קטיה אברבוך חושפת באומץ: "הוא עשה לי את הדבר הכי נורא שיכול לקרות, בכוח. ואז דרש חיבוק"

קטיה אברבוך נכנסה לתודעה הציבורית כשמצאה אהבת אמת לעיני המצלמות בחתונה ממבט ראשון". שם, מדינה שלמה הכירה לראשונה את המתמחה הצעירה – שמאז כבר הפכה לרופאה – משושלת רופאים במשפחה. חייה של אברבוך נחשפו לעיני כל, אך הערב (רביעי) נחשפה הדרמה האמיתית ששמרה באותה התקופה בסוד. חיים אתגר ומערכת "חשיפה" ליוו את אברבוך שדיברה לראשונה על המערכה המטלטלת בגבר שפגע בה – ושקיבל עונש מקל שעורר סערה ציבורית.

"ב-2015 הייתי סטודנטית שנה ג' ללימודי רפואה באוניברסיטת בן-גוריון. הלימודים האלה היו החלום שלי, עבדתי קשה, זה לא בא בקלות. זה היה פרויקט החיים שלי", נזכרה אברבוך בתקופת הלימודים. "הייתי סטודנטית פעילה. חברת מועצת הסטודנטים, ובהמשך יו"ר הוועד המנהל של אגודת הסטודנטים. אהבתי את ההווי החברתי, היינו חבורה קטנה שמבלה ביחד. זו אוניברסיטה עם חיי חברה מאוד עשירים, והייתי חלק מהם".

שם פגשה אברבוך את מישאל זוהר שלמד גם הוא בפקולטה לרפואה. זוהר, יוצא סיירת מטכ"ל, בן למשפחה שנטועה גם היא עמוק בתחום הרפואה. "ידעתי שהוא יוצא סיירת ושהוא מגיע ממשפחה אמידה ובעלת השפעה", אמרה עליו אברבוך. "אבא שלו היה באותה תקופה מנהל מחלקה בתל השומר. הוא כל הזמן היה מספר שבשביל תור אצל אבא שלו צריך לחכות שנה, ניחוח של קצת התנשאות. מישאל יצר אווירה שהוא מגיע ממעמד מאוד גבוה".

>> הפרק המלא זמין לצפייה כעת ב+12

אל מול קורות חייו של זוהר, שעוד עתידים למלא תפקיד מרכזי בסיפור ולהצית סערה ציבורית, אברבוך הייתה צריכה לעבור דרך ארוכה עד שהגשימה את היעד שעליו חלמה: להיות רופאה. "להורים שלי יש סיפור עליה קלאסי של שנות ה-90. רופאה ומהנדס שעלו לארץ ועבדו בעבודות מזדמנות כמו ניקיון. גדלתי בקרוואן, הרגשתי חוסר", נזכרה.

במה?
"בהכל. לא היו חטיפים בבית, כל הילדות רציתי בית ברביות ולא היה. ידעתי שאין, אמא סיפרה שממש כשעלינו לארץ עברנו ליד איזו חנות צעצועים והסתכלתי על חלון הראווה. הייתי בת חמש, ואמרתי לה שכשתהיה לי בת אקנה לה בובה. היא אמרה לי שהיא לא ישנה שלושה לילות. זו פעם ראשונה שאני מספרת את זה בתור אמא, עכשיו אני מבינה כמה שזה מרסק. יש לי אמא ואבא גיבורים, הם הצליחו לקום על הרגליים. אמא שלי עברה את מבחן הרישיון, עשתה התמחות בגיל 43, אבא שלי נלחם בשיניים בשביל לקבל פרופסורה. אני מעריצה אותם על מה שהם עברו בשביל להביא אותנו לפה".

"הוא אמר: 'מכירה שיש לך אוטו שאת אוהבת ומציעים לך לנהוג באוטו משוכלל יותר?"

ובחזרה אל 2015, כששני הסטודנטים חולקים כיתה וידידות נרקמת ביניהם. בתחילה מרבית הידידות הייתה מבוססת על זמן משותף באוניברסיטה – אך מפגש אחד מחוץ לשעות הלימודים הפך לאירוע ששינה הכל. "באתי לאסוף אותו, התחלתי לנסוע לכיוון הבר והוא התחיל להגיד שלא בא לו, שהוא עייף. הציע שנשתה קפה אצל ההורים שלי. גרתי אצל ההורים בבאר שבע, הם היו בחו״ל והוא ידע את זה", שחזרה אברבוך.

