אני יכולה להיות הנשיאה הכי טובה למדינה, אולי אחרי שמעון פרס

פנינה רוזנבלום, לא דופקת חשבון. בעצם, היא מעולם לא דפקה חשבון. דוגמנית, שחקנית, אשת העולם הגדול, אשת עסקים מצליחה, גורו קוסמטיקה, חברת כנסת, כותבת שירים וזמרת, ואם תשאלו אותה בהמשך היא תהיה גם נשיאת המדינה – פנינה רוזנבלום מעולם לא התרגשה ממה שמישהו יכול להגיד. להפך, נראה כי את רוזנבלום הנחה מגיל צעיר המוטו: "זה לא משנה אם כתבו עלייך משהו טוב או רע, כל עוד אייתו את השם שלך נכון".

בסרט "פנינה" ששודר הערב (חמישי) בקשת 12 התיישבה פנינה מול המצלמות, כשהיא בת 71, והתחילה להסתכל אחורה. אבל, אל תחשבו לרגע שאלו היו דברי סיכום, כי מבחינתה כשאין לך יותר שאיפות ומטרות, החיים הופכים ברגע למשעממים במיוחד.

רוזנבלום נולדה בפתח תקווה, ולמרות החזות הנוצצת והמצליחה, החיים התחילו בעוני קשה במיוחד שאולי יכול להסביר את הרעב הבלתי נגמר שלה להצלחה ולהגשמת חלומות. "כשהייתי ילדה חלמתי המון ובגדול איך אהיה בטירות ובמקומות גדולים. העוני היה נורא. בגיל שנה ושמונה חודשים לקחו את אבא שלי לבית סוהר. לאמא לא היה כסף, היא נאלצה לישון ברחוב איזה יום-יומיים איתי כתינוקת", סיפרה. "אמא מצאה צריף ברחוב גוטמן 12, בלי שירותים או מקלחת. זה היה חדר של מטר על מטר. היא הייתה צריכה לממן את זה והשאירה אותי אצל אחת השכנות".

"אמא הייתה צלע משמעותית מאוד באופי שלי, במי שאני. גדלתי בקשיים, אבל עם אמא בולדוזרית שעשתה הכל כדי להוציא אותי מהעוני. הייתי כל עולמה, והכל היה הרבה יותר גדול: האהבה, הכעסים, הפחד לאבד אותי או שיקרה לי משהו. הכל היה באקסטרים", המשיכה לתאר את החיים המורכבים בצריף הקטן בפתח תקווה.

בהופעה תקשורתית נדירה התיישבה לצדה של פנינה אחותה, עו"ד לילי רוזנבלום, שהחלטתה שלא להתאפר לקראת הריאיון המשותף העצימה את הדיסוננס שבין שתי האחיות שגדלו בבתים נפרדים. "אחותי מסוקרת מאוד, ואני בדיוק ההפך, הנגטיב. היא אוהבת להיות באור הזרקורים, ואני מאחורי הקלעים", אמרה לילי.

>>לצפייה בסרט המלא ב+12

לעומת הקשר העמוק שבין פנינה לאמא, בין לילי לאם היה מרחק. הן היו שונות מאוד באופי והיה קשה להן להתחבר. בגלל המצב הקשה נאלצה אימן לשלוח את לילי לבית יתומים. "זו הייתה רק קורת גג, משפחה ניצולת שואה. היו שם הרבה מאוד ילדים, קרוב ל-20. גם כשהגעתי ממשפחת האומנה או מהפנימייה לא הגעתי לאמא, לא היה מקום אז הלכתי לסבתא", נזכרה לילי. "הייתי ילדה סגורה ומופנמת, לא החצנתי את הרגשות או המחשבות שלי. זו הייתה סיטואציה קשה. הדבר היחיד שאני זוכרת הוא שאמא שלי, יום לפני שנפטרה, ביקשה לראות אותי. היא ביקשה ממני סליחה".

