ישיר: טקס הדלקת המשואות בהר הרצל

אירועי יום העצמאות ה-78 למדינת ישראל נפתחו בשעה זו בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל, המביא עימו בכל שנה את המעבר החד והטעון שבין זיכרון לעצמאות ובין שכול לתקווה.

• גל הירש, נשיא ארגנטינה, טליק גואילי ואסף גרניט: כל משיאי המשואות - והביקורת על הטקס

הטקס, תחת הכותרת "עוצמות של התחדשות", מועבר בשידור חי ובנוכחות קהל על רקע הפסקת האש עם איראן, בהנחיית השחקנית מלי לוי והזמר רותם כהן. על הטקס, בפיקודו של אל"ם (מיל') שמעון דרעי, ממונה זו השנה העשירית השרה מירי רגב. בטקס נוכחים גם ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, הרמטכ"ל אייל זמיר ונשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית. בין האומנים שמופיעים במהלכו נמנים יהורם גאון, עדן גולן, אמיר דדון, אסתר רדא, עמיר בניון, ליהי טולדנו, בן צור, שירה זלוף, מ' המסתערב, תזמורת "ירושלים מזרח ומערב" בניצוחו של מאסטרו תום כהן, והפזמונאי נעם חורב.

הטקס נפתח בציון זכר החללים, ולאחר מכן דגל ישראל הונף בחזרה לראש התורן. את תפילת "יזכור" הקריא פרופ' שלמה מור יוסף, יו"ר המועצה הציבורית להנצחת החייל. אחיו הצעיר, סגן אורי מור יוסף, נפל במלחמת יום הכיפורים בעת שירותו כקצין בשריון. ב-1990 נרצח חותנו זאב שיפטן בפיגוע במצרים.

תקרית חריגה נרשמה כבר בתחילת הטקס, כאשר השר איתמר בן גביר נטש את היציע לאחר שסורב לשבת לצד נתניהו ואשתו. ממערך הטקסים נמסר בתגובה כי "בניגוד לפרסום, השר בן גביר קיבל מקום כמו שאר השרים וסגל א', אך ככל הנראה בשגגה התיישב במקומם של נשיא ארגנטינה ופמלייתו. השר בן גביר התבקש לשבת במקום שהוקצה לו".

משיאי המשואות

הטקס כולל את הדלקתן של 12 משואות כנגד 12 שבטי ישראל. את המשואה הראשונה, משואת צה"ל, הדליקו שני נציגים. רס"ן נ', שנפצעה בעת ההגנה על היישוב אורים ב-7 באוקטובר, ואל"ם מ', ראש מחלקת איראן בחיל האוויר, האחראי על בניית התוכניות המבצעיות של החיל באיראן במסגרת מבצע "עם כלביא" ביוני האחרון וגם במבצע "שאגת הארי" הנוכחי. הוא ביצע מגוון תפקידים בזרוע, בהם סגן מפקד טייסת ומפקד טייסת.

נ' שירתה כמפקדת פלוגת לוחמים, ויצאה ללימודים במכללה לפיקוד טקטי. חרף פציעתה ב-7 באוקטובר היא התעקשה לחזור לתפקיד ושבועיים בלבד לאחר מכן נפצעה קשה בקרב נוסף. הפציעה אילצה אותה לעבור סדרת ניתוחים מורכבים שבמהלכם נכרתה רגלה. למרות הקשיים הרבים, היא שבה וביטאה את מחויבותה להמשיך ולתרום למען ביטחון המדינה.

היא הקדישה את המשואה ל"אנשי כוחות היבשה, ובהם אחיי ואחיותיי מחיל האיסוף הקרבי, הפועלים בכל הגבולות ומעבר להם, מזהים, מכוונים, משמידים איומים, מספקים לכוחות מידע בזמן אמת ומחזקים את יתרוננו בשדה הקרב. לכבוד הפצועים והפצועות שנפגעו בגופם וּבְנפשם ונלחמים כעת בְּמערכה נוספת בַּחזית השיקום. ולזכרם של אלה שלא הצליחו לשאת את הכאב. לכבוד בעלי רן וכלל בני המשפחות, ההורים, האחים והחברים של המשרתים, אנשי הקבע והמילואים והצוותים הרפואיים של בתי החולים - חבורה עצומה ומופלאה של חיילים ללא מדים. מאחורי כל אדם שנפצע יש קהילה תומכת וּמתמסרת שחייה משתנים באחת. לא היינו מצליחים לעבור זאת בלעדיכם".