"לא רציתי, לא ראיתי סיבה. הוא המשיך להגיד שנשב לקפה, ובשלב מסוים אמרתי בסדר. אני ממש זוכרת את השיחה, אפילו איפה נסענו. היינו על הכביש הראשי, ובמקום שמאלה פניתי ימינה. אני זוכרת את הפנייה, זו נקודה מכריעה כי אם הייתי מתעקשת, עומדת על שלי ואומרת 'לא בא לי שתבוא אליי הביתה', או פונה שמאלה, כל הערב הזה לא היה קורה", הרהרה.

מה קורה בבית?
"בהתחלה שיחה רגילה לגמרי, ואז כבר התחילו להיאמר כל מיני דברים שיותר מרמזים על הבאות. הייתה לו בת זוג מאוד רצינית, עקצתי אותו מה הוא עושה אצלי. הוא אמר משהו בסגנון של ׳את מכירה שיש לך אוטו שאת מאוד אוהבת, ומציעים לך נסיעה על אוטו חדש, משוכלל ומגניב יותר?׳. צחקתי עליו, ממש צחקתי ממה שהוא חושב שעומד לקרות. משם הדברים התגלגלו. אני לא רוצה להיכנס לפרטים הגרפיים של מה שהיה שם, אבל אני זוכרת טוב דברים קשים. יש גם רגע שאני זוכרת את המבט שלו, מבט מאוד מפחיד. אני זוכרת גם את הסוף, ובאמצע אני זוכרת שיר שהתנגן שם".

השיר הוא Thinking Out Loud של אד שירן, השיר שלא יצא לקטיה מהראש ושבהמשך יפגוש אותה ברגע הכי לא צפוי שיש. "כשזה קרה לא הייתי שם, ממש חוויתי חוויה חוץ-גופית, זה מה שהגוף שלי בחר לעשות כנראה בשביל לשרוד. כשכל הסיפור הזה הסתיים הוא יצא לסלון ויצאתי אליו. אמרתי לו 'עוף מפה', הוא אמר שהוא לא הולך עד שאני לא נותנת לו חיבוק", הזדעזעה אברבוך.

חיבוק?
"חיבוק, בטון כאילו כלום. אמרתי לו שוב לעוף, ממש הטחתי בו. הוא עמד באמצע הסלון, בן אדם שעשה לי את הדבר הכי נורא שיכול לקרות, בכוח, והוא דרש שאתן לו חיבוק. הייתי כל כך מזועזעת שכל מה שרציתי זה שהוא יעוף משם, ונאלצתי לעמוד שם ולתת לו חיבוק. זה עוד סוג של כפייה, כפייה גופנית לכל דבר, גופנית ונפשית. תוך כדי שאני נותנת לו חיבוק רפה, הוא גם לעג לי, חיקה אותי, כאילו צוחק עליי שאני אומרת לו לעוף. ואז הוא הלך". מטעמו של זוהר נמסר לגבי המקרה כי "מישאל מעולם לא הכחיש את קיומו של המגע האינטימי, ואין מחלוקת שחלק ממנו היה מוסכם ובוצע אף ביוזמתה של קטיה. בשלב זה תלוי ועומד ערעורו של זוהר לבית המשפט העליון".

כשנשארה לבד בדירת הוריה בבאר שבע הייתה אברבוך המומה וכאובה. "נכנסתי למקלחת, התיישבתי ואמרתי לעצמי 'עברתי אונס עכשיו?'. היה לי צורך להתנגד למחשבה הזו שזה קרה, אבל נכנסתי לחדר וראיתי מה שקרה שם", אמרה, "אי אפשר היה להתעלם מזה. זה שוקע, מחלחל לך לכל פיסה בנשמה. אחרי ארבעה ימים היו לי סימנים של אחיזה בכוח, אי אפשר להתעלם מזה. החלטתי לצלם אותם כי כנראה שידעתי שיום אחד אצטרך להוכיח".

ביום שאחרי המקרה היית צריכה לראות אותו באוניברסיטה. הוא יצר קשר?
"באזור שמונה או תשע בבוקר הוא שלח הודעה, שאל איפה אני ולמה אני לא בלימודים. שאל אם להביא לי קפה, ועניתי לו שהחלטתי לקחת יום חופש. מהרגע הזה התחלתי מסע התחמקות בלתי פוסק ממנו".

