ליהי טולדנו על היציאה מהארון: "הרגשתי גועל מעצמי כשסיפרתי"

בשנה האחרונה אי אפשר לפספס את ליהי טולדנו. בגיל 24 היא בתפקיד ראשי במחזמר קברט, עם להיטים ברדיו והופעות, טקס הדלקת המשואות ובקרוב טקס הזיכרון ל-7 באוקטובר, קמפיינים ושלטי חוצות. יש לה קהל, יש לה מעריצים, והיום כבר ברור – היא לא רק הבת של.

ליהי היא הבת החמישית מתוך ששת ילדיו של אבי טולדנו – מהזמרים הגדולים והאהובים של ישראל. הוא חתום על עשרות שירים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית. "אין דבר שיותר משמח אבא, מזה שאחד הילדים שלו מצליח יותר ממנו", מבהיר האב הגאה. בדירתה בשכונת יד אליהו בתל אביב, אומרת ליהי: "אני אוהבת את אבא שלי, אני אוהבת להיות הבת שלו. כילדה, הוא היה מושא ההערצה שלי. הלכתי להמון הופעות שלו. תמיד ישבתי על המדרגות והסתכלתי".

כשהיינו ב'אוזן', כל העיניים היו עלייך ולא כל הראשים שם הסתובבו כשאבי טולדנו נכנס.
"זה שובר לי את הלב. זה כאילו שם אותי ב... אני לא רוצה לקחת לו. הוא היה כוכב ענק. לא מזמן ראיתי איזו תוכנית בתאגיד מהאייטיז, שירי השנה. אני רואה אותו שם עושה 'תרקדי את הלילה', והוא כוכב. וזה כל כך קשה המקצוע הזה, איזו רכבת הרים זו. יום אחד אתה תהיה זמר השנה, במקרה שלו שש שנים רצוף, ויום אחד לא יהיו לך הופעות. ברוך השם, עכשיו יש לו, אבל גם היו תקופות כאלה".

"אני חווה מצד אחד איזו התרגשות, כאילו: 'תיראה אבא, אני עושה את מה שאתה עושה', כאילו הילדה הזאת שהוא רוצה שהוא יהיה גאה, לצד ה... אני מדמיינת לעצמי, מה זה לאבד את הסיבוב ראש הזה כשאתה נכנס. כמה אנחנו תלויים בזה. וכשזה נלקח, יש חור. אני לא רוצה להרגיש שהחור הזה אצלו, אני מדגישה לו אותו. אני בטוחה שזה פוגש אותו כאילו, אני יודעת שהוא הכי גאה בי בעולם ואוהב אותי, אבל זה כל כך קשה".

זה הכניס קצת מתח?
"לא. בכלל לא. הוא גם לא יראה לי. אני גם לא יודעת אם זה פוגש אותו. יכול להיות שהוא ייראה את הריאיון הזה ויגיד: 'מה היא מדברת שטויות?'. אבל אותי זה מפחיד. אני מפחדת לקחת לו את זה. זה שלו. עוצרים אותו ברחוב לפעמים ואומרים לו: 'אתה אבא של ליהי?'. הוא התקשר להגיד לי, ואמרתי לו סליחה. לא נעים לי. לא שאני קרובה עדיין להיות איפה שהוא היה, כן? להיות עשירית ממה שהוא היה. אבל אני יודעת שאני אהיה, אז אני כבר מתחילה להרגיש את אי-הנעימות".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

ההיפסטרית מתל אביב והפרחה מגן יבנה

ליהי טולדנו גרה בימים אלו ביד אליהו, ולא כמתבקש בברנז'ה ככוכבת תל-אביבית ברוטשילד או דיזנגוף. "בגן יבנה אני הייתי ההיפסטרית מתל אביב, ובתל אביב אני כאילו הייתי פרחה מגן יבנה. אז יד אליהו זה איזון בין שניהם", היא אומרת. "אני כאילו קטנה, אני בת 24, אבל אני מגיל 15 כבר התפיידתי מהבית, אז אני פתאום עוברת איזו רגרסיה של כאילו אני רוצה שהכול יזכיר לי את הילדות שלי".

