סליחה, אנחנו רק שאלה: מה נסגר עם אביתר?

הפרק החדש של "חתונה ממבט ראשון" נראה כמו התחלה של קומדיה רומנטית. אישה אחת, שני גברים (שלשניהם, במקרה, יש את אותו השם): אחד עומד איתה מתחת לחופה אבל בקושי מביט בה, השני יושב בקהל כאורח אבל מסתכל עליה באהבה; אחד הוא "גבר החלומות", השני הוא החבר הטוב שנמצא ממש מתחת לאף. בקיצור, אחד הוא כל מה שהיא ביקשה לעצמה, השני הוא כל מה שהיא לא ידעה שהיא צריכה. אם כל זה היה קורה ברום-קום הוליוודי, היינו קוראים לזה "משולש אהבה", ומחכים לראות איך הגיבורה תמצא את דרכה אל האביתר הנכון. אבל זה לא רום-קום הוליוודי, וגם לא "הזיווג המושלם" בנטפליקס. חילופי זוגות הם הלחם והחמאה של תוכניות ריאליטי שידוכים אחרות - אבל לא של חתונמי.

ובכן, עכשיו כשהוצאתי מהסיסטם את עלילת הסרט (המדומיין), הגיע הזמן לדבר על הנפשות הפועלות (האמיתיות). הכלה החדשה של חתונמי היא נטע, בת 32, תל אביבית בהווה וירושלמית במקור, מתאוששת מהמלחמה אחרי שנים ארוכות שבהן שירתה בצבא. המאפיינים העיקריים (שלא לומר, היחידים) שמייחסים לה המומחים הם "אהבת הארץ" ו"אהבת הצבא"; הפלא ופלא, אלה גם המאפיינים העיקריים של החתן המיועד. קוראים לו אביתר, הוא בן 38, גם הוא תל אביבי עם שורשים ירושלמיים, וגם הוא רגיל להיות על מדים. חתיך תכול עיניים, אדיש ומופנם כלפי חוץ אבל רגיש מבפנים (לכאורה) - אביתר הוא כמעט העתק הדבק של ברק מהעונה הקודמת, כולל הזיקה הציונית המיליטנטית. אני באופן אישי, אגב, בעד לוותר על אותם שוטים דרמטיים שמאדירים את הנשק - אבל זו כבר שיחה ליום אחר.

והנה שיחה להיום: עם כל הכבוד לחשיבותם של מכנים משותפים בזוגיות, אני לא חושבת שאהבת הארץ היא מכנה משותף חזק מספיק - בהיותו המכנה המשותף היחיד - על מנת להצדיק שידוך רומנטי בין שני אנשים. זו תהייה שגם כלנית מעלה, והיא מוסיפה נקודה חשובה: נטע כמהה לשמחת חיים, לקלילות - היא לא רצתה שישדכו לה אדם עצוב. החיבור עם אביתר עשוי להוציא לה את הרוח מהמפרשים, ובמידת מה גם להחזיר אותה לעולם הצבאי שממנו היא כבר השתחררה. אבל ההתאמה מתבצעת למרות האזהרות החשובות של כלנית - וכבר באירוע החתונה, אפשר היה לראות איך החששות שלה ושלי מתממשים במציאות.

תכף נדבר על כל מה שקרה בחתונה הזו; בינתיים נתייחס קצת לוויקי ועומר, שעדיין נמצאים בירח הדבש ביוון, ועדיין נהנים ביחד, אם כי בחיבור המושלם שהם מתארים מתחילים להתגלות סדקים. המוטיב הבולט בפרק הזה, בכל הנוגע לוויקי ועומר, הוא מוטיב התחרות - אם כי חשוב לציין שזה מוטיב שנכח בקשר שלהם, גם אם ברקע ולא בפרונט, כבר מאז החתונה. בטקס החופה עומר נדהם לגלות כמה יפה ויקי, כמה תחומי עניין ועיסוק יש לה, וכמה היא מצטיינת בכל אחד מהם. לצידה ובהשוואה אליה, עומר הצטייר כטיפוס ממוצע להפליא. מצד אחד הוא היה (ועדיין) מבסוט ששידכו לו מישהי מוצלחת כמו ויקי. מצד שני, הוא לא יכול שהיא תהיה יותר מוצלחת ממנו בהכל. באופן טבעי, הוא חייב לעקוף אותה במשהו, אפילו בדבר אחד, כדי לא להרגיש נחות ממנה באופן מוחלט; כדי למנוע התמוטטות של האגו שלו.