אבל איך עושים את זה כשאת ממשיכה ללמוד עם אותו בן אדם?
"פיתחתי אליו פחד, גם בסיטואציות שלכאורה הוא לא יכול לפגוע בי כמו בבית חולים. היה לי ממש פחד ממנו".

והוא?
"מתנהג כאילו כלום לא קרה, התיישב לידי בשיעור, בספסל בחוץ, כאילו כלום. הוא הבין שאני מתחמקת ממנו ושאל למה, יצא לי משפט ׳שכבתי שם ואמרתי לך לא. מה אתה עושה?'".

איך הוא הגיב?
"הכחיש, חשב שזה היה חלק מהמשחק. זה גזלייטינג במיטבו, ניסה לגרום לי להרגיש לא בסדר ושתפסתי את הסיטואציה לא נכון ורק אני לא הבנתי ששיחקנו משחק".

ובכל הזמן הזה לא עולה מחשבה ללכת להתלונן במשטרה?
"הסיבה העיקרית שבגללה לא הלכתי להתלונן הייתה שלא הייתי מוכנה שאפילו הדבר הכי קטן, או גדול כמובן, יערער לי את התפיסה של להיות רופאה. בתפיסה שלי אז, אם הייתי מתלוננת זה פשוט היה מכניס כל כך הרבה רעש ובלגן לחיים שלי שלא אוכל להתמודד עם להמשיך ללמוד. ידעתי שכשאהיה בקרקע בטוחה וארגיש שהקריירה מתחילה לעמוד, קיים סיכוי שארצה להגיש תלונה במשטרה".

קטיה ומישאל ימשיכו ללמוד שלוש שנים נוספות זה לצד זו בבית הספר לרפואה, עד היום שבו הייתה יכולה אברבוך לנשום לרווחה. "אני זוכרת את מבחן הגמר האחרון שידעתי שזאת הולכת להיות הפעם האחרונה שאראה את הפרצוף שלו. כשזה נגמר אמרתי שזה מזל שלא אצטרך לראות אותו יותר", הודתה.

הדרכים נפרדו, כל אחד בסטאז׳ בבית חולים אחר. המשאלה שלך התגשמה.
"עד לרמה מסוימת, למשך שנה וחצי, ואז שיא האירוניה. ביום שהתקשר אליי מנהל המחלקה שלי, היום הבוס שלי, והודיע לי שהתקבלתי להתמחות, ראיתי אותו בחדר האוכל בבילינסון. אומנם עם הגב אלינו, אבל זיהיתי אותו ישר, ידעתי שזה הוא. הבנתי שהוא הגיע לשם לסבב. ברגע שראיתי אותו שם, הבנתי שבפועל כלום לא השתנה. בלב שלי, בחוויה שאני עברתי, בפגיעה הנוראית שאני עברתי כלום לא באמת השתנה. אפשר לקרוא לזה סימן שממש דחף אותי לא לשכוח מה אמרתי לעצמי, שהגיע הזמן".

"ליאור שם את השיר – ובשלב מסוים נכנסתי לחדר ובכיתי במשך עשר דקות רצוף"

בדצמבר 2019, כמעט חמש שנים אחרי המקרה, קטיה החליטה להגיש תלונה. שם נתקלה לראשונה בהתנהגות בעייתית. "לא קיבלתי תחושת אמפתיה, כל הזמן ביקשו ממני לדבר לאט יותר תוך כדי שאני בוכה. זו הייתה הפעם הראשונה שנאלצתי להתמודד עם השאלה 'למה חיכית עד עכשיו?'. הרגשתי שאני צריכה להסביר למה אני לא אשמה", סיפרה.

שיא הניתוק הגיע כשקטיה לא רצתה לקיים עימות, ואף סיפרה זאת לשוטרת, שבתגובה השיבה שלפני מספר ימים הייתה בתחנה ילדה בת 14 שהתעמתה עם מי שתקף אותה כשהייתה ילדה ושבטוח שגם קטיה תוכל להתמודד. "זה משפטים שאשא איתי כל החיים, הם חדרו ישר ללב", הסבירה אברבוך.

