"אין עוד אחת כמוני": העיתונאית הציונית ה"פנאטית" שמטלטלת את ארה"ב

מסדרונות אולפני רשת CBS בניו יורק רועדים בימים אלה. ב-28 במאי, יום שזכה בקרב עובדי חטיבת החדשות לכינוי "יום חמישי השחור", פוטרו בזה אחר זה שורה של מפיקים וכתבים בכירים מתוכנית הדגל "60 דקות" – ובהם שרין אלפונסי, ססיליה וגה וטניה סיימון, האישה הראשונה שכיהנה כמפיקה אחראית של תוכנית התחקירים הוותיקה והמוערכת. מי שעומדת מאחורי המהלך הדרמטי הזה היא בארי וייס, העורכת הראשית של הרשת בשמונת החודשים האחרונים, דמות שנויה במחלוקת שזינקה אל פסגת עולם העיתונות ומונתה לתפקיד ללא כל ניסיון קודם בטלוויזיה.

זמן קצר לאחר מכן פוטר ברעש גדול גם סקוט פלי, הפנים המזוהות ביותר עם הרשת ועם "60 דקות" במשך 37 שנה, לאחר שהאשים את וייס ב"רצח התוכנית" במהלך ישיבת צוות סוערת. וייס מצידה הביאה מנהל חדש לתוכנית, את כתב הטכנולוגיה ניק בילטון, שלא מחזיק בשום ניסיון בעיתונות משודרת ושעימו עבדה בעבר על פרויקטים תיעודיים לנטפליקס שמעולם לא ראו אור. הצעדים הללו הותירו את הרשת בהלם. כפי שהיטיב לנסח זאת אחד מעובדי התוכנית לשעבר ששוחח עם מגזין וראייטי: "אנחנו מוכרחים להודות ש'60 דקות' הייתה צריכה קצת מתיחת פנים, אבל אתה לא עושה מתיחת פנים עם פאקינג מצ'טה".

כיצד הצליחה אישה בת 41, פובליציסטית יהודייה שגאה להיקרא "ציונית פנאטית" והפכה לסמל מאבק בתרבות הביטול, בפוליטיקלי קורקט ובהלך המחשבה של ה"ווק", להשתלט על אימפריית חדשות ולבצע בה טיהור שכזה, שהיא עצמה כינתה בשיחות סגורות "דה-בעת'יפיקציה של CBS"?

כניסה הוליוודית עם שומרי ראש וכובע מצחייה

דרכה של וייס לפסגה נסללה בעקבות עסקת ענק בשווי 8 מיליארד דולר, שבה רכש טייקון המדיה דייוויד אליסון, בנו של האיש החמישי העשיר בעולם לארי אליסון – את פרמאונט גלובל – חברת האם של CBS. אליסון היהודי, תומכו של טראמפ, רכש את גוף התקשורת העצמאי של וייס The Free Press תמורת 150 מיליון דולר והצניח אותה ישירות לתפקיד העורכת הראשית של הרשת.

בתעשיית המדיה בארצות הברית ראו במהלך הזה קריצה ומחווה לנשיא, שאישור ממשלו נדרש בזמנו כדי להשלים את המיזוג בין פרמאונט לאולפן הסרטים סקיידאנס (Skydance) שבבעלות אליסון. עסקת ענק אחרת שמתבשלת בימים אלה ודורשת אישור רגולטורי היא רכישת האחים וורנר בידי פרמאונט. טראמפ הרעיף שבחים על וייס ובירך אותה לרגל כניסתה לתפקיד: "אני חושב שיש לכם מנהיגה חדשה ונהדרת, שמעתי שהיא אדם נהדר".

אותה פרמאונט גם הסכימה עוד קודם לכן לשלם לטראמפ 16 מיליון דולר כפשרה בתביעה בגין ריאיון ב"60 דקות", לאחר שתבע את החברה על עריכת ריאיון עם המועמדת הדמוקרטית קמלה האריס לפני הבחירות לנשיאות. הוויתור חסר התקדים של תאגיד תקשורת גדול לנשיא ארצות הברית עורר בקיץ שעבר ביקורת קשה.