כשההבחנה הזו מהדהדת לנו בראש, נדון באירועי הפרק הנוכחי. לאורכו, ויקי ועומר מתחרים זה בזו בשלל תחומים, כשלעיתים התחרות היא מודעת ומדוברת - עמידת ידיים, סקי מים או חץ וקשת - ולעיתים היא מוסווית, כמו במקרה של הנגינה בגיטרה. שניהם אומרים שהתחרותיות מזינה אותם, טובה להם, אבל לפרשנותי שניהם לא אומרים את כל האמת. ויקי הרי מרגישה שעומר מזלזל בעבודה הקשה הנדרשת על מנת להצליח בתחום שלה (אם כי היא לא קולטת את המניע הנסתר שלו); עומר, מצידו, יודע שוויקי טובה ממנו בכל מה שקשור לספורט, והוא שותל את העקיצות האלה בדיוק כדי לנסות ולאזן את הפער ביניהם (גם אם הוא לא מודע לכך שזה מה שהוא עושה).

המתיחות התת קרקעית הזו עולה מעל לפני השטח כשהתחרות עוברת מעולם הספורט לעולם המוזיקה. שם, עומר סוף סוף נמצא באלמנט שלו - זה התחום שבו הוא יכול להתעלות על ויקי. בהתאם, כשהיא מנגנת הוא מסגביר לה, מכוון אותה, וגם קצת נהנה מזה שהיא לא מבינה מה הוא רוצה. כאמור, הוא צריך להרגיש עליונות עליה מדי פעם, אחרת האגו שלו יתרסק. העניין הוא שוויקי מתרגזת מההסברים שלו. היא לא מפרשת אותם באופן שבו אני מפרשת אותם, אבל היא כועסת שעומר לא מאפשר לה לנסות לנגן בכוחות עצמה. הריב הקטן הזה נפתר (בהיעדר מצלמה), ושניהם כבר מתחילים להרגיש את ההתאהבות - אבל לתחושתי, תסביך הנחיתות של עומר עוד ימשיך ללוות אותנו.

ובחזרה לחתונה של אביתר ונטע. כפי שכבר גילינו בפרומו, יש קשר מסוים בין החתן לכלה. בפרק עצמו, התברר שנטע מכירה טוב מאוד את שניים מהאחים של אביתר. צירוף מקרים מקסים, ללא ספק, אבל אני מודה שהמציאות הסיחה את דעתי מהפנטזיה. או במילים אחרות, קשה היה לחשוב על אביתר ונטע כעל זוג שהוא "מנט טו בי", כשבפועל לא נרשמה אף תגובה רגשית מצידו של החתן. הרי אביתר בקושי הסתכל על נטע במהלך טקס החופה, וגם לא החזיק לה את היד. שלא כמו במקרה של לייקי ותומר, נראה שלא הלחץ הוא ששלט שם, אלא הניכור. כן, זו הייתה החופה הכי קרה ומנוכרת שראינו העונה, לא משנה כמה המשפחות ניסו לחמם את האווירה.

החופה היא אכן מעמד מאתגר, ולכן ניסיתי שלא לכעוס על אביתר - אבל הוא המשיך לשדר אדישות הפגנתית גם אחריה, ככה שלא נותרה לי ברירה. אני מתייחסת בפרט לרגע שבו נטע החמיאה לו - גם כי היא מתכוונת לזה, וגם כי ככה היא מתנהלת במצבים של מבוכה - והוא פשוט אמר: "יש לך הרבה מחמאות". ובכן, אדוני, מה עם המחמאות שלך? לאורך האירוע, נטע לקחה על עצמה את כל היוזמות. היא הביעה התלהבות, חתרה למגע, שאלה שאלות, התעניינה בשלומו. אביתר, מצידו, לא יזם כלום. הוא לא נתן לנטע שום דבר לעבוד איתו, וגם לא שיתף איתה פעולה כשהיא ניסתה להקליל את הסיטואציה בעצמה.

דיסקליימר חשוב: אני מבינה שאביתר ביישן יותר מנטע, שלוקח לו זמן להיפתח. ובכל זאת, יש מינימום בסיסי שמצופה מבנאדם באינטראקציה אנושית - זה עניין של נימוס, של כבוד - וגם למינימום הזה אביתר לא הגיע. נדמה היה שהוא לא ראה את נטע, רק את עצמו; הוא לא הצליח לצאת מעצמו ולקלוט שיש איתו עוד מישהי בסיטואציה, מישהי שלחוצה בדיוק כמוהו, שגם היא מתחתנת עכשיו עם אדם זר, שזקוקה למידה מסוימת של הרגעה, של אישור, של הזדהות. כמובן שההתנהגות של אביתר גם מעלה את החשש המתבקש - לפיו, אולי הוא פשוט לא בעניין של נטע. אבל את זה עוד מוקדם לקבוע. האם אביתר (כהנא) ימשיך להאכיל את נטע בפירורים, ומי תהיה כלתו של אביתר (דנגור)? כל זאת ועוד בפרק הבא.