דווקא בעיצומה של החקירה קורה אירוע שהפך את קטיה לאחת הנשים המפורסמות במדינה. בריאיון הודתה אברבוך שאין לה הסבר טוב מדוע החליטה ללכת ל"חתונה ממבט ראשון", אך הוסיפה שהרגישה שזה מתאים ושכמו שרצתה להצליח מקצועית – כך רצתה להקים משפחה. "סיפרתי להם מיד על מה שעברתי. הייתה בהתחלה פגישה עם פסיכולוגית שהייתה אמורה להבין מי אני ואיך אתמודד עם הסיטואציה. ישר סיפרתי", נזכרה.

מתי סיפרת לליאור, בן הזוג ששידכו לך בתוכנית?
"אחרי 'החתונה' מבקשים ממך לבחור שיר שאתה רוצה להיכנס איתו לחופה. אני בחרתי את Always Remember Us This Way של ליידי גאגא. אחרי זה יש קטע שיושבים ממש אחרי ההיכרות הראשונה בחופה. ישבנו במרפסת, והוא אמר לי 'אני רוצה להשמיע לך את השיר שבחרתי לסלואו'. והוא שם את השיר של אד שירן".

בקטע, שלא שודר ב"חתונה ממבט ראשון", נראית אברבוך מתקשה עם הבחירה של ליאור. "אמרתי שאני לא אוהבת את השיר, לא ידעתי אפילו איך להתמודד עם זה והוא המשיך לזמזם את השיר. אמרתי לו שאני לא אוהבת אותו", שחזרה.

"בשלב מסוים נכנסתי לחדר ופשוט בכיתי עשר דקות רצוף. זה היה מכה בשבילי, לא ציפיתי לזה בכלל. הוא הבין שמשהו קורה, הרגשתי שמגיע לו לדעת מה יש לי בלב. הוא קיבל את זה כמובן קשה, כאב לו. מאז הוא היה איתי בסיפור הזה, הלך איתי יד ביד", סיפרה בהתרגשות על התגובה של ליאור.

הסוף ידוע. קטיה וליאור התחתנו גם בחיים האמיתיים, הביאו לעולם את ריטה ולאחרונה חשפו כי אברבוך בהיריון שני. בשיחה משותפת עם אתגר שיתפו השניים איך סיפור האהבה התפתח בזמן שקטיה נאלצה להתמודד עם הגבר שפגע בה. "כשהכרתי את קטיה ושמעתי את הסיפור זה משפיע גם עליי. אני חי, נושם ומרגיש את קטיה, והיה שם משהו חסום. זה משהו שמלווה", אמר ליאור בהתרגשות. "אם הייתי בהתחלה סקפטי לגבי להוציא את זה לאור, היום ברור לי שאין ברירה, צריך להתמודד. כל דבר שיגרום לה להרגיש יותר טוב ולשחרר את זה מעצמה מבורך בעיניי".

רגע לפני שהוגש כתב האישום הדרמטי קיבלה אברבוך הצעה מהצד של התוקף לרדת מהתיק. "קיבלתי פנייה מהפרקליטות ואמרו שהגיעה הצעה מהסנגור של הצד השני לפצות אותי כספית. לא נכנסתי אפילו למקום של לשאול במה מדובר, והבנתי כמה שהוא לא מבין את הסיפור. ההצעה חזרה פעמיים, אמרתי 'לא' והתקדמנו".

"איך אוכל להסתכל לבת שלי בעיניים אם ארגיש שלא עשיתי הכל?"

במהלך המשפט נחשפה אברבוך למחדלים שיכלו לסכן את התיק. דוגמה בולטת לכך הייתה הטיפול הרשלני באחת הראיות החשובות במשפט, התמונות שצילמה בזמן אמת של החבלות שנותרו על גופה. הפרקליטות הגישה את התמונות לבית המשפט וקטיה גילתה שאלו הודפסו באופן שכמעט לא ניתן לזהות בהן דבר. "במקרה אונס שאין בו תיעוד זה מילה מול מילה. צילמתי וגם שלחתי את זה לעצמי במייל כדי שזה יישמר. זה היה שוק לשבת על הדוכן ומעמתים אותי עם ראיות שלכאורה צילמתי ואני לא מבינה את התמונה. באחת מהתמונות עשו זום כל כך גדול שראו רק את אריחי המקלחת שבה צילמתי את הסימנים", סיפרה אברבוך.