מ' השיא משואה "לכבודם של הלוחמים והלוחמות – באוויר, בים וביבשה. בסדיר ובמילואים. הפועלים מסביב לשעון, בהגנה ובהתקפה בתעוזה ובנחישות. חיל האוויר ביצע עשרות אלפי גיחות בשטח אויב ויירט אינספור איומים אוויריים. מאחורי כל משימה עומדים האנשים - אנשי המערך הטכני, המנהלה, הלוגיסטיקה והבינוי. אנשי המודיעין, הבקרה והתכנון. במעמד זה אני אומר לכם: תודה! לכבוד שילוב הכוחות בין הזרועות בצה"ל, ושיתוף הפעולה ההדוק שלנו עם ארגוני הביטחון. לזכרם של הגיבורים והגיבורות שחירפו נפשם למען המולדת. לכבוד משפחות הקבע והמילואים, השותפות למסע ולשליחות. ובמיוחד לאשתי וילדיי האהובים שנותנים לי את הכוח כל יום מחדש. לכבוד אזרחי ישראל, המלווים אותנו בשמי המזרח התיכון בתפילה חרישית ובתקווה גדולה. נמשיך להכות באויבינו ככל שיידרש – עד הניצחון! ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום. ולתפארת מדינת ישראל".

את המשואה הבאה השיא גילי רענן, ממשקיעי ההייטק המצליחים בישראל, המזוהה עם הקמת סטארט-אפ הסייבר "וויז" (Wiz), שרכישתו ב-32 מיליארד דולר בידי גוגל הוכרזה לאחרונה כעסקה הגדולה בתולדות המשק הישראלי. הוא איבד את בתו עדי, שנהרגה באסון השיטפון בנחל צפית ב-2018.

רענן השיא את המשואה "לכבוד יזמי ההייטק של ישראל, והמשקיעים הבוחָרים להאמין בהם בִּתחילת הדרך. כמו החלוצים שיצאו לעבד את האדמות עם קום המדינה, בקהילת ההייטק זורעים רעיונות וקוצרים מציאות חדשה - ברוח, באומץ ובתבונה. לכבוד נשות ואנשי הסייבר ביחידות המודיעין, הפורצים דרך, בתחבולות ובמומחיות, ומגינים על ישראל בזירות נסתרות. לכבוד הדור הצעיר של יזמי ישראל, הזכות והחובה של כולנו ללמוד, להעמיק, לשמור על המדע ועל החתירה למצוינות. הם הבסיס ההכרחי למדינה חופשית, דמוקרטית וצומחת. לכבוד אחיי ואחיותיי ליציע האדום, וכלל אוהבי הספורט בישראל, המוכיחים שגם בתקופות מאתגרות יש בנו אהבה, והיא תתעורר, ותיגע ותנצח. לזכרה של בתי האהובה עדי, שנהרגה באסון נחל צפית, שמזכירה לי כמה יקרים החיים וגדולה האחריות שלנו לבנות כאן עתיד טוב יותר. ולכבוד ההורים, האחים והאחיות במשפחות השכולות - שולח חיבוק, על הכוח להמשיך לחיות וליצור באומץ למרות הכאב. ולתפארת מדינת ישראל".

את המשואה הבאה השיאה פרופ' דינה בן יהודה, המובילה את המערך ההמטולוגי במרכז הרפואי הדסה בירושלים ואחת הדמויות הבולטות בעולם הרפואה והמחקר בישראל. היא הקדישה את פועלה להצלת חיים, לקידום המחקר הרפואי ולהכשרת דור העתיד של הרופאות והרופאים בישראל. במקביל לעשייתה ופריצות הדרך המדעיות שהובילה, נשאה בן יהודה בתפקידים משמעותיים במערכת הבריאות והאקדמיה והיא תרמה לעיצוב פני הרפואה בישראל ולחיזוק מעמדה בזירה הבין-לאומית.

"אני משיאה משואה זו לכבוד הרופאות והרופאים וכל אנשי הצוות הרפואי, קהילה יוצאת דופן שמתמודדת בגבורה עם שנים קשות", אמרה בן יהודה במעמד הדלקת המשואה. "מהמאבק בקורונה, ועד המלחמה הארוכה והכואבת של היום - בה הם מצילים חיים וממשיכים ללוות את הפצועים בגוף ובנפש. לכבוד חיל הרפואה של צה"ל - שאין שני לו בעולם. צוותי הרפואה של החיל פועלים תחת אש ומצילים חיים ברגעים שבהם הכול נראה אבוד. אחד מהצוות המופלא הזה הוא האחיין האהוב שלנו, איתמר בן יהודה, חובש קרבי ולוחם בגולני, שהציל את חבריו ונפל ב-7 באוקטובר, סמוך למקום שבו נפל דודו יצחק במלחמת העצמאות בהגנה על בארי".