מגיל צעיר, כך לפי לילי, פנינה הייתה מודעת לעצמה ולמראה שלה. "כשהייתה יורדת לרחוב, כל המכוניות היו עוצרות. זו הייתה אטרקציה", תיארה. העיתונאית ומי שהייתה מבכירות "לאישה", ברוריה אבידן-בריר, הוסיפה ואמרה כי "נקודת הזינוק שלה יצרה את פנינה העכשווית. עידן הילדות הדוגמניות, שחלקן הפכו לכוכבות אמיתיות, התחיל איתה. היא הייתה הראשונה שפרצה בזכות עצמה".

"הוא שם אותי על הרצפה וניסה בכוח. צרחתי, הוא נבהל ועזב"

ולצד ההצלחה והעניין, גם הסכנות היו גדולות. "באותן שנים כולנו הוטרדנו, כולנו נאנסנו. טיפלנו בזה בהסתרי חדרים, במחשכים. בוודאי שהיו הטרדות, אבל הן לא הגיעו, וכנראה שגם לא יגיעו, אף פעם לכותרות", הודתה אבידן-בריר. גם רוזנבלום הצעירה חוותה מקרים קשים כאלו, ובסרט היא שיתפה במקרה שנחרט בה.

"אחד מבני הטובים של פתח תקווה, ממשפחה עשירה, בא לקחת אותי מהבית. הייתי לדעתי בת 14. הוא היה בחור יפה עם עיניים ירוקות עמוקות שלא אשכח בחיים. הוא לקח אותי לבניין, ולא הבנתי איפה זה. הוא שם אותי על הרצפה, וניסה בכוח. צרחתי, מהצרחות שלי הוא נבהל ועזב אותי", סיפרה למצלמות. הוא חשב שאני לא בתולה ורצה לאנוס אותי. רצתי הביתה, בכיתי כל הדרך. היו לי הרבה מקרים כאלה בחיי".

ב-1970 צילם הבמאי מנחם גולן את הסרט "מלכת הכביש" בכיכובה של גילה אלמגור. לקראת הצגת הבכורה העביר גולן תמונות לפרסום ולקידום הסרט, ובין השאר, תמונה של אלמונית שמופיעה בסרט חלוצת שד. "היה כתוב שזו פנינה רוזנבלום. תקווה ג'ורג' (אמה של פנינה) ראתה את הכתבה ב'העולם הזה', וכתבה לגולן שזו ילדה בת 16 ושאסור להציג אותה בעירום. היא ביקשה שיוציא את הסצנה כי זה ימיט עליה בושה. גולן בכלל לא ענה לה", סיפר העיתונאי אלי תבור, שהיה עורך "העולם הזה".

במבט לאחור רוזנבלום יודעת להגיד שלא הבינה עד הסוף מה שקרה על הסט. "הייתי נאיבית, לא ידעתי בכלל. אמרו לי לעשות משהו, ועשיתי אותו. הייתי ילדה, אמא לא ידעה שהצטלמתי לסרט, לא שיתפתי אותה כי היא הייתה נגד הדברים האלה. הייתי עושה דברים בלי שהיא יודעת. היא צדקה, אבל לא היה לה כסף לעורך דין", אמרה.

רוזנבלום החליטה להגיע אל העיר הגדולה בלי תעודת בגרות, כשעוד הייתה ברונטית, והתחילה לבנות את עצמה. השלב הראשון הוא הבלונד שישווה לה מראה אמריקאי, ולא הישראלית המצויה. מהבחינה הזו נראה כי רוזנבלום הושפעה מאחת הכוכבות הגדולות בעולם שעשתה מעשה דומה, מרילין מונרו. "היה לה בלונד, איפור, עור חרסינה ולא שזוף וישראלי. היה לה צחוק וקול גבוה ודקיק, ממה ציפור נחמדת", הסבירה אבידן-בריר אך הדגישה: "אבל מאחור, הייתה חתולת רחוב פיקחית".

