עכשיו מעונן או מהפכה של שמחה? דור אור הירח של אביב גפן או מלכת הדור של עומר אדם? ארבעה חודשים לפני הבחירות הגורליות - הלכנו לבדוק את הטמפרטורה הפוליטית בהופעות הענק של עומר אדם ואביב גפן. אז למי יצביעו הצעירים, איך הם בכלל מחליטים את מי הם מעדיפים והאם הקהל של עומר הוא רק בימין - ושל אביב רק במרכז-שמאל?
אולפן שישי
פורסם:
עשרות אלפי ישראלים הגיעו בשבועיים האחרונים לנשף הרוק של אביב גפן בפארק הירקון - ולסבב ההופעות האחרון של עומר אדם באצטדיון רמת גן. המעבר בין שתי במות הענק האלו מוכיח שבישראל של היום, התשובה לשאלה "איך אתם רוקדים ושרים" היא מזמן לא רק עניין של קצב, אלא של זהות.
"אנחנו שרות עם הידיים, כמו בחפלות, זה עושה אווירה", מסבירה לין מגדרה שהגיעה להופעה של עומר אדם. בפארק הירקון, לעומת זאת, את "ההרמות" מחליפות דווקא הדמעות. "איך רוקדים אביב גפן? וואלה, בוכים", מודה יובי מאלפי מנשה, "כי וואלה, הכול עצוב - המצב לא משהו, מלחמה, מתים, קשה במדינה הזו. פשוט להיות עצוב עם עוד איזה 60 אלף איש זה נחמד". שני פלייליסטים מקבילים, שמציבים מראה חדה מול חברה ישראלית מפוצלת. "לפני שנה הם הופיעו ביחד, כל המטרה הייתה להראות אחדות", מזכירה אחת המעריצות.
כמה דקות נסיעה מפרידות בין הפארק לאצטדיון אך את ההבדלים באנרגיה של הקהל ניתן לראות כבר בדרך. קשה לפספס את ההתרגשות מחוץ לגדרות ברמת גן. "עומר אדם זה אהבה, אנחנו מכורים אליו", אומר עמית שהגיע להופעה מנתניה. "אני מאוד אוהב את זה שהוא מקורב לדת. אין מה להרחיב עליו, באמת", מדגיש אביאל, גם הוא מנתניה. "בוא נגיד ככה, אביב גפן פחות הטייפקאסט שלנו", מדגיש עמית הנתנייתי.
בפארק הירקון הטון כבר נשמע אחרת. "אני ילדת אור הירח, מאז שאני נערה", מספרת אנה מירושלים. עבור הקהל שלו, השירים הם הרבה מעבר לבידור: "אביב יותר זול מפסיכולוג, אין מישהו שנוגע בנפש כמוהו". כששואלים אותה על מופע הענק שנערך במקביל ברמת גן היא משיבה בחיוך: "עומר זה עומר". "אנחנו לא אופטימיות, אבל פה יש תחושה כזאת של אי של שפיות, של 'יכול להיות פה טוב יותר'", משתפת גיתית מפרדס חנה, חלק מחבורת מעריצות על הדשא אצל אביב.
פרסומת
אביב גפן, שבעבר היה מזוהה באופן מוחלט עם צד אחד של המפה, מנסה בשנים האחרונות להלך בין הטיפות - וזה לא נעלם מהעיניים של הקהל שלו. השינוי שעבר גפן מורגש היטב גם ברגעים שבהם הוא פונה ישירות אל עשרות האלפים שמולו. על הבמה הוא מצהיר שהקהל שלו מורכב מכל הגוונים - ימין, מרכז ושמאל - ומנסה להוביל קו מאחד יותר מבעבר, אך גם קורא להם "תבחרו תקווה, תבחרו בילדים שלנו, תבחרו בביחד, תבחרו בשוויון, תבחרו בשלום" וצועק אל המיקרופון "רוצים שינוי".