כניסתה של וייס לתפקיד לוותה באנרגיות של סטארטאפ, אך גם בצרימות וחריקות שהבהירו את הפער בינה ובין עולם הטלוויזיה המסורתי. וייס הגיעה למשרדים מלווה בשומרי ראש ("הרמיזה הייתה שאנחנו ננסה להרוג אותה", העיר אחד המפיקים). לישיבת המערכת הראשונה שלה היא הופיעה חבושה בכובע מצחייה של CBS, בצעד שכאילו שואב השראה מטראמפ, ואת הפגישה היא סיימה בהכרזה: "בואו נעשה את הפאקינג חדשות!". זמן קצר לאחר מכן, בצעד שהזכיר לרבים את הטריליונר אילון מאסק, היא שלחה מייל לכל 1,200 עובדי חטיבת החדשות ודרשה מכל אחד מהם שיכתוב לה כיצד הם מעבירים את שעות העבודה שלהם ובמה הם הכי גאים.

אופן מעורבותה של וייס בשידורי התוכניות עורר זעם מהרגע הראשון, אך השיא הגיע עם גניזת התחקיר של הכתבת שרין אלפונסי ב"60 דקות" על המרכז לכליאת מחבלים (CECOT) באל סלוודור. הכתבה חשפה מעשי התעללות מחרידים במהגרים מוונצואלה שגורשו לשם בידי ממשל טראמפ. שעות ספורות לפני השידור המתוכנן, לאחר שהכתבה כבר עברה את כל בדיקת העובדות ונבחנה משפטית, הורתה וייס לבטלה בטענה שחסרה בה תגובה מקיפה של בכירי הממשל, כמו למשל של סטיבן מילר, יועצו של טראמפ ואדריכל מדיניות ההגירה בממשלו הקודם, כדי להציג "דיון אמיתי".

אלפונסי, שפוטרה כאמור בהמשך, זעמה והאשימה במכתב לעמיתיה כי "זו לא הייתה החלטה עריכתית, זו הייתה החלטה פוליטית". לדבריה, הענקת זכות וטו לממשל שמסרב להגיב היא מתן "מתג חיסול" (Kill Switch) לכל תחקיר שאינו נוח לשלטון. כתבת אחרת שפוטרה, ססיליה וגה, טענה גם היא בדרכה להיזרק החוצה כי חוותה "מאמצים להכניס הטיה פוליטית לסיפורים שלנו".

העיתונאי סקוט פלי סיפר כי וייס דרשה ממנו שיערוך כתבה על משטרת ההגירה האמריקנית (ICE) כך שהמפגינים ייראו "אלימים יותר" – טענה שהרשת הכחישה. בריאיון ראשון מאז שפוטר, אמר החודש פלי לניו יורק טיימס על מקום עבודתו ההיסטורי כי "CBS הייתה הבית שלי, וכרגע הבית בוער".

עזיבתו של פלי היא המשכו של כדור שלג שהתחיל בהתפטרות משמעותית אחרת: באפריל אשתקד, עוד לפני כניסתה של וייס לתפקיד, המפיק הבכיר של "60 דקות" ביל אוונס עזב את מערכת התוכנית בטענה כי "חלה פגיעה בעצמאות העיתונאית" שלו.

אוונס התפטר מתפקידו על רקע המאבק המשפטי בין רשת CBS לנשיא טראמפ, שניסה להצר מבחוץ את צעדיה. פרט ליושרה העיתונאית שבגינה התפטר אוונס, עמד אינטרס עסקי גדול של בעלת השליטה לשעבר בפרמאונט, שרי רדסטון, להגיע לידי הסדר בתביעה, כדי שממשל טראמפ יאשר את רכישת החברה שלה בידי חברת המדיה סקיידאנס, שבבעלות בנו של איל הטכנולוגיה לארי אליסון. המיזוג העניק לאליסון הבן שליטה בענקית המדיה הכוללת את הרשתות CBS ו-MTV ואולפני הסרטים ההוליוודיים פרמאונט.