במהרה התחילה רוזנבלום להרוויח כסף רב, והייתה בין היחידות שרכשה מכונית באותה תקופה. ההצלחה הובילה לעוד ועוד הצעות, חלקן מטורפות, בעולם הדוגמנות. בגיל 17 כבר הייתה לכוכבת אדירה. כשהגיעה לגיל הגיוס הצטרפה רוזנבלום ללהקת חיל האוויר, בין הראשונות שהתגייסה כשהיא כבר כוכבת – עובדה שקיבלה ביטוי גם במעשיה. "היא אמרה 'מה זה המדים האלה?', הלכה לתופרת והידקו לה את המותניים והחולצה. כמובן שהחזה התבלט. כוכבת בחאקי, הצבא לא אהב את זה", אמרה אבידן-בריר. רוזנבלום הודתה שלא הרגישה בנוח ללכת בחולצה שלא צמודה לגופה, וכי לא הבינה למה ביקשו שתצא למסע כומתות. זה הסתיים בשבעה חודשי שירות בצה"ל.

בגיל 20 עזבה פנינה את הארץ, ושם התחילו לדבריה חמש שנים מטורפות מהבחינה האישית והמקצועית. בלונדון היא נחתה כ"פנינה גולן", החלטה שהסבירה בריאיון. "זה היה אחרי מלחמת 73', הייתה הילה על רמת הגולן. ראו כזו פצצה, ועוד מישראל, זה שיבש את המוח שלהם. גנבתי את ההצגה בכל מקום שבאתי כי הייתי פצצת עולם, ולא פלסטית. לא היו ניתוחים, הכל עמד זקוף וישר. הכל היה טבעי לחלוטין", אמרה בלי למצמץ. "היה לי פאסון, הייתי פעם באירוע שרצו להכיר לי את רוד סטיוארט, בהתחלה אמרתי 'מי זה המכוער הזה?'. אף פעם לא התלהבתי, לא היה כזה דבר. הכרתי את השותף של יו הפנר ב'פלייבוי', הוא היה חתיך הורס. ניהלנו רומן לתקופה מסוימת".

בשלב מסוים הכירה רוזנבלום את סר צ'ארלס קלור, מיליארדר אנגלי-יהודי שמבוגר ממנה בעשרות שנים. "הוא אמר לי 'אני טס בסוף השבוע למשפחת רוטשילד'. זו המשפחה הכי עשירה בצרפת, ושאל אם בא לי לטוס לפריז איתו", נזכרה. "לא ידעתי אנגלית, אז הייתי לוקחת את כל המגזינים וקוראת בלי להבין כלום. קראתי את כל הנושאים הכלכליים והפוליטיים, גם אם לא הבנתי, התחלתי להבין לאט-לאט. למדתי הכל לבד".

נראה כי כבר מגיל צעיר הבינה רוזנבלום איך היא נתפסת בציבור, ושאפה להראות כי היא יכולה לנהל שיחות עמוקות ולא רק להיות בחורה יפה. אבל, כשחזרה לארץ, נתקלה בקשיים להשתחרר מהתדמית. "כשחזרתי לארץ אחרי חמש שנים ושאלו אותי מה עשיתי, סיפרתי והם ישר ראו את זה כאילו חייתי מגברים וזה מה שעשיתי", סיפרה רוזנבלום. "זה כל כך היה רחוק מהמציאות, עברתי מעבודה לעבודה, אם לא הייתי עובדת לא היה לי כסף. התדמית שניסו לעשות לי עיתונאים קטנים שלא הכירו את העולם כמו שאני הכרתי. אני לא אשכח להם את זה לעולם, מאיפה ההמצאות האלה? זה היה נורא".

המגישה ושדרנית הרדיו מאיה בצלאל טענה כי רוזנבלום הקדימה את זמנה במובנים מסוימים. "אחרי פנינה המון נשים מספרות על הגברים שהן יצאו איתם, על המתנות שקנו להן, על החיים הטובים. כל משפיענית מעלה תמונה ממטוס פרטי למרות שאין לה שקל", אמרה.

