המערכון שהיה נועז מדי אפילו לחמישייה הקאמרית - והתוכנית לאיחוד

"אז (באופנוע) החלטתי שאיתו, עם מנשה, אני מתחתנת", אומרת קרן מור כשהחבורה מתאחדת לצילומים על האופנוע המפורסם מהפתיח של החמישייה הקאמרית. שלושה מתוך החמישייה - מנשה נוי, אשתו קרן מור ודב נבון - חוזרים לאותו אופנוע עם הסירה, עם אותו נהג. "רמי היה למעלה", הם נזכרים ברמי הויברגר ז"ל.

בליל חורף קר, לפני כמעט 35 שנה, התקבצו באוניברסיטת תל אביב חמישה שחקנים די אנונימיים לצלם תוכנית מערכונים לערוץ 2 הניסיוני. הספיישל היה בתקציב אפס, הם קיבלו ציוד מהחוג לקולנוע, הם השתמשו באולפן בחינם - ובאותו לילה נולדה החמישייה הקאמרית, התוכנית ששינתה את פני הטלוויזיה בישראל. השבוע חבריה קיבלו פרס מפעל חיים על יצירת המופת שלהם.

בתוך אוניברסיטת תל אביב קרן ומנשה חלוקים בדעתם איפה בדיוק היה האולפן, אבל דב נזכר במערכון ומשוכנע: "הרצח היה פה". לאחר מכן הוא מוסיף: "מה אני זוכר מהיום הראשון? זוכר אותי נצמד לקיר ומחליף שפמים וצוחק". מנשה נוי, שי אביבי והבמאי איתן צור היו סטודנטים לקולנוע. קרן מור כבר החלה את הקריירה והשתתפה בזהו זה. דב נבון ורמי הויברגר ז"ל היו שחקנים מתחילים. "זו אשמת קרן, היא הביאה את דב ואת רמי", נזכר איתן, ודב מודה: "עד היום אני מרגיש חייב לה, אני לא משתחרר מזה".

"לא פיצו אותנו על זה"

כמעט אף אחד לא צפה בספיישל פורים שלהם, אבל מהמערכונים שלא שודרו מאז ובחומרים הנדירים של מאחורי הקלעים מאותו הלילה אפשר כבר לראות את החיבור המיידי שנוצר בין השחקנים - שלא הכירו אחד את השני ומאז הפכו לנצח לחמישייה. "הדבר הכי בולט בתוכנית הזו זה שהיה נורא כיף", משתף איתן, "להם היה כיף, אני רציתי לדפוק את הראש בקיר כי לא הצלחנו לצלם מרוב שהם צחקו".

מישהו מכם חשב שמשהו יצא מזה?
קרן: "דובלה".

למה אתה לא היית סקפטי?
דב: "אני זוכר לילה אחד אצל איתן על הגג שלו ואני זוכר שאני אמרתי 'בואו נגיד כן ואם זה יהיה רע, פשוט נעוף ואם זה יהיה טוב, אז אולי גם יפצו אותנו על זה'. לא פיצו אותנו על זה".

איתן: "אני זוכר אותו אומר - זה יהיה להיט".

"אריק איינשטיין אמר לי שזה טוב"

מועד תחילת השידורים של ערוץ 2 החדש, שעמד לעלות לאוויר בנובמבר 1993, התקרב. החמישייה, שנה וחצי אחרי אותו ספיישל פורים ניסיוני, קיבלה הצעה לתוכנית ב-23:30 בלילה אבל בתקציב זעום. "היו כל מיני דיבורים על אולי לעשות משהו רק איתה", מודה איתן בלחישה, "רצו תוכנית שקרן היא המנחה והמובילה שלה שיש בה כל מיני דברים והם עושים קטעים".

מי שהתנגד הוא מנשה, מי שלימים יהיה בעלה: "אני אמרתי את המשפט 'אני לא עובד בתור נער מקהלה אצל קרן מור'. אני נער מקהלה כבר 32 שנה".

דב: "אני חושב שאני הכי לא הייתי רצוי".

מנשה: "לא, היית רצוי".

קרן: "אתה מסוג אלה שתמיד תהיה שם. הנה, תראה עכשיו - קראו לי 'בואי תעשי תוכנית על סופר, תביאי את דב".