במשך שנתיים התנהל המשפט בדלתיים סגורות, כשלא ניתן לחשוף שום פרט על קטיה או על זוהר שעמד לדין. "היו נקודות שהמערכת התישה אותי ברמה שלא ציפיתי. ישבתי על דוכן העדים שמונה שעות, בהיריון, עם כאבי בטן. הסנגורית שלו לא הפסיקה לתקוף אותי, ישבתי שם והייתי צריכה לספר כל פיסת מידע מהערב הזה", שחזרה. "זה היה קשה מאוד לשבת שם ולספר את כל מה שקרה, זה קצת להגן על האמת שלך. ביציע אתה שומע בן אדם שעשה לך את הדבר הכי נורא שיכול להיות. הוא יושב ומשקר, הסתובב שנתיים בחוץ ואף אחד לא יודע שהוא מואשם בעבירה כזו. לא משרד הבריאות, לא צה"ל שבו הוא משרת במילואים. חי את החיים במשך שנתיים".

בתקופה זו, אולי לאור ההתמודדות הקשה בבית המשפט עם החקירות שגבו מחיר כבד, ביקשה אברבוך ממערכת "חשיפה" לעצור, לקחת פסק זמן. אבל, דווקא אז פרצה סערה שאף אחד לא יכול היה לדמיין. מישאל זוהר הורשע באונס אבל נידון לעונש קל יחסית של שלוש שנות מאסר וחצי. גזר הדין הצית מהומה שלמה, כשבהחלטתם קבעו השופטים כי בעניינו יש "נסיבות חריגות ויוצאות דופן".

בין היתר ציינו השופטים את אורח החיים הנורמטיבי של זוהר שלא נחשד בעבירות נוספות מאז המקרה, תרם לחברה בהתנדבויות שונות ועבר הליך טיפולי לאחר הכרעת הדין. זאת למרות שמעולם לא הודה במעשיו. וזה לא הכל: בגזר הדין נכתב נימוק נוסף לעונש הקל, ולפיו זוהר "תרם לביטחון המדינה, לרבות במלחמת 'חרבות ברזל'". בתגובה לסערה הציבורית נמסר מהרשות השופטת כי "באשר לעונש, לצד הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה והשתלשלות האירועים המלאה הנוגעות לנסיבותיה, בית המשפט נתן דעתו לשיקולים נוספים אך לא ניתן משקל יתר לתרומתו של זוהר לביטחון המדינה". בשלב זה, תלוי ועומד ערעורו של זוהר לבית המשפט העליון, כשגם הפרקליטות הגישה ערעור על העונש הקל וקטיה שוב נאבקת על האמת שלה בבית המשפט.

אלא שעכשיו היא מפסיקה להסתתר. חיים אתגר פגש את קטיה, שנה אחרי שלבקשתה הופסקו הצילומים, כשהגיעה לדיונים במשכן הכנסת כדי להוביל מהלך שיעזור לקורבנות תקיפה מינית לזכות בסיוע רגשי ומשפטי מהמדינה.

"עברתי טלטלה קשה מאוד. הוא הורשע, אחרי זה היו טיעונים לעונש וזה עוד מעמד מזעזע לנפגעת. כל מבנה הדיון זה לספר איזה אדם נפלא וכמה שהוא אהוב על ידי סביבתו", סיפרה. "יש לי טענות על התנהלות הפרקליטות ומערכת המשפט, אבל בסוף הצדק נעשה. ועדיין, כל כך היה חסר לי מישהו שיקשיב ושיכיל את הכאב שלי. בשום שלב אף אחד לא אמר שיש מישהו או מישהי שאמורים ללוות אותי או שיכולים לעזור לי לעבד ולהתכונן, אפילו רק לשבת לידי בבית המשפט".

אברבוך הבינה כי מה שהיא רוצה זה לעזור לנשים אחרות, לגרום למישהי להרגיש שהיא יכולה לקבל בחזרה שליטה על החיים שלה. בוועדה בכנסת חשפה אברבוך: "לפני עשר שנים עברתי אונס באלימות, אבל לא באתי לדבר על עצמי. לאורך כל התהליך, בכל דיון או חקירה נגדית, הרגשתי שאין לי קול. מבחינת הפרקליטות הייתי עדה. חשבתי לעצמי מה עושות נשים שאין להן מעטפת מקיפה כמו שיש לי. לי יש בן זוג תומך, משפחה, מקצוע, ועדיין חוויתי אין-סוף מיקרו-טראומות ופגיעות משניות קטנות שזה הגיע למצב שאני נזכרת בדברים מההליך".