והיו גם שאלות שחצו את הגבול, כמו "מפריע לך שחושבים שאת זונה?" שנשאלה באחד מהראיונות. "אם זה היה היום, הייתי תובעת. לקח לי כמה שנים טובות לשרוד את התקופה הזו של רוע הלב. הייתי רווקה וצעירה, לא הייתי חייבת לאף אחד שום דבר. לא רציתי להתחתן, רציתי לבלוע את העולם ולהכיר כמה שיותר. הפכו את זה למשהו זול, כאילו אני חיה מגברים. זה ממש נורא. יכולתי לשבת רגל על רגל, להתחתן עם מיליונר ולא לעשות כלום בחיים שלי. לא רציתי את זה, תמיד רציתי לקום בבוקר עם מי שאני רוצה לקום בבוקר ולא מישהו שישאיר לי גרושים ליד המיטה ויגיד 'השארתי לך כסף היום לבזבז'", אמרה בתוקף.

התקשורת לא ריחמה, בריאיון אחר נשאלה מה הסיבה שגברים מוצאים בה עניין. "יש לה עור של פיל, היא חייבת כדי לעבור את מה שעברה. האישה הלכה להתראיין וחוותה הטרדות מיניות בלי שהיא ידעה בכלל שזה הטרדות מיניות ובלי שהמטרידים חשבו שהם מטרידים אותה", אמר העיתונאי רן בוקר.

רוזנבלום ידעה איך לתדלק את העניין סביבה, וכשקשר שנרקם או שלא בינה לבין טד קנדי ביקשה שישאלו על כך בראיונות כדי שתשיב "אין תגובה". הדבר השאיר בכולם את הרצון לדעת אם היה, ומה היה. "יכול להיות שפנינה תדלקה את הרכילות כי היא ידעה שזה ממתג אותה, גם לא טוב", אמרה מאיה בצלאל. "היום אנשים עושים קריירות כאלה, כל הסכסוכים הבידוריים שאנחנו רואים. הם חושבים שמספיק שהמשטרה הייתה אצלך בבית ואתה כוכב".

"מנהל הבנק צלצל ואמר 'אין לך כסף או ביטחונות'"

ב-1983 הגיעה רוזנבלום אל תחרות קדם-האירוויזיון עם "תמיד אישה". השיר הגיע במקום האחרון, אבל רוזנבלום מצאה גם פה את הזווית האופטימית. "הדוז פואה לא מעניין, כמה שירים היו באירוויזיון מאז השיר שלי? מיליון, אבל את 'תמיד אישה' את תזכרי, וזו הצלחה", אמרה, "זה היה שיר מאוד פמיניסטי, תמיד להיות נשית, אבל גם לוחמנית ולעמוד על שלך".

ברוריה אבידן-בריר רואה את הביטחון של רוזנבלום באופן מעט שונה. "היא נטולת כל שיפוט עצמי. ללכת לקדם-האירוויזיון עם ירדנה ארזי ועפרה חזה? זה לא דוד מול גוליית, זה הפשפש מול הפיל", אמרה אך מאיה בצלאל הסתייגה: "היא לא מפחדת מתחרות. מבחינתה, ירדנה ארזי והיא שוות. אני חושבת שזה מביטחון ואמונה, ולא מחוסר מודעות".

בחוש עסקי מפותח הבינה רוזנבלום כי אומנים ומפורסמים בארץ לא מצליחים להתפרנס בכבוד, והחליטה למצוא דרך להשלים הכנסה. אחרי ניסיון של חנות סנדוויצ'ים שלא התרוממה, החליטה פנינה לפתוח סטודיו לאיפור. "נשים הגיעו מכל מקום בארץ כדי שפנינה תיגע בהן. היא מכרה להן חלומות בפרוטות, המוצרים שלה היו זולים", הסבירה אבידן-בריר.

