שזה הרבה יותר מעורב.
"נכון, זה יותר מורכב מזה".

אני חושב שגם משווים אולי לאלבום הקודם, "Brat", שהוא אלבום הפריצה שגרף שלושה פרסי גראמי ויצר היסטריה.
"בדיוק, אי אפשר לדבר על האלבום הזה בלי לדבר על בראט שהיה סנסציה - מוזיקת רחבות וריקודים שגרמה לה להיות פריצה משוגעת למיינסטרים. היא לגמרי הורגת את בראט, ואני מזדהה עם זה כי זה משהו שאני מרגישה שגם אני הייתי צריכה לעשות".

זה לא מפתיע אותי שנונו בחרה את זה, בניגוד לבחירות האחרות שלך.
"חד-משמעית, צ'ארלי הייתה שם מהרגע הראשון. עוד ברפרנסים לקליפ הראשון שלי 'בנים', היא הייתה שם עוד הרבה לפני 'בראט' שלה - גם במוזיקליות לקחתי ממנה השראה וגם בוויזואליות, אני מאוד אוהבת את הוויזואליות האינטרנטית הזאת. יש בה משהו שהיא גם כוכבת פופ, אבל היא גם תראה לך את המסך הירוק ואחר כך את האנימציה האינטרנטית הכי פסיכית שתעיף לך את המוח".

צ'ארלי אמרה בריאיון עכשיו "ברור שאני אוהבת להיות מפורסמת, ברור שאני רוצה שישמעו אותי. האם זה תמיד כיף? לא". איך את עם הפרסום?
"אני ממש בנוח עם החיים שלי כרגע. הפרסום הראשוני היה שוק, מאפס למאה, זה היה ממש הלם ואיך מתמודדים עם זה. ועכשיו אני חושבת שהגעתי למצב שממש מגניב, אני הולכת ברחוב ואני די עושה מה שאני רוצה במרחב בלי לחשוב. פעם, בהתחלה מאוד חשבתי 'וואו, אבל מכירים אותי', עכשיו אני מאוד שחררתי את זה. וגם כשמזהים או כשניגשים אליי, זה מאוד מחמיא לי".

אבל מזהים כל הזמן, בטח בתל אביב.
"מזהים, כן, מזהים. עכשיו אני עם הבלונד אז קצת יותר מזהים, אבל עד שהבינו שיש לי בלונד, זה לוקח רגע. אני לא חווה איזושהי חדירה לפרטיות וגם מי שניגש אליי, אלה אנשים מאוד-מאוד חמודים שפשוט רוצים להגיד כמה כיף להם, וזו אנרגיה טובה".