עם השוואות לאיימי ויינהאוס וקשר ישראלי, סיינה ספירו היא השם החם של הקיץ
עם אסתטיקת סיקסטיז מהפנטת, המוזיקאית הבריטית-יהודית בת ה-20 פתחה מבערים והפכה להבטחה גדולה בשמי המוזיקה הבין-לאומית. בדרך היא התמודדה עם חוסר ביטחון, כמעט איבדה את קולה, ואז הגיע החיבור עם המפיק עומר פדי. אחרי שהוציאה אלבום בכורה ולהיטים עולמיים, עכשיו היא חולמת לבצע את שיר הנושא לג'יימס בונד


בשנים האחרונות נדמה שתעשיית המוזיקה העולמית מחפשת ללא הרף את הדבר האותנטי הבא. אחרי שהתרגלנו להפקות מלוטשות ומבוססות מחשב בואכה AI, פריצתה של סיינה ספירו, מוזיקאית בריטית בת 20, מציעה משב רוח מרענן שממשיך את ריי ואוליביה דין. המראה ששואבת ספירו מהסיקסטיז, עם קו האייליינר העבה והשיער הנפוח, מעורר אסוציאציה מיידית לענקיות כמו איימי ויינהאוס, אדל, ננסי סינטרה או לנה דל ריי. הזמרת הצעירה נבהלה מההשוואות בריאיון שהעניקה לאחרונה לתוכנית "אנטרטיינמנט טונייט": "אף אחת לעולם לא תהיה כמוהן. אפילו האזכור שלי באותו משפט איתן הוא כבוד, וזה משהו שקצת מפחיד אותי". אפשר להבין אותה.
ספירו נולדה בלונדון באמצע שנות ה-2000 למשפחה יהודית מבוססת. אביה, גלן, הוא צורף בעל שם מוביל, ואמה, ארבלה, היא פעילה בארגון הצדקה היהודי Tikva UK המסייע ליתומים יהודים באוקראינה, רומניה וישראל. המוזיקה, כך סיפרה בריאיון למגזין Interview, הייתה נוכחת בבית מילדותה: "כשהייתי קטנה מאוד, בבית שלי ניגנו את כל הגדולים - פרנק סינטרה, נינה סימון, אטה ג'יימס, דיינה וושינגטון, ברברה סטרייסנד, אל גרין. זו הייתה מוזיקת הפופ שלי". את שירה הראשון כתבה כבר בגיל עשר.
אך הדרך אל הבמה לא הייתה פשוטה עבורה. כנערה יהודייה מלונדון המנסה לשיר ג'אז (ועד כאן אכן אפשר להשוות אותה לויינהאוס), היא חשה חוסר שייכות קבוע. "לא חשבתי שהזהות שלי מספיקה", אמרה בעבר, "אז ניסיתי להיות יותר מגניבה ממה שהייתי".
אל חוסר הביטחון הזה התלווה מאבק קשה בדימוי הגוף שלה. ספירו הרגישה גדולה פיזית בהשוואה לחברותיה ולמשפחתה, מה שגרם לה להסתתר מאחורי בגדים רחבים. "לא רציתי שאיש יראה את הגוף שלי, אז לבשתי בגדים ענקיים כדי שלא יוכלו להעיר לי הערות", שיתפה בריאיון למגזין "וראייטי". השינוי חל רק כשהחלה לאמץ את אסתטיקת שנות ה-60, בהשראת דוגמנית העל הנודעת טוויגי. "כשניסיתי את השיער והלבוש בפעם הראשונה, הרגשתי גרסה נעלה של עצמי", אמרה. וכך המראה החיצוני הפך עבורה למגן, המאפשר לה להפריד בין חוסר הביטחון שליווה אותה ביום-יום לבין הדמות הבוטחת והחזקה שהיא בעת העלייה לבמה.