הבית האמיתי של ליהי הוא בגן יבנה, והיא שמחה להעביר לנו סיור במרכז היישוב, בין הפיצריות המתחרות ובריכת השחייה. "פה התחלתי לחלום בענק", היא מספרת בחיוך. "בסופו של דבר המקום שאתה גדל בו, זה המקום שמעצב לך את האישיות", היא מבהירה. בגן יבנה אנחנו מגיעים עם ליהי לבית של אמא שלה, חגית לוי-טולדנו. היא אשתו לשעבר של אבי טולדנו ואחותו של זמר נוסף – עופר לוי. אבל היום היא בעיקר אמא של ליהי טולדנו. "אני גאה מאוד, מאוד, מאוד. היא כל כך נחושה וכל כך רצתה את זה מגיל מאוד-מאוד צעיר", היא אומרת.

"שרתי כל החיים, הייתי בלהקות נוער", מספרת ליהי. "רקדתי שנים, שלוש שעות ביום. שיחקתי ושרתי, ואז עברתי לתלמה ילין בגיל 15, ללמוד שם". האימא חגית ממשיכה אותה: "אמרתי לעצמי שאין לי את הזכות לעצור אותה. היא בחרה בגיל 15 לקום בארבע בבוקר לעלות לרכבת לתלמה ילין".

בזמן שלמדה בתלמה ילין, בגיל 17, היא החליטה להתמודד ב"כוכב הבא". "זה איזה שלב כזה שאני, מזל טלה חסרת סבלנות, דוחפת את עצמי קדימה", היא מספרת. "באתי ועפתי אחרי דקה וחצי, שני פרקים. ואז זו הייתה סאטירה שהמשכתי למרוח עליה משחות שנה קדימה. ממש פחדתי שאני לא זמרת. הם ערערו לי על הדבר היחיד שאני בטוחה שאני יודעת שאני עושה טוב. האמירה הייתה: 'את פתאוס, את מיושנת, זה לא רלוונטי'. וזה הלך איתי. ברגע שהבנתי שזה היתרון שלי, זה שינה לי את החיים".

המצב הכלכלי והגירושים המכוערים

מי שלא רצה אותה ב"כוכב הבא", קיבל אותה בגדול על הבמות עם השירים שכתבה בעצמה. עם המון אמביציה וטונות של כריזמה, ליהי הוכיחה שכישלון הוא רק תחנה קטנה בדרך למעלה. "זה מקצוע באמת אכזרי, אני מכירה את זה מהעבר", אומרת האם חגית.

חיית עם אבי בתקופות שהוא הופיע הרבה. את זוכרת תקופה שהטלפון כבר פחות צלצל?
חגית: "היו תקופות שהיה קשה. המצב הכלכלי לא היה משהו, זה עובד על הזוגיות גם. לפרק משפחה זה קשה, גם להתגרש במצב כלכלי לא הכי טוב. רגשות אשם... על מה הילדים חושבים".

כשהוריה התגרשו ליהי הייתה בת 11 וחצי. "אני ממש נכנסתי ביניהם, כל אש שקיימת אני דוחפת את עצמי אליה", היא משתפת. "ילד לא צריך להתערב בין ההורים שלו. כשלאמא שלי כואב ולאבא שלי כואב, והם בגירושים מכוערים, אז אני מכוער לי בפנים, מכוער לי. אני עצובה ואני כועסת".

כתבת עליו שיר?
"כן, הוא כבר היה בהפצה באלבום וגנזנו אותו. היו כמה מילים שהפריעו לו ושיניתי אותן. עשיתי אותו פעם אחת בהופעה, וגם זה הספיק לי".

על מה רצית שהוא יסלח?
"על זה שהרבה שנים בחרתי באימא שלי. היא הייתה זקוקה לי. היא הייתה חלשה ואני הייתי הבת הסנדוויץ' החזקה שיכולה לתת לה כוח. אני מבקשת ממנו לסלוח לי על זה, כי לא רציתי להכעיס אותו, לא רציתי להכאיב לו, לא רציתי לתת לו להרגיש שאני לא הבת שלו כמו שאני שלה. אבל הייתה לי הרבה ביקורת, הרבה כעסים, והייתי זקוקה לכל מיני דברים שלא הרגשתי שהוא נותן לי".

