"מלחמת הצללים: החיסול בדובאי" היא אגו טריפ ב-100 דקות

ל"מלחמת הצללים: החיסול בדובאי" חשוב שנדבר על אחריות: "ישראל מעולם לא לקחה אחריות על החיסול - עד עכשיו", מודיעה שקופית פומפוזית בפתח הדוקו בן שני החלקים של HOT8 על ההתנקשות בבכיר חמאס מחמוד אל-מבחוח. אחרי 100 דקות שמוקדשות למבצע ההוא בדובאי ולעוד נגזרות שלו, אחד המרואיינים אף מוצא קישור לוגי בין האירוע ל-7 באוקטובר ולצורך בוועדת חקירה ממלכתית. זו קריאה לקבלת אחריות מסוג אחר, והנמענים שלה ברורים. אבל "מלחמת הצללים" היא גם הסדרה החדשה של יוצרי "צל של אמת", זו שלפני עשור בדיוק ערבבה מאבק משפטי עם חטאים יצירתיים. הכתם שמלווה את היוצרים דורש אף הוא קבלת אחריות, והיא דחופה יותר מכל הפרויקטים הבאים.

מה גם שמלבד עצם קבלת האחריות הישראלית על חיסול אל-מבחוח, כאן די נגמרת התועלת הממשית של "מלחמת הצללים". דוקו נחמד אך ארוך ומסורבל מדי, שמן הסתם פונה לחו"ל ומן הסתם מסוגל לסחוף את הקהל המקומי עם הפרטים שמוצגים בו - ולו רק בגלל שהם נשכחו כבר. המזל הוא שהפעם ארי פינס, יותם גנדלמן ומיקה תימור מעניקים את המושכות העיתונאיות לעיתונאי אמיתי: רונן ברגמן, שבאיזשהו שעטנז מוזר הוא גם מי שסיפק את חומר המקור, גם יוצר משותף וגם המרואיין המרכזי. ברגמן ויתר המשתתפים מטיילים בין 2010 לסיפורים רלוונטיים מהעבר, בין גורדי השחקים של דובאי לפינות הכי נידחות של עזה. במיקרו יש את הפקשושים ההרסניים בסיפור הכיסוי (מחבטי טניס ללא תיק) ופיקנטריה על מפקד המשטרה דאחי חלפן (רוני אלשיך בתפקיד חייו); במאקרו יש תזכורת מהימים שבהם חשבו שחיסול אחד ייתר את מטרות החיסול הבאות, נושא שמרואייני "מלחמת הצללים" חלוקים לגביו בעצמם.

בין שני פרקי הדוקו יש כמה תתי-פרקים מעיפי מוח, אפילו אם לא מאוד מחדשים ברמה העיתונאית. אלו מתקיימים בראש ובראשונה בזכות היכולות מרחיקות הלכת של המוסד - וכן, גם בזכות היכולת של שלישיית "צל של אמת" ליצור טלוויזיה שמשלהבת המונים. אבל המרכיבים הללו היו באותה מידה יכולים להרכיב סתם כתבת מגזין בחמישית מהאורך, וכל מה ש"מלחמת הצללים" מוסיפה מעבר לכך הוא אגו טריפ: תחילה של אל-מבחוח, כדי לבנות מיתוס. אחר כך של אנשי המוסד, כדי לבנות מיתוס הופכי. ולאורך כל הדרך ישנו האגו טריפ של היוצרים שיודעים לגעת בנקודות הנכונות, ובעיקר של ברגמן, עם משפטי וואסח מסוג "הבטחתי לא לגלות" שהתגובה הציונית הראויה להם היא גלגול עיניים. זו תועלת די מוגבלת עבור סדרת טלוויזיה, פלטפורמה שאמורה להועיל בעיקר לקהל. מצד שני, הפעם לפחות לא נגרם נזק לאף אחד.