"מכתב אהבה למוזיקה בעברית": כששלומי שבן, אביתר בנאי ויוני רכטר נפגשו על במה אחת

הערב החגיגי הזה היה אמור להתקיים ב-29 בפברואר, ערב פרוץ המלחמה עם איראן. המציאות הישראלית, כהרגלה, כתבה את התסריט מחדש. התותחים אומנם עדיין רועמים בחלקה הצפוני של הארץ, אבל ביום ראשון האחרון, עלה שלומי שבן על במת היכל התרבות למופע פסנתר אסתטי, מרתק ומעורר מחשבה שריכז אליו ציפייה רבה.

המופע, שנולד לרגל הוצאת האלבום משירי תוכנית הטלוויזיה "שלומי שבן מארח בהיכל התרבות" שנולדה בקורונה, הפגיש את שבן עם שניים מהמוזיקאים החשובים והאהובים בישראל: אביתר בנאי ויוני רכטר. עבור שבן ורכטר, מדובר בהמשכו של דיאלוג מוזיקלי שהחל לפני כשני עשורים, והחיבור עם אביתר היווה ציון דרך כשזו הייתה הופעתם הבימתית ה"רשמית" הראשונה יחד.

"לפני שש שנים, במגפה עולמית, התקשרה אליי דלית קורל, אז מנכ"לית היכל התרבות, ואמרה - בוא נעשה תוכנית. האולם היה ריק, האולם דמם. 'תשירו, תדברו'. זה היה נשמע לי מופרע ושזה לא יקרה, אז אמרתי בסדר", אמר בדרכו ההומוריסטית.

מה שנשמע בהתחלה כמו רעיון מופרע, קרם עור וגידים בתוך שבוע בלבד בזכות תאגיד השידור ("שייבדל לחיים ארוכים", כפי שהקפיד שבן לציין). המפגשים באותו אולם ריק הולידו רגעים נדירים. "השיחות היו מאוד כמו סצנה המפורסמת שחושבים שמטוס עומד להתרסק", תיאר שבן, "אנשים דיברו וניגנו בפתיחות".

אחד הרגעים המצמררים והמרגשים ביותר בערב נרשם כאשר אלון אהל, הפסנתרן המוכשר שנחטף לעזה ב-7 באוקטובר, עלה לנגן יחד עם שבן את השיר "אנא, אנא, אנא" (תרגום של שבן לשירו של לאונרד כהן). לאורך חודשי הלחימה וההופעות הרבות של שבן, הוא הקפיד להקדיש את השיר הזה לאלון מתוך תפילה עמוקה לשובו. המפגש המשותף שלהם אמש על המקלדת, כשהם מנגנים יחד בלב היכל התרבות, הרים את הקהל על הרגליים. נחמה.

כשהסתיימו צילומי התוכנית ההיא בקורונה ואחרי שהמגפה התפוגגה, נולד הרעיון לאגד את הרגעים החד-פעמיים לאלבום. אלא שאז, המציאות שוב טרפה את הקלפים. המלחמה פרצה, והמחשבות על חגיגות מוזיקליות נדחקו הצידה. "ביום המופע, על הבוקר, אחרי חודשים של עבודה - קול הסירנה נשמע", סיפר שבן לקהל. "אתם יכולים לתאר לעצמכם איך הרגשתי - הקלה עצומה. חשבתי שזה באשמתי, שזה בגלל שהתפללתי חזק מדי", צחק.

כשהמופע נדחה לתאריך חדש, החשש הטבעי היה שהכול יירד לטמיון. אך הקהל הישראלי, צמא לנחמה ולשפיות, הוכיח אחרת. התמונות מהמופע מעבירות היטב את עוצמת החיבור בין הקהל לבמה - אולם מלא בקהל שלא ויתר על הזכות שלו ליהנות מאומנות - גם עכשיו ודווקא עכשיו. "הערב הזה מבחינתי "וא מכתב אהבה חי למוזיקה בעברית, שעבורנו מייצגת את כל מה שעדיין שווה להתעקש עליו, במקום ובזמן האלה, הקשים".