יוסי עזרא על הסכסוך עם חן: "בחרנו לשים את הדברים מאחור"

אחרי גמר משוגע ומותח שחתם עונה מרתקת ביותר של "המירוץ למיליון", הגיעו הזוגות למפגש אחרון עם יהודה לוי, וחזרו אל הרגעים הגדולים של העונה החל מהרגע הגדול של טום ואלמוג והקשיים שחוו, למסע מעורר ההשראה של האחים רוזנבליט וגם לריבים שפגעו בזוגות רבים ולהצהרה לא צפויה מכיוונם של יוסי וחן.

מי שהיו הפתעת הערב הם יוסי עזרא וחן דריקס, שלאחר הסכסוך המתוקשר והנתק בעקבות הפרישה מ"המירוץ", חשפו סולחה מפתיעה: "יש לי חדשות בשבילך, חזרנו להיות אקסים שמתקשרים שוב", סיפר יוסי, "בחרנו לשים את הדברים מאחור, לתת לחוויה הזו את הזיכרון המתוק שמגיע לה ולא לתת לרעשים להפריע".

>>לצפייה במפגש המלא ב+12

השותפה ל"מירוץ" חן דריקס סיפרה מה הוביל אותם להתפייס: "צפינו בגמר כולם ביחד, ואני חושבת שלשנינו נפל אסימון שזו חוויה מטורפת, עברנו שם חוויות מדהימות וטובות. מה שהקהל ראה על המסך - האינטראקציה והדינמיקה הזו, היא הכי אותנטית וטבעית. כשאנחנו בטוב אנחנו בטוב, כשאנחנו ברע כולכם יודעים כמה זה רע. הסכמנו שיהיו גם דברים שלא נסכים עליהם, אבל אנחנו בוחרים להסתכל על חצי הכוס המלאה, לקחת את הדברים הטובים ולהישען על זה".

גם זוכה העונה טום שלח הביט לאחור בדרך שעבר ושיתף בפתיחות בקשיים שחווה, בהם הרגע בו עקף את עדי בנקודת הסיום האחרונה: "אני לא אשכח את זה בחיים, כולם יודעים שהיא מאוד חשובה לי. רציתי לקחת את המיליון לא רק בגלל הכסף, אלא רציתי להוכיח, ואת הטייטל של לזכות בדבר המטורף הזה. ומצד שני, אני לוקח לה את כל הדבר הזה".

עוד הוא דיבר על אחת הסיבות שהביאו אותו למירוץ – הניסיון להתנער מהתדמית שליוותה אותו זמן רב: "כל החיים הייתי הבן של והנכד של בעולם הכדורגל. כשהגעתי פעם ראשונה לכפר המכביה, נכנסנו לחדר כל הזוגות, הסתכלתי לצדדים ואמרתי לאלמוג 'אף אחד פה לא מכיר אותי'. זאת הייתה הפעם הראשונה שהגעתי למקום ולא מכירים אותי. בסופו של דבר, באתי למירוץ גם בשביל להוריד את הטייטל הזה, ואני מאמין שהצלחתי".

בעבור עומרי רוזנבליט הבחירה לצאת אל "המירוץ למיליון" לא הייתה דבר מובן מאליו, לאחר שנפצע במהלך מלחמת "חרבות ברזל" ואיבד את רגלו השמאלית. על אף הפציעה הקשה שעבר הוא בחר לצאת לתחרות עם אחיו התאום כדי להעביר מסר שהכל אפשרי ושיתף במקרה יוצא דופן שחווה לאחרונה: "קיבלנו פנייה ממשפחה של פצוע מלבנון ונסענו לבקר אותו בבית החולים. כשהגעתי למחלקה כל המשפחה הייתה סביבו, ואז גיליתי שהבחור הוא ילד בן 20 שאיבד את רגלו. באתי מפוחד, לא ידעתי מה אני הולך לראות, הוא ישב שם מחויך, מבסוט לראות אותי ואני בהלם. דיברנו קצת והוא סיפר, 'לפני שנפצעתי ראיתי אותך ב'מירוץ' ואני יודע שאני שוכב בלי רגל וזה קשה לי. אבל אני גם יודע שזה לא כזה נורא ואני אהיה בסדר'".

עומרי הוסיף על החשיבות של המקרה גם עבורו: "כששכבתי במצב שלו, לא היה לי דבר כזה. הייתי בטוח שהחיים שלי נגמרו, אז שראיתי שיש בחור אחד שהמסר שלנו הצליח לעזור לו והוא צוחק אחרי שבוע זה הוכחה שהמסר עבר".