"אני של גברים, אבל מתחתנת איתה": אמילי דמארי ודניאל עמית בריאיון חשוף

ההצעה המרגשת של שתיהן סחררה את המדינה. אמילי דמארי הפכה מהרגע שהניפה יד מנצחת ללא שתי אצבעות, עם שחרורה מהגיהינום בעזה, לגיבורה לאומית. דניאל עמית הפכה מהרגע ששברה את האינטרנט לפני כמה שנים, עם הפסטה שמתבשלת ברוטב בסיר אחד, למשפיענית רשת לאומית. כשהן חשפו שהן בזוגיות בשנה שעברה, נרשמה תדהמה לאומית. בחודש הבא הן יתחתנו ויהפכו לאישה ואישה.

זה יהיה במנורה, נכון? מרוב אורחים.
עמית: "בבלומפילד. כן. לא? לא. יהיו אנשים שכנראה יתאכזבו מאיתנו".
דמארי: "שמעת את האנחה שלה? אתה יודע על איזה נושא כבד אתה יושב פה?

עמית: "אנחנו כל יום עוברות על הרשימה ואומרות מה עושים, את מי אפשר להוריד. אנחנו לא רוצות חתונה של 1,000 איש, זה לא אנחנו. אבל לשתינו, בלי עין הרע, יש הרבה חברים".

עמית מספרת על התחושה שמשהו גדול מכוון את הקשר הזה. "אני מרגישה שאלוהים עשה לנו ככה, כמו בובות, וחיבר אותנו אחת לשנייה", היא אומרת. "אני זוכרת שכשאת היית בשבי", מוסיפה דניאל, "וראיתי את כל הסרטונים שחברים שלך עושים עלייך, אמרתי לעצמי שמשהו בך... קודם כול, בגלל זה היית החטופה שלי. כל הזמן העליתי אותך בלי סוף. לא דמיינתי לרגע שאני ואת נהיה בנות זוג, זה מטורף לחשוב על זה". בזמן שדמארי הייתה בעזה, עמית הבטיחה בסרטון: "אמילי, חיים שלי, כשאת חוזרת אני עושה לך ערב כזה בסלון שלי, עזבי אותך מכולם. פרטי, אני ואת".

אבל מה שעמית לא ידעה בזמן אמת, זה שבקיבוץ כפר עזה, הרבה לפני 7 באוקטובר, הייתה לה גרופית אלמונית. "דניאל עמית, אני לא יודעת אם תשמעי את זה או לא", הקליטה דמארי עוד לפני האסון. "אני אמילי דמארי מכפר עזה. אני חייבת להגיד לך שבחיים אין לי קשר לעוגות, אני בשר, בשר ועוד בשר - ואת גרמת לי להכין עוגה והצלחתי".

דניאל, את היית סטרייטית בכלל.
דניאל: "כן, כל חיי הייתי סטרייטית, עד ש... פשוט התאהבתי בה. מסתבר שאין חוקים לאהבה ואפשר להתאהב גם בנשמה של בן אדם. וזה פשוט קרה לי".

הרומן החל כשעמית סיפרה בריאיון שהיא מחפשת זוגיות. דמארי הגיבה בפוסט "תופס גם בנות?" ודניאל ענתה: "בשבילך עוברת צד". כמה ימים אחר כך עמית הזמינה אותה, את רומי גונן ושורדות שבי נוספות לארוחת ערב. שם נוצר הקליק. "אמרתי לרומי, 'וואלה, אחלה דניאל, עממית משלנו'", נזכרת דמארי. "יום למוחרת מצאנו את עצמנו מדברות מלא בוואטסאפ".

"לקחתי את רומי גונן לראות את הפרקים, והיא אמרה שמה שעשיתי שם זו שליחות. זה המסמך האישי שלי, את זה אני הולכת להראות לנכדים שלי".

