כועסים על אזי ודני? יש לנו משהו להגיד לכם

הקהל עוד לא הספיק להתאושש מההדחה העצובה של איתי ועמרי, אבל "המירוץ למיליון" כבר חזרה לשגרה עם קטע מירוץ חדש: הזוגות נחתו בג'מייקה למשימה ראשונה שטרפה את כל הקלפים, והמשיכו ליום מלא בהפתעות - שהסתיים, באופן הולם, בהפתעה הגדולה מכולן. אז כרגיל, אם עוד לא צפיתם בפרק ששודר אתמול (שלישי), תחזרו לכתבה הזו אחר כך - כי יהיו פה ספוילרים.

כבר כמה קטעי מירוץ שטום ואלמוג מגיעים לנקודת הסיום על הקשקש - והנה, סוף סוף, הם זכו לחוות את הרגע המאושר שהם חיכו לו כל העונה. ולא, אני לא בהכרח מאמינה בהשגחה אלוהית, אבל במקרה הזה - נדמה שכוח גדול יותר מאיתנו רצה לתת לירוקים את המקום הראשון. במשימת ארמונות החול, רוב הזוגות הלכו על הדרך השיטתית והבטוחה, וחלקם נתקעו שם שעות; טום ואלמוג, היחידים שהחליטו להסתכן ולסמוך על האינטואיציה, מצאו את הדגל תוך דקות ספורות. הפוקס הזה שיגר אותם מהמקום האחרון הישר אל המקום הראשון - אבל בכל הנוגע למשימות שבאו לאחר מכן, כבר אי אפשר לייחס את ההצלחה המסחררת שלהם רק למזל. זה היה ה-יום של טום ואלמוג: הם תקתקו את משימת הסוכן החשאי, עפו על משימת הלימבו ושיחקו אותה גם במשימת הרגאיי. ואומנם נרשמו גם כמה רגעים קשים יותר, אבל זה לא מנע מהכדורגלנים לשמור על הספוט שלהם בפסגה לאורך כל היום. וזה משמח מאוד, במיוחד כי עד כה הם לא זכו לנחת של ממש.

מאי ואיתי, לעומת זאת, הם אחד הזוגות היותר עקביים בתחרות - אם כי הם טרם טעמו את טעמו המתוק של המקום הראשון. ועדיין, זה לא אומר שהם לא יצליחו לעשות את זה דווקא בקטע המירוץ החשוב ביותר (כלומר, בגמר). ולמה? כי הם לא נשברים בשום שלב. כן, לפעמים לוקח להם זמן להשלים משימות, אבל הם תמיד ממוקדים. לכן, לא מופרך לשער שצמד המנטה ייקחו את המיליון, אבל סכנה אחת בכל זאת מרחפת מעל ראשם: עיכובים. בכל מה שקשור לעצור ולפרסה, דני ואזי הם אלה שנמצאים על הכוונת של שאר הזוגות, אבל אולי התחינות של דני יגרמו לאותם זוגות לשחרר מהם קצת. ובמקרה כזה, המעוכבים החדשים עשויים להיות מאי ואיתי, מכמה סיבות: א. כי הם זוג חזק. ב. כי הם לא נקמנים (עם אור ועדי, לצורך ההשוואה, כבר למדנו שלא כדאי להסתבך). ג. כי הם כבר מקבלים ברקסים מחלק מהזוגות (שלא כמו הספיריות או הכדורגלנים, שמגיעים פעם אחר פעם ללוח חשיפה חלק).

וכמו שמאי ואיתי שמרו על המקום השני, כך גם ספיר וספיר שמרו על המקום השלישי. הייתם מאמינים? גם אני לא, אבל הנה אנחנו כאן. אומנם היום של הספיריות התחיל קצת מקרטע - עם הייאוש במשימת ארמונות החול, והפחד במשימת הסוכן החשאי - אבל משם הוא רק השתפר. אפשר אפילו לומר שהוא היה נחמד. ובכלל, נדמה שקטע המירוץ בג'מייקה הוא קטע המירוץ הכי כיפי שתכננו לזוגות עד עכשיו. המשימות של ג'מייקה הן משימות שניגשים אליהן בידיעה שהן יגזלו זמן - אבל לא בפחד שהן בלתי אפשריות לביצוע. אף משימה (אולי חוץ מהראשונה) לא הייתה אכזרית מבחינה פיזית או מנטלית; חלקן גם לא כללו שום אלמנט של סיכון (כמו משימת הלימבו - שיש בה מה להרוויח ואין בה מה להפסיד). אפילו המשימה האחרונה, שאמורה הייתה להיות מורטת עצבים, לא נראתה כל כך נוראית ביחס למשימות אחרונות קודמות.

