מיוטיוב לשוברי קופות: הבמאים הצעירים שעושים להוליווד בית ספר

סוף שבוע אחד בקולנוע – זה כל מה שהיה צריך כדי להמחיש את המהפכה שעוברת תעשיית הסרטים ההוליוודית. בזמן שסרט עתיר תקציב כמו "המנדלוריאן וגרוגו" מבית "מלחמת הכוכבים", שהופק ב-165 מיליון דולר, ספג התרסקות של 70% בהכנסותיו בסוף השבוע השני ליציאתו, שני סרטי אימה עצמאיים דלי תקציב שברו קופות והצליחו להדהים אפילו את בכירי הוליווד. המכנה המשותף נוגע לשני במאים יוטיוברים שצמחו ברשת וסוחפים עימם קהל עצום, שפה קולנועית חדשה, ומעל הכול - הבנה עמוקה של מה שדור ה-Z מחפש.

הסרט הראשון, "באקרומס", בוים על ידי קיין פרסונס בן ה-20, בתקציב של כ-10 מיליון דולר בלבד. כתלמיד תיכון, הוא כתב, ביים והפיק באופן עצמאי סדרת רשת באותה שם. הסרט פתח עם הכנסות אסטרונומיות של 81 מיליון דולר בסוף השבוע הראשון להקרנתו, וחצה בתוך פחות משבועיים את רף 200 מיליון הדולר מסביב לעולם, מה שהפך אותו להצלחה הכלכלית הגדולה ביותר של חברת ההפקות A24, מהמובילות בקולנוע העצמאי בארצות הברית.

הסרט עצמו מבוסס על תופעת רשת ממערכת פורומים מבוססי תמונות (4chan) העוסקת במבוך אין-סופי ומלחיץ של משרדים נטושים עם חללים צהובים ותאורת פלורסנט. מככב בו השחקן צ'ואיטל אג'יופור ("12 שנים של עבדות") כבעל חנות רהיטים שמוצא את עצמו לכוד באותו מבוך מסתורי, בסרט שמשלב אלמנטים של מתח, בידוד קיצוני וטכניקת פאונד פוטג'. כלומר, הסרט מתנהג כדוקומנטרי שבו קיימת מודעות לנוכחות המצלמה אבל ההתרחשויות המתועדות הן מבוימות ומשוחקות לחלוטין.

הסרט השני הוא "אובססיה", יצירת האימה הקולנועית של קארי ברקר בן ה-26, שזכה לביקורות מהללות והופק בתקציב זעום עוד יותר של 750 אלף דולר בלבד. שום כלום במונחים הוליוודיים, וגם הוא חצה את 200 מיליון הדולר בהכנסות בקופות והפך לאחד הסרטים הרווחיים של השנה. בניגוד ל"באקרומס", ברקר יצר ב"אובססיה" אימה על-טבעית סביב נושאים של הסכמה, בדידות גברית וזוגיות רעילה. עלילת הסרט מתחקה אחר צעיר (מייקל ג'ונסטון, "זאב צעיר") שמביע משאלה קסומה שחברתו לעבודה (אינדי נבארטי) תאהב אותו יותר מכל דבר אחר בעולם. השאיפה הזו מתפתחת במהירות לסיוט של שליטה ואובדן שליטה המזכיר סרטי דיבוק.

מפיקי אימה בולטים בהוליווד, כמו ג'יימס ואן שעומד מאחורי "באקרומס", וג'ייסון בלום שהפיק את "אובססיה", הסבירו לאחרונה בריאיון למגזין "וראייטי" שההצלחה הזו אינה מקרית ולא בטוח שהיא חד-פעמית. לדבריהם, מעצמת הווידאו יוטיוב הפכה במידה מסוימת לבית ספר לא פורמלי לקולנוע שקורא תיגר על המוסדות. בעוד שיוצרי קולנוע ביי דה בוק יכולים להמתין שנים לתקציבים מ"שומרי הסף" של האולפנים, יוטיוברים כמו פרסונס וברקר פשוט לוקחים מצלמה, יוצרים תוכן, ומקבלים תגובות ומשובים מיידיים ממיליוני צופים.