"לאמא שלי זה שבר את הלב"

בימים אלו מככבת ליהי במחזמר "קברט" בתיאטרון הקאמרי. "אני קודם כול זמרת, אבל תיאטרון - אני התאהבתי בדבר הזה. יש בזה קסם שהוא כזה ספציפי, אין אותו באף מקצוע אחר", היא אומרת. "סאלי זו דמות חלומותיי. האישה המופרעת הזאת, חסרת העכבות, שאני מזדהה איתה מהרבה בחינות. הסיפור שלנו, הרצון הזה להיראות וההזדקקות לאישור ולהקריב הכול בשביל להיות על הבמה - זה אותו הבסיס. אנחנו בנויות מאותו המקום. רק אני קצת יותר מטפלת בעצמי".

את גרה פה לבד?
"כן, גרה פה לבד. הייתי בזוגיות מלא זמן, כזה זוגיות אחרי זוגיות אחרי זוגיות. וזה קורה גם עם גברים וגם עם נשים. אני תמיד אומרת שלצאת מהארון, אתה מוציא את כל מי שסביבך גם מהארון. לא פשוט".

לא היה פשוט מול ההורים?
"לא, לא היה פשוט. אני באתי לספר, והם כבר איזה יומיים לפני גילו".

האימא חגית מספרת: "דיברתי עם חברה ואמרתי: 'נראה לי שליהי צריכה קצת שיחות', אז היא אמרה: 'מה, בגלל החברה?', אמרתי: 'איזו חברה?', אז היא אמרה לי: 'אה, את לא יודעת שיש לה בת זוג?'. באתי לשים עיפרון שחור לעבודה ככה, והעיפרון נפל לי מהיד, טראח. ואז קיבלתי בום בנשמה. כאילו לקחו סכין...".

ליהי מספרת שלאבא שלה היה יותר קל לקבל את זה מאשר לאמאר שלה. "לקח לו גם רגע, אבל כשזה התיישב לו איתי ועם החיים, אז זה היה לו יותר קל. לאמא שלי זה שבר את הלב. לא גרתי בבית, אבל היה לי חדר, חזרתי פעם בכמה ימים. וכשיצאתי מהארון, אז היא לא כל כך הצליחה להסתכל עליי. היא לא אמרה לי אף פעם 'תלכי מפה', אבל היא גם לא יכלה להסתכל עליי. אז תחושת הגועל הזאת שהרגשתי מעצמי, לא יכולתי להכיל אותה. אז התנתקתי לתקופה, וגם לה זה היה נוח".

את האישור שהייתה צמאה לו כל כך מהבית ומההורים, היא מקבלת עכשיו מכולם. עם פרס שחקנית השנה של התיאטרון הקאמרי ואולמות מלאים בקהל שרק הולך וגדל, כבר קשה להתווכח עם המעמד שבנתה לעצמה ליהי טולדנו בעשר אצבעות, בעבודה קשה ורק בזכות עצמה. "מתוך שישה ילדים שיש לי, זו הילדה היחידה שחזרה מהבית ספר, הסתגרה בחדר, עשתה את השיעורים שלה בצורה... הייתה עם אמביציה מטורפת, ופשוט הייתי מוקסם, הייתי מהופנט מהתינוקת שהיא הייתה", אומר אביה אבי.

עכשיו ליהי מצליחה מאוד. זה מזכיר לך קצת את תחילת הקריירה שלך?
אבי טולדנו: "את כל ההתחלה שלה אני חוויתי... אני מדליק אש עם אבנים, היא מדליקה עם מציתים אלקטרוניים. אנחנו מעולמות שונים, אין מה לעשות. אבל יש בכל זאת משהו ניכר בנכונות לתת את כל הנשמה, להיות טוטלית, וזה דבר שאתה נולד איתו".

נולד איתו, אבל זה לא מזיק שאבא שלך זה אבי טולדנו.
ליהי: "ברור שיש השפעה ומשמעות מאוד גדולה לזה שאני הבת של אבי טולדנו, ובסוף גדלתי לתוך בית מוזיקלי, אבל מי שבוחר לעסוק במקצוע הזה הוא כנראה לא הצליח לבחור אחרת".

אבי: "אני רוצה לחזק אותה ולהגיד שהמקצוע הזה בוחר בזמר - הזמר לא בוחר במקצוע".