פנינה טסה לאיטליה, ושם גילתה כי כל החברות היוקרתיות מייצרות בסוף באותו המפעל. היא הבינה כי תוכל למכור מוצרים, שבחברות אחרות עולים הרבה, בזול – אך נתקלה בבעיה. "אמרו לי שצריך לקנות עשרת אלפים יחידות מכל דבר ונלחצתי. אבל, באותו רגע הרגשתי שאהיה הצלחה גדולה מאוד", שיתפה. "אמרתי להם שאין בעיה, ופה בא האומץ, הזמנתי שמונה מוצרים וחיכיתי בארץ חודשיים שהם יגיעו. צלצל אליי מנהל בנק ואמר לי 'אין לך כסף או ביטחונות. אני לא משחרר לך את הסחורה'".

פנינה לוותה מחברים כדי להגשים את השאיפה להיות אשת עסקים. "האמנו בה, אתה נותן הזדמנות למישהו לנסות משהו שהוא מאוד רוצה. היא הייתה חברה טובה ורצינו לעזור, וכעבור כמה חודשים היא כבר החזירה לנו את הכסף", אמרה חברתה הטובה מירי דותן.

עם הכסף שלווה מחברים התחילה רוזנבלום את דרכה לצד מינוס של 20 אלף דולר, אך מהר מאוד הפכה להצלחה יוצאת דופן בישראל. "בשנה הראשונה עשיתי חצי מיליון דולר, עברתי למחסן יותר גדול. בשנה השנייה הוצאתי את מוצרי הטיפוח שלי ועברתי למיליון וחצי דולר", נזכרה רוזנבלום.

ולצד ההצלחה במישור המקצועי, רוזנבלום לא נישאה והקימה משפחה. "מי שחושב שהיא הייתה רווקה עד גיל מבוגר כדי למממש את עצמה, לא מכיר אותה. אלו היו נסיבות החיים", אמרה אבידן-בריר ודותן הוסיפה: "היא הייתה עצובה מאוד. היה לה חבר, יובל, שזו הייתה אהבה גדולה. כולנו היינו בטוחים שזה ייגמר בחתונה, אבל לא".

רוזנבלום הסבירה כי יובל היה אהבת הילדות שלה. "שמונה שנים היינו ביחד. ניסינו להביא ילדים ביחד, אבל לא הצלחתי כי היו לי ארבעה הריונות קשים מחוץ לרחם", שיתפה באומץ. "במלחמת עיראק והמסכות, הגעתי לבית החולים כמעט על סף מוות עם ההיריון הזה. התחלתי לדמם והוציאו לי את החצוצרות. אני מאוד מאמינה בגורל, אני יכולה לבכות יום אחד אבל מתאוששת מהר".

אחרי הפרידה מיובל, פנינה חוותה שבר גדול, ודווקא באילת מצאה את משה חיים, מי שהפך לאהבה החדשה בחייה אף שהיה צעיר ממנה ביותר מעשור. "ראיתי בחור יפה, הוא ניגש ושאל אם בא לי לשחק איתו שש-בש, הסכמתי. מהר מאוד בילינו ביחד, ובהמשך כשהוא עבר לתל אביב הלכתי לרכוש לו חליפות. יום אחד הוא בא אליי, והחבאתי אותו אצל אחותי בבית".

מה הכוונה החבאת אותו?
"הוא בא עם סרבל, נראה כמו ילד. במקום ללכת איתו הבאתי אותו לאחותי הביתה. אמרתי לו לבוא רק עם חליפות כי הוא נראה בוגר יותר".

זה לא היה מקובל באותן השנים שאישה תצא עם גבר שצעיר ממנה, אבל פנינה מעולם לא עשתה את מה שנתפס בחברה כמקובל. "יום אחד הוא בא ואמר לי 'אני רוצה להתחתן'. אמרתי שאני לא יכולה להביא לעולם ילדים, ושאני לא רוצה לקום עם תסכולים בעוד עשר שנים. הוא אמר 'ומה יקרה אם אני לא אוכל, תעזבי אותי?'. הייתי חסרת מילים, זו הייתה תשובה טובה", נזכרה בחיוך.