איך התחיל הכול ביניכן?
עמית: "נדלקת עליי".
דמארי: "מצחיק. היה את החודש הזה של הטירוף, שהיא רגע לא מבינה מה קורה לה ואז היא נכנסה ללחץ". עמית: "חשבתי שזו התאהבות רגעית כזאת וזה יעבור, שאני לא באמת נמשכת לנשים או אליה. וכל פעם כשהיא נכנסה בדלת זה רק התגבר. מאוד פחדתי בהתחלה לאכזב אותה. פעם אחת התקשרתי אליה בהיסטריה, אמרתי לה 'אני כל כך אוהבת אותך, אבל אני לא יודעת אם זה באמת יוכל להתפתח'".
דמארי: "אמרתי לה מי קבע שאת תפגעי בי? ואמרתי לה שזה לגיטימי, היא בחיים לא הייתה עם בחורה. ואז קרה שם משהו שנרגע בה, ואחר כך זהו, זה היה היסטוריה כבר".
עמית: "היא הראשונה שלי בהכול. ואני מבטיחה שאם מישהו היה אומר לי שדבר כזה קיים, הייתי אומרת 'לא, היא בטוח לסבית'. אבל זה לא המצב. בחיים לא הייתי עם אישה, ואיתה זה פשוט קרה".

את מסתכלת היום על נשים?
עמית: "לא, ממש לא. שאלו אותי אם אני רואה את עדן פינס ואומרת 'יואו, אני נמשכת אליה'. אמרתי שעדן פינס שווה והכול בסדר, אבל לא. זה ממש לא במובן הזה".

ועל גברים?
עמית: "כן, מסתכלת, אומרת חתיכים. אני של גברים ברמת העיקרון. חוץ מאמילי אני נמשכת לגברים. אם אני רואה מישהו ברחוב, גבר ואישה ושניהם יפים, אני אסתכל על הגבר".

את החיים החדשים שלה תיעדה דמארי בשנה האחרונה לסדרה "מחוברים" בהוט. היא הראתה שם הכול: את השחזור של העבודה במנהרה, את הקשר החזק עם שורדות השבי, את הניתוחים להוצאת רסיסים מהיד ואת הזוגיות עם עמית. "קיבלתי במה מיוחדת לשקף מעט ממה שאני, בתור חטופה לשעבר, עוברת", היא מסבירה. "לקחתי את רומי גונן לראות את הפרקים, והיא אמרה שמה שעשיתי שם זו שליחות. זה המסמך האישי שלי, את זה אני הולכת להראות לנכדים שלי".

אמילי, לא בחרת להתפרסם, אבל עכשיו שמת את עצמך הכי חשוף שיש. את מוכנה שתהיה ביקורת על כך?
עמית: "כותבים לה הרבה דברים. אני אומרת, יואו, למה אתם חרא של אנשים? היא עברה את השואה של החיים שלה, ואתם עוד יושבים ומעיזים לטנף עליה?"
דמארי: "שאני עושה מה שאני אמורה לעשות בשביל העשייה שלי, בשביל לפרנס את עצמי".
עמית: "מה הם רוצים, שהיא תחזור להיות לוחמת בחברון אחרי מה שהיא עברה? החטופים יכולים לחזור להיות המלצרים שהם היו פעם? היא מצאה לעצמה דרך חדשה והיא מתפרנסת בכבוד. אני הגב שלה".
דמארי: "אני מעדיפה להתעסק מאשר לשבת בבית, להסתכל על הקיר ולרחם על עצמי. המשפחה שלי שואלת איך אני מחזיקה את הלו"ז הזה, ואני אומרת להם - מה אתם מעדיפים, שאני אשב בבית ואחשוב על דברים שאנחנו לא רוצים לחשוב עליהם?"

הדבר שדמארי חיכתה לו יותר מכול היה ששני החברים הכי טובים שלה, התאומים גלי וזיווי ברמן, שאיתם נחטפה, ישוחררו. תשעה חודשים חלפו עד הבשורה שהם חוזרים הביתה. היא נזכרת איך בתקופת ההמתנה הייתה הולכת לגדר כדי לשמוע את הבומים מעזה. "זה נשמע עצוב ומוזר, אבל זה היה כדי להיות שם עם גלי וזיווי באיזושהי צורה. הרגשתי שאני פה וזה לא פייר, והם נשארו מאחור".

