אודיה באצטדיון רמת גן: עוד לא החשיכו את האורות ו-30 אלף איש נעמדו על הרגליים

היום זה כבר ברור. אין עוד זמרת ישראלית שעברה בשנים האחרונות מסלול פרסום מהיר כמו זה של אודיה. מהופעות קטנות ברידינג, דרך קיסריה והיכל מנורה, ועד למופע הענק אמש (חמישי) באצטדיון רמת גן, התחנות האלה לא היו רק שדרוג לוגיסטי, אלא סימנו בכל פעם את עליית המדרגה במעמדה ככוכבת שקוראת תיגר על הדרך שבה אפשר לפרוץ. לכן, כשהאורות כבו אתמול מול כ-30 אלף איש שקמו על רגליהם עוד לפני כמעט באינסטינקט, היה ברור שהערב הזה נועד להיות הרבה יותר מעוד הופעה. יותר כמו טקס הכתרה.

ספירה לאחור בת דקה, שמזכירה בבירור את הפורמט שפתח את הופעותיה של טיילור סוויפט בסיבוב המדובר האחרון, הובילה לקטע לא ברור שבו עלה מתאגרף לבמה. כעבור רגע התבררה הסיבה - אודיה נכנסה אל תוך האצטדיון בזירת אגרוף עולה באש, שבה היא כביכול באה לסמן את הקרב הגדול שלה כזמרת ויוצרת. כש"ואן דאם" נבחר לשיר הפתיחה, אי אפשר היה שלא להבין את המסר שאודיה באה להילחם על המקום שהשיגה בפסגת הפופ המקומי, תאהבו או תסלדו.

כמעט בכל הופעה שלה היא מקפידה לשאול אם יש בקהל מי שהיה אז, ברידינג, בהופעות הראשונות שפתחה. אחר כך מגיעה השאלה על היכל מנורה, כשהקהל כבר התרחב משמעותית, ואמש, בפעם הראשונה, היא יכלה להוסיף בגאווה את המשפט "ערב טוב אצטדיון רמת גן", המקביל לפארק הירקון.

יוני היה חודש חריג במונחי הופעות ענק. לפני אודיה, היו אלה עומר אדם ואייל גולן בסדרת הופעות, אבל גם אביב גפן, אושר כהן, נועה קירל, איתי לוי ועדן חסון, וכשההכרזה על סולד אאוט הפכה לחזות הכל (אף שניתן היה למצוא אתמול כרטיסים ברגע האחרון), עדיין נשאלת השאלה מה הופך דווקא את אודיה, הצעירה מבין כולם, לתופעה יוצאת דופן. היא מצליחה לחבר בשיריה בין קהלים שבדרך כלל לא נפגשים, אם אלה מסורתיים וחילונים, אשדודים ותל אביבים, מבוגרים ובני נוער. כולם נכחו אתמול, ומעטים הם האומנים שהצליחו בעשור האחרון לייצר קונצנזוס רחב כל כך. אודיה עשתה את זה בשנתיים-שלוש במסלול עוקף ריאליטי שבנתה מלמטה למעלה, מהשטח אל הממסד.

הקהל היה מוכן להמר עליה, והקשר הזה עם הקהל, עליו היא ממש לא מוותרת ברשתות, בא לידי ביטוי לכל אורך הערב. אודיה אומנם נעזרת באנשי סושיאל, אבל ניכר שהיא עדיין מתקשרת עם מעריציה בחשבונות באופן ישיר. היא ביקשה מהם להגיע בקוד לבוש לבן (וחסר לכם לא לציית), לימדה אותם מראש ריקוד קצר ל"שושו" ואפילו נזפה בחיוך במי שלא זכר את התנועות. בשלב אחר בהופעה היא העלתה סוגיה לא פתורה מבחינתה, כאשר המעריצים מתלוננים בטיקטוק ובאינסטגרם על שירים שהיא לא מבצעת בהופעות. אז היא שאלה: "לשיר את 'מה איתך אבא'?" - הם השיבו בצעקות. "'ילדה של אמונה'?" - האצטדיון רעד מצווחות.