ב-1992 נישאו השניים באירוע שסוקר באופן חסר תקדים בישראל – אבל החלוציות של רוזנבלום הייתה בפתיחות שלה לדבר על הקשיים. "היא הייתה הראשונה שחשפה שהיא לא יכולה להביא לעולם ילדים. נשים פחדו לדבר על זה, התביישו, הסתירו את זה. היא הלכה לעיתונות ולתקשורת ודיברה את זה", אמרה בצלאל.

הזוג החליט לאמץ, אך גם זה נתקל בקשיים. "הלכנו לאוקראינה לראות ילד, קראנו לו תומר. התאהבנו בו ורצינו אותו. לקחו בדיקות דם, וכשחזרנו לארץ אמרו שבדיקות הדם שלו לא טובות. חזרתי נורא עצובה", אמרה פנינה.

ואז הגיעה חן, ואחריה גל. "זה לא היה אימוץ קל. אני לא אשכח את הילדים שצרחו בבית היתומים. ראיתי אותה וידעתי שזו הבת שלי, וכשקיבלתי את גל, הביאו אותו לארץ כשהיה בן שבעה חודשים. הוא היה מקל מחוסר תזונה, חיבקתי וקיבלתי אותו. התאהבתי בו באותו רגע, פמפמתי אותו באוכל. זכיתי בשני ילדים מדהימים, שאמא הייתה אומרת 'גם אם היית יולדת, לא היית זוכה בילדים כאלה'".

מה קרה ביניכם כבני זוג?
"היה לנו משבר שלא הצלחנו לצלוח אותו. כשמשהו נשבר קשה לאחות. היינו משפחה מלוכדת, 24 שעות ביחד ביממה, אני לא שוכחת את הצעקות של הילדים. משה בחור טוב, אבל זה היה קשה וקורע לב".

"תפקיד הנשיא ללכד, להגיע לאנשים. אני טובה בזה"

אחרי שהפכה לכוכבת, לאשת עסקים, ולאמא – החליטה רוזנבלום שהיא רוצה להיות אשת ציבור. "רציתי לעשות שינוי של סדר העדיפויות. רציתי לעשות משהו בשביל הציבור שנתן לי הצלחה כזו גדולה", אמרה חברת הכנסת לשעבר. "הייתי חברת כנסת ואני גאה, נשבעתי אמונים והיה לי כיף. התמונה שלי שם לדורות כחברת כנסת. רציתי לעשות דברים ולהשפיע, אבל מה לעשות".

אבל החיים הציבוריים לא רק שקורצים לרוזנבלום, אלא היא משוכנעת שהיא יכולה להיבחר לתפקיד נשיאת המדינה של ישראל. "תפקיד של נשיא זה ללכד, לפשר, לדעת להגיע לאנשים. אני טובה בזה, וחושבת שיכולה להיות הנשיאה הכי טובה שהיה למדינה, אחרי שמעון פרס. הוא היה הכי טוב ואהבתי אותו מאוד".

בשלוש השנים האחרונות כבשה רוזנבלום זירה מפתיעה במיוחד: הרשתות החברתיות בקרב צעירים. היא עשתה את זה בעזרת השירים האקטואליים שלה שהפכו לוויראליים במיוחד. "בהתחלה התעלמתי מסיפור השירים של פנינה רוזנבלום. התעלמתי כי אנחנו יודעים מתי מישהו רוצה פרסום, אני פחות אוהב את המשחקים האלה. אבל, הטראפיק מנצח", הודה רן בוקר ואבידן-בריר אמרה: "השירים שלה בעינינו באמת מגוחכים ופתטיים, אבל כנראה שהצעירים אוהבים את זה".