"לכבוד החוקרות והחוקרים, שבנחישותם מאפשרים לנו להתמודד עם אתגרי ההווה והעתיד והופכים את ישראל למעצמת מחקר שכל העולם נושא אליה עיניים. לכבוד החמלה והאנושיות שהן התרופה החשובה מכל, ואנחנו כחברה וכמדינה זקוקים להן יותר מתמיד. ולתפארת מדינת ישראל".

משיא המשואה הבא הוא תאמר עטאללה, בן העדה הדרוזית, שצבר קרוב לעשור של שירות במערך הכלכלי בצה"ל ובמערכת הביטחון. לאורך שירותו הצבאי זכה לעיטורים רבים על עשייתו ותרם רבות לשימור המורשת הענפה של הלוחמים הדרוזים, הצ'רקסים והבדואים ששירתו בצה"ל. לצד תפקידיו ובמקביל לשירות המילואים שלו, פעל תאמר בחמ"ל החירום המיוחד של העדה, אותה ייסד השייח' מואפק טריף בעקבות הקרבות והמהומות שהתחוללו בסווידא שבסוריה בקיץ האחרון.

"אני משיא משואה זו לכבוד הברית בין העם היהודי לבין העדה הדרוזית בישראל", אמר עטאללה. "ברית של שותפות, נאמנות וגורל משותף, קשר שאנו מחויבים לשמור עליו מכל משמר. לכבוד בנות ובני העדה הדרוזית, אנשים חדורי שליחות, המחויבים לפיתוחה, לביטחונה ולשגשוגה של מדינת ישראל. לכבוד אחינו בני העדה בסוריה וברחבי העולם, ולכבוד כל מי שעמדו לצידם, סייעו, תמכו ופעלו למענם בשעות המבחן".

"לכבוד שותפיי לדרך בחמ"ל שייסדו המנהיג הרוחני השייח' מואפק טריף וראשי רשויות, ולכבוד המתנדבות והמתנדבים מכל קשת החברה הישראלית, שעמדו יחד על המשמר להצלת חיים. לכבוד האנשים הבוחרים לפעול למען הזולת - כי כשאדם פוגש את כאבו של האחר ומשיב לו בחמלה, באחריות ובמעשה, הוא מבטא את פניה היפות ביותר של הרוח האנושית. ולתפארת מדינת ישראל!".

את המשואה הבאה השיאה אורה חתן, תושבת המושב שתולה שעל גבול לבנון. למרות תקופה ממושכת שבה אזור הצפון נתון לאיומים מתמשכים ולירי בלתי פוסק, תקופה שאילצה אותה לסגור את המסעדה הכורדית המוכרת שלה "חמדת הגליל", היא בחרה להישאר על האדמה שבה נולדה ולבשל לחיילים ולכוחות באזור.

את המשואה הקדישה "לכבוד כל תושבי קו העימות בצפון, אנשי עמל אמיצי לב הנאחזים בקרקע באומרם השכם והערב: אסור לנו לעולם לאבד את הצפון! לכבוד החיילות והחיילים האהובים ששומרים עלינו, ואני גאה על הזכות שנפלה בחלקי למלא את ליבכם בשמחה. חיבוק חם לכל האימהות והרעיות - אני מצדיעה לכן! לכבוד הקהילה הכורדית בישראל, קהילה שהעמיקה שורשיה, ואמיריה נושקים את השמים. לכבוד הילדות והילדים שלנו, דור המחר, ובכללם בניי יונתן ויאיר שחולמים שהגליל יחזור לפרוח.והוא יחזור. אני מבטיחה לכם! ואנחנו חייבים, חייבים להעניק להם חיים ללא מורא ובלי פחד. לזכרה של אימי, רועת הצאן המיתולוגית, שהותירה אחריה מורשת מפוארת של נתינה ואהבת אין קץ לאלוהים ולאדם. בזכותה אני זוכרת בכל עת: זו האדמה שלי! אני לעד שתולה בשתולה! ולתפארת מדינת ישראל!".

במחצית הטקס, את המשואה השישית השיא השף אסף גרניט. זו הפעם הראשונה בתולדות הטקס שנבחר נציג מעולם הקולינריה להדליק משואה, לאחר שרגב הודיעה על הבחירה בגרניט שפרץ בזירת המישלן והתגייס למילואים כחובש בעקבות 7 באוקטובר. "אני משיא משואה זו לכבוד ירושלים שבה נולדתי וצמחתי", אמר על הבמה. "עיר שלימדה אותי עוד בילדותי לחבר בין מזרח למערב, בין דתיים לחילוניים, בין הפועל לבית"ר".

