מופת קולנועי או אפוס מנופח? "האודיסאה" מפלג את המבקרים

שלוש שנים אחרי "אופנהיימר", סרטו החדש של כריסטופר נולאן "האודיסאה" הופך גם הוא לאירוע תרבותי יוצא דופן - והתגובות לא איחרו לבוא. נדמה שהעיבוד הקולנועי המבוסס על הפואמה האפית של הומרוס, שעלילתה מתרחשת אחרי החרבת טרויה, מפלג את המבקרים, ולצד שבחים על התוצר החזותי המהפנט, נשמעים גם קולות שיוצאים נגד האורך המייגע של הסרט, ליהוקים שונים, וריחוק רגשי שהוא יוצר בכמעט שלוש שעותיו.

באתר Rotten Tomatoes קיבל הסרט ציון של 96% ב"מד העגבניות" המפורסם, המשקלל ציוני מבקרים מקצועיים. בקצה החיובי והנלהב של הסקאלה ניצב "הגרדיאן" הבריטי, שהעניק לסרט ביקורת מהללת והכתיר אותו ברמה אלוהית. בעיתון ציינו כי מדובר באפוס עוצר נשימה החוקר לעומק את טראומת המלחמה (PTSD) של לוחמים השבים לביתם. גם באתר "דדליין" ההוליוודי הפליגו בשבחים, ותיארו את הסרט כיצירה האנושית והכואבת ביותר של הבמאי עד כה, המהווה "נאום תוכחה אנטי-מלחמתי רועם" נגד יוהרה גברית. בניו יורק טיימס הצטרפו למחמאות והדגישו את התשוקה שמאפיינת כל פריים.

עם זאת, חלק ניכר מהמבקרים מצאו את עצמם מתחבטים בעמדת ביניים שבה הם נפעמים מהוויזואליה, אך מאוכזבים מהחיבור הרגשי הלוקה בחסר. במגזין "וראייטי" למשל תיארו את הסרט, המתרחש ביוון העתיקה בתקופה של סיפורי אלים ומפלצות, כאפוס עצום ומותח אך גם מנוכר. כלומר, הסרט מספק חוויה מרהיבה שמעסיקה היטב את העיניים והאוזניים, אך כזו שלא תמיד מצליחה לעורר רגש. ב"הוליווד ריפורטר" הציגו עמדה דומה, כשהגדירו את הסרט כמופע ראווה אך לעיתים מרדים. באותה ביקורת שיבחו סצנות פעולה עוצרות נשימה המופקות לעילא, אך סצנות רבות תוארו ככאלה שפשוט עוצרות את העלילה ומרגישות כמו חלום איטי.

הופעתו של מאט דיימון כאודיסאוס זכתה לקונצנזוס חיובי מגב לגב. ב"דדליין" ראו בה את אחת מתצוגות המשחק הטובות בקריירה שלו, וב"וראייטי" שיבחו את סט הרגשות שהוא מביא לדמות. בד בבד, סביב צוות השחקנים האחר ניטש ויכוח. טום הולנד, המגלם את הנסיך טלמאכוס, בנו של אודיסאוס, זכה לשבחים על משחק שמעיד על "בגרות חדשה", ומנגד היו מי שטענו כי נער העכביש המגלם את ספיידרמן אינו מתאים לתפקיד ונראה כמו פיטר פארקר בטוניקה.

סערת "ליהוקי הגיוון"

את הטון השלילי הצורם ביותר סיפק מגזין "טיים", שקבע כי הסרט הוא "עוד סיבה לייאוש". בעיתון לא רק שציינו את האורך (שעתיים ו-52 דקות) והשעמום שלטענתם אופפים את הסרט, אלא גם יצאו נגד ניצול לכאורה של שחקניות מוערכות כמו לופיטה ניונגו המקסיקנית-קנייתית, שלוהקה לתפקיד הלנה מטרויה, הנחשבת ליפה בנשים, וגם לאחותה קליטמנסטרה. הטענה היא שמדובר ב"טוקניזם", הכללה סמלית של נציגי מיעוט ללא מחויבות לשוויון מהותי. במקרה שלפנינו, מתחו ביקורת על חוסר האומץ לכאורה של הבמאי, שכן שתי הדמויות בקושי מורגשות על המסך הגדול. בו בזמן, ב"הוליווד ריפורטר" דחו מכל וכל את טענותיהם של בריוני המקלדת שמדובר בליהוקי DEI (גיוון, הכלה ושוויון) וכינו את התלונות "אבסורדיות".