בזמן שרבים תוהים אם רוזנבלום מתייחסת לשירים כל בדיחה, או בעלת מודעות עצמית, בעבורה זה בכלל לא משנה. "אני עושה מה שבא לי, קנאים תמיד יש אז לא צריך להתעסק איתם. בי לא פוגע שום דבר. בעבודה שלי אני קשוחה, יש שיגידו, אבל יש לי אחריות".

גם הילדים ירגישו אותך כבוסית ולא אמא?
"אם הם לא יעשו את העבודה כמו שצריך, הם לא יהיו שם, והם יודעים את זה. אין סנטימנטים ואין רגשות בעסקים".

בסוף, גם פרשנים ומומחים כלכליים לא יכולים להתעלם מההצלחה של רוזנבלום והם מודים כי זה לא משנה אם יש מישהו שרואה בה כקוריוז. "כל המותג בנוי עליה, המוצרים זו היא. מה שהיא משדרת זה גם מה שמוכר. אני חושב שצריך להסתכל עליה כאשת עסקים רצינית, היזמות שלא עוזבת אותה היא העניין האמיתי", אמר הפרשן הכלכלי צלי גרינברג.

בשיחה ממשרדי החברה שלה, התעקשה רוזנבלום כי "פמיניזם זה נשיות, לא שצריך להתנהג כמו גבר. בנשיות אפשר להשיג הרבה יותר דברים, וזה לא עושה אותך פחות או יותר פמיניסטית. אני אוהבת שהגבר שלי ירגיש מלך פארוק, לפנק אותו. כשאת עושה את הגבר שלך מלך, את אישה גדולה ולא קטנה. את עוצמה".

הגבר בחייה הוא רוני סימנוביץ', שאותה היא מגדירה "אהבת חיי". השניים הכירו בגיל 50 ומבחינתם זו אהבה שמבוססת על חברות טובה, כבוד הדדי, ואהבה. "בפגישה הראשונה שלנו אחד על אחת, היא אמרה לי 'דבר' וידעתי מה אקבל 22 שנה אחרי. הייתה לי ידידה שאמרה שיש לה להכיר לי מישהי, והיא אמרה שזו פנינה. לא ידעתי מה לי ולה, זה לא בסגנון ושום דבר לא יתאים. הסכמתי לעבור להגיד שלום, ראיתי אותה בשולחן במסעדה. הייתי 20 ק"ג יותר רזה והיא אמרה שאני מלא קצת. אחרי רבע שעה היא ביקשה חשבון, אמרתי לה שהיא עברה את הגבול. אמרתי לה שאין בעיה שתגיד שאני מלא, אבל שאף בחורה לא תרים את החשבון כשאני יושב בשולחן. עברתי את המבחן למרות שאני מלא, וקיבלתי את הטלפון", סיפר סימבוניץ'.

כיום, בגיל 71, פנינה לא עוצרת. אחותה לילי טוענת כי זה הזמן שלה לנוח, וכי מתנהגת כבחורה צעירה שעוד לא השיגה דבר בחיים. אבל, פנינה מתעקשת שללא מטרות החיים ישעממו אותה. ועדיין נותרה השאלה מה מניע את פנינה. "כששואלים אותי אם פנינה היא אישה שחיה בכלוב של זה, כלואה בו והפכה לשפחתה של התדמית שיצרה מאז גיל 16 – התשובה היא כן. היא חושבת שהיא יודעת לכתוב, לשיר, לשחק, היא חושבת שהיא גם יכולה להיות נשיא המדינה. במובן אישי, יש איזה יסוד פגום".

"אני לא מצטערת על שום דבר שעשיתי בחיים שלי, מכל דבר למדתי ולא חזרתי על אותן טעויות פעמיים", מציעה רוזנבלום הסבר אחר למעשיה. "צריך לקחת סיכונים לפעמים, לנסות, מקסימום נכשלת והמשכת הלאה. כשאת מאמינה במשהו, עובדת קשה ונותנת הכל – הוא יכול להצליח, אבל גם לא. את רק יכולה להגיד שעשית את המקסימום".