"לכבוד כל השפים המעולים של ישראל, אלה שהתוו לנו את הדרך וכלל קהילת המסעדנים - נשות ואנשי המטבח, שעוברים שנים קשות מנשוא, ובכל זאת ממשיכים כל יום לפתוח דלת, להדליק אש, לבשל - וליצור עבור כולנו מקורות נחמה ותקווה, לכבוד השותפים המוכשרים שלי והצוותים המדהימים שלנו בארץ ובעולם, לכבוד חבריי ליחידת מגלן שבה אני משרת במילואים, לכבוד הסבים והסבתות שלנו! כמו סבא מסעוד איפרגן שעלה ממרוקו וסבתא לאה גוטריימן, שעלתה מפולין ובזכותם בני האהוב ליאו פוגש בכל ארוחת שישי מטבוחה ומרק קניידלך. לכבוד העם הזה שיודע גם ברגעים הקשים ביותר למצוא את הכוח לקום מחדש, יחד, גם כשאנחנו לא מסכימים. ולתפארת מדינת ישראל!".

רוני אינסאז, יהודי שגדל בטהרן, נבחר להשיא משואה גם הוא. בשל מרחק בית הספר היהודי ממקום מגוריו, הוא למד בבית ספר מוסלמי ובגיל 18 גויס לצבא האיראני. לאחר תקופת הטירונות שובץ לשירות בבית המשפט בטהרן. הוא התקדם לתפקידים רגישים, עד שהפך לעוזר לחוקרים ולשופטים בכירים. במקביל, הוא פעל בסתר לסייע ליהודים שנקלעו למצוקה מול הרשויות, והצליח לחלץ רבים מהם. ב-1997 עלה ארצה ויחד עם אחיו הקים שורה של מיזמים עסקיים.

"אני משיא משואה זו לכבוד הקדוש ברוך הוא שעזר לי לצאת מאיראן, לבנות בישראל את ביתי ולהגשים את חלומותיי יחד עם רעייתי היקרה אזיטה", אמר אינסאז. "לכבוד הזכות לתרום בכל כוחותיי לעם היהודי, מהימים בבית המשפט בטהרן ועד היום. לכבוד הקהילה המפוארת של יהדות איראן, לכבוד העם האיראני האמיץ, הגדול ושוחר השלום, שרובו המוחלט אוהב את העם היהודי וחולם על חופש. למען האמונה שנזכה לראות בקריסת החומות ובנפילת המשטר האפל, ושאזכה לבקר שנית בנופי המולדת באיראן. בתקווה לניצחון האור על החושך ולתפארת מדינת ישראל".

תא"ל במילואים גל הירש, מתאם השבויים והנעדרים, השיא משואה עם טליק גואילי, אימו של רן גואילי, החטוף האחרון ברצועת עזה שגופתו הושבה לישראל בינואר האחרון, אחרי 843 ימים. הבחירה של רגב בהירש עוררה מחלוקת והתקבלה למרות שיותר מ-100 בני משפחות חטופים פנו אליה בבקשה מיוחדת שלא ישיא משואה, בטענה שאיים ותקף אישית משפחות.

"אני משיא משואה זו בכאב, בגאווה ובתקווה", אמר הירש. "לכבוד החטופות והחטופים שנאבקו בגבורה, אלה שזכינו להציל ואלה שכשלנו להצילם ולהשיבם בחיים. לכבוד המשפחות - שחיו בסיוט, אלה שעדיין מצפות, ואלה שחיות עם האובדן הנורא. לכבוד עם ישראל שממעמקים קרא והִתפלל לִשלום אנשינו. לכבוד המשרתים בסדיר ובמילואים, שחירפו נפשם ובליבם החלום: להשיב חטופים, חיים וחללים, הביתה. לכבוד הפצועים הבוחרים בחיים וגיבורי ישראל הנופלים, המשפחות השכולות הכואבות והרֵעוּת שנותרה בהירה ודולקת. בשמם ולכבודם של חבריי למערך השבויים והנעדרים - בצה"ל, בשב"כ, במוסד, במשרדי הממשלה, אצל בעלות בריתנו ובממשל הנשיא טראמפ ובהובלת ראש הממשלה בנימין נתניהו, אנשים נפלאים ונחושים להשלים את המשימה, להשיב בנים לגבולם, כי אנחנו ישראלים ונהפוך את העולם כדי שאיש מאחינו לא יישאר מאחור. ולכבוד דונה רעייתי, משפחתי האהובה מולדתי מדינת ישראל ששלומה וביטחונה הם תמצית חיי".