"מגיעה כציונית קנאית מוצהרת"

השפעתה של וייס ניכרת גם בסיקור הבין-לאומי ומגיעה למעשה עד למחוזותינו. כש"60 דקות" שידרה ריאיון בחודש שעבר עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, וייס אפשרה לו לבחור בעצמו את המראיין (הכתב מייג'ור גארט) בניסיון להבטיח את הריאיון, אך הוא ספג ביקורת קשה על כך שהיה רך מדי ולא אתגר את טענותיו של נתניהו. וייס אפילו זכתה בעקבות זאת לציוץ הכרת טובה פומבית ממייקל אורן, שגריר ישראל לשעבר בארה"ב: "זה עתה צפיתי בריאיון של נתניהו לתוכנית '60 דקות' ושמתי לב כיצד רשת CBS קבעה באופן לא אופייני שנתוני הנפגעים של חמאס אינם מבחינים בין לוחמים לאזרחים, ושזו הפעם הראשונה שבה התייחסה ל'מחבלי חיזבאללה' ולא ל'פעילי חיזבאללה'. תודה לך, בארי וייס".

רום הרטמן, מפיק ותיק לשעבר ב"60 דקות", ציין: "היא מגיעה כ'ציונית קנאית' מוצהרת. צר לי, אבל זה אמור לפסול אותה מלמלא תפקיד עריכה בסיקור של CBS את ישראל".

גם במהדורת הערב של CBS הורגשה נוכחותה של וייס. בלילה הראשון להגשתו של טוני דוקופיל, שאותו קידמה וייס, נטען כי הבוסית הוסיפה בעצמה שורות לכתבה שעסקה בחטיפת ניקולס מאדורו, נשיא ונצואלה לשעבר, וזאת כדי להאיר את פעולות ממשל טראמפ באור חיובי. שני לילות לאחר מכן שודרה כתבה מפרגנת למדי על שר החוץ של ארצות הברית מרקו רוביו, שהסתיימה בהלל: "מרקו רוביו, אנחנו מצדיעים לך". סטיב קרופט, מוותיקי כתבי "60 דקות" אשר פרש לגמלאות, סיכם את המצב בחריפות: "כל מה שהיא נגעה בו הפך לחרא. אני לא חושב שהיא הראתה שום כישרון לתפקיד הזה. היא רק ממלאת אג'נדות של אנשים אחרים".

הילדה מפיטסבורג שאהבה להתווכח

כדי להבין את החידה שנקראת בארי וייס צריך לחזור כמה עשורים אחורה, לשכונת סקווירל היל בפיטסבורג, שהיא את מוקד חיי היהודים בעיר. וייס גדלה במשפחה שתיארה בכינוי "שטעטל אורבני". בספרה "כיצד להילחם באנטישמיות", שהוציאה ב-2019, היא מתארת את האנטישמיות לא רק כתופעה מגונה, אלא גם כאינדיקציה לריקבון חברתי עמוק יותר. אביה לואו, ליברל שהפך לשמרן, כתב מאמרי דעה ופיזר בבית עותקים של מגזין קומנטרי, ירחון שנחשב למעוז הימין היהודי והניצי ולאחת מאבני היסוד של האינטליגנציה היהודית באמריקה. אימה איימי הגדירה עצמה כדמוקרטית ליברלית. לא מן הנמנע שארוחות השבת בבית משפחת וייס לוו תמיד בוויכוחים פוליטיים סוערים.

וייס עלתה לתורה בבת המצווה שלה בבית הכנסת "עץ החיים" בפיטסבורג – אותו בית כנסת קונסרבטיבי שבו התרחש בשנת 2018 הפיגוע האנטישמי הקטלני ביותר בתולדות ארצות הברית. את האירוע, שבו נרצחו 11 מתפללים, סיקרה וייס ברגישות עבור הניו יורק טיימס, שהועסקה בו באותה עת.