המפיק ג'ייסון בלום, החתום בין היתר על "ספליט", "הרוע שבפנים" ו"וויפלאש", הסביר כי יוצרי הרשת לומדים בזמן אמת איך לשמור על ריכוז הקהל. ביוטיוב או בטיקטוק, אם הצופה מאבד עניין לשנייה, הוא נוטש, ואותם במאים צעירים צברו בהיבט הזה ניסיון חסר תקדים. פרסונס החל להעלות סרטונים בגיל 9 והתנסה באנימציה. יוצר אחר בשם מארק "מארקיפלייר" פישבך, שסרטו בהפקה עצמית Iron Lung עלה 3 מיליון דולר והכניס 18 מיליון דולר בסוף השבוע הראשון, העיד שיצר יותר מ-6,000 סרטונים במהלך 14 שנים. הוא התגאה בכך שעקף את "כלל 10,000 השעות", לפיו צריך 10 אלף שעות אימון כדי להתמחות ולהצטיין בתחום מסוים.

מחקרים בהוליווד מראים שדור ה-Z מאס בסיקוולים ופריקוולים, ומפסיק להתרגש מכוכבי או גיבורי על

אך לא מדובר רק בקילומטרז'. השינוי הטקטוני הזה מונע גם מתזוזות משמעותיות בהעדפות הקהל. מחקר שערכה Screen Engine, פירמת מחקרים עבור אולפני הוליווד, ניתחה את הרגלי הצפייה של 200 ילדים ברחבי ארצות הברית בגילים 18-17, ומצאה שהזילניאלים לוקים ב"עייפות פרנצ'ייזים". נמאס להם מפריקוולים, סיקוולים, אתחולים, ספין-אופים וגיבורי על, והם כבר פחות מתרשמים מכוכבים גדולים. סרטי אימה הנשענים על קונספט חזק ענו על הצורך בשבילם.

תוסיפו לכך את העובדה שיוטיוברים ויוצרי תוכן פופולריים מביאים עימם קהל מעריצים אורגני ועצום מהבית. מעריציו של קיין פרסונס, המוכר בכינוי Kane Pixels, היוו לבדם כ-22% מרוכשי הכרטיסים לסרט "באקרומס" בסופ"ש הבכורה שלו בקולנוע. לא מדובר בקהל פסיבי, אלא במעריצים שרגילים לנתח את העלילה כמו ריל באינסטגרם, לכתוב תיאוריות ולהרחיב את היקום הקולנועי של היוצרים בעצמם. בעולם שבו שוק ההופעות החיות וצפייה בכוכב הפופ האהוב עלייך הפך להיות עסק יקר מאוד, אותם צעירים מעדיפים יציאה משותפת לסרט אימה בקולנוע שנחשב, עדיין, לבילוי חברתי נגיש לכיס.

10 מיליון דולר, מבלי לראות תסריט

הוליווד כבר קוראת את המפה ומאמצת לחיקה, לא בהכרח מבחירה, את הטאלנטים החדשים. קארי ברקר, בנו של המחזאי ג'ף ברקר, עתיד לביים סרט אימה על-טבעי חדש עבור חברת ההפקות של ג'ייסון בלום, ולאחר מכן צפוי לביים סרט חדש בסדרת "המנסרים מטקסס" עבור A24. מעבר לים עוד דווח כי אולפן מתחרה כבר הציע לו 10 מיליון דולר לפרויקט עתידי, אפילו מבלי לראות תסריט.

בעוד הניסיון והכישרון שלהם הם סוגיה שנויה במחלוקת, המפיק ג'יימס ואן ("המסור", "לזמן את הרוע") מדגיש כי היתרון העצום של יוצרים כמו קיין פרסונס הוא היעדר הציניות שלהם. הם לא חושבים על "הערות אולפן" או על נוסחאות קופתיות, אלא רק על אותנטיות ועל הציפיות של הקהל שלהם. ג'ייסון בלום סיכם זאת בכך שיוטיוב ביצעה דמוקרטיזציה של עולם הקולנוע, ולדבריו כל מה שצריך היום כדי לבנות קהל ולפרוץ זה רעיון טוב, מצלמה, חיבור לאינטרנט והרבה מאוד תעוזה. התוצאה היא דור חדש שטורף את הקלפים ובא להוכיח שהוליווד כבר לא שייכת רק לגדולים שבתעשייה.