ההחלטה השערורייתית של הבלוק: מביאים דיגי'ייז מחו"ל - בלי לחשוף את זהותם

אנחנו מבינים את התחושות הקשות של חלק מהמפיקים בענף, אבל חושבים שהביקורת מפספסת את המציאות. ראשית, חשוב לתקן את נקודת המוצא: הבקשה שלא לפרסם את שמות האורחים מחו״ל היא יוזמה שלנו, לא דרישה שהאמנים כפו עלינו.

את ההחלטה קיבלנו בעקבות ניסיון ממשי: הבלוק זוכה לחשיפה בינלאומית רחבה. תקליטנים ומפיקים מובילים, כמו גם סוכנויות הבוקינג הגדולות בעולם, עוקבים אחרי הפרסומים שלנו, ולכן הפקה של הבלוק לא יכולה להישאר 'מתחת לרדאר'. לצערנו, כמה מהאמנים הבינלאומיים שהופיעו בפסטיבל האחרון שלנו בשיטים ספגו התקפות אישיות ברשתות ואף נפגעו מקצועית בעקבות הופעתם בישראל.

כמוכם, גם אנחנו היינו מעדיפים לראות אמנים מגיעים לכאן בגלוי, כמו בעבר. אבל אנחנו מזמינים מוזיקאים לנגן, לא לעבור מבחן נאמנות. דווקא מי שמבקשים להשמיע את הביקורת בעילום שם יכולים להבין שלא כל הימנעות מחשיפה נובעת מבושה. לפעמים היא נובעת מאכפתיות ומרצון להגן על אחרים ועל עצמך. מדובר באמנים שיש לנו איתם מערכות יחסים וחברויות שנבנו לאורך שנים, לא רק שמות שאנחנו קונים לפוסטר. בהתחשב בסיטואציה, היה לנו ברור שאנחנו לא מוכנים להזמין חברים ולהתעלם מהמחיר שהם עלולים לשלם על המפגש איתנו בשם עיקרון או גאווה לאומית.

בניגוד למה שרבים בסצנת הלילה המקומית חושבים, הקושי להביא לכאן אמנים בין-לאומיים לא נובע רק מאנטישמיות או מ״בעיה בהסברה״. 7 באוקטובר היה טבח נורא וטראומה שעוד תלווה את כולנו שנים, ואנטישמיות קיימת והיא אמיתית. אבל ההכרה בשניהם לא פוטרת אותנו מלבחון גם את המעשים שלנו מאז ואת חלקנו במצב שאליו הגענו.

רבים בישראל לא מכירים באחריות הזו, בין השאר בגלל שבמשך שלוש שנים רוב התקשורת המקומית צנזרה תמונות, סרטונים, דוחות ותחקירים על המתרחש בעזה ובגדה המערבית - מידע שאליו נחשפים רבים בעולם מדי יום דרך גופי תקשורת מובילים כמו CNN, רויטרס, ניו יורק טיימס, וושינגטון פוסט והגרדיאן.

כל עוד נמשיך להאמין שכל העולם נגדנו על לא עוול בכפנו, במקום לקחת אחריות על חלקנו במצב, הדברים רק ימשיכו להתדרדר.

בתוך המציאות המורכבת הזאת ומתוך אהבה לקהילה ואמונה שעוד לא מאוחר מדי לשנות, אנחנו מנסים ליצור משהו אחר. באירוע הקרוב, Doors of Perception על שפת הכנרת, הפוקוס שלנו הוא לא על שמות האורחים מחו״ל, אלא על יצירת פורמט חדש: חוויה עמוקה, ארוכה ורחבה יותר, שנמשכת סוף שבוע שלם, מחמישי עד שבת, ומשלבת ריקוד, האזנה ומדיטציה.

גם מבחינה מוזיקלית אנחנו מרחיבים את הספקטרום מעבר לשילוש הקדוש של האוס, טכנו ומינימל, ונשלב גם אמביינט, דאון טמפו, ליקוויד דראם אנד בייס, מוזיקה שמאנית טקסית, סאונד הילינג והופעות חיות אנלוגיות ואלקטרו-אקוסטיות.

הקהל מוזמן להצטרף אלינו מתוך אמון בדרך ובבחירות המוזיקליות שלנו.