לא מדובר בתגובות של קהל רגיל אלא בגדודי מעריצים שלאורך הערב גם עשו את מה שמכונה בעולם ההופעות Scream Along - שירה המונית של קהל בעוצמה כה חזקה, שלעיתים מקשה לשמוע את האומן עצמו. כל שיר הוא המנון ששואגים, כל מילה במקומה, אבל מי שנחשף לכך גם מבין שזה בעייתי. התופעה הזו קיבלה ביטוי נוסף במאות טלפונים של מעריצים שהונפו באוויר ותיעדו את עצמם שרים שירים שלמים. במקום לחוות מוזיקה חיה, רבים מדי היו עסוקים בהוכחת בקיאותם במילים עבור הרשתות, וזה כבר פחות תיעוד של הרגע ויותר ניתוק ממנו.

מבחינה מוזיקלית, לאודיה יש כיום קטלוג שירים ולהיטים עשיר דיו, והמופע אמש כלל כמה וכמה מהם, בהם "פאפי", "אינטלקטוערסית", "רשימת קניות" ועוד ועוד. לכן, הבחירה לשלב כמה קאברים הרגישה מיותרת. כך היה עם "באתי להציל אותך" של אגם בוחבוט ושחר סאול (שהייתה שותפה בכתיבתו) וכך גם עם קטע קצר מתוך השיר Let Her Go. בשלב הזה, היא פשוט לא זקוקה לקביים רפרטואריות כמו שנוהגים לעשות אומנים בתחילת דרכם.

האירוחים של נועם בתן, גל אדם ובר צברי סיפק רגעים יפים על הבמה, אך לא תמיד נוצלו עד הסוף. במיוחד במקרה של צברי, נדמה היה שדווקא "ג'וני", הלהיט הגדול שלו שנעדר מהסט ליסט, יכול היה להרים את רמת גן לגבהים אחרים.

ואז הגיע רגע אחד שבו אודיה סיפרה לקהל כי "לפני כמה שבועות הייתה לי שיחה עם אלוהים שהוא לא אוהב אותי מספיק. ואז אתה מבין איזה גאון הוא, איך הוא עושה הכל מדויק". מתוך אותה חוויה, לדבריה, נולד "השם יעזור", שיר הנושא של אלבומה החדש, שמתוכו כנראה שכבר שמעתם את "עשר רמות מעליו", ששואב השראה ישירה מטייט מקריי והשיר It's ok I'm ok. באופן מעט מפתיע, האלבום הזה לא תפס מקום מרכזי במיוחד ברשימת השירים, אף שהוא ממשיך את הקו שהפך את אודיה לאחת הזמרות והיוצרות המזוהות ביותר עם גל הפופ האמוני ששוטף את ישראל בשנים האחרונות - במיוחד מאז 7 באוקטובר כשרבים חיפשו משמעות וחלקם מצאו אותה בשירים על אמונה, השגחה ואלוהים.

כותב שורות אלה נכח בהופעתה של אודיה בהיכל מנורה לפני כשלוש שנים וחצי, ומעל הכל התחדדה התמונה עד כמה היא השתפרה בפרפורמנס ובהופעה חיה. מנורה ההוא רדף אותה במשך תקופה לא קצרה, והיא עצמה הודתה שהמימדים הללו עוד היו גדולים עליה. אתמול היא הפכה את כר הדשא של רמת גן למגרש הביתי, והצליחה ליצור דבר נוסף שנחשב לנדיר וחשוב לא פחות במציאות הישראלית העכשווית - תחושת שייכות. את ממש לא תזדהי בהכרח עם כל שיר, אתה עשוי לתהות למה למען השם הרקדנים מחופשים לחרדים, אבל שניכם תבואו בבגדים לבנים ותרגישו חלק ממשהו גדול מאוד שאין הרבה אומנים שמספקים.