היום, השלושה יושבים יחד על חורבות שכונת דור צעיר בכפר עזה. המקום נמצא בלב מחלוקת סוערת: 70 אחוז מחברי הקיבוץ הצביעו בעד העתקת המבנים ההרוסים לאתר הנצחה מחוץ לקיבוץ, אך דמארי והברמנים מתנגדים בתוקף.

נעים לכם לשבת פה?
זיווי ברמן: "לראות את השכונה ככה זה פחות כיף. אנחנו זוכרים אותה כ'ה-שכונה' של הקיבוץ. אבל שמע, אנחנו יושבים פה ומרגישים את מה שהיה לפני.

דמארי:" זו גם דרך התמודדות, לשבת כאן עם ראש מורם. שלושתנו שרדנו".
גלי ברמן: "שרדנו. יכולים לראות אור יום ולקום בבוקר. אנחנו לא ישנים על הרצפה".

מבחינתכם, להשאיר את המקום הזה ככה?
זיוי: "חד-משמעית. נקודה. למען יראו וייראו. בעזרת השם עוד כמה שנים יהיה לי ילד, והוא אולי ירצה לבוא לראות מאיפה אבא שלו נחטף".

גלי ברמן מודה שעד ה-6 באוקטובר הוא רצה לבנות כאן בית ולגור בו כל חייו. עכשיו, הלב עדיין יושב לו בלב, חצוי. דמארי נחרצת יותר; היא כבר תכננה איך תגדל כאן את ילדיה עם דניאל עמית. "עבדתי יום ביומו לשכנע את דניאל שנגדל פה ילדים", היא נזכרת. אבל אז הגיעה החלטת הקיבוץ.

אמילי, ההחלטה הזאת שינתה לך את התוכניות?
דמארי: "מבחינתם אפשר לפרק פה את הבסטה ולהזיז אותה הצידה כי זה לא נוח בעין. זה לא מה שגדלתי עליו. לא אסכים שהילדים שלי יחיו בשקר. מה, אני אבוא עם הילד שלי ואגיד לו - הינה, זה לא בדיוק הבית שהיה לי, אבל מכאן נחטפתי? זה קרה פה, בתוך הבית שלי. אנשים אומרים 'נסתכל מהחלון ונראה את השואה שלנו', אבל כל המדרכות בקיבוץ הן כאלה שנרצחו בהן אנשים. אז נפרק את כל הקיבוץ?"

היית מגדלת את הילדים שלך סמוך למקום שבו קרתה השואה?
דמארי: "סמוך. ואומרת להם - פה ההוא נפל, פה ההוא נרצח. אבל ההחלטה לפרק את הדבר הזה גמרה את החלום. לא אחזור לכפר עזה".

עמית, מצדה, נושמת לרווחה. "זכיתי מההפקר", היא אומרת. "אימא שלה חוזרת לגור בכפר עזה, ורק מהפחד שאי פעם בחג היא תגיד לי 'בואי לאימא שלי', כשתקופה לוהטת בעזה - אני מתה מפחד. אז בטח שלא לגדל שם ילדים. מי שמסוגל - שאפו לו. אני לא שם".

הזוגיות של השתיים היא שיעור יום-יומי בהכלה. הטראומה של דמארי חודרת לפרטים הכי קטנים, אפילו למה שמתנגן ברדיו ברכב.

דניאל, מה קורה כשאתן לבד באוטו?
עמית: "לצאת עם שורדת שבי זה עניין, זה להכיל המון. למה אנחנו צריכות לשמוע את המואזין באוטו? זו עוד הכלה של שורדת שבי. זה לחוות את זה, אני מכירה שמות וסיפורים".
דמארי: "קול יפה, עזבי מה הוא שר. זה מרפרש אותי. אני יכולה לשים סתם חדשות בערבית, ובמקרה נתפס הקוראן".