פרסומת
"אביב התרחב לעוד הרבה ממדים, הוא לא כמו פעם", מסבירה אנה מירושלים. ולהבה בן ישראל שהגיעה מאריאל אומרת: "הוא מייצג בעיקר את הרצון לשינוי כרגע". כשעולה השאלה מה היה קורה אם היו מציבים קלפי דמיונית במתחם, התשובה משרטטת גבולות גזרה חברתיים: "הרוב פה שמאל", מעריך כפיר אלטברגר שהגיע להופעה עם הוריו, "כנראה שאם היו שמים פה קלפי, איזנקוט, בנט ויאיר גולן היו לוקחים". להבה הצביעה בעבר ימין אך היום היא עם הדמוקרטים: "התייאשתי. ניסינו, לא עבד. זו אי-שפיות לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאה שונה ואני מצפה עכשיו לתוצאה שונה אז צריך לעשות משהו אחר".
אוהד רווה מקריית טבעון מודה: "אני בין בנט לאיזנקוט, וגם בת זוגי. אין באמת ימין ושמאל, יש ביבי ולא ביבי ולא מדברים עם ערך, וחבל". ואנה מסבירה למה עברה לליברמן: "אחרי 7 באוקטובר הדעה שלי מאוד השתנתה פוליטית. צריך מישהו שיביא ביטחון. אני הצבעתי בעבר למפלגת העבודה ואני חושבת שהמפלגה הזו היא לא מה שהייתה פעם, שהאג'נדה שלהם מאוד נחלשה לצערי".
פרסומת
"זה הקהל שהיה פעם ילדי אור הירח", מסבירה נופית, אחת המעריצות מפרדס חנה ומעידה על השינוי הפוליטי שעברה: "אני הייתי נוער מרצ ועברתי לבנט". חברתה דנה, שזוכה בחבורה לכינוי "השמאל הקיצוני", מבהירה שהיא נוטה להצביע ליאיר גולן. "אצלי היה ממש שינוי אחרי 7 באוקטובר. הייתי מרצ באמוק ומאז אני קצת איבדתי אמונה, זה היה בום מול הפרצוף ועברתי צד", אומרת מזור מהחבורה מפרדס חנה, "נופית, שכנעת אותי ואני אצביע לבנט, בחיים לא הייתי חושבת שאצביע לבנט. אנחנו צריכים לשמור על עצמנו, וזה היה מזעזע מדי".
הקבוצה מפרדס חנה עדיין מתווכחת אם אפשר להגיע לשלום: "את האמונה הזו איבדתי", אומרת מזור, אחרי שדנה טוענת: "אתה רוצה להאמין בשביל הילדים, אחרת לא יהיה פה עתיד". ודנה מסבירה לאחר מכן: "אין בכלל שיח על שלום כרגע, יש הסתה מטורפת, כולם שונאים את כולם". וגיתית תוהה: "כל מי שמדבר נגד הממשלה הוא בוגד - אם אני שמאלנית, האם אני בוגדת? אני עובדת בחינוך, שירתי את המדינה".
פרסומת
הניתוח הפוליטי על הדשא בפארק לא נעצר רק בגבולות הירקון, אלא נושא עיניים גם לעבר האצטדיון השכן. "המיינסטרים זה ביבי כמו שהמיינסטרים זה עומר אדם, הולכים לפופוליזם", עוקץ יובי. הוא בכלל מקווה שהבחירות הקרובות יהיו על נושא אחר: "אני מקווה שקודם יילכו לטפל בבעיות של החינוך והחברה, דברים שמשפיעים עלינו יום-יום כי בביטחון תמיד יהיה פה חרא. גם עם תעשה שלום עם הפלסטינים, יהיו פה אויבים אחרים".
אנה, שמציינת שהיא עצמה מתכוונת לבחור בכלל בליברמן, מנסה לשרטט את קו ההפרדה ומעריכה בביטחון שמעבר לגדרות המפה נראית אחרת לגמרי: "אצל עומר אדם מצביעים בעיקר לליכוד". ורבים בקהל של עומר מסכימים ואומרים: "ברור שביבי ייקח פה, זה אובייס".
