העיתונאי גדעון קוץ הלך לעולמו בגיל 78

עיתונאי החוץ הוותיק פרופ' גדעון קוץ, ששימש במשך כארבעה עשורים כתב קול ישראל בפריז ונמנה עם הקולות המזוהים של השידור הציבורי, הלך לעולמו בפריז בגיל 78. הוא הניח אחריו את רעייתו, העיתונאית והצלמת יפה עירון-קוץ, בתם אורית ובנם ארי.

קוץ נולד בשנת 1948 בלודז' שבפולין, וב-1957 עלה לישראל עם משפחתו. הוא התגורר בפריז מאז 1978, שבה השתקע והשלים תואר דוקטורט בתקשורת מאוניברסיטת סורבון. ב-1986 החל לשדר בקול ישראל, ובהמשך שימש כתב הערוץ הראשון באירופה.

בין השנים 2001 ל-2007 עבד כשליח חדשות ערוץ 2 ליבשת. בעת ביקור רשמי שערך נשיא סוריה בשאר אסד בבירה הצרפתית, אמר לו האחרון כי הוא מוכן להיפגש עם ראש הממשלה אריאל שרון ולשוחח איתו על שלום ללא תנאים. ב-2002 סולק קוץ מביירות כאשר הגיע לסקר את ועידת המדינות דוברות הצרפתית בנוכחות נשיא צרפת דאז ז'אק שיראק. לאחר הקמת תאגיד השידור "כאן" ב-2017 המשיך לעבוד ככתב ופרשן לענייני אירופה.

לאורך שנות עבודתו סיקר שורה ארוכה של אירועים מדיניים וגיאופוליטיים מכוננים, בהם נפילת חומת ברלין והמהפכות במזרח אירופה, המלחמות ביוגוסלביה ובצ'צ'ניה, תהליך השלום במזרח התיכון, האביב הערבי, פיגועי הטרור באירופה, המלחמה באוקראינה ושיחות הגרעין עם איראן. ב-2008 ליווה כנציג הישראלי היחיד את נשיא צרפת לשעבר ניקולא סרקוזי בעת ביקורו בדמשק. ב-2009, ולא בפעם הראשונה, ביקר קוץ בטהרן כשליח רשות השידור וסיקר מקרוב את מערכת הבחירות הרועשת והקולנית ברפובליקה האיסלאמית, כמו גם את המהומות שפרצו בעקבותיהן.

קוץ מדווח מתוניסיה, הסנונית שבישרה את בוא האביב הערבי (2011):

במקביל לעבודתו העיתונאית עסק קוץ במחקר ובהיסטוריית העיתונות העברית והיהודית באירופה. הוא כיהן כפרופסור מן המניין לתקשורת ותרבות באוניברסיטת פריז 8, וערך את כתב העת "קשר", העוסק בחקר תולדות העיתונות והתקשורת היהודית והישראלית. במשך חמש שנים כיהן קוץ כנשיא איגוד עיתונאי החוץ בצרפת, ובהמשך היה נשיא הכבוד של האיגוד. בזכות מומחיותו, הוא נמנה עם קבוצה מצומצמת של עיתונאים המסקרים את נשיאות צרפת ומתלווים למנהיג במסעותיו. הוא אף לקח חלק בחבר השופטים של הביקורת הבין-לאומית בפסטיבלי סרטים בין-לאומיים, ובהם פסטיבל קאן.