ובחזרה לזוגות: למקום הרביעי הגיעו שלומי ואסף, שנחתו על הקרקע אחרי שלושה קטעי מירוץ בשמיים. זה היה צפוי: ההיסטוריה מלמדת אותנו שאי אפשר לשמור על המקום הראשון למשך יותר מדי זמן - אבל ביחס לזוגות הקודמים שהובילו ואז התרסקו (ראו ערך: רון ומיטב, איתי ועמרי), שלומי ואסף יצאו יחסית בזול. ובכל זאת, ברור שהיה קשה לצפות בהם מאבדים את כל היתרון שצברו כבר במשימה הראשונה של קטע המירוץ (כזכור, הם הגיעו אליה ראשונים ויצאו ממנה אחרונים). מאוד מפתה להתפרק אחרי התחלה כזאת מקולקלת, אבל המזל הוא ששלומי ואסף לא נתנו למקרה המצער הזה להוציא להם את הרוח מהמפרשים. ההוכחה: את משימת הסוכן החשאי הם צלחו על הניסיון הראשון (ולא פחות חשוב מכך - הם נהנו ממנה). אז כן, חבל שהם לא לקחו את משימת הלימבו, אבל להגנתם ייאמר - אף אחד לא ידע לחזות שהיא תהיה כל כך קלילה.

עד לא מזמן המקום החמישי נחשב מכובד, אבל עכשיו הוא כבר נחשב ריסקי: עם מציאת המטבע הייחודי אור ועדי טסו לנקודת הסיום, וכמה דקות קריטיות (לכאורה) הפרידו בינם לבין המקום האחרון. זה שלב בתחרות שבו הגעה לתחתית הטבלה כבר לא מרמזת על התנהלות לא טובה, אלא על התנהלות קצת פחות טובה משל הזוגות האחרים. ואכן, אור ועדי לא היו גרועים בקטע המירוץ בג'מייקה, אבל הספיקה משימה אחת פחות זורמת - במקרה הזה, משימת הסוכן החשאי - בשביל להעמיד אותם בסכנת הדחה (שוב, לכאורה). בכל מקרה, הפספוס הכי גדול במשימה הזו הוא לא הפספוס של המצוף הלבן - אלא העובדה שלא זכינו לראות את אור מפזז בתחפושת נערת בונד.

עבור רוב הזוגות היום בג'מייקה היה בסך הכל חביב, אבל עבור אזי ודני הוא היה מאתגר במיוחד. קודם כל, כי הם עוכבו כבר בפעם השנייה ברציפות: בפעם הקודמת זה היה עצור (שדחק אותם מהמקום השלישי לחמישי), והפעם זו הייתה פרסה - הסגולים נאלצו לבצע גם את משימת הג'קפרוט וגם את משימת הסקיי ג'וס. ביצוע המשימות עצמן לא היה האישיו כאן: הרי דני הצליחה להשיג הקלה משמעותית בזכות כישוריה בלימבו. האישיו היה תחושת האכזבה מהזוגות האחרים שהעמידו אותה ואת אבא שלה על המוקד. דני יודעת, כמוני וכמוכם, שזה לא אישי; היא יודעת שאוהבים אותה. אבל זה עדיין לא נעים להיות השעיר לעזאזל של התחרות.

המכשול השני בדרכם של הסגולים היה, איך לא, משימת הרגאיי. עוד פעם הריטואל הקבוע: משימה שדורשת קואורדינציה וזיכרון, אזי חסר אונים ומעורר רחמים וחמוד עד כאב, דני מעודדת אותו בלי הפסקה. היה לא קל, אבל מתברר שמילות השיר של בוב מארלי הכילו בתוכן רמז מטרים למה שיקרה בהמשך - או במילים אחרות, אזי ודני באמת לא היו צריכים לדאוג מכלום. כי אומנם הם הגיעו אחרונים לנקודת הסיום, אבל זו הייתה נקודת סיום ללא הדחה (שנבחרה מראש).

אפשר לכעוס על ההפקה שלא "שמרה" את ההצלה לזוג אחר, אבל הטיעון הזה נועד להסתבך בתוך עצמו - כי איך אפשר להכריע לאיזה זוג כדאי היה להעניק אותה? לכתומים, או אולי לכחולים (שהודחו בקטע מירוץ שהייתה בו פרישה), או אולי אפילו לזוג הבורדו? בקצרה, אף אחד לא יותר ראוי מהשני (ולצורך העניין, גם דני ואזי לא ראויים יותר מאף זוג אחר). מהסיבה הזו, אולי צריך פשוט לוותר על הקונספט של נקודת סיום ללא הדחה - כי זה לא ממש הוגן כלפי שאר המשתתפים: למה לזוג אחד מגיע עוד צ'אנס (לא משנה מי הזוג המדובר) ולזוגות אחרים לא? ככה או ככה, אני כבר צופה את תחושת האשמה שדני עשויה לחוות בעקבות ההצלה הזאת - כי היא לא נשארה במירוץ בזכות עצמה, אלא בזכות גורם חיצוני.