הערב הראשון שעולה תוכנית הראשונה בערוץ 2 החדש, את זה אתה זוכר?
דב: "זוכר חזק. אני לבד בבית, דירת חדר, ואז אחרי 10 דקות יש לי טלפון - טלפון לבן כזה עם חוגה כמו פעם - ואז מישהו אומר לי 'שלום, מדבר אריק'. אמרתי לו 'אריק? איזה אריק?', אמר לי 'אריק איינשטיין'. אני נכנס לבלאק והוא אמר לי 'ראיתי את התוכנית, זה טוב'. עניתי לו 'באמת? אני יכול לספר לחבר'ה?"

את הביקורת יום אחרי, אתה זוכר?
דב: "מערכונים מפח הזבל של ערוץ הילדים".

"מאיפה אני מכירה אותך?"

ואז הגיעו גם ביקורות מהללות: הצופים התאהבו ומאותו רגע ההצלחה של החמישייה הגיעה מאוד מהר. "אני זוכר את המפיק אומר לנו 'עוד מעט אתם תיכנסו לחנויות ותקבלו בחינם, במסעדות'. אני יודע למה הוא אמר את זה - כדי לא להעלות לנו את השכר". אותו מפיק, עמי אמיר, מסביר: "הסוכנים של כל אחד מהם הרגישו שמגיע להם יותר מלאחרים. מההתחלה אמרנו כולם מקבלים את אותו דבר תמיד, לא משתנה כלום. כל עונה חדשה הסוכנים ניסו. תחשוב על זה - אם היו הבדלי כספים, זה לא מחזיק".

מנשה: "הם התחילו להיות כוכבים, ואני לא מקבל שום יחס. ואז דבלה אומר לי: כשאתה נכנס לחנות אל תיכנס כאילו אתה לקוח רגיל, תיכנס עם חזה מתוח. ראיתי שהוא נכנס לפיצוציה עם הפוזה של 'כולכם מכירים אותי'".

דב: "אני קיבלתי שיעור טוב מקרן. הייתי מנסה להזמין מוניות ואמרו לי שאין מונית פנויה ויום אחד אני מצותת לה והיא אומרת 'שלום, אני קרן מור, אני צריכה מונית' והמונית מגיעה. מהרגע הזה אני אומר 'שלום, אני דב נבון'".

מנשה: "קרן הגיעה לתוכנית כבר, אתה יודע, 'הגברת הראשונה'. וכשכבר נהיינו זוג אז היו לי כמה אירועים - אתה יודע, ממש השפלה על הרצפה. היא הפכה להיות הכוכבת של הגווארדיה האשכנזית, המדוכאת והמודחקת של הנשים, היא כאילו הקול שלהן, של האשכנזיה שאסור לה לנבל את הפה. אני הולך איתה ברחוב ואישה אחת פגשה אותנו והיא באה אליה 'אוי, אני מעריצה שלך, את נהדרת, את מקסימה, את משגעת'. היא רואה אותי עומד ליד קרן ואומרת 'מאיפה אני מכירה אותך?'

קרן: "זה במקרה הטוב".

"היום הילדים אחראים על השלט"

החמישייה הייתה תוכנית שכמוה לא נראתה בארץ - סאטירה נוקבת שבועטת בכל הפרות הקדושות, מערכונים שלחלקם לא היה פאנץ', טקסט בוטה שלא נשמע עד אז בטלוויזיה.

מנשה: "היום כולם מדברים ככה".

דב: "כן, הצביעות הזו".

היה לך קשה עם משהו מהטקסט?

קרן: "לא, מה פתאום?

נגיד היום זה בכלל לא אופציה להיות משודר
דב: "למה? איך אתה יודע שזה לא? איך אנחנו יודעים שזה לא?"

קרן: "שדיים, פטמות - מה הבעיה? אנחנו רואים שהבוטות היא שולטת וזה לא יכול להיות משודר?"

אתה היית בארץ נהדרת, אתם מקופה ראשית, זה הרבה יותר נחמד - ילדים טובים לעומת החמישייה הקאמרית.

איתן: "תזכור שהתחלנו באחת עשרה וחצי, ואז הילדים לא היו אחראים על השלט והרבה מהתוכניות הם לא ראו וזה השתנה, כי היום הילדים אחראים על השלט. וזו דוגמה מצוינת לגבי מה הפוקוס ועל מה מתעצבנים בזה - חוץ מזה שהיא לא זוכרת מי זה רבין, היא קיבלה משימה לכתוב חיבור על 'רצח רבין בעד ונגד' וזה גם עובר ליד כי זו לא הפואנטה".