כבר מילדותה סומנה בארי ככוח שאי אפשר להתעלם ממנו. "כוח שצריך להתחשב בו, אפילו בכיתה ב'", סיפרה בעבר אחת ממורותיה בבית הספר היסודי. באוניברסיטת קולומביה היא כבר הייתה לדמות בולטת. כסטודנטית להיסטוריה בשנתה השנייה הובילה מאבק תקשורתי חסר פשרות נגד פרופ' ג'וזף מסעד (Massad), אקדמאי פלסטיני יליד ירדן ששיבח בהתרגשות טרור נגד ישראל, תוך שהיא מאשימה אותו ואת המחלקה ללימודי המזרח התיכון בהפחדה אינטלקטואלית ובאנטישמיות נגד סטודנטים יהודים. הפרשה תועדה בסרט Columbia Unbecoming ("לא הולם את קולומביה").

במקביל היו חייה האישיים מסקרנים לא פחות. תקופה קצרה היא יצאה עם מי שתהפוך לכוכבת "סאטרדיי נייט לייב", קייט מקינון, והצהירה בסביבתה: "אני לסבית ובעד ישראל. בהצלחה לסווג אותי. מעולם לא ראיתם מישהי כמוני. אני כל כך לא צפויה, כל כך הטרודוקסית". היא יצרה קשרים באופן יוצא דופן, ונהגה לפתוח מיילים לחבריה במילים: "שלום חברים רבי-עוצמה".

המרד נגד ניו יורק טיימס והשקת The Free Press

לאחר לימודיה עבדה וייס בעיתונות היהודית בארצות הברית, ומשם המשיכה ב-2013 למדור הדעות של הוול סטריט ג'ורנל. ב-2017 גויסה לניו יורק טיימס על מנת להרחיב את המגוון הרעיוני בעיתון לאחר הניצחון המפתיע של טראמפ, שהותיר את עורכי העיתונים שמוטי לסת. בטיימס מיתגה עצמה במהירות כאפיקורסית, כופרת מבית, וכתבה נגד סכנות ה"ווקיזם" והשמאל הזהותני, תרבות הביטול ואפילו נגד תנועת MeToo. בין היתר פרסמה מאמר ויראלי בעיתון ובו יצאה להגנתו של הקומיקאי עזיז אנסרי, שהואשם בהתנהגות מינית לא הולמת. "אם את מבלה בעירום עם גבר, סביר להניח שהוא ינסה לעשות איתך סקס", העירה.

מכאן, דעותיה של וייס הפכו אותה למטרה נוחה למבקרים משמאל. הקולגות בניו יורק טיימס מתחו עליה ביקורת חריפה, ולעיתים קרובות אף לעגו לה בערוצי הסלאק הפנימיים של העיתון (תוכנת צ'אט לארגונים). המשבר הגיע ב-2020, סביב מאמר הדעה השנוי במחלוקת של הסנאטור הרפובליקני טום קוטון, שקרא לשלוח את חיילי צבא ארצות הברית לרחובות כדי "לדכא ולהרתיע את מפירי הסדר" במחאות Black Lives Matter בעקבות מותו של ג'ורג' פלויד.

עובדי הטיימס פתחו במרד פומבי נגד פרסום המאמר, עורך מדור הדעות דאז ג'יימס בנט התפטר, וחודש לאחר מכן, ביולי 2020, הגישה וייס את התפטרותה למו"ל העיתון במכתב נוקב שעלה בעצמו לכותרות. היא טענה כי "טוויטר הפך לעורך הראשי האולטימטיבי" של העיתון, האשימה את עמיתיה בבריונות, בהטרדות וביצירת סביבה שאינה סובלנית לדעה שונה, ואף טענה כי כינו אותה נאצית וגזענית. לדבריה, "סקרנות אינטלקטואלית ונטילת סיכונים נהפכו עתה לנטל", ומתוך המשבר העקרוני היא הקימה את אתר החדשות The Free Press.