פרסומת
עדי ברון שהגיע מבאר שבע להופעה של עומר מעריך: "80% פה זה הליכוד, עוד 10% ייקח לך בן גביר ואולי עוד 10% שיאזנו את זה קצת". "יש כאן ווייב כזה של אוכלוסייה. את עומר אוהבים אנשים קצת יותר עממיים, יותר מסורתיים, והם נוטים יותר לביבי", מסבירה דנה בקר מפתח תקווה, "זה לא ממקום גזעני". כשהיא תוהה בקול איך קוראים לסגנון של אביב גפן, היא מקבלת תשובה חותכת - "שמאל".
"ככה גדלנו, זה מה שהמשפחה שלי מצביעה כל השנים", מנמקת אור מרמלה. "הוא הבחירה של בורא עולם, סוס מנצח לא מחליפים". "הוא הוריד צמרות שלמות של בכירים בלבנון ובעזה", אומר ארבל מטבריה, "הוא משליט סדר בעם ישראל". לין, תומכת נתניהו ומעריצה של עומר, טוענת שהשנים האחרונות רק מחזקות את עמדתה: "אתה רואה שהימין רוצה את טובת העם". גם החברים מנתניה מודים - "זה או בן גביר או ביבי, מה שטוב לביטחון שלנו". עמית מהחבורה מספר: "אני פחות אוהב את ביבי, אני חושב שהוא יותר ותרן, מתקפל כזה - אני בעד בן גביר, הוא עקשן בדעות שלו".
פרסומת
ועדיין, החלוקה הזו מן הסתם אינה מוחלטת, ובמוזיקה כמו במוזיקה - הקהל לא תמיד מנגן באותו סולם. באצטדיון רמת גן, למשל, פגשנו את שירי ממודיעין, שמציינת: "אצביע ללפיד, אני מאמינה לו שהוא רוצה לעשות שינוי ושיהיה פה טוב יותר". היא מודה שהיא מרגישה חריגה בנוף, אך מוסיפה: "מה זה משנה במוזיקה? זה שהדעות שלי שונות לא אומר שלא אשמע את עומר אדם".
גם הלוחמים נועם ועידו, שהגיעו להופעה של עומר, מודים שהם לא בזרם הימני שמזוהה - לכאורה - עם המעריצים: "אנחנו בעד שינוי פה במדינה, צריך הנהגה חדשה, לא הגיוני עם הממשלה הזו שלוקחת את המדינה הזו לקטסטרופה". הם מודים שיצביעו לאיזנקוט או לבנט, ומביעים אופטימיות שאחרי הבחירות המציאות תיראה אחרת.
פרסומת
שירן לוי מגני תקווה, שבעבר תמכה בנתניהו וכעת נוטה לאיזנקוט, אומרת: "הרבה דברים השתנו, יש הרבה חוסר אמון. המצב קשה, אתמול לא הייתה הופעה והיום יש - מה זה הנרמול הזה? יום אחד יש מתקפה, יום אחרי זה אנחנו רוקדים, זה לא נורמלי. לא יכולה לגדל את הילדים שלי למציאות כזו, שמדינה אחרת שולטת עליי, זה יצא מכל פרופורציה". מקסים איסייב מנוף הגליל מספר: "בבחירות הקודמות הצבעתי לביבי, היום אני מתלבט בין בנט לאיזנקוט". הזוג שולה ואפרים טייב הצביעו בעבר לנתניהו ועכשיו לא יודעים למי יצביעו, אם יצביעו. דור מאשדוד מודה שהוא לא מתכוון להצביע, גם בגלל "חוסר ידע" לדבריו.
קשה לצאת משתי ההופעות האלה עם מסקנה חד-משמעית מי ינצח את הבחירות הללו. בקהל של עומר, שלכאורה נוטה חזק לימין, שמענו גם דעות אחרות, ואצל אביב - התפכחות מהמשאל למרכזו אפילו לימין המתון. ארבע חודשים לבחירות המדינה מחולקת למחנות אבל המוזיקה, בניגוד לפוליטיקה, יודעת גם לחבר. כשעשרות אלפי אנשים שרים ביחד, זה לא באמת משנה אם זו מהפכה של שמחה או שעכשיו מעונן.
מצאתם טעות לשון?