דב: "יש מערכונים שממש נשארו אצלי בגוף. החייל הבוכה מבחינתי, שאתגר קרת כתב, זה כאילו הוא קרא אותי. כשהשתתפתי במערכון הבנתי שיש לי הזדמנות לשחרר את מה שאני לא יכולתי - אני בכיתי המון בצבא, באופן קבוע, והסתרתי".

בין ארבעת הבנים, הגברים, לא היו מלחמות מי יקבל איזה מערכון?
מנשה: "לא. לא".

קרן: "בתקופה שאנחנו התחלנו כל העניין של כתיבה לנשים לא היה - היו חמישה כותבים וארבעה גברים ואיתן ואני".

היה לך קשה עם 11 גברים מסביבך?

קרן: "ממש לא".

מנשה: "היא לקחה אותי כמאבטח".

קרן: "בדיוק, הייתי מוגנת".

"הוא לא היה מוכן שזה ישודר"

הילדים שלכם ראו את החמישייה?

קרן: "הם מכירים".

מנשה: "הבת שלנו טלפנה אלינו מפולין וסיפרה שבאוטובוס מראים מערכון עם אימא על משרד נסיעות למחנות, לפולין הקלאסית. הראו לכיתה את המערכון הזה בדרך לאושוויץ".

חששת לצחוק על השואה, על השכול?
איתן: "לא חששתי וגם לא צחקנו על השואה או על השכול. הייתי הרבה יותר זהיר, קיבלתי שזה יעורר תגובות בשביל לעורר דיון, בשביל שהשואה והשכול לא יישארו איזה מטבע לשון של פוליטיקאים שעושים בזה שימוש ציני".

מנשה: "פעם אחת הזמינו אותנו והלכנו איתן ואני לדיון בפופוליטיקה של דן מרגלית זיכרונו לברכה. מקרינים את המערכון של פלדרמאוס באולימפיאדה ופתאום אלכס גלעדי מתחרפן לנו שם וצועק שזה בושה וחרפה, ולידי יושב כאן אדון טומי לפיד - 'זה יפה מאוד, זה בסדר גמור'. כשנגמר השידור דן מרגלית אמר לו 'מה קרה לך, מה התחרפנת?' והוא ענה 'לא יודע, לא יודע, עלה לי פתאום אולימפיאדת מינכן על הראש'".

איתן: "יותר ידעתי שיעורר תגובות היה מערכון, והוא גם צונזר, של מנשה קבור בחול בתור חלל מלחמה".

מנשה: "(מוטי) קירשנבאום ישב איתנו כי הוא נורא אהב אותנו, היינו אז בערוץ שלו, ואז הוא בא ואמר 'אני מצטער - המערכון הזה אני לא מוכן שהוא ישודר'. הוא הסביר שב'ניקוי ראש' היה לו מערכון אחד על השכול והוא חטף ממשפחות שכולות והוא לא עמד בזה, הוא אמר 'אני לא מסוגל'. כולנו פה שרוטי לבנון עם איזו מוכנות לפרק את זה עד הסוף".

המערכון שהיה נועז מדי אפילו בשבילם

קרן: "היו גם דברים שצנזרנו את עצמנו וגם על זה היו הרבה ויכוחים - אז היה פעם מערכון על אונס ואני הייתי צריכה לעשות אותו, ואני אישה. אני הייתי בעד המערכון - עד עכשיו זה מעצבן אותי".

איתן: "אני הייתי נגד, נעמדתי על הרגליים האחוריות כדי שלא נשדר אותו - שחזור של אונס ואז מגיע האנס ומגיעה שוטרת לשחזור ואז הוא אומר 'לא משחזר עליה, היא לא עושה לי את זה'".

קרן: "אני לא חושבת שזו בעיה בתור אישה. אני מצטטת את מנשה שמצטט את קנדי - 'האומנות באה להראות את האמת ולא להיות שופר של האמת'".

איתן: "ובמערכון של האונס אמרתי שיהיו כאלה שיישבו ונורא ירגישו פגועות בלי שאני מרגיש בסופו של דבר שזה אומר משהו ש'מצדיק' את הפגיעה'".