באמצע טיסה למיאמי, חודשים בודדים לאחר מכן, פתחה עבורה בת זוגה הנוכחית, העיתונאית נלי בולס, חשבון בפלטפורמת הניוזלטרים סאבסטאק תחת השם Common Sense. הניוזלטר, שנועד להיות מעין מקלט לממורמרים פוליטית ולמתנגדי השמאל הפרוגרסיבי, הוכתר בהצלחה מסחררת. הוא גרף הכנסות של 800 אלף דולר ממנויים בשנה הראשונה בלבד, ובכך הפך באופן רשמי לגוף התקשורת The Free Press. האתר החדש משך אליו תורמים ומשקיעים כבדים מעמק הסיליקון, ובהם מארק אנדריסן, הווארד שולץ (לשעבר מנכ"ל ענקית הקפה סטארבקס), ודייוויד סאקס, יזם יהודי-אמריקני יליד דרום אפריקה, שמונה בידי טראמפ לתפקיד האחראי לקריפטו ולבינה המלאכותית של הבית הלבן וזכה לכינוי "צאר ה-AI" של הממשל.

הפלטפורמה העצמאית החלה לסקר סוגיות אקטואליות במחלוקת כמו טיפולים להתאמה מגדרית בקטינים, סגרי הקורונה והסכסוך הישראלי-פלסטיני. הובאו בה טורי דעה שהתייצבו נגד הזרם המרכזי של התקשורת האמריקנית הממוסדת. שיתוף הפעולה של וייס עם מאסק רגע אחרי שהשתלט על טוויטר (כיום X) העניק לה ולשלושה עיתונאים אחרים גישה ל"תיקי טוויטר" מתוך מטה החברה בסן פרנסיסקו, שבהם פורסם בין היתר מידע מטריד על פרשת הלפטופ של האנטר ביידן ועל מעורבות גופי ביון אמריקניים בהחלטות קריטיות של ניטור תוכן ברשת וסינונו. החשיפה קיבעה את מעמדה של וייס כעיתונאית עצמאית מובילה.

לצד השגשוג המקצועי, גם חייה האישיים של וייס עברו תפניות מעניינות. נלי בולס, שהייתה כתבת טכנולוגיה בניו יורק טיימס ובת למשפחת אצולה יחסית של בעלי קרקעות (צאצאית של הסופר הנרי מילר), לא רק שעזבה את העיתון המוערך כדי להצטרף למיזם הניסיוני של וייס, אלא גם התגיירה למענה. השתיים התחתנו ב-2020 בטקס צנוע בקליפורניה, וכיום הן מגדלות יחד שני ילדים ומחלקות את זמנן בין לוס אנג'לס לניו יורק.

השילוב של אשת תקשורת אנטי-ממסדית שלפתע הופכת לבוסית הגדולה של רשת טלוויזיה אמריקנית מיינסטרימית גרם לבולס לסכם את המצב בהלצה: "כל מה שאני יודעת זה שהלכתי לישון עם כותבת הדעות המקסימה הזו והתעוררתי לצד לס מונבס. אני המומה בדיוק כמוכם". לס מונבס היה המנכ"ל הכול יכול של CBS ואחד האנשים החזקים בתעשיית הבידור, שהודח בבושת פנים ב-2018 בגין הטרדות ותקיפות מיניות.

מי ימצמץ קודם?

האתר The Free Press השיג 1.5 מיליון מנויים ושווי מוערך של כ-150 מיליון דולר עד שנמכר לדייוויד אליסון ופרמאונט באותו סכום באוקטובר האחרון. וייס הסבירה את סיבוב הפרסה שלה בחזרה לממסד התקשורתי בכך שאנשים רבים שמחפשים חדשות המבוססות על עובדות ולא על אג'נדת קצוות צריכים לקבל אלטרנטיבה מרכזית גדולה במיוחד. במכתבה לעובדי CBS פירטה עקרונות הכוללים סיקור שווה וביקורתי כלפי שתי המפלגות הגדולות בארצות הברית, זו הדמוקרטית וזו הרפובליקנית, אך עובדים רבים רואים בניהול שלה הטיה פוליטית עמוקה.