ההחלטה של ספירו להתמסר לחלוטין למוזיקה הייתה כרוכה בסיכונים. בגיל 16 היא החליטה לנשור מבית ספר לאומנויות ולימים תיארה את הצעד הזה כהחלטה פזיזה שנבעה מ"הבטחות שווא של מפיק מבוגר". על אף סגנון הרטרו שמאפיין אותה, ספירו לא הייתה יכולה להתנגד לזרם הטכנולוגי על מנת לקדם את עצמה, וב-2021 החלה להעלות בטיקטוק גרסאות כיסוי לשירים. סרטון בודד שהעלתה הספיק כדי למשוך את תשומת ליבם של מנהלים מקצועיים, שהחתימו אותה על חוזה.
בשנת 2024 יצא סינגל הבכורה שלה Need Me, בשנה שעברה היא שחררה את המיני-אלבום הראשון שלה, אך הפריצה הגדולה באמת הגיעה עם הלהיט Die On This Hill, שנכנס למצעדים בבריטניה ובארצות הברית. אפילו מתמודדים בתוכנית הכישרונות "אמריקן איידול" החלו לבצע אודישנים עם שיריה, ומשם הדרך הייתה קצרה למועמדויות לפרס הבריט היוקרתי ולפרסי המוזיקה האמריקאית (AMA), לצד מילים חמות מאלטון ג'ון ואחרים.
הקשר הישראלי
אחד השותפים המרכזיים לעיצוב הסגנון המוזיקלי של ספירו הוא המפיק הישראלי לשעבר עומר פדי, בנו של המתופף המנוח אשר פדי. הוא היגר לארצות הברית בעשור הקודם ומאז הפך לדמות עסוקה ומבוקשת בתעשיית המוזיקה. המפגש עם פדי שינה לדבריה לחלוטין את הדרך שבה היא ניגשת לשירה. בילדותה, מכיוון שלא האמינה שהיא זמרת טובה מספיק, נטתה ספירו להעמיס על שיריה אלמנטים מורכבים כדי להוכיח את עצמה, אך פדי בן ה-26 לימד אותה להאמין דווקא באיפוק.
"הוא זה שלימד אותי שפחות זה יותר, ושעלייך לעשות רק מה שהשיר דורש", שיתפה ספירו בריאיון ל-Interview. בהשראת פרנק סינטרה, שהשווה את השירה לציור, וזמרת הסול רוברטה פלאק בביצועה המפורסם לשיר Will You Love Me Tomorrow, למדה ספירו כי "לפעמים האיפוק והשקט הם הדבר העוצמתי ביותר שאת יכולה לעשות". המוזיקה שלה מוקלטת ברובה בטייק אחד, ללא תיקוני אוטו-טיון, מה שמאפשר לעיתים לשמוע רעשי בגד או טעויות קטנות שהופכות את היצירה לאנושית וחיה.

"זו ברכה וקללה"
המאפיין המזוהה ביותר עם קולה של ספירו הוא הגוון הצרוד, המחוספס והעמוק שלה. זו לא תוצאה של סגנון שירה בלבד, אלא של יבלות במיתרי הקול שמהן היא סובלת. ספירו גילתה על הבעיה הרפואית באופן רשמי רק לפני כשנתיים, אף שתמיד סבלה מצרידות. "זו ממש ברכה וקללה", הסבירה בריאיון ל"רולינג סטון". "אני אוהבת את הטקסטורה שהן מעניקות לקול שלי, ולפעמים הן מונעות ממך לעשות משהו בקול, מה שלדעתי נשמע טוב יותר. אבל הייתי קרובה להיות אילמת לחלוטין במשך שנה. כמעט ולא דיברתי לפני שנתיים. זה היה מאוד קשה ומבודד".
בחודש שעבר שחררה ספירו את אלבום הבכורה הראשון שלה, Visitor, שמתבונן באופן בוגר למדי בארעיות החיים ובזמניות הקיום האנושי. "כולנו מבקרים בחיים האלה בצורה כזו או אחרת, וכל האלבום הזה הוא ההתמודדות שלי עם ההשלמה עם העובדה הזו", אמרה ל"וראייטי".
עם השיר Material Lover שיצא כחלק מפסקול הסרט "השטן לובשת פראדה 2" והופעה בחגיגות יום הולדתו ה-100 של חלוץ סרטי הטבע דיוויד אטנבורו ב"רויאל אלברט הול", ספירו מסמנת יעדים כמו שיר נושא לסרט הבא בסדרת "ג'יימס בונד" והופעה בפסטיבל "גלסטונברי" הנחשק באנגליה. אחרי שקטפה מועמדות בקטגוריית האומן החדש הטוב ביותר בטקס פרסי המוזיקה של MTV, מועמדות ואולי זכייה בפרס הגראמי כבר אינן תרחיש מופרך.
