"פרויקט הייל מרי" הוא הסרט המושלם לחזור איתו לקולנוע

המלחמה עם איראן הביאה איתה שיתוק כמעט מלא של עולם התרבות, אבל ככל שהיא נמשכת כך גם החזרה לשגרה מתחילה לחלחל. בשבועות האחרונים יותר ויותר בתי קולנוע פותחים מחדש, ובסוף השבוע הצטרפו גם שתי הרשתות הגדולות - סינמה סיטי ופלאנט - לפעילות תחת ההגבלות. יחד איתן הגיע גם "פרויקט הייל מרי", אחד הסרטים המדוברים של התקופה, שכבר הספיק להפוך לשובר הקופות הגדול של השנה עד כה עם הכנסות של יותר מ-420 מיליון דולר בעולם.

"פרויקט הייל מרי", שמבוסס על הרומן המצליח של אנדי וייר, עוקב אחר המדען ד"ר ריילנד גרייס (ראיין גוסלינג) שמתעורר לבדו על חללית בלי שום זיכרון איך הגיע לשם. מכאן העלילה מתפצלת לשני צירים: הראשון מחזיר אותנו לכדור הארץ, לחיים הקודמים של ד"ר גרייס כמורה למדעים בתיכון, שנשאב למבצע סודי בניסיון למצוא פתרון לתופעה מסתורית המאיימת לקרר את השמש ולהוביל לקריסה גלובלית; והשני עוקב אחר המשימה עצמה - פרויקט "הייל מרי" - שמובילה אותו למסע לכוכב רחוק במיוחד, אולי המקום היחיד שבו מסתתרת התשובה להצלת האנושות.

אחד הדברים ש"פרויקט הייל מרי" עושה הכי נכון הוא לקיחת הרעיונות המדעיים הכבדים שמלווים את הסיפור - והנגשה שלהם בלי לאבד את הקהל בדרך. בניגוד לספר של וייר, שמעמיק בפרטים ולעתים גם מתעכב עליהם, כאן יש בחירה ברורה להקליל, לפשט ולזרום קדימה. יש מי שיראה בזה ויתור מסוים על עומק, אולי אפילו פספוס של חלק מהקסם המדעי, אבל בפועל זו בדיוק ההחלטה שמאפשרת לפרויקט לעבוד כסרט קולנוע. כזה שמצליח להיות גם חכם וגם מצחיק.

מי שמחזיק את "פרויקט הייל מרי" על גבו הוא גוסלינג, שמספק הופעה קלילה אבל גם אנושית. הוא סוחב את הסרט כמעט לבדו - לפחות עד להופעה של רוקי, חייזר שגונב את ההצגה. בלי להיכנס לספוילרים, מדובר בדמות מקורית ומרגשת, והחיבור שנבנה בינה לגרייס מוסיף עומק וייחודיות לסיפור. עם יצור שרחוק מאוד מכל מה שאנחנו מכירים, "פרויקט הייל מרי" מצליח לבנות מערכת יחסים שמבוססת על חשדנות וחששות ומתפתחת לאט-לאט לקשר חברי שמכניס המון הומור ולב. סנדרה הולר ("אנטומיה של נפילה"), שמשחקת גם היא בסרט, מקבלת זמן מסך מצומצם יותר אבל משאירה אף היא חותם עם דמות מדויקת ואפקטיבית.

גם ברמת הבימוי "פרויקט הייל מרי" נמצא בידיים טובות. הצמד פיל לורד וכריסטופר מילר, שביימו בין היתר את הקומדיות "רחוב ג'אמפ 21" ו"רחוב ג'אמפ 22", מביאים לידי ביטוי את היכולות שלהם גם כאן. עם זאת, המעברים בין שני צירי הזמן - זה שעל החללית וזה שחוזר לכדור הארץ - לא תמיד מרגישים טבעיים, ולעתים נוצרת תחושה של קפיצה חדה מדי בין טון כבד ורציני לרגעים קלילים והומוריסטיים יותר.

"פרויקט הייל מרי" הוא סרט טוב בכללי, אבל במציאות הנוכחית ועם החזרה לאולמות על רקע המלחמה - הוא הסרט המושלם לחזור איתו לאולמות: חוויית קולנוע שעובדת ומספקת את האסקפיזם שכולם כל כך צריכים, וגם מזכירה לנו למה אנחנו זקוקים לו.