יש לכך גם עדויות בשטח. תוך כדי ההמתנה לאישור רכישת וורנר ברדרס ב-111 מיליארד דולר אירח בעלי פרמאונט דייוויד אליסון באפריל האחרון את נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ובכירים בממשלו בארוחת ערב פרטית בוושינגטון. אל שולחנו של אליסון הצטרפה וייס עצמה, ומקורות טענו באוזני ניו יורק טיימס כי בשולחנו של טראמפ ישבה בת זוגה בולס. התובע הכללי ממשרד המשפטים של ארצות הברית, שאישר לפני ימים אחדים את עסקת הענק שצפויה להיסגר בהמשך השנה, נכח גם הוא.

מאז מתקפת 7 באוקטובר ופרוץ המלחמה בעזה הפכה וייס לאחד הקולות החזקים והעקביים ביותר בארצות הברית למען ישראל. היא תקפה את ההפגנות הפרו-פלסטיניות בקמפוסים, כמו בקולומביה שממנה קיבלה דיפלומה, וראתה באנטישמיות הגואה תוצר ישיר של אותו ווקיזם אינטלקטואלי שעליו התריעה במשך שנים. באחת הפגישות גם קראה וייס לעובדי CBS שיגבירו את סיקור המחאות באיראן, והזכירה סרטונים שראתה באינטרנט ש"נראים כמעט כמו סצנה מסרט". כתב בכיר בעל ניסיון בסיקור המדינה הזהיר באוזני הניו יורקר שחלק ממה שווייס התייחסה אליה היו סרטונים מהפגנות שלוש שנים קודם לכן.

וייס חולשת כיום על CBS ניוז, אך איש לא יודע עד לאן יגיעו גלי ההדף. פרמאונט כאמור לוטשת עיניה לעבר רכישת תאגיד האחים וורנר-דיסקברי, חברת האם של רשת החדשות CNN, ודיווחים אחרונים מצביעים על כך שאם תצא העסקה לפועל – וייס עשויה לקבל את המפתחות לפיקוח עריכתי שיכלול גם את CNN. בשיחה עם מגזין וראייטי, שישה מעובדי "60 דקות" לשעבר הביעו חשש כבד ממהלך שבו ההתפתחויות ב-CBS הן רק הקדימון למה שעתיד לקרות ל-CNN. בכירים ב-CBS סיפרו כי וייס כבר מדברת בגלוי על איחוד מערכות, ושאת אנדרסון קופר, מכוכביה הגדולים של CNN, היא מתכננת להעביר לחדשות הערב ב-CBS.

שלושה חודשים לאחר כניסתה לתפקיד העורכת הראשית פנתה וייס לעובדי CBS וביקשה להבהיר להם כי אם תמשיך הרשת בדרך חשיבה מיושנת לתפיסתה, "אנחנו גמורים". לטעמה, הרשת נדרשת להפיק תכנים ש"יפתיעו ויאתגרו, גם בתוך המערכת שלנו". הכתבים הוותיקים ששרדו את הפיטורים ב"60 דקות", ובראשם לסלי סטאל, ביל וויטאקר וג'ון ורטהיים, פרסמו מכתב קשה לעמיתיהם: "חדרי חדשות לא אמורים להתנהל כמו דיקטטורות. אנחנו לא רוצים לראות את '60 דקות' מתה. אם לא נוכל להמשיך ליצור עיתונות חסרת פחד – אנחנו נעזוב".

לפני שש שנים עזבה בארי וייס את הניו יורק טיימס בטריקת דלת, יצאה לקרב נגד המוסכמות של שוק התקשורת האמריקני וחזרה ובגדול מהדלת האחורית. בינתיים היא מנצחת, אך לא ברור אם הניתוח הכירורגי שהיא מבצעת ב-CBS יבריא את הרשת או יהרוג אותה.