איך מרגיעים אחרי סיוט?
עמית: "בחיבוקים. חיזוקים. לנסות לדבר את זה, שלא תישאר עם זה לבד".
דמארי: "יש לי סיוטים, יש לי הקפצות רגליים קבועות. אני מתעוררת, מנגבת זיעה, מספרת לדניאל ואז לפסיכולוגית. בסיוט אני המון פעמים נחטפת, לפעמים יוצאת מזה ולפעמים לא. יכולים לחטוף אותי שוב אפילו בתל אביב".

אחד הרגעים של "אושר עילאי", כהגדרתן, היה חיסולו של עז א-דין אל-חדאד, ראש הזרוע הצבאית בעזה. דמארי פגשה אותו פעמים רבות במנהרות. "חלמתי עליו באותו בוקר", היא מספרת. "הוא היה שטן מהלך שישב עם השטנים הכי גדולים. הוא התגאה כל פעם שישבתי בידיים שלו שם בעזה. הלכנו לעשות צ'ייסר כששמענו שהוא נהרג, שיעשע אותו שחברים שלי נרצחו. שטן מהלך".

אמילי תמיד רצתה לדעת כל מה שקרה ב-7 באוקטובר. המיצג החדש "השיבה לאוקטובר" בגלילות מורכב מהשלל של חמאס שנתפס - ומוצג שם לראשונה. שם, מול הציוד, דמארי מזהה את החדר המדויק בבית ספר של אונר"א שבו הוחזקה ביום הראשון. "אני ממש זוכרת אותו. החזיקו אותנו שם 24 שעות לפני שעברנו למנהרות".

מה את מרגישה מול הציוד של סינוואר?
דמארי: "זה מטורף. בשבילי זה ניצחון. לעמוד מעל הציוד המעוך של הבן אדם המעוך הזה. אני כאן והוא לא, וזה וי לנפש שלי. אבל הדבר שגומר אותי זה שחטפו אותי מהמיטה שלי עם כפכפים. זה משפט שמשקף את הכול. יש פה אופנועים וג'יפים, וחטפו אותי עם כפכפים. זה הזוי".

היום דמארי עסוקה בהסברה בעולם, מרצה בלוס אנג'לס, לונדון ואוסטרליה. השיקום הפיזי נמשך בטיפולים ובניתוחים, כשידה עדיין נושאת רסיסים מהשבי. עמית מלווה אותה בכל רגע בבית החולים שיבא, גם כשהמתח מתפרץ סביב ה-OCD של דמארי והצורך שלה בסדר מופתי.

איך היה לעבור את הניתוח יחד?
דמארי: "הכול נקי, מצוחצח. אין פה 15 מחבלים, יש 15 רופאים שמדברים עברית. כל השאר בונוס".
עמית: "היא בן אדם אקסטרא-מסודר, ואני השתגעתי ממנה. אבל בסופו של דבר אנחנו כמו כל זוג, יש ריבים. כשהמצלמה נכבית, זה ריב פיצוצים. אבל כמו בכל זוג - אני האישה ואני תמיד צודקת".

החתונה של השתיים מתקרבת בצעדי ענק. בעוד עמית מנהלת את כל ההפקה, דמארי "רק מהנהנת בהסכמה" ומחכה למוזיקה ולאלכוהול. וגם לעוגות של עמית, אלו שעוררו סערה ברשת בגלל המחיר שלהן.

אמילי, מה את חושבת על ה'הייט' שדניאל מקבלת על העוגות?
דניאל: "חשבתי שאני חזקה, אבל כל דבר כזה פירק אותי. היא לקחה אותי לאימא של גלי וזיווי, זה היה לפני שהם חזרו מהשבי, כדי לקבל פרופורציות. כשראיתי את הטלפון המנופץ של זיווי עם שלושה כדורים, הבנתי עם מה באמת מתמודדים. עמית מסכמת: "הבחורה הזאת נותנת לי הכי הרבה פרופורציות".