"זה בור בלתי נתפס"

אחד המערכונים הכי חזקים ששודרו אי פעם בטלוויזיה היה המונולוג של יגאל עמיר, שאותו גילם רמי הויברגר ז"ל, שנה בלבד אחרי רצח רבין, ומדבר על כך שיקבל חנינה - "אתם יודעים שזה מה שיקרה". לפני פחות משנה, רמי הויברגר נפטר לאחר מאבק במחלת הסרטן בגיל 61.

מה אתה מרגיש כשאתה רואה אותו?
דב: "בור, זה לא נתפס. הייתי אצל איתן בבית לא מזמן וראיתי מערכונים אז פתאום כעסתי, כעסתי עליו שהוא לא פה. זה לא מתעכל, הדבר הזה - עלינו לקבל את הפרס, ופתאום זה מאוד מוזר".

קרן: "(הבן שלו) אורי עלה איתנו לקבלת הפרס, הם נורא נורא דומים. יש תמונות שהוא עומד טיפה מאחור אז חברה כתבה 'זה נראה כאילו רמי מאחוריכם'".

והדבר הזה שפתאום אין חמישה...
קרן: "אין חמישה. וגם אין חמישה כותבים. היו חמישה כותבים וחמישה מצחיקנים ואין, מודי (בר און) ורמי".

"אני בשלב שמסכמים אותי?"

לטקס האקדמיה לטלוויזיה שבו החמישייה הקאמרית קיבלה פרס מפעל חיים, הגיע צלע נוספת בהרכב, שי אביבי - שמקפיד מאז ומתמיד לא להתראיין למה שהוא מכנה "כתבות נוסטלגיה". על השטיח האדום הוא אמר: "אני לא אוהב איחודים אבל אני אוהב להתאחד". על הפרס הוא אמר: "זה כמו לתת זריקת מרץ לפני הישורת האחרונה".

מודיעים לכם על פרס מפעל חיים...
דב: "אני קופא לרגע, עברה לי מחשבה בראש - מה, אני בשלב שמסכמים אותי?".

בטקס איתן צור נתן נאום, עם אמירה ברורה וחדה, שהזכיר כמה החמישייה הייתה פוליטית וסוערת, נביאי הזעם שזעקו והזהירו לפני 30 שנה מפני המציאות שטופחת על פנינו היום. "לא להתייאש, לא לפחד, לא להתנצל, לא לוותר על הערכים שאנחנו מאמינים בהם לטובת אחדות או חוסן מדומים, להתעלם ממי שקורא לנו בוגדים, פריבילגים, ממי שטוען שאנחנו פוגעים בזקפה הלאומית או באלוהים", הוא אמר, "להמשיך לשמיע קול בשאלה האקוטית על מה ולמה נהרגים והורגים במקום הזה".

איחוד? "מקווים מאוד שזה יקרה"

ואם חשבנו שהחמישייה הקאמרית אמרה את המילה האחרונה, מתברר שטעינו. בסוף הריאיון הם מפתיעים וחושפים שבקרוב הם יתאחדו. "אנחנו כן חזרנו לדבר על מופע", משתף איתן.

אחרי רמי.
איתן: "עכשיו".
קרן: "התחלנו לדבר עם רמי".

יולי 2023?
דב: "מופע על הבמה".

קרן: "היה איזה דיבור".

לא תוכנית טלוויזיה.
איתן: "לא, לא, מופע על הבמה עם המערכונים של אז. חזרנו לדבר על זה - כמובן בלי רמי, אבל צריך לשבור את הראש איך עושים, מה עושים".

אבל לא מרגיש בעייתי לעשות את זה בלי רמי?
איתן: "אני לא חושב שלא נכון, אבל מוזר".

דב: "אם זה יקרה, אז גם הוא יהיה נוכח בתוך הדבר הזה, נשים חמישה כיסאות על הבמה. אנחנו מתייחסים לזה בהומור, מנשה אומר 'אם חס וחלילה היה קורה לי משהו, אז קרן לא הייתה מסכימה להעלות את המופע'".

אז יש סבירות שתוך כמה חודשים אנחנו רואים את החמישה הקאמרית, מינוס אחד, על הבמה?
איתן: "יש סבירות ויש תקווה ומקווים מאוד מאוד שזה יקרה ולא יהיה שום דבר שימנע את זה".

תחקיר: תמר סגל