"אני נזכרת באמירות כל כך חסרות רגישות. אני יושבת שם, שמה את הלב ואת הדבר הכי קשה וחשוך שיש לי בחיים, ואני לא מרגישה אמפתיה", המשיכה. "נשים וגברים שנמצאים בסיוט הזה צריכים לקבל את התמיכה המיידית. הם צריכים לדעת שיש לצדם מישהו או מישהי שמלווים אותם מהרגע הראשון. אני מבקשת לעגן את התמיכה והעזרה הזו".

העדות האמיצה של אברבוך חשפה מצב עגום שבו נפגעות ונפגעי תקיפה מינית ספורים זוכים לליווי רגשי מהמדינה. המנגנון והתקציב קיימים אבל עד עכשיו נראה היה שאף אחד לא דאג ליישם בשטח. בהסתכלות לאחור הסבירה אברבוך מה הסיבה העיקרית שבגללה הסכימה לעבור את כל הקשיים וההתמודדות. "הסיבה הכי חזקה שזה שווה את זה, זו הבת שלי. אמרתי לעצמי שלא אוכל להסתכל לה בעיניים אם אדע שלא עשיתי הכל כדי לשמור על עצמי. אני לא יכולה לשאת את המחשבה בכלל שיקרה לה משהו כזה", אמרה. "אם אני אמא שלה, ואני מצפה ממנה ורוצה ללמד אותה לשמור על עצמה, איך אוכל להסתכל לה בעיניים אם ארגיש שלא עשיתי הכל כדי לשמור על עצמי? אני מקווה בכל ליבי שהיא תהיה גאה בי, שיום אחד היא תדע שעשיתי הכל".

תגובת פרקליטו של מישאל זוהר: "לפני כאחת-עשרה שנה, בהיותם סטודנטים בני אותו גיל, התקיים מפגש אינטימי בין קטיה ומישאל. מישאל מעולם לא הכחיש את קיומו. אין מחלוקת שחלק ממנו היה מוסכם ובוצע אף ביוזמתה של קטיה. חמש שנים לאחר מכן הוגשה תלונה במשטרה. ההליך המשפטי בעניין טרם הסתיים, ובשלב זה תלוי ועומד ערעורו של מישאל לבית המשפט העליון. לאחר הגשת הערעור, בית המשפט העליון עיכב את ביצוע גזר הדין. בנסיבות אלו נכון להמתין לכך שמערכת המשפט תסיים את טיפולה בהליך זה, בטרם חריצת דין ציבורית, שמן הסתם משקפת את תמונת המעשה באופן חד צדדי. משום שדיון בערעור טרם התקיים, לא נוכל לצערנו להוסיף מעבר לכך".

תגובת הרשות השופטת: "הנאשם כפר במיוחס לו ובחר לנהל הליך הוכחות שבסופו בית המשפט נתן אמון מלא בגרסת המתלוננת והרשיע את הנאשם. באשר לעונש, לצד הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה והשתלשלות האירועים הנוגעת לנסיבותיה, בית המשפט נתן דעתו למכלול שיקולים נוספים בהם היעדר עבר פלילי, תרומתו של הנאשם לחברה לרבות במיזמי התנדבות, חלוף הזמן מאז האירוע, העובדה שבשל הרשעתו הנאשם פוטר מעבודתו, עסקיו קרסו, ורישיון הרפואה שלו הותלה. בנוסף, נשקלה גם חוות הדעת הטיפולית שהוצגה בעניינו אשר קבעה כי הוא בעל סיכוי לשיקום. תרומתו המשמעותית לביטחון המדינה נלקחה אף היא בחשבון, אך לא ניתן לה משקל יתר".

תגובת הפרקליטות: "באשר לראיות, עם התבררות פער בתיק המוצגים שהועבר לפרקליטות על-ידי המשטרה, ננקטו צעדים לתיקון הליקוי ולהגשת הראיה המלאה והמדויקת לבית המשפט".

תגובת משטרת ישראל: "החקירה נוהלה באופן מקצועי ויסודי. בשל צנעת הפרט